|
כותים הגדרה[1] - בני עמים ידועים שהביאום מלכי אשור לארץ ישראל, והתגיירו יחוסם ואמונתםזהותםאחרי גלות עשרת השבטים משומרון, הביא מלך אשור בני עמים ידועים לשבת במקומם (מלכים ב יז כד), והיו אריות הורגים בהם (שם כה-כח), ומאימת האריות התגיירו (רש"י יבמות כד ב ד"ה גירי אריות). ועדיין היו עובדים עבודה זרה (מלכים ב שם לג,מא) בשיתוף (ראה מכילתא שמות כב יט). ויש שכתבו שלא התגיירו כלל (אברבנאל ומלבי"ם מלכים ב שם), אלא שאחר כך נמשכו לשמירת מקצת מן המצוות (אברבנאל שם). בימי עזרא, ביקשו לבנות את בית המקדש השני יחד עם ישראל, וכשנדחו, כתבו דברי שטנה למלך, ועל ידי זה התבטל בנין הבית במשך כמה שנים (ראה עזרא ד כל הפרק). שמותיהםבמשנה ובתלמוד נזכרו בהרבה מקומות "כותים" (ראה להלן)[2], והתייחדה לדיניהם "מסכת כותים" (במסכתות קטנות שבש"ס), והם צאצאי העמים הנזכרים, ועוד אחרים שנוספו עליהם (ראה פרקי דרבי אליעזר לח, ותנחומא וישב ב). ונקראו כותים לפי שבאו מכותה (ראה מלכים ב יז כד. רש"י קידושין עד א ד"ה וכותי), ואפשר שהבאים משם היו מרובים משאר העמים, ונקראו על שם הרוב (מלאכת שלמה ברכות ז א; תפארת ישראל כתובות ג א)[3]. ונקראו עוד "שומרונים", על שם ערי שומרון שישבו שם (פרקי דרבי אליעזר ותנחומא שם; ערוך ערך כתי. וראה קדמוניות ט יד ג, ושם יא ד ד, ועוד). וכן בימי הגאונים והראשונים והאחרונים נזכרו בשמות כותים ושומרונים (תשובות הגאונים אסף ד (י-ם תש"ב) עמוד 57; מסעות רבי בנימין מטודילה; ראה פירוש המשניות לרמב"ם נדרים ג י, וידים ד ה; רמב"ן בסוף פירוש התורה; כפתור ופרח ה; שו"ת הרדב"ז ב תשמא, ושם ג תתפג; שו"ת מהר"ם אלשקר עד), ובימינו קרויים שומרונים, והשתנו באמונתם ובמנהגיהם בכמה פרטים מכפי שהיו בזמן חז"ל[4]. התערבותם עם ישראלמקצת מישראל נתערבו בכותים, ומצינו שנטמעו בהם כהנים (ראה קידושין עה ב. וראה יוסיפון ה, וקדמוניות יא ד ט, ושם ז ב), ונזכר "כהן כותי" (תוספתא דמאי ג ג,ד; ראה נדה נז א, ורש"י ד"ה בכהן), היינו כהן שקיבל עליו את דת הכותים (ראה מאירי מכות כא א; תוספות יום טוב נדה ז ה). יחוסם לפי דעתםהכותים מכחישים את יחוסם לגוים שהביא מלך אשור, ומייחסים את עצמם לשבטי אפרים ומנשה (ראה בראשית רבה צד ז; קדמוניות ט יד ג, ושם יא ח ו; מסעות רבי בנימין מטודילה)[5], ואת מקצתם לכהנים (מסעות רבי בנימין). בזמן חז"להכותים בזמן חז"ל לא היו עובדים את אלוהיהם כמו שעשו בזמן בית ראשון, והחזיקו בתורה שבכתב (תוספות עירובין לו ב ד"ה דתנן; פירוש המשניות לרמב"ם ברכות ח). אבל לא היו זהירים אלא במה שכתוב בפירוש בתורה (ראה ברכות מז ב, וחולין ד א), ולא האמינו בתורה שבעל פה (ראה ערכו. רש"י סוטה לג ב ד"ה ספרי; מאירי נדה לא ב), ולא האמינו בתחיית המתים (ספרי שלח קיב, הובא בסנהדרין צ ב; כותים ב). זיופיהם בתורה שבכתבאף את התורה שבכתב זייפו בכמה מקומות (סוטה שם), ואין פרשה בתורה שלא זייפו בה (כפתור ופרח ה)[6]. וכותבים אותה ב"כתב עברי", ולא בכתב אשורי (ראה ערכו) שבידינו (פירוש המשניות לרמב"ם ידים ד ה; שו"ת הרדב"ז ג תתפג; שו"ת מהר"ם אלשקר עד), וכן אמרו שבימי עזרא ניתנה תורה לישראל בכתב אשורי, והניחו כתב עברי להדיוטות, היינו לכותים (סנהדרין כא ב)[7]. מקדשם בהר גריזיםהכותים לא האמינו בקדושת ירושלים (כותים שם, וראה ערך ירושלים), אלא בהר גריזים (כותים שם; ראה חולין ו א), והיו עולים לרגל להר גריזים (ראה נדרים לא א), והיו מתעבים ומגנים את ירושלים (פירוש המשניות שם ג י; תוספות רי"ד נדה לד א ד"ה רגל; רא"ש נדרים ל ב), והיו עובדים בהר גריזים (תוספות שם לא א ד"ה מעולי)[8], ולא לעבודה זרה, אלא לשמים (תוספות הרא"ש יומא סט א ד"ה כיון; הגהות יעב"ץ יומא שם. וכן הוא בימינו). אחד מהימים הטובים הקבועים במגלת תענית (ראה ערכו) הוא יום שביקשו כותים מאלכסנדר מוקדון להחריב את בית המקדש, והתבטלה הגזירה, ועשו להר גריזים כדרך שביקשו לעשות לבית המקדש (ראה יומא שם, ומגלת תענית ט, וראה ערך מגלת תענית וערך כסלו וערך טבת). עד ימינובימינו אינם מאמינים אלא בחמשה חומשי תורה בלבד, ולא בנביאים ובכתובים (רבינו עובדיה מברטנורא באוצר מסעות; מלאכת שלמה נדה ז). אמונותיהם ומנהגיהם השתנו במשך הדורות, ובכמה מקומות אמרו שקלקלו הכותים מעשיהם, ובתקופה מאוחרת שבימי חז"ל אף נמצאו בהם עובדי עבודה זרה (ראה להלן. בימינו אינם עובדים עבודה זרה). על עיירות מסוימות של כותים בארץ ישראל, שיש אומרים שפטורות מתרומות ומעשרות (ראה ערכו) או משביעית (ראה ערכו), ראה נספח לערך ארץ ישראל (ב"אוצר ארץ ישראל"). על ארצם לענין טומאת ארץ העמים (ראה ערכו) ראה להלן: בחשש טומאה. על שאר הכתות הכופרות בתורה שבעל פה, ראה ערך צדוקים וערך קראים. גרותם ויהדותםתוקף גירותם הראשונהנחלקו תנאים ואמוראים אם הכותים "גרי אריות" הם - על שם האריות שהתגיירו מאימתם (ראה לעיל) - ואין גרותם גרות, או ש"גרי אמת" הם:
טעמי המחלוקת
גרי אריות כגויים גמוריםלסוברים שגרי אריות הם, הרי הם גוים גמורים (ראה ירושלמי שקלים א ד; רש"י סנהדרין פה ב ד"ה גירי אריות; ריטב"א קידושין עה ב ד"ה סבר), שאינם חייבים במצוות (ראה סוכה ח ב; ראה רש"י גיטין מה ב ד"ה כותי), ולכל דבר, כגון:
ויש מצדדים שיש עליהם תורת גר תושב (ראה ערכו), ששבע מצוות בני נח קיבלו עליהם (ראה שו"ת מהר"ם שיק יו"ד תה, ראה ערך בן נח). על גזירות חכמים בכותים ראה להלן. לא כגויים גמוריםויש שנראה מדבריהם שאף אם גרי אריות הם, אינם כגוים גמורים:
