היולדת זכר או נקבה טמאה שבעה ימים לזכר ושבועיים לנקבה, וטובלת ונטהרת, ואחר כך יושבת על דם טוהר שלושים ושלושה ימים לזכר ושישים וששה ימים לנקבה, ומביאה קרבן ומותרת לאכול בקודשים.
היולדת בימי הטומאה הינה אב הטומאה כדין הזב.
היולדת, בימי הטוהר מותרת לבעלה, אבל דינה כטבול יום ארוך שלא העריב שמשו שהינו שני לטומאה ומטמא תרומה וקדשים.

(כתב: הרב אוריאל לוי)