הגדרה^[1] - הבגדים שהכהנים לובשים בשעת עבודתם במקדש

מהותם

שלשה מיני בגדי כהונה הם:

• בגדי כהן הדיוט.

• בגדי כהן גדול בכל ימות השנה, והם הנקראים בגדי זהב.

• בגדי כהן גדול ביום הכפורים, והם הנקראים בגדי לבן (רמב"ם כלי המקדש ח א).

בגדי כהן הדיוט

בגדי כהן הדיוט הם ארבעה: כתונת, מכנסים, מגבעת ואבנט^[2] (משנה יומא עא ב; רמב"ם כלי המקדש ח א), שנאמר: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת וגו' וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שמות כח מ,מב)^[3].

בגדי זהב

בגדי כהן גדול בכל ימות השנה הם שמונה: הארבעה של כל כהן, ומוסיף עליהם: חושן ואפוד ומעיל וציץ (משנה יומא עא ב; רמב"ם כלי המקדש ח ב), שנאמר בבגדי אהרן: וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ^[4] מִצְנֶפֶת^[5] וְאַבְנֵט (שמות כח ד), וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר (שם לו), וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד (שם מב) ו"להם" פירושו לאהרן ולבניו (רש"י שמות שם)^[6].

הבגדים הללו נקראים "בגדי זהב" (משנה יומא לא ב), לפי שבארבעה הבגדים המיוחדים לכהן גדול היה זהב (ראה להלן).

בגדי לבן

בגדי כהן גדול המיוחדים לעבודות המיוחדות של יום הכפורים הם ארבעה: כתונת, מכנסים, מצנפת ואבנט^[7] (רמב"ם כלי המקדש ח ג), שנאמר בעבודת יום הכפורים: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף (ויקרא טז ד).

הבגדים הללו נקראים "בגדי לבן" (משנה יומא לד ב), לפי שהיו של פשתן לבן (ראה להלן).

ושני מינים היו בבגדים הללו, לעבודת שחרית ולעבודת בין הערבים, ואלו של שחרית הם מובחרים יותר מאלו של בין הערבים (משנה יומא לד ב), שנאמר בבגדי שחרית ארבע פעמים "בַּד" (ויקרא טז ד) לומר שיהיו מובחרים שבבד (גמ' שם לה א, ורש"י ד"ה בד בד), וכן היו צריכים להיות יותר טובים אף מבד של בגדי לבן בשאר ימות השנה (תוספות שם ד"ה בד, בתירוץ הראשון).

מלאכתם^[8]

בגדי כהונה נעשים מחמשה מינים: זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש:

• ארבעה הבגדים השוים בכהן הדיוט ובכהן גדול^[9] הם של שש לבד (יומא עב א; רמב"ם כלי המקדש ח א).

• המעיל נעשה מתכלת לבד (ראה בערך מעיל).

• פעמוני המעיל וכן הציץ הם משל זהב לבד (ראה בערך מעיל ובערך ציץ).

• רמוני המעיל נעשו משלשה מינים: תכלת וארגמן ותולעת שני (ראה בערך מעיל).

• האבנט של כהן גדול בכל ימות השנה הוא של ארבעה מינים: תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, ושל בגדי לבן של בד (ראה בערך אבנט).

• האפוד והחושן נעשו מכל חמשת המינים (ראה בערך אפוד ובערך חושן).

מהות החומרים

תכלת האמורה בבגדי כהונה, היא כתכלת האמורה ככל מקום (ראה בערך תכלת).

בארגמן נחלקו ראשונים: יש אומרים שהוא צמר הצבוע אדום (רמב"ם כלי המקדש ח יג)^[10]; יש אומרים שהוא צבע מיוחד ששמו ארגמן (רש"י שמות כה ד ד"ה וארגמן); ויש אומרים שהוא דבר הארוג יחד משני מינים או שלשה צבעים (ראב"ד שם)^[11], שארגמן מלה מורכבת מן "ארוג מין" (כסף משנה שם).

תולעת שני הוא הצמר הצבוע בתולעת (רמב"ם שם) שבהרים (תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ט טז), ויש מהראשונים שכתב שהתולעת היא גרגרים אדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים, ותולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם (רמב"ם פרה אדומה ג ב)^[12], ואם הביאה שלא מן התולעת שבהרים, פסולה (תוספתא שם; תורת כהנים מצורע פרשה א יד; ספרי חוקת קכד)^[13].

שש, הוא פשתן (תוספתא שם יז)^[14], שנאמר: וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר (שמות לט כח) - ואין "בד" אלא דבר העולה מן הקרקע בד בבד (יומא עא ב; זבחים יח ב), קנה יחידי מכל גזע (רש"י זבחים שם ד"ה העולה), והפשתן אין לו ענפים כעצים אלא עלים, והפשתן בא מן הקנה האמצעי (רש"י יומא שם ד"ה דבר), ואם הביאו שלא מן הפשתן, פסול (תוספתא שם).

שזירת הכתונת, המצנפת ומכנסי הבד

הכתונת, המצנפת ומכנסי הבד נאמר עליהם בתורה "שש משזר": וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ וגו' וְאֵת הַמִּצְנֶפֶת שֵׁשׁ וְאֶת פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעֹת שֵׁשׁ וְאֶת מִכְנְסֵי הַבָּד שֵׁשׁ מָשְׁזָר (שמות לט כז-כח), ונחלקו תנאים בפירושו:

• יש אומרים שצריך שיהיה כל חוט כפול ששה (ברייתא יומא עא ב), וכן הלכה (רמב"ם כלי המקדש ח יד).

• יש אומרים שצריך שיהיה כל חוט כפול שמונה (ברייתא אחת בירושלמי שקלים ח ב).

• ויש אומרים שצריך שיהיה כל חוט כפול שנים עשר (ברייתא שניה בירושלמי שם).

ודבר זה מעכב אף בדיעבד (רמב"ם שם; סמ"ג עשין קעג).

שזירת רימוני המעיל

ברימוני המעיל שנאמר בו משזר לבד: וַיַּעֲשׂוּ עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל רִמּוֹנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מָשְׁזָר (שמות לט כד) - חוטו כפול שמונה (יומא עא ב; רמב"ם כלי המקדש ח יד).

שזירת בגדי הלבן

בגדי לבן (זבחים יח ב), שנאמר בהם "בד": כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף (ויקרא טז ד), צריך החוט להיות כפול ששה (זבחים שם), ונחלקו ראשונים אם הוא מצוה לכתחילה ובדיעבד אינו מעכב (רמב"ם כלי המקדש ח יד; סמ"ג עשין קעג); או שמעכב אף בדיעבד (רש"י זבחים יח ב ד"ה דברים שנאמר).

שזירת המעיל

אף המעיל צריך חוטו להיות כפול ששה, ולמדים דין זה מהפרוכת (יומא עב א).

שזירת שאר הבגדים

בבגדים שיש בהם מינים הרבה, כגון האפוד, שנאמר בו: וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר (שמות כח ו), נחלקו ראשונים:

• יש אומרים ששוזר כל המינים כולם לחוט אחד (רש"י שמות כח ו ד"ה זהב; סמ"ג עשין קעג).

• ויש סוברים שכל מין ומין שוזר בפני עצמו, אבל לא היה שוזר כולם יחד (משנה למלך כלי המקדש ח ג, לדעת הרמב"ם).

מעשה רוקם ומעשה חושב

כל מקום שנאמר בתורה "מעשה רוקם", כגון באבנט: וְאַבְנֵט תַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה רֹקֵם (שמות כח לט), או "מעשה חושב", כגון באפוד: וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד וגו' מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב (שם ו), נחלקו בו:

• יש אומרים שרוקמים במקום שחושבים (האמורא רבי אלעזר ביומא עב ב), ש"רוקם" ו"חושב" הם דבר אחד, שהרי בפרוכת נאמרו שתי הלשונות (שמות כו לא,לו. כן משמע בירושלמי שקלים ח ב), בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע, ואחר כך רוקמה במחט (רש"י שם ד"ה שרוקמין).

• ויש אומרים שרוקם הוא מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד; חושב הוא מעשה אורג, לפיכך שני פרצופות (רבי נחמיה בברייתא יומא שם, ובתוספתא שקלים (ליברמן) ג יד; ברייתא ירושלמי שם), וכן הלכה (רמב"ם כלי המקדש ח טו).

ונחלקו בפירוש פרצוף אחד ושני פרצופות:

• יש סוברים שפרצוף אחד הוא ארי מכאן וחלק מכאן, ושני פרצופות הוא ארי מכאן וארי מכאן (חד אמר הראשון, רבי יהודה או רבי נחמיה, בירושלמי שם, לגירסת המשנה למלך כלי המקדש ח טו, והגהות הגר"א לירושלמי שם; רמב"ם שם), שמעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג, ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני הצדדים פנים ואחור, וכן הלכה (רמב"ם שם).

• ויש סוברים שפרצוף אחד הוא ארי מכאן וארי מכאן, ושני פרצופות הוא ארי מכאן ונשר מכאן (חד אמר השני, רבי יהודה או רבי נחמיה, בירושלמי שם, לגירסת המשנה למלך כלי המקדש והגר"א שם; רש"י יומא שם ד"ה חושב ושמות כו א ד"ה כרובים, ושם כח ו ד"ה מעשה חושב).

ארי ונשר שאמרו לאו דוקא, אלא שדברו בהוה שכך היו רגילים לעשות, אבל מותר לעשות איזה מין צורה שירצו (משנה למלך שם)^[15].

מעשה אורג

הבגדים עצמם אין עושים אותם מעשה מחט, היינו לחבר חלקי הבגד במחט, אלא עושים אותם מעשה אורג, שאורגים אותם מתחילה כעין מלבוש שלם, שנאמר: מַעֲשֵׂה אֹרֵג (שמות כח לב), מלבד בתי הידים של הכתונת שנארגים בפני עצמם, ומתחברים עם הבגד על ידי תפירה במחט (יומא עב ב, ורש"י ד"ה אלו מעשה מחט; רמב"ם כלי המקדש ח טז).

בגדי לבן

בגדי לבן של כהן גדול, מצותם שיהיו לבנים ולא צבועים, שהרי נאמר בבגדי כהונה: בד, שהוא פשתן (ראה לעיל) בלבד כברייתו, ואם נצבע שוב אינו בד לחוד (קרית ספר כלי המקדש ח)^[16].

לשם קודש

בגדי כהונה צריך שתהא אריגתם בקודש ובקודש יארגו (ברייתא בירושלמי יומא ג ו), היינו שיארגו אותם לשם קודש, וכל מעשיהם יהיו לשם קודש (קרבן העדה שם) בכוונה לשמן (רמב"ן שמות כח ב)^[17].

מצותם

נצטוינו לעשות בגדי כהונה לכהנים, שנאמר: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וגו' (שמות כח ב), ושילבשו אותם הכהנים בשעת העבודה במקדש, שנאמר: וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו (שם כט ח-ט).

במנייתה במנין המצוות נחלקו ראשונים:

• יש שמנו מצות עשה ללבוש בגדי כהונה בשעת העבודה במקדש (ספר המצוות מצות עשה לג; סמ"ג עשין קעג; חינוך צט)^[18].

• ויש שלא מנו אותה (בעל הלכות גדולות במנין המצוות), שלדעתם אינה מצוה מיוחדת אלא חלק מחלקי עבודת הקרבנות (רמב"ן בהשגות לספר המצוות שם)^[19].

סדר לבישתם

לבישת המכנסים קודמת ללבישת כל שאר הבגדים, שנאמר בכהן הדיוט: וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ (ויקרא ו ג. יומא כג ב), ו"על בשרו" מיותר ובא ללמדנו שלובשם בעודו ערום שאין עליו אלא בשרו (רש"י יומא שם ד"ה ילבש); ובכהן גדול: וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ (ויקרא טז ד), ללמד שאף בו לא יהא דבר קודם למכנסים (יומא כה א), ולא היינו למדים כהן גדול וכהן הדיוט זה מזה, כיון שחלוקים הם לכמה ענינים (תוספות יומא כג ב ד"ה מניין)^[20].