ויש שכתבו בדעתם, שלסוברים גרי אריות הם, דינם תלוי אם גר המתגייר מחמת יראה גרותו גרות, ולפיכך יש מהם סוברים שגוים גמורים הם, ויש מהם סוברים שאינו גר גמור, ואסור בנישואין עם ישראל כספק גוי (מגיני שלמה כתובות שם בדעת רש"י, וכן כתבו פני יהושע כתובות שם, וערוך לנר יבמות סח ב). בגזירות חכמיםלסוברים גרי אריות הם, פעמים שהחמירו בהם חכמים יותר מבשאר גוים, ופעמים שהקילו: החמירו שגזרו עליהן טומאת נדה מעריסתן (ראה להלן), ואילו בבנות גוים גזרו מבת שלש שנים ויום אחד (ראה ערך גוי), לפי שחששו שמא יטמעו בהם (רבינו תם בתוספות הרא"ש נדה לא ב; תוספות נדה לב א ד"ה רבי מאיר). והקילו שכשגזרו על יין של גוים (ראה ערכו), לא גזרו על יינם (ראה להלן. רבינו תם שם; תירוץ א בתוספות עירובין לו ב ד"ה דתנן; רמב"ן חולין יד א ד"ה וקסבר בשם יש אומרים). וכן לא גזרו עליהם לעשותם כזבים לכל דבריהם כגוים (ראה ערך גוי. רבינו תם שם). ויש סוברים שגזרו אף על יינם (תוספות מנחות סו ב ד"ה רבי יוסי; ראה ראב"ד עבודה זרה לא א; תירוץ א ברמב"ן שם). וכן יש סוברים שגזרו עליהם להיות טמאים כזבים (ר"ש טהרות ה ח, ורע"ב שם). גרי אמת כישראללסוברים גרי אמת הם, הרי הם כישראל לכל דבר (ראה ירושלמי שקלים א ד), אלא שבכמה עניינים דיניהם בתורת עוברי עבירה וחשודים, וכן גזרו עליהם חכמים כמה גזירות (ראה בפרקים הבאים). וכן אמרו: דרכי כותים פעמים כגוים, פעמים כישראל, ורובן כישראל (כותים א). וכיוצא בזה יש שפירשו פסולם לבא בקהל (ראה להלן: בתורת פסולי קהל), שהוא משום שנתערבו בהם עבד ושפחה (רבא קידושין עו א). להלכה פסקו ראשונים שגרי אמת הם (ראה בעל הלכות גדולות סוף קידושין; ראה רי"ף ברכות מז ב, ורא"ש שם ז כ; ראה רמב"ם עבדים ו ו, ופרי מגדים יו"ד ב ש"ד כד בדעתו; ראה טוש"ע או"ח קצט ב, ואה"ע מד י, ובאור הגר"א שם ס"ק יט, ושו"ע יו"ד רסז מז, ועוד). גזירות רבי מאיר ורבן גמליאלאף על פי שלהלכה גרי אמת הם, גזרו עליהם שיהא דינם כגוים:
עשאום כגוים גמוריםגזירותיהם לא התקבלו (חולין שם), לפי שלא רצו העם לפרוש מהם, אבל בימי האמוראים לא היו הכותים שומרי תורה, ועשאום לגוים גמורים, לאסור את שחיטתם ואת יינם (ראה חולין שם ו א, ורש"י ד"ה וקבלו), ואף לענין בטול רשות (ראה ערכו) בשבת (חולין שם), שישראל ששכח לערב ערובי-חצרות (ראה ערכו), צריך לשכור מכותי הדר במבוי את ביתו, כדין גוי (רש"י שם ד"ה לבטל), שגזרו עליהם אפילו באיסורים מדרבנן, ולא משום חשד, אלא שמא ילמדו ממעשיהם (ראה רמב"ן שם ד"ה והא). וכן אסר רבי אבהו "חלוט" של כותים - בצק שחולטים אותו במים רותחים - כדין בשולי גוים (ראה ערכו), ואמר: הלואי היינו יכולים לאסור גם מימיהם (ירושלמי ופני משה עבודה זרה ה ד). וכן להלכה, הכותים בזמן הזה כגוים גמורים, בין לענין שחיטה (רי"ף גיטין י א, ורא"ש שם א ט; רמב"ם אבות הטומאות ב י; טוש"ע יו"ד ב ח), ובין לענין יין נסך (רי"ף ורא"ש שם; ש"ך יו"ד קנט סק"ה), ובין לביטול רשות (ראה לעיל. רי"ף ורא"ש שם; טוש"ע או"ח שפה ב). גדר הגזירהבגדר גזירה זו נחלקו ראשונים ואחרונים:
ומכל מקום יש מהם סוברים שגזרו עליהם לכל דבריהם (ראה פסקי ריא"ז ברכות ז ב ד, וגיטין א ב י, ובבא קמא ד ב ה, וחולין ו א), כגון שאינו מצטרף לזימון (ראה ערך זמון. ריא"ז ברכות שם, ובראשונים ברכות מז ב, ובטוש"ע או"ח קצט ב), ועדותו בגט פסולה (ריא"ז גיטין שם), ושור של ישראל שנגח שור של כותי פטור, ושור תם של כותי שנגח שור של ישראל משלם נזק שלם (ראה ערך גוי. ריא"ז בבא קמא שם). ויש שנראה מדבריהם שאף לחומרא לא עשאום אלא כמומרים לעבודה זרה (ראה תשובות הרמב"ן ב; ראה סמ"ג עשה קסב ופז; ראה שו"ע יו"ד קנט ג), כגר שחזר לסורו, שהוא כגוי לכמה עניינים (ראה ערך גר: כשחזר לסורו וראה ערך מומר), כגון לשחיטה, וליין נסך, ולזימון (ריטב"א שם), אבל שור תם של כותי שנגח שור של ישראל אינו משלם אלא חצי נזק, והאונס והמפתה נערה כותית משלם קנס (רמב"ן שם). וכן יש שמכשירים עדות כותי בגט אף בזמן הזה (העיטור ח). על דיניהם לאחר הגזירה ראה בפרקים הבאים, ובערכים המתאימים בכל ענין (ראה ערכים: אמן; ארץ ישראל: בטומאה וטהרה; זמון; יחוד). בתורת פסולי קהלאיסור נישואין לישראלהכותים נמנו בין ה"ספקות" שאסורים לבא בקהל (ראה להלן על הספק. קידושין עד א, וכן בכתובות כט א) אף לסוברים שגרי אמת הם, ואף לפני שגזרו עליהם לעשותם כגוים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם. ראה קידושין עה ב, ועו א). כותי הבא על בת ישראל פסלה מן הכהונה (יבמות סח א, וקידושין עד ב), כדין הנבעלת לשאר פסולים (ראה ערך זונה וערך חלל; חללה), שאסורה להינשא לכהונה, ואם בת כהן היא, נפסלה אף מאכילת תרומה (רש"י יבמות וקידושין שם ד"ה פסלוה), ואף לסוברים שגרי אמת הם (תוספות יבמות שם ב ד"ה עובד כוכבים (הא')). לסוברים שגרי אריות הם, הרי דינם כגוים, שאסורים לישראל (ראה ערך חתנות), ואם התגיירו ראה להלן. טעמי האיסורכמה טעמים נאמרו באיסור הכותים לבא בקהל (ראה קידושין עה ב, ועו א, ותלמיד רש"י ויד רמ"ה ורמב"ן וריטב"א שם פירוש ב):
איסורם אף אם התגיירולרבי ישמעאל, הסובר שגרי אריות הם, יש אומרים הטעם - שאסורים אף אם התגיירו (רמב"ן במלחמות קידושין שם) - משום ספק ממזרות, שנשאו להם מבנות ישראל, וגוי הבא על בת ישראל הולד ממזר (ראה ערך הנ"ל), ונמצאו בניהם ממזרים (ירושלמי גיטין א ד, ורידב"ז ופני משה שם, וראה רש"י קידושין עה ב ד"ה ורבי ישמעאל). ולסוברים שהולד מגוי הבא על בת ישראל - כשר (ראה ערך הנ"ל), הטעם לפי שנטמעו בכותים כהנים פסולים (קידושין שם; ירושלמי שם), והיינו ממזרים (תלמיד רש"י ותוספות רי"ד ושיטה לא נודע למי שם); ויש מפרשים שהם פסולי כהונה (ראה ערכו. יד רמ"ה קידושין שם; ראה ריטב"א שם), ולדעתם לטעם זה לא נאסרו הכותים אלא לכהונה (יד רמ"ה שם). נישואי כותי בכותיתכותי הבא לישא כותית, נחלקו תנאים: לרבי אליעזר כל פסולי קהל (ראה ערכו), אף הספקות, אסורים זה בזה (קידושין עד א), וכן היה רבי אלעזר אומר: כותי לא ישא את הכותית (קידושין עה א), שמא אחד מהם כשר והשני פסול (רש"י שם עד א ד"ה אסור); ויש מתירים (תנא קמא שם עד א). ואף אם איסורם משום ספק ממזרות (ראה לעיל), והרי להלכה גר מותר בממזרת (ראה ערך גר: בחתנות), ישראלים כשרים נטמעו בהם, ויש לחוש שמא אחד מהם ישראל כשר, והשני ממזר (תוספות רבינו פרץ ותוספות הרא"ש שם עו א ד"ה ממזר; ראה ריטב"א שם עה ב ד"ה אבל בפירוש ב). להלכהלהלכה הכותים פסולים לבא בקהל (פסקי ריא"ז קידושין ד ב ו), ופוסלים בביאתם את האשה מן הכהונה ומן התרומה (רי"ף יבמות סח א, ורא"ש שם ז ה; ריא"ז שם), ואסור לקבל גר מן הכותים (בעל הלכות גדולות סוף נחלות). ודינם כשאר ספקות פסולי קהל, שאסורים זה בזה (ראה ערך פסולי קהל וערך אסופי. ראה רי"ף קידושין עה א, ורא"ש שם ד יג; טור אה"ע ד, ולבוש שם), ואין להם תקנה אלא להינשא לגרים (טור ולבוש שם). יש שכתבו שהלכה כהטעם שאינם בקיאים בתורת גיטין וקידושין (ראה לעיל. שו"ת המבי"ט א לז); ויש שהביאו להלכה את הטעמים שהתערבו בהם ממזר מאחותו, או עבד ושפחה (בעל הלכות גדולות שם). התגיירו לאחר שעשאום כגויםאף לאחר שעשאום כגוים גמורים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם), אם באו להתגייר אסורים לבא בקהל (רבינו חננאל, הובא בר"י אלמנדרי קידושין עד א; בית יוסף וב"ח אה"ע ד בדעת הטור), שלא עשאום כגוים אלא להחמיר, ולא להקל ולהכשיר פסולם (בית יוסף וב"ח שם). ויש שכתבו שעשאום כגוים גמורים אף להקל (ראה בית יוסף שם לדעת הרמב"ם), ומותרים לבא בקהל אם התגיירו (עצי ארזים אה"ע שם ס"ק סו). ויש שכתבו שלא נאסרו אלא הכותים שבזמן התלמוד, שמקצתם כשרים לעדות היו, והיה מקום לחוש שמא קידשו בעדים כשרים וגירשו בגט פסול, ואם נישאת לאחר הולד ממזר (ראה לעיל), אבל בזמננו, שאינם נוהגים כלל בדרכי ישראל, אין לחוש לקידושיהם, ואין בהם ספק ממזרות, ואם חזרו לדרכי ישראל מותרים לבא בקהל (פסקי הלכות יד דוד בהשמטות סוף חלק א. וראה ערך קראים). בתורת מומרים ורשעיםקודם שגזרו לעשותם כגויםלסוברים גרי אמת הם, לפני שגזרו לעשותם כגוים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם), דנו עליהם אם היה דינם כישראל מומר (ראה ערכו) או אפיקורוס (ראה ערכו), מכיון שלא האמינו בתורה שבעל פה (ראה לעיל). וכן דנום כדין ישראל רשע (ראה ערכו. ראה להלן), שמחמת כפירתם בתורה שבעל פה היו עוברים כמה איסורים (ראה להלן: בתורת חשודים, ובפרקים הבאים). בקללתם והכאתםישראל המקלל כותי אינו לוקה משום וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כב כז. סנהדרין פה ב; מכות ח ב), אף קודם שעשאום כגוים (מאירי מכות שם), שאין לאו זה נוהג אלא במי ש"עושה מעשה עמך" (ראה ערך רשע. מכות שם), ואף שגרים גמורים היו, אחר כך הרשיעו (רש"י סנהדרין שם ד"ה גירי). המכה כותי הכאה שאין בה שוה פרוטה - שאילו ישראל היה, מכיון שאין כאן תשלומי ממון, היה לוקה (ראה ערך חובל: עונשו) - נחלקו תנאים, יש פוטרים, ויש מחייבים (סנהדרין שם; מכות שם וט א). בגלות להורגם בשגגהההורג כותי בשוגג - גולה (מכות ח ב; כותים שם), ובמזיד - נהרג (כותים שם), שהכותי בכלל "רעהו" האמור לענין רציחה (שו"ת רדב"ז ה אלף תפד). ואף על פי שאפיקורוס (ראה ערכו) הכופר בתורה שבעל פה הוא בכלל מורידין ולא מעלין (ראה ערכו), אין דינם כאפיקורסים לענין זה, לפי שמעשה אבותיהם בידיהם, והרי הם כתינוק שנשבה לבין הגוים, שהוא אנוס (חזון איש יו"ד ב ס"ק יח). בדין עדים זוממיםוכן במקום שנאמר "אחיו" אף הכותי בכלל, כגון בעדים שהעידו על הכותי שהתחייב מלקות, והוזמו, שלוקים (ראה ערך עדים זוממים. מכות שם). על דינם לאחר שעשאום כגוים ראה לעיל. כשרותם לעדותבכמה עניינים נחלקו אם היה דין הכותים כדין מומרים ורשעים:
לאחר שגזרו לעשותם כגוים, פסולים לחתום כעד אף בגיטי נשים ובשחרורי עבדים (רי"ף גיטין י א, ורא"ש שם א ט; ראה רמב"ם עבדים ו ו, ופירוש המשניות גיטין שם; ראה טור אה"ע קל, ויו"ד רסז, ובית יוסף שם ושם בדעתו; ראה שו"ע יו"ד שם מז), ואפילו היה כותי חבר (ראה רמב"ם שם; ראה שו"ע שם). לסוברים שעשאום כגוים גמורים אף להקל (ראה לעיל: גרותם ויהדותם), פסול הגט לגמרי (ש"ך יו"ד קנט סק"ה); לסוברים שלא עשאום כגוים אלא להחמיר עליהם (ראה לעיל שם), אין הגט פסול אלא מדרבנן (חוות דעת שם), ואם קידשה אחר צריכה גט מהשני (בית הלל יו"ד שם). אינו בקשירה אינו בכתיבהספר תורה (ראה ערכו) תפלין (ראה ערכו) ומזוזה (ראה ערכו), שפסולים אם נכתבו על ידי מומר (ראה ערך כתיבת סת"ם), כתבם כותי - פסולים (גיטין מה ב, ומנחות מב ב; שו"ע או"ח לט א בתפלין, ויו"ד רפא ג בספר תורה), שכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (גיטין שם. וראה ערך כתיבת סת"ם). ואף לסוברים גרי אמת הם (ראה תוספות ר' אלחנן עבודה זרה כז א), מפני שאינם מודים במצות קשירת תפילין, שהיא מדרש חכמים (ראה פסקי ריא"ז גיטין שם). ויש שפירשו שהדברים אמורים לסוברים גרי אריות הם (רש"י גיטין שם ד"ה כותי, וראה חזון איש יו"ד ב סק"כ). על פסול כותי בכתיבת סת"ם משום שאינו מכוין לשמה ראה להלן: בכוונת המצוות. צירוף לזימון ולדבר שבקדושהמזמנים על הכותי (ברכות מה א), ואף על פי שאין מזמנים על עם הארץ (ראה ערכו), לסוברים כן (ראה ערך זמון), הדברים אמורים דוקא בכותי חבר (ראה ערכו. אביי שם מז ב); ויש אומרים שלא אמרו שאין מזמנים אלא על עם הארץ שאינו מעשר את פירותיו כראוי (ראה ערך הנ"ל שם וערך עם הארץ), ואילו הכותים מעשרים (ראה להלן. רבא ברכות שם).
