|
אשתו כגופו הגדרה[1] - בדרגות הקורבה, אשתו של אדם נחשבת כעצמו בעדותאשה כבעלההאשה נחשבת כבעלה, שנאמר: עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא (ויקרא יח יד), והלא אשת דודו היא, אלא שאשה כבעלה (סנהדרין כח ב). לפיכך כל בעל שאתה פסול להעיד לו, כך אתה פסול להעיד לאשתו (רמב"ם עדות יג ו; טוש"ע חושן משפט לג ג). ואפילו לקרוב כזה, שלבנו הוא כשר להעיד, מכל מקום לאשתו הוא פסול. ולכן פסול אדם להעיד לאשת חורגו - בן אשתו - אף על פי שלבן חורגו הוא כשר (ראה ערך פסולי עדות), מפני שהאשה כבעלה (סנהדרין כח ב). בעל כאשתווכשם שהאשה כבעלה, כך בעל כאשתו (סנהדרין כח ב). ולפיכך כל אשה שאתה פסול להעיד לה, כך אתה פסול לבעלה (רמב"ם עדות יג ו; טוש"ע חו"מ לג ג). וכן פסול להעיד לבעל חורגתו [בת אשתו] אף על פי שכשר להעיד לבן חורגתו (ראה ערך פסולי עדות), מפני שהבעל כאשתו (ירושלמי סנהדרין ג ו). גדרי הכלל
ריחוק הדורותכשנתרחקו הדורות עד דור שלישי, אין אומרים אשה כבעלה. ולכן אפילו לדעת הסוברים שראשון בשלישי פסול להעיד (ראה ערך פסולי עדות), לאשתו הוא כשר, כגון משה מותר להעיד לאשת פנחס בן בנו של אהרן (תוס' סנהדרין כח א ד"ה רב). עדות שקרובים כשריםאפילו בעדות שקרובים כשרים להעיד, כל שהאדם בעצמו אינו נאמן, אף אשתו אינה נאמנת, שאשתו כגופו. ולכן הכהנים החשודים להטיל מום בבכור ואינם נאמנים להעיד שנפל בו מום, אף על פי שבנו ובתו מעידים ונאמנים, אשתו אינה נאמנת, שהיא כגופו (בכורות לה ב; רמב"ם בכורות ב יז; טוש"ע יו"ד שיד ד)[2]. בשאר דיניםבושתהערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