אחרי המכנסים לובש הכתונת, ואחר כך חוגר האבנט (רמב"ם כלי המקדש י א).

כהן הדיוט, לאחר חגירת האבנט צונף במצנפת (רמב"ם שם ב, לשיטתו שהמצנפת והמגבעת אחד הם); ואילו הכהן הגדול לובש את המעיל, ועל המעיל האפוד והחושן, וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת החושן, ואחר כך צונף במצנפת, וקושר הציץ למעלה מן המצנפת (רמב"ם שם ג).

סדר זה אינו מעכב, מלבד המכנסים שהקפידה התורה שלא יהא דבר קודם להם (מנחת חינוך צט יג).

סדר פשיטת בגדי חול עבור לבישתם

כשפושטים את בגדי החול בשביל ללבוש את בגדי הכהונה, אין פושטים את כל בגדי החול, כדי שלא יעמדו ערומים כשהפשיטום, אלא פושטים מכנסי חול ולובשים מכנסי קודש מתחת לבגדי חול שעודם עליהם, ואחר כך פושטים בגדי החול ולובשים שאר בגדי הקודש, וכן כשפושטים את בגדי הקודש פושטים עד המכנסים שנשארים עליהם ולובשים בגדי חול, ואחר כך פושטים את המכנסים (יומא כה א, ורש"י ד"ה דאי; פירוש הרא"ש תמיד ה ג).

חציצה

בגדי כהונה צריכים להיות על בשרו, מבלי הפסק דבר אחר ביניהם, שנאמר: יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ (ויקרא ו ג) - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו (תורת כהנים צו פרק ב ג; זבחים יט א)^[21], ואפילו נימא אחת, או עפר, או כינה מתה אם היו בין בשר לבגד הרי זו חציצה (גמ' שם; רמב"ם כלי המקדש י ו) ועבודתו פסולה (רמב"ם שם)^[22].

תפילין

איסור זה אינו אלא בבגדים שלובשים על הבשר, שנאמר: יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ (ויקרא ו ג), ולפיכך תפילין של יד חוצצות, ואין הכהן יכול לעבוד בהם, אבל תפילין של ראש אינן חוצצות (גמ' שם; רמב"ם שם), שלגבי המצנפת כתוב: וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ (שמות כט ו. גמ' שם), ושערו של הכהן הגדול היה נראה בין הציץ למצנפת, ועליו מניח התפילין (גמ' שם א-ב, לגירסת רש"י שם ב ד"ה ששם).

כהן שעבד בחציצה

כהן שעבד בחציצה בין בגד לבשרו חייב מיתה בידי שמים, שמכיון שבאותו המקום שחוצץ אין עליו בגדי כהונה הרי הוא כמחוסר בגדים (מנחת חינוך צט טז).

מחוסר בגדים

שמונת בגדי כהן גדול מעכבים זה את זה, וכן ארבעת בגדי כהן הדיוט מעכבים זה את זה (תוספתא מנחות (צוקרמאנדל) ו יא), שהעובד כשאין כל בגדי כהונה עליו, עבודתו פסולה (משנה זבחים טו ב, ורש"י ד"ה מחוסר בגדים; רמב"ם כלי המקדש י ד), שנאמר: וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם (שמות כט ט) - בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם (גמ' שם יז ב; רמב"ם שם), והם כזרים שעבודתם פסולה (רש"י שם)^[23], וחייבים מיתה בידי שמים (סנהדרין פג א; רמב"ם שם), ואם התרו בהם – חייבים מלקות (רמב"ם סנהדרין יט ב).

עבודה שאינה מעכבת

אפילו עבודה שאינה מעכבת את כפרת הקרבן, אסור לעבוד מחוסר בגדים, שנאמר: וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א ז), ותיבת "הכהן" מיותרת, ובאה ללמד שאינו נותן את האש - עבודה שאינה מעכבת את כפרת הקרבן (זבחים יח א) - אלא בכיהונו, לימד על הכהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד שעבודתו פסולה (תורת כהנים ויקרא, נדבה, פרק ה ט; גמ' שם), שבשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא אהרן הכהן, ולא כשהוא לבוש בגדי הדיוט (רש"י שם ד"ה בכיהונו).