על דינם לאחר שעשאום כגוים, ראה לעיל. להלוותם ברבית
גזלתם וגניבת דעתםגזל ממונם, אף לאחר שעשאום כגוים, נראה מדברי ראשונים שאסור (ראה תשובות הרמב"ן ב), כמומר לעבודה זרה שגזלו אסור, לדעתם (רמב"ן שם, וראה ערך מומר), ולא התירו אלא להלוותם ברבית, וכן לא חייבה התורה להשיב אבדה למומר, לדעתם (ראה ערך הנ"ל. רמב"ן שם). אבל מברייתא במסכת כותים נראה שאף גזלם הותר (ראה כותים ב), שקנסום להרחיקם מישראל (חק משה שם). גנבת דעת (ראה ערכו) שלהם אסורה, ולכן אין מוכרים להם סנדל של נבלה (כותים א) - סנדל מעור של נבלה (ראה חולין צד א) - בחזקת שחוטה (חגי יהודה שם); ואין מוכרים להם "כוס כוס" - בהמה מסוכנת (ראה ערכו) שנשחטה (ראה חולין לז ב) - ולא שליל - בשר בן פקועה (ראה ערכו) שלא נשחט (חגי יהודה שם) - ואף על פי שישראל אוכלים אותם (ראה ערך טרפה (ב), וערך מסוכנת וערך בן פקועה), מפני שהכותים סוברים שאסור לאוכלם, והרי זו גניבת דעת (כותים שם, ומצרף שם)[10]. בתורת חשודיםכמה מצוות ואיסורים הכותים חשודים עליהם שלא לקיימם, ואינם נאמנים להעיד עליהם, ואין סומכים עליהם מן הסתם שעשאום כדינם, וחוששים להם באותם עניינים שלא להכשילם (ראה ערך חשוד). וכמה אופנים בדבר: א) מצוות ואיסורים שלא החזיקו בהם הכותים, ואינם מודים בהם; ב) מצוות ואיסורים שהחזיקו בהם, אבל אינם חוששים להכשיל אחרים בהם, לפי שאינם מודים באיסור לפני עור (ראה ערכו), ראה להלן: בחשד להכשלת אחרים; ג) מצוות ואיסורים שמודים הכותים בהם, אבל יש לחשוש שרפויים הם בידם, או שאינם בקיאים בהלכותיהם, ראה להלן: בדקדוקי מצוות. ד) מצוות ואיסורים שאמנם מקיימים הם אותם, אבל יש לחשוש שמא כוונתם בהם אינה כראוי, ראה להלן: בכוונת המצוות. לאחר שעשאום כגויםלסוברים שהכותים גרי אריות הם, הרי הם כגוים, שפסולים לעדות (ראה ערך גוי: בעדות ונאמנות), ואינם נאמנים באיסורים ובמצוות (ראה ערך הנ"ל. ראה תוספות עירובין סא ב ד"ה אמר; ראה ריטב"א חולין ד א ד"ה אלא). אבל לסוברים שגרי אמת הם, נאמנים היו באותם דברים שלא היו חשודים עליהם (ראה להלן). ומכל מקום, לאחר שעשאום כגוים, נפסלו לעדות (ראה לעיל: עדותם בגט), ונעשו חשודים לכל התורה (ראה רמב"ן ורשב"א ור"ן חולין ו א), ואינם נאמנים בכל האיסורים (ראה פירוש המשניות ומאירי נדה נו ב; ראה רמב"ן ורשב"א ור"ן שם); ויש שכתבו שאינם נאמנים אף להחמיר, לסוברים כן בגוי (ראה ערך גוי. ר"ש סיריליאו לירושלמי דמאי ו ח). ואין סומכים עליהם אף במצוות שעשו לצורך עצמם (ראה ריטב"א שם, וראה ירושלמי פסחים א א; ראה בית יוסף יו"ד רא). לסוברים שגרי אמת הם, קודם שעשאום כגוים, נחשבו הכותים כחשודים לכמה עניינים, כדלהלן. דבר שחשודים בוזה הכלל: דבר שחשודים בו הכותים, אינם נאמנים עליו (נדה נו ב; כותים א):
יש שכתבו שאין זה אלא חשש דרבנן, שחששו משום מיעוט המצוי של חשודים (פני יהושע גיטין כה ב, ראה ערך רוב); ויש שכתבו שמן התורה אינם נאמנים, שהרי אינם מאמינים בדברים אלה (חמדת שלמה גיטין י א. וראה ערך חשוד אם אינו נאמן מהתורה או מדרבנן). דברים שאין חשודים בהםדברים שאין הכותים חשודים בהם, נאמנים הם עליהם (ראה נדה שם, ולהלן). ואפילו נחשדו על חלק מהאיסור, נאמנים לגבי החלק שאינם חשודים עליו (חזון איש יו"ד קיט סק"ד). ואף שחשודים על איסורים חמורים (ראה להלן), וחשוד לדבר חמור נעשה חשוד לדבר קל (ראה ערך חשוד: חשוד מדבר לדבר), דבר שלא החזיקו בו הרי הוא קל בעיניהם, ואין זה מחמור לקל (חזון איש שם מב סק"ג). ואף לסוברים שהחשוד לדבר אחד נעשה חשוד לכל התורה (ראה ערך חשוד), כיון ששוגגים הם וטועים, לא נעשו חשודים לכל התורה (חזון איש שם סק"ד). דבר שכתוב בתורהדבר שכתוב בתורה זהירים בו הכותים (ברכות מז ב), ונאמנים עליו (ראה להלן. וראה להלן: בחשד להכשלת אחרים):
ויש דינים דאורייתא שנחשדו עליהם, כגון:
הלכות כותים עקורות הן, שאינן למדות זו מזו (מועד קטן יב א), ואין אומרים שכשם שהחזיקו בדבר זה כך החזיקו באחר (רש"י שם ד"ה ואין). על מצוה שאין ידוע אם החזיקו בה הכותים, ראה להלן: בדקדוקי מצוות. בדינים מסוימים מדרבנןפעמים שהכותים נאמנים גם בדינים דרבנן, כגון:
אם חשודים להעיד עדות שקר, ראה להלן: בדקדוקי מצוות. לקנות מהם דברים שחשודים עליהםאין קונים מהם דברים שהם חשודים עליהם, כגון יין כשיש לחשוש שנגע בו גוי (ראה להלן), ומאכלים שדרכם לתת בהם יין וחומץ (ירושלמי עבודה זרה ה ד; כותים ב), וכן קנקנים שכבר נתנו בהם יין אסורים (ראה ערך כלי היין. כותים שם). אבל פעמים שסומכים עליהם שהקפידו על מגע גוי: בראשונה היו אומרים, יין של עין כושי - מקום של כותים (רש"י) - אסור, מפני בירת סריקא, שהיא עיר של גוים הסמוכה לעין כושי, כיון שאין הכותים מקפידים על מגע גוי (עבודה זרה לא א ורש"י, וכעין זה כותים ב). חזרו לומר חביות פתוחות אסורות - בכל מקום (כותים שם) - וסתומות מותרות, שהכותים מקפידים על מגע גוי בסתומות, שמא לא יקנו ישראל מהם (עבודה זרה שם, ורש"י שם ב ד"ה בעיר; ראה כותים שם). ואף בסתומות לא התירו אלא בשעת הגיתות, שהכל הולכים ובאים בדרכים, והכותים מתייראים שמא יראום כשהם מניחים לגוים לגעת (עבודה זרה שם ב). רבי מאיר אומר שכל יינם מותר, חוץ מן החבית הפתוחה בשווקים (כותים שם), שלדעתו מקפידים הם גם בפתוחות, אלא שבשווקים אפשר שנגע גוי בלי ידיעתם (חגי יהודה שם). על הגזירה שגזר רבי מאיר אחר כך לאסור את יינם של הכותים עצמם ראה לעיל: גרותם ויהדותם. הכשלתם בדברים שחשודים בהםאיסורים שהכותים חשודים לעבור עליהם, ישראל מוזהרים שלא להכשילם בהם משום הלאו של לפני עור (ראה ערכו):
דברים שנהגו בהם איסורדברים המותרים שנהגו בהם הכותים איסור, אין מתירים אותם בפניהם (פסחים נ ב ונא א), כדרך שאין מתירים אותם בפני עמי הארץ (ראה ערך מנהג. ראה פסחים שם), לפי שיבואו להקל ולזלזל יותר (רש"י שם ד"ה דסרכי). דברים שישראל אוכלים אותם, והכותים נוהגים בהם איסור, כגון בשר בן פקועה (ראה ערכו), ובשר מסוכנת (ראה ערכו) שנשחטה (ראה לעיל: גניבת דעתם), אין לוקחים אותם מן הכותים, שנאמר כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַייָ אֱלֹהֶיךָ (דברים יד כא), כשאתה קדוש, לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך (כותים א). בחשד להכשלת אחריםאין מודים באיסור לפני עיוראף דברים שלא היו הכותים חשודים לעבור עליהם בעצמם, חשודים היו להכשיל בהם אחרים (ראה להלן; פסקי ריא"ז חולין ד א), שאין הם מודים באיסור לפני עור (ראה ערכו. נדה נז א), שמפרשים אותו כמשמעו, שלא יתן אבן בדרכו של עור להפילו (רש"י חולין ג א ד"ה ואפילו), ולכן אינם נאמנים באיסורים, אלא כשנוהגים בהם בעצמם על פי דבריהם (ראה להלן). כשנוהג בעצמו על פי עדותואין נאמנים לומר לא קברנו במקום פלוני נפלים (ראה לעיל), אלא כשכהן כותי עומד באותו מקום ותרומה בידו ואוכל ממנה (נדה שם), וכן אין נאמנים על הבהמה שביכרה (ראה לעיל), אלא כשהכותי גוזז ועובד בולד זה (ראה ערך גזה ועבודה. נדה שם). וכן שחיטת כותי שמותרת, לסוברים כן (ראה להלן), לא אמרו אלא כשישראל עומד על גביו ורואה ששחט כהוגן (חולין ג א, וראה ערך שחיטה), או אם חתך כזית בשר ונתן לו ואכלו (חולין שם, ושם ב, ושם ד א), ואין לוקחים בשר מטבח כותי אלא ממה שהוא אוכל (כותים ב). וכן גבינת כותים, מותרת כשהיא של בעלי בתים, ולא של סיטונים (רבי שמעון בן אלעזר כותים שם), שבעלי בתים עושים לעצמם לאכילה, אבל הסוחרים, אפשר שלקחו גבינת גוים (ראה ערכו) שאסורה (יד ישראל ומטהר שם). וכן מצת כותי שמותרת בפסח, לסוברים כן (ראה להלן), דוקא כשראינו את הכותי אוכל ממנה (תוספות טוך ויד רמ"ה קידושין עו א; ריטב"א חולין ד א ד"ה דתניא). ומה שיוצאים בה ידי חובה בליל ראשון של פסח (ראה להלן), ולא חששו שלא שמרה הכותי לשם מצוה, הדברים אמורים כשאכל ממנה גם הכותי (תוספות קידושין שם ד"ה מצת), ואין לו מצה אחרת לצאת בה ידי חובתו (תוספות גיטין י א ד"ה מצת). וכתבו אחרונים, שאף שעד אחד, במקום שאינו נאמן, אינו נאמן אפילו כשעושה בעצמו על פי דבריו (ראה ערך עד אחד נאמן באיסורים), כותי נאמן, לפי שעד כשר הוא, ונאמן במקום שאינו חשוד, וכל שעושה על פי דברי עצמו הרי אינו חשוד (שו"ת חתם סופר יו"ד קמז). למכור להם דבר העלול למכשולאין מוכרים לכותים נבלות וטרפות שקצים ורמשים (כותים א), שמא יחזרו וימכרום לישראל בחזקת דברים המותרים (חגי יהודה שם פירוש א ומטהר שם). ואין מוכרים להם כלי זין (עבודה זרה טו ב; כותים שם), ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים (כותים שם), שמא ימכרום לגוים החשודים על שפיכות דמים (ראה ערך גוי. ראה עבודה זרה שם), שהרי אין הכותים מקפידים על לפני עור (חסדי דוד שם). חשודים למכור טבלפירות הכותים טבל (ראה ערכו) הם, ולא דמאי (ראה ערכו. ראה דמאי ה ט, ושם ז ד, ור"ש ורא"ש שם ושם; ראה כלים יז ה ופירוש המשניות ור"ש ורא"ש שם; ראה נדרים נח ב והמפרש ד"ה ומעשרן; כותים א. וראה ערך דמאי חילוקים בין ודאי לדמאי). ואותה שאמרו שהכותים זהירים בתרומות ובמעשרות, לפי שכתובים בתורה (ברכות מז ב), הדברים אמורים בפירות שאוכלים בעצמם, אבל לא ממה שהיו מוכרים לאחרים (ראה ערכו. תוספות עירובין לז א, וסוכה כג ב, וגיטין כה א ד"ה שני; ר"ש ורא"ש דמאי שם ה, וכלים שם, ועוד), אלא שמכל מקום דמאי הם, כפירותיו של עם הארץ (תוספתא דמאי ה כה, ומנחת בכורים שם). שינויים בדין פירותיהםלא בכל מקום ובכל זמן אמרו שפירות הכותים ודאי טבל הם: כיפת הישוב, וכיפת אנטיפטריס, ושוק של פטרוס - מקומות שישבו בהם כותים (חזון יחזקאל) - בראשונה היו דמאי, מפני שחזקתן שלקחום מישראל שבהר המלך, שפירותיהם דמאי (רבי יהודה בתוספתא דמאי א ט, וחזון יחזקאל שם), ועכשיו אמרו רבותינו: כל עיירות הכותים שעל יד הדרך התבואה והקטניות שלהן דמאי, מפני שהן של ישראל, ושאר כל פירותיהן ודאי (תוספתא שם). במקום אחר אמרו ששלש גזירות היו: מעשה שנכנסו רבותינו לעיירות של כותים שעל יד הדרך, והביאו לפניהם ירק, וקפץ רבי עקיבא ועישרו ודאי, ואמר לו רבן גמליאל שאין הדין כן, שאינו אלא דמאי. וכשבא רבן גמליאל ביניהם, עשה תבואה וקטנית שלהם דמאי, ושאר כל פירותיהם ודאי. וכשחזר רבן גמליאל ביניהם, וראה שנתקלקלו, עשה כל פירותיהם ודאי (תוספתא שם ה כו). לעשר משל כותי על של כותי אחרנחלקו תנאים אם מעשרים מפירות של כותי על פירות של כותי אחר:
על מתנות עניים בשעת הקצירפעמים שנאמנים על המעשרות: עניי כותים כעניי ישראל (תוספתא פאה ד א), שנאמנים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה (ראה ערכיהם) בשעתם, ועל מעשר עני (ראה ערכו) בשנתו (כותים א), לומר על פירות שבידם שהם של מתנות עניים, ופטורים מן המעשר (ראה ערך תרומות ומעשרות וערך מתנות עניים), לפי שהיא שעת הקציר, והפירות שבידם הם בחזקת מתנות עניים (חגי יהודה פירוש א ויד ישראל). אין חשודים להחליףישראל המוליך חטים לטוחן כותי, וכן המפקיד פירות אצל כותי, הרי אלו בחזקתם למעשרות ולשביעית (ראה ערכו. דמאי ג ד), שאין הכותי חשוד להחליפם (רש"י גיטין סא ב ד"ה בחזקתן. וראה ערך חשוד: בפקדון ושליחות), ואפילו לאחר שנחשדו הכותים (ראה ירושלמי דמאי שם ד) על עבודה זרה, שמצאו להם דמות יונה (ר"ש סיריליאו שם). וכן בשאר איסורים, כגון השולח ציר דגים ביד כותי, הרי זה מותר, ואין חוששים שמא החליפו הכותי בציר של דגים טמאים (רש"י עבודה זרה לא ב ד"ה ושל ציר). בדקדוקי מצוותמצוות שהכותים מודים בהן, נחלקו תנאים אם אפשר לסמוך עליהם שמדקדקים הם לקיימן כהלכתן. מצה של כותים
כותי שהפריש תרומות ומעשרותכיוצא בזה נחלקו בכותי שהפריש תרומות ומעשרות (ראה ערכו):
מצוות שאין כתובות בתורה והחזיקו בהןמצוות שהחזיקו בהן הכותים, אבל אינן כתובות בתורה - כגון שחיטה (ראה ערכו), שאין הלכותיה כתובות בתורה (ראה חולין ד א) - לדעת רבן שמעון בן גמליאל הואיל והחזיקו - החזיקו (חולין שם), וסומכים עליהם (רש"י שם ד"ה אלא); ולתנא קמא כיון שאינן כתובות בתורה, אין סומכים עליהם (שם ורש"י שם). מצוות הכתובות בתורה ולא החזיקו בהןמצוות הכתובות בתורה, ולא החזיקו בהן הכותים - היינו שאין ידוע לנו אם החזיקו בהן (רש"י חולין ד א ד"ה תנא קמא):