עבודה הכשרה בזרים

אחרונים כתבו שאין מחוסר בגדים פסול אלא באהרן ובניו (אור החיים שמות כח ב; מנחת חינוך צט טז), ולפיכך:

• בת אהרן שעבדה במקדש, פסולה רק משום היותה אשה (ראה בערך אשה), ולא משום היותה מחוסרת בגדים (תוספות קידושין לו ב ד"ה חוץ, בתירוץ השני; מנחת חינוך שם).

• זר שעבד עבודה, והיה שוגג על עבודתו ומזיד על כך שלא לבש בגדי כהונה, אינו חייב מיתה (מנחת חינוך שם).

• שבעת ימי המילואים ששימש משה בעבודה לא הוצרך לבגדי כהונה (אור החיים שם).

יתר בגדים

כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה, כך גם יתר בגדים (רמב"ם כלי המקדש י ה), כגון שלבש שני מכנסים או שני אבנטים וכיוצא (זבחים יח א; רמב"ם שם), או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול (תורת כהנים ויקרא, נדבה, פרק ה ט; גמ' שם), שנאמר: וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים (ויקרא א ח), ותיבת "הכהנים" מיותרת, ובאה ללמד שאינם עובדים אלא הכהנים בכיהונם (כן משמע בתורת כהנים שם), היינו בבגדים הראויים להם, שהכהונה נתלית בהם (רש"י זבחים שם ד"ה בכיהונן).

ואפילו ייתר שום בגד אחר בעולם העבודה פסולה, שנאמר: מִדּוֹ בַד (ויקרא ו ג), שלא ילבש עמהם בגדים אחרים, ש"בד" משמעו לחוד, שילבש רק אותם (תורת כהנים צו פרק ב א, ורבנו הלל וקרבן אהרן שם); יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן, אבל ילבש עמהם בגדי צמר, תלמוד לומר שם: בד, שלכן קרא הכתוב לפשתים בלשון "בד", להודיע שלא ילבש אלא אותם (תורת כהנים שם, וקרבן אהרן); יכול לא ילבש עמהם בגדי קודש, אבל ילבש עמהם בגדי חול, שהכתוב מדבר על קודש וראוי למעט קודש, תלמוד לומר: וּמִכְנְסֵי בַד (שם), שכפל הכתוב הדיבור עליהם ולא כללם יחד עם הכתונת, ללמדנו שאף בגדי חול בכלל המיעוט (תורת כהנים שם וקרבן אהרן)^[24].

שלא במקום בגדים

יתור בגדים שלא במקום בגדים, כגון שכרך איזה דבר על אצבעו או על עקבו, נחלקו בו אמוראים:

• יש אומרים שאין כלל פסול יתור בגדים שלא במקום בגדים (רבי יוחנן ללשון הראשונה בזבחים יט א).

• יש אומרים שבגד שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות נקרא יתור בגדים אף שלא במקום בגדים, ופוסל את העבודה, וכן צלצול קטן - חגורה (ערוך ערך צלצל) - הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו, אף על פי שאין בו שלש על שלש, הרי זה פוסל (רבי יהודה בריה דרבי חייא ורבא שם, ורש"י ד"ה שלש על שלש), וכן הלכה (רמב"ם כלי המקדש י ח).

• ויש אומרים שבגד שיש בו שלש על שלש פוסל את העבודה, אבל צלצול קטן שאין בו שיעור זה אינו בגד (רבי יוחנן ללישנא אחרינא שם).

תפילין

תפילין אין בהן משום יתור בגדים, ולכן מותרים הכהנים להניח תפילין של ראש בשעת העבודה, מכיון שאינן חוצצות (ראה לעיל), שהתפילין אינן בכלל בגדים (זבחים יט ב, ורש"י ד"ה ששם), אכן אינם חייבים בכך, שהעוסק במצוה פטור מהמצוה (גמ' שם א, ורש"י ד"ה מן התפילין).