דעות הראשונים להלכה
בזמן הזה, שכבר עשאום כגוים, אין סומכים עליהם - לדברי הכל - אף במצוות שהחזיקו בהן (ראה ריטב"א חולין ד א ד"ה אלא). עדות בדבר שאין בקיאים ואם חשודים לשקרהכותים, לפני שעשאום כגוים (ראה לעיל על דינם לאחר שעשאום כגוים), דנו בהם אם אפשר לסמוך על עדותם, משום החשש שאינם בקיאים בדקדוקי ההלכה, וכן דנו אם חשודים היו להעיד שקר: עדות על שטרגט - שטר - שחתום עליו עד כותי - פסול לדעת רבי אלעזר, שאוסר מצת כותי, לפי שאינם בקיאים בדקדוקי מצוות, אבל לתנא קמא שמתיר במצה, אף השטר כשר, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל, שמצוה שהחזיקו בה הכותים מדקדקים בה יותר מישראל, הסתפקו אם החזיקו בשטרות או לא (ראה גיטין י א, וראה להלן). וכתבו ראשונים, שלרבי אלעזר שאין הם בקיאים בדקדוקי מצוות, חשודים הם על עדות שקר (רש"י שם ד"ה עד כותי), אבל לתנא קמא אינם חשודים (רש"י שם ד"ה אפילו וד"ה לעולם). להלכה שטר שחתום עליו עד כותי פסול (רמב"ם עבדים ו ו; סמ"ג עשין פז; שו"ע יו"ד רסז מז). גט ששני עדיו כותיםגט (ראה ערכו) אשה, או גט שחרור (ראה ערכו) של עבד שהיו שני עדיו כותים - פסול לדעת רבי אלעזר, לפי שאין הכותים בקיאים בדקדוקי גיטין (גיטין י א; ירושלמי גיטין א ד). יש שכתבו שחשודים לשקר (ראה רש"י שם ד"ה לעולם), אולם בירושלמי אמרו שעל העריות לא נחשדו לשקר (ירושלמי שם). רבן גמליאל מכשיר גט ששני עדיו כותים (ראה גיטין שם ושם ב, לרבא, ולאביי הכשיר בעד אחד), שסובר כרבן שמעון בן גמליאל, שמצוה שהחזיקו בה מדקדקים בה יותר מישראל, וגיטי נשים ושחרורי עבדים ידוע לנו שהחזיקו בהם (ראה תוספות שם ד"ה רבא). להלכה גט שעדיו כותים - פסול (ראה רמב"ם עבדים ו ו; ראה סמ"ג עשין פז; ראה שו"ע יו"ד רסז מז). עדות על שטר קידושיןעד כותי בגט, פסולו מדרבנן (רש"י גיטין ט ב ד"ה פסולא; תוספות שם י ב ד"ה אי). ולכן יש סוברים ששטר קידושין שחתומים עליו שני עדים כותים - כשר, שאף מדרבנן לא פסלום להתיר האשה בלא גט (תוספות הרא"ש שם א ד"ה כי בשם ה"ר משה מאיברא); ויש שכתבו שפסול אף בשטר קידושין (רש"י שם א ד"ה מילתא), שהפקיעו חכמים את הקידושין, שכל המקדש על דעת חכמים הוא מקדש (ראה ערך אפקעינהו רבנן לקידושין. מהר"ם שיף שם ב בתירוץ ב). כותי חבר בעדויות אלוהיה הכותי חבר (ראה ערכו), כשר לעדות בגיטי נשים ושחרורי עבדים (ראה גיטין י ב; רמב"ם עבדים ו ו; שו"ע יו"ד רסז מז). "חבר" היינו שמדקדק במצוות, ובקי במצוות שהחזיקו בהן הכותים (רשב"א שם ד"ה הא, ובשו"ת א תרסג, ושם ד רלא), אבל אינו מאמין בדברי חכמים (חתם סופר גיטין שם בדעת רשב"א שם); ויש שכתבו שחבר היינו שהולך בדרכי ישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה (שו"ת המבי"ט א לז). אבל בשאר שטרות יש סוברים שאף כותי חבר פסול (ראה רמב"ם ושו"ע שם), שלא חילקו חכמים בשטרות (מאירי שם). ואף בגיטין אינו כשר אלא כשחתם עד ישראל עמו, אבל גט ששני עדיו כותים - פסול (ראה רמב"ם וסמ"ג ושו"ע שם), שמא אחד מהם אינו חבר, כיון שרובם אינם חברים (מבי"ט שם), או כדי שלא יבואו להכשיר אף כותים שאינם חברים (שו"ת הרדב"ז שם). ויש שכתבו שאף שני כותים חברים כשרים בגט (שו"ת תורת חיים למהרח"ש ג קיא; בני אהובה גרושין ט כט), ואף בשאר שטרות (ראה תורת חיים שם; בני אהובה שם ותומים מה ס"ק יד). עד כותי אחד בגטגיטי נשים ושחרורי עבדים שיש עליהם עד כותי - יחד עם עד ישראל - כשרים (גיטין י א), אף לפוסלים עדות כותים בגיטין (ראה לעיל), וכגון שחתום ישראל לבסוף, שעדי הגט אינם חותמים זה בלא זה, ואילמלא היה הכותי חבר, לא היה נותן לו לחתום לפניו, אבל בשאר שטרות שרשאים העדים לחתום זה בלא זה, אפשר שהישראל חתם ראשון, וחתם כותי שאינו חבר למעלה מחתימתו (ראה ערך גט וערך גט שחרור. גיטין שם ורש"י). בירושלמי יש סוברים שאף כשחתם הכותי לבסוף - כשר (רבי יוסי בירושלמי גיטין א ד), שאלמלא היה הישראל מכירו שהוא חבר לא היה חותם עמו (רמב"ן וריטב"א ור"ן ומאירי גיטין שם), ולדעתם אף בשטרות כשר (ראה ירושלמי שם ומאירי שם). להלכה יש פוסקים שהגט כשר כשהישראל חתם לבסוף (העיטור ח; מאירי וריטב"א ור"ן שם; רבינו ירוחם אדם וחוה כד ב); ויש שנראה מדבריהם שכשר אף כשהכותי חתום לבסוף (ראה רמב"ם עבדים ו ו, ושו"ע יו"ד רסז מז, ומרכבת המשנה שם ותומים שם, ובני אהובה גרושין ט כט בדעתם, וראה באור הגר"א יו"ד שם ס"ק פז). שליחות בגטנאמן הכותי להביא גט ממדינת הים (כותים א), היינו שנאמן לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" (ראה ערך שליח להולכה. יד ישראל שם). בכוונת המצוותבכמה מקומות חששו שלא לסמוך על כותים העושים מצוה בשביל ישראל, שמא אין כוונתם כראוי. מילהבמילה (ראה ערכו) נחלקו תנאים:
ויש גורסים שרבי מאיר אומר לא ימול, ורבי יהודה אומר ימול (שם לפי הגירסא הראשונה שם, וכן הוא במנחות מב א). על ההלכה במחלוקת אם צריכים כוונת לשמה במילה, ראה ערך מילה. על מילת כותי לאחר שעשאום כגוים, ראה לעיל.
כתיבת סת"םכתיבת סת"ם (ראה ערכו) יש מהראשונים שכתבו שהכותי פסול לה, מלבד פסולו משום ש"אינו בקשירה" (ראה לעיל), גם משום שאינו מכוין לשמה (ראה ערכו), שבסתם מכוין לשם הר גרזים (תוספות מנחות מב א ד"ה ואל). צביעת התכלתהלוקח טלית מצוייצת מן הכותי ויש בה תכלת - פסולה (מסכת ציצית), כלוקח טלית מצוייצת מהגוי (ראה ציצית שם, ומנחות מג א. וראה ערך ציצית), שמא צבעה שלא לשמה (פירוש תכלת וארגמן למסכת ציצית שם (תל אביב תשכ"ג)). שימור מצת מצוהעל שימור מצה לשמה, שנחלקו תנאים אם הכותים מכוונים לשם מצת מצוה, ראה לעיל: בדקדוקי מצוות. אמן על ברכתוכותי המברך אין עונים אחריו אמן (ברכות נא ב; רמב"ם ברכות א יג; טוש"ע או"ח רטו ב), אלא כששומעים ממנו את כל הברכה (ברכות שם; טור שם), שמא בירך להר גריזים (רש"י שם ד"ה עונין).
לאחר שגזרו עליהם לעשותם כגוים, תלוי במחלוקת אם עונים אמן אחר גוי (ראה ערך אמן וערך גוי):
שליחות לעירוב תחומיןהשולח ערוב תחומין (ראה ערכו) ביד מי שאינו מודה בעירוב - כותי - אינו עירוב (עירובין לא ב; רמב"ם עירובין ו כב; טוש"ע או"ח תט ח), כיון שאינו מודה בדברי חכמים אין סומכים עליו (פסקי רי"ד שם). ואפילו נמצא העירוב שם, חוששים שמא לא הניחו על מנת לקנות למשלח שביתה שם (ר"י מלוניל ומאירי שם; מגן אברהם שם ס"ק טו מר"י מלוניל), שכיון שאינו מודה בעירוב אינו מכוין לקנות שביתה (מאירי שם). ויש שכתבו שהטעם לפי שכל שאינו בתורת אותו דין אינו נעשה שליח לו (ראה ערך שליחות), וכיון שאינו מודה בעירוב הרי הוא כמי שאינו בתורת עירוב (ראה באור הגר"א או"ח שפה סק"ב; מרומי שדה עירובין שם, וסא ב), אבל משום הספק בכוונתו לא היינו חוששים, לדעתם, שספק דרבנן להקל (מרומי שדה שם). בחשש טומאההכותים אינם מודים בדינים ידועים מדיני טומאה וטהרה, ולכן חוששים שמא טמאים הם. ויש שטימאום כדי להרחיקם מישראל, שלא ייטמעו בהם. בנות הכותים נדות מעריסתןבנות כותים נדות מעריסתן (נדה לא ב), מיום שנולדו (רש"י שבת טז ב ד"ה בנות), אף שאין ידוע אם ראו דם נדה, לפי שמיעוט הקטנות רואות דם, וחששו למיעוט (נדה שם), וכשיטת התנאים החוששים למיעוט (ראה ערך רוב), ובישראל אין לחשוש לזה, שאילו היתה רואה היו מפרישים אותה מן הקדשים, אבל הכותים אינם מודים בטומאת נדות בקטנה, ואינם מפרישים, ולכן גזרו עליהם חכמים (שם לב א); ויש אומרים שגזירה זו היא מהגזירות של שמונה עשר דבר (ראה ערכו. שבת שם ויז א). הדברים אמורים אף לסוברים שגרי אריות הם, שאף על פי שאין בבנות גוים טומאת נדה מן התורה (ראה ערך גוי), גזרו עליהן כדי שלא ייטמעו בהם (תוספות נדה שם ד"ה רבי מאיר, ושבת טז ב ד"ה אף). ויש שכתבו שמטעם זה גזירה זו היא אפילו לסוברים שאין חוששים למיעוט (ראה ערך רוב. תוספות נדה שם; רבינו תם בתוספות הרא"ש נדה שם). להלכה יש סוברים שאין בנות הכותים נדות מעריסתן, לפי שלהלכה אין חוששים למיעוט (מאירי נדה לא ב); ויש סוברים שנדות הן משום גזירה (מאירי שם). יש סוברים שנוהג דין זה אף לאחר שעשו את הכותים כגוים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם. פסקי רשב"ץ נדה שם); ויש סוברים שאינן מטמאות אלא כבנות הגוים (ראה פירוש המשניות נדה שם, וכן כתב בחסדי דוד לתוספתא נדה ה א בדעת הרמב"ם). הכותים טמאים שהם בועלי נדותהכותים טמאים, מפני שהם בועלי נדות (ראה ערך בועל נדה. נדה לא ב), אם נשואים הם (שם לג א), לפי שהכותיות יושבות על כל דם ימי נדות, בין שהוא אדום וטמא, ובין שהוא ירוק וטהור (ראה ערך דם נדה: מראיו), ואם רואה דם ירוק, ותראה באותם ימים דם אדום אינה מונה אלא מראייתה הראשונה, ומן הראייה השניה היה לה למנות (רש"י שם לא ב ד"ה והן); ועוד, שיום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה (נדה שם לג א), שאם ראתה בימי זיבה (ראה ערכו) וצריכה למנות שבעה נקיים (ראה ערך זבה: טהרתה), סופרת את יום שראתה בו ופסקה למנין שבעה, והרי אין זבה נטהרת אלא בשבעה נקיים שלמים (רש"י שם ד"ה יום). לאחר שעשו את הכותים כגוים כתבו ראשונים שדינם כגוים מבן תשע שנים ויום אחד, שגזרו עליהם טומאת זב לכל דבריהם (ראה ערך גוי. רשב"ץ נדה שם; רע"ב טהרות ה ח). טומאת הכותים משום בועלי נדות אין חייבים עליה משום ביאת מקדש (ראה ערכו וערך טמאת מקדש וקדשיו), ואין שורפים עליה את התרומה (ראה ערך תרומה טמאה), מפני שטומאתם ספק (נדה לא ב), שאין יודעים אם נשותיהם נדות הן אם לאו, וטומאתם אינה אלא מדרבנן (ראה לעיל. רש"י שם ד"ה אין, ראה מהר"ם שם)[13]. בטומאת עם הארץהכותים טמאים אף משום הטומאה שגזרו חכמים על עם הארץ (ראה ערך טמאה וערך עם הארץ. נדה לג ב), שסתם כותי עם הארץ הוא (מאירי שם לא ב), אלא אם כן ידוע שהוא חבר (ראה ערכו. שם לג ב), ואף לא גזרו בו משום בועל נדה (ראה נדה שם; מאירי שם). כותי "חבר" היינו המודה בדיני טומאה כהלכתם, אבל כותי שאינו מודה בטהרת דם ירוק וכיוצא בזה, אף על פי שחבר הוא לשאר דברים, לא יצא מכלל עם הארץ לטומאה (חזון איש יו"ד קיט ס"ק יא). לאחר שעשו את הכותים כגוים יש שכתבו שאין בהם טומאה אלא כגוים, אבל לא טומאת עם הארץ (ערוך לנר שם לג ב). בטומאת מת"בית הטומאות" של כותים - חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן (רש"י נדה נו ב ד"ה בית), או: מקומות של טומאה (פירוש המשניות שם), שמחזיקים אותם בטומאה, ואין טהורים הולכים לשם (אליה רבה שם) - מטמא טומאת אוהל (ראה ערכו), מפני שהם קוברים שם את הנפלים (נדה שם). רבי יהודה אומר לא היו קוברים אלא משליכים, וחיה גוררתו (נדה שם), ולכן טהור (ראה תוספתא נדה ו ט). הלכה כתנא קמא (פירוש המשניות ומאירי שם). ואף על פי שהיו זהירים בטומאת מת (ראה לעיל), מכל מקום היו קוברים את הנפלים שם לפי שעה, ואין אנו יודעים אם כבר סילקו אותם לקוברם בבית הקברות (תוספות שם ד"ה קוברין). אבל לא גזרו בבתיהם כדרך שגזרו על בתיהם של גוים, שהיו קוברים נפליהם בבתיהם (ראה ערך מדורות הגוים. תוספתא מקואות ו א). לאחר שעשו את הכותים כגוים, הרי אף הם בכלל גזירת מדורות הגוים (חסדי דוד אהלות יח ג). בטומאת ארץ העמיםלענין טומאת ארץ העמים (ראה ערכו), שגזרו מחשש טומאת מת (ראה ערך ארץ העמים: הגזרה וטעמיה), שנינו: ארץ הכותים טהורה, ומדורותיה ושביליה טהורים (תוספתא מקואות ו א. וראה ר"ש מקואות ח א), שחזקה שאינם בוררים להם שביל אלא בטהרה (ירושלמי עבודה זרה ה ד).