חשיבותם

בגדי כהונה מצותם שיהיו נאים ומשולשלים כדרך בגדי הגדולים, שנאמר: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (שמות כח ב. רמב"ם כלי המקדש ח ד (קאפח; פרנקל), על פי זבחים יח ב) - שיהיה הכהן נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבוש מלכות הם (רמב"ן שם).

חדשים

ומצותם שיהיו חדשים, שנאמר: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד (ויקרא ו ג) - שיהיו חדשים (תורת כהנים צו פרק ב א; זבחים יח ב) כשעה שהיו בבדי פשתנם (רש"י שם ד"ה חדשים)^[25].

היו משוחקים - ישנים (רש"י זבחים שם א ד"ה משוחקים) - ועבד, עבודתו כשרה (גמ' שם; רמב"ם כלי המקדש ח ד), שנאמר שם: יִלְבַּשׁ (ויקרא ו ג) - אפילו הם שחוקים (תורת כהנים שם; יומא יב ב), ולא נאמר שיהיו חדשים אלא למצוה ולא לעכב (זבחים שם ב).

מלוכלכים בטיט וקרועים

היו מטושטשים - בטיט (רש"י ד"ה מטושטשין) - או מקורעים, ועבד עבודתו פסולה (זבחים שם; רמב"ם כלי המקדש ח ד)^[26], שנאמר: וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (שמות כח ב), ואלה אינם לכבוד ולתפארת (רש"י שם ד"ה מקורעין)^[27].

הקורע בגדי כהונה

המקרע בגדי כהונה לוקה, שנאמר: לֹא יִקָּרֵעַ (שמות כח לב. יומא עב א). ואף על פי שלאו זה נאמר במעיל, מכל מקום הוא הדין לכל בגדי כהונה, אלא שאינו עובר בשאר בגדי כהונה אלא אם כן קרעם דרך השחתה (רמב"ם כלי המקדש ט ג), מה שאין כן במעיל שעובר אפילו כשקרע שלא דרך השחתה (כן משמע ברמב"ם שם; משנה למלך שם ומעשה הקרבנות ח כ, בשם קרבן חגיגה)^[28].

טעמו של דבר, שבשאר בגדי כהונה אינו עובר משום אותו הלאו שבמעיל, אלא עובר בלאו שיש בכל המשחית דבר של הקדש, שאיסורו הוא משום וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וגו' לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם (דברים יב ג-ד), ולכן אינו עובר אלא כשעושה דרך השחתה, אבל במעיל שכתוב סתם לא יקרע, אין הבדל ולעולם אסור (מנחת חינוך קא א).

כיבוסם

בגדי כהונה שנתלכלכו, נחלקו תנאים:

• יש סוברים שאם היה הלכלוך מועט שאפשר לכבסו במים, מכבסים אותם, בין במים ובין בנתר, ואם היה הלכלוך רב, שאי אפשר לכבסו אלא על ידי נתר, אין מכבסים אותם כל עיקר, לא בנתר ולא במים (תנא קמא בברייתא זבחים פח א-ב).

• ויש סוברים שלעולם אין מכבסים אותם כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות (יש אומרים בברייתא שם ב), וכן הלכה (רמב"ם כלי המקדש ח ה).

מידתם

בגדי כהונה צריכים שיהיו לפי מידת הכהן הלובשם, שנאמר: מִדּוֹ (ויקרא ו ג) - כמידתו (תורת כהנים צו פרק ב א; פסחים סה ב), שוה לארץ, לא חסר ולא יותר (גמ' שם, ורש"י ד"ה כמדתו).