במקום אחר אמרו שאין מביאים יין ושמן מן הגליל לירושלים לנסכים (ראה ערכו), מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן (חגיגה כה א; ירושלמי חגיגה ג ד), שגזרו עליה טומאה משום ארץ העמים (מאירי שם, וראה פירוש המשניות שם), לאחר שנתקלקלו הכותים ומצאו להם דמות יונה (תוספות שם ד"ה שרצועה ותוספות הרא"ש שם), ואף על פי שגזירת רבי מאיר על שחיטתם ויינם לא התקבלה (ראה לעיל: גרותם ויהדותם), לענין טומאה התקבלה הגזירה, מכיון שנעשו חשודים על טהרה (שיח יצחק שם בדעת תוספות שם ד"ה שרצועה), ולדעתם אף בארץ ישראל גזרו על מקומות של גוים (חזון איש מקואות קמא ט סק"ד, וראה לעיל). ויש שכתבו שלא משום ארץ העמים טימאו, אלא משום מדורות הגוים (ראה ערכו. כפתור ופרח י). גזירות חכמים להרחיקםחכמים גזרו על הכותים כמה גזירות להרחיקם מישראל, כדי שלא ייטמעו בהם (בבא קמא לח ב). ואף כשגזרו מפני חששות איסור - ראה בפרקים הקודמים - יש שגזרו מטעם זה אף כשמן הדין לא היה ראוי לאסור (ראה לעיל: בחשש טומאה, ועוד). הדברים אמורים אף לסוברים שגרי אמת הם, וקודם שעשאום כגוים (ראה בבא קמא שם, ולהלן). וראה לעיל: גרותם ויהדותם, על הגזירות לסוברים שהם גרי אריות. גזירת עזרא וסיעתוכשביקשו הכותים לבטל את בנין בית המקדש השני (ראה לעיל: יחוסם ואמונתם), נידו עזרא וסיעתו את הכותים (פרקי דרבי אליעזר לח, ותנחומא וישב אות ב), והחרימום שלא יאכל אדם מישראל פת כותי עד עולם, ולא יתגייר כותי בישראל - היינו שאסור לו לשאת אשה מישראל (ראה לעיל: בתורת פסולי קהל. ראה ר"י מלוניל בשיטה מקובצת בבא קמא פג א) - ולא יהא להם חלק בתחיית המתים, ולא חלק ונחלה בירושלים (פרקי דרבי אליעזר ותנחומא שם). יש שכתבו שנראה מכאן שהכותים מנודים, ושאסור ליהנות מממונם, לסוברים כן במנודה (ראה ערך נדוי וערך חרם (א). כפתור ופרח ה); ויש שנראה מדבריהם שלא נתנדו הכותים (ראה שו"ת הריב"ש קעב. ושאר הראשונים לא הזכירו נידוי זה), ולפיכך הכותי מצטרף לזמון (ראה ערכו. ראה ברכות מה א, וראה לעיל: בתורת מומרים ורשעים. ראה ערך נדוי וערך חרם (א). ריב"ש שם). פת של כותיםבאיסור הפת של כותים נחלקו תנאים:
ונחלקו בדעתו:
"כאוכל בשר חזיר", לאו דוקא, שאינו לוקה אלא מכת מרדות (ראה ערכו) מדרבנן (רמב"ם ורע"ב שביעית שם). יינם ושחיטתםגזירות אחרות שגזרו על מאכלי גוים לא גזרו בכותים, לסוברים שגרי אמת הם, לפני שעשאום כגוים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם, ועל דינם למאן דאמר גרי אריות), כגון על יינם (ראה דמאי ז ד, וחולין ו א. ראה תוספות עירובין לו ב ד"ה דתנן, ויומא נה ב ד"ה הלוקח; ר"ש דמאי שם. ראה לעיל: שם; עשאום כגוים), ועל תבשיליהם (ראה ירושלמי עבודה זרה ה ד. וראה לעיל: שם), ועל שחיטתם (ראה חולין ה ב. וראה לעיל: שם), ועל גבינה שלהם (ראה כותים ב. וראה לעיל: בחשד להכשלת אחרים). איסור פיתם גזירה נפרדתואף איסור פת כותי לא בכלל גזירת פת גוים (ראה ערכו. ראה לעיל שהיא גזירת עזרא), ואסורה אפילו למתירים פת של גוים (ראה ערך פת גוים. העיטור ב הכשר הבשר), ואף למתירים כשחתה ישראל באש שבתנור (ראה ערך הנ"ל), שפת של כותי יש בה חרם, ואסור ליהנות ממנה (ר"י מלוניל בשיטה מקובצת בבא קמא פג א). וכן אף למתירים במקום שאין פלטר ישראל (ראה ערך הנ"ל), שבכותים חששו יותר שמא ייטמעו ישראל בהם (רמב"ן חולין יג א ד"ה הא). וכן לאחר שעשו את הכותים כגוים, איסור פתם במקומו עומד (ראה כפתור ופרח שם, וברכי יוסף יו"ד קיב ד). ויש חולקים (פרי חדש יו"ד שם סק"ב). אינם חשודים כגוייםגזירות שגזרו חכמים בגוים מפני שהם חשודים על גלוי עריות (ראה ערכו) ועל שפיכות דמים (ראה ערכו. ראה ערך גוי: בתורת חשוד), לא גזרו בכותים, שאינם חשודים בכך: מתייחדת אשה עם שני כותים (תוספתא קידושין ה י. וראה ערך יחוד), אף שבגוים אסור (ראה ערך גוי). מעמידים בהמה בפונדקאות של כותים, ומוסרים בהמה לרועה כותי, שלא נחשדו על הרביעה (עבודה זרה טו ב; כותים א). מוסרים לכותי תינוק ישראל ללמדו, שלא נחשדו על משכב זכור (עבודה זרה שם; כותים שם. וראה ערך גוי). מתייחד ישראל עם הכותי (עבודה זרה שם; כותים שם), ומסתפר ממנו, והכותית מיילדת את בנה של ישראלית ומניקתו (תוספתא עבודה זרה ג א, הובאה בתוספות שם כט א ד"ה המסתפר. וראה כותים שם), שלא נחשדו על שפיכות דמים (עבודה זרה שם. וראה ערך גוי). והדברים אמורים אף לסוברים שגרי אריות הם (תוספות עירובין סא ב ד"ה הדר). וכן לסוברים שגרי אמת הם, אף לאחר שעשאום כגוים (ראה תוספות רי"ד עבודה זרה כז א). לא חששו לעבודה זרהדברים שגזרו בגוים מחשש עבודה זרה (ראה ערכו) לא גזרו בכותים, ולכן משכיר אדם את ביתו לכותי, ואינו חושש שמכניס בתוכו עבודה זרה (תוספתא עבודה זרה ב ג. וראה ערך עבודה זרה)[14], ומיילדת בת ישראל ומניקה את בנה של כותית, שאילו בבנה של גויה אסור, מפני שמגדלת בן לעבודה זרה (ראה ערך גוי. תוספתא שם ג א). וכן בגזירת יין של גויים, שיש סוברים שהיא משום חשש ניסוך לעבודה זרה (ראה ערך יין של גויים), לא נאסר יינם של הכותים עד שנתקלקלו ונמצאו בהם עובדי עבודה זרה (ראה חולין ו א. וראה לעיל: גרותם ויהדותם)[15]. הקרבת קרבנותיהםקרבנות חובה, ושקלים (ראה ערכו) לקרבנות ציבור, שאין מקבלים מן הגוים (ראה ערך גוי: בקרבנות) - וכן לבדק הבית (ראה ערכו), ולחומת ירושלים (ראה ערכו) ומגדלותיה, שאין מקבלים מהם, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: בנדרים ובהקדשות) - אף מן הכותים אין מקבלים (שקלים א ה), לסוברים שגרי אריות הם (ראה ירושלמי שם ד, ור"ש סיריליאו ופני משה שם), אבל מקבלים מידם נדרים ונדבות, כדרך שמקבלים מגוים (ראה ערך הנ"ל. שקלים שם). לסוברים שגרי אמת הם, נחלקו:
לאחר שעשאום כגוים (ראה לעיל: גרותם ויהדותם), דינם כגוים אף לקבלת קרבנות (פירוש המשניות שם, וראה מרכבת המשנה מעשה הקרבנות ג ב, ולחם משנה שם). בדיני נזקין
הלכה כתנא קמא, ששור תם שלהם שנגח שור שלנו משלם חצי נזק, ושור שלנו שנגח שור שלהם - פטור (ראה תשובות הרמב"ן ב; רא"ה בשיטה מקובצת בבא קמא לט א; ים של שלמה בבא קמא שם), ואף בשאר נזקים אין מחייבים את ישראל לשלם להם, משום קנס (רמב"ן שם). ויש שכתבו שבנזקי שור בלבד פטרו את ישראל המזיקם (יד ישראל כותים ב אות ה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