כשאינם לפי מידתו

היו ארוכים יותר ממידתו ונגררים בקרקע, או שהיו קצרים פחות ממידתו, נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שארוכים כשרים, ולא אמרו שיהיה כמידתו אלא למצוה ולא לעכב; ובקצרים יש הבדל: אם היו הבגדים כמידתו של הכהן, אלא שנעשו קצרים מחמת שסילקם מן הקרקע על ידי אבנט, כשרים, אבל אם הבגדים עצמם קצרים ממידתו, פסולים (רב יהודה בשם שמואל בזבחים יח ב, ורש"י ד"ה כאן, ושם א ד"ה כשרין), שמכיון שאין כל גופו לבוש בהם, הרי הוא כמחוסר בגדים (רמב"ן בהשגות לספר המצוות לא תעשה קסג).

• ויש אומרים שארוכים יותר ממידתו פסולים, אלא אם כן סילק את היתר על ידי אבנט עד למידתו, שאז הם כשרים, לפי שהסילוק שעל ידי אבנט הוא כאילו נחתך וניטל היתר שבהם; ואם היו קצרים פחות ממידתו, בין שהיו בעצמותם קצרים ובין שנתקצרו על ידי סילוק באבנט, פסולים, לפי שהסילוק הוא כאילו חתוך וניטל, והרי הם כקצרים בעצמותם (רב בזבחים שם, ורש"י ד"ה רב תנא), וכן הלכה (רמב"ם כלי המקדש ח ד).

קדושתם

בגדי כהונה עושים משל מעות הקדש, שנאמר בבגדי לבן: בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ (ויקרא טז ד), שיהיו משל קודש, אין לי אלא בגדי לבן בלבד, מנין לרבות בגדי זהב ובגדי כהן הדיוט, תלמוד לומר: בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם (ויקרא שם) - בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש (תורת כהנים אחרי פרק א י)^[29], ונקראים כלי שרת (תורת כהנים ויקרא, נדבה, פרשה ד ד, ור"ש; זבחים יג א, ועוד).

אלא שקודם שנתחנכו לעבודה אין עליהם קדושת כלי שרת, רק קדושת בדק הבית, ומשנתחנכו לעבודה, היינו שהכהן עבד בהם במקדש, נתקדשו בקדושת כלי שרת (תוספות קדושין נד א ד"ה בכתנות)^[30].

לבישה שלא בשעת עבודה

בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם אפילו שלא בשעת עבודה (יומא סט א), שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, שיהו הכהנים זריזים במלאכתם להפשיטם מיד בגמר העבודה, ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין (קידושין נד א, ורש"י ד"ה בכתנות), ולכן מותר לכהן להיות לבוש בגדי כהונה, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה (יומא סט א) בהר-הבית (תוספות ישנים שם), אבל במדינה אסור לצאת בהם (יומא שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שדוקא כשכבר היה מלובש בהם לצורך עבודה מותר אחר כך לילך בהם במקדש גם שלא לצורך עבודה, אבל לכתחילה אסור ללובשם שלא לצורך עבודה אף בעזרה (תוספות יומא שם ד"ה בגדי); ואפילו כשכבר היה מלובש בהם, מיד כשיכולים להפשיטם צריכים להפשיטם (תוספות קידושין סו א ד"ה הקם).

• ויש אומרים שביום עבודתם מותר גם ללבשם לכתחילה שלא בשעת עבודה (רמב"ם כלי המקדש ח יא).

במה דברים אמורים בבגדים שאין בהם כלאים, אבל בבגדים של כלאים, כגון חושן אפוד ואבנט, נחלקו הראשונים אם מותרים בהם שלא בשעת עבודה אם לאו (ראה בערך אבנט)^[31].

הנאה שלא בהנאת לבישה

הנהנה מבגדי כהונה בשוגג שלא בהנאת לבישה, כגון שקידש בהם את האשה, נחלקו תנאים:

• יש אומרים שמועלים בהם (רבי יהודה בקידושין נד א).

• ויש אומרים שאין מועלים בהם, שכיון שניתנו ליהנות לכהנים, אף זר אינו מועל בהם (רבי מאיר שם והמאירי), וכן הלכה (רמב"ם מעילה ה יד)^[32].

בגדי כהונה שבלו

במה דברים אמורים כשלא בלו ועדיין עומדים להנאת לבישתם, אבל בגדי כהונה שבלו, כיון שאינן ראוים עוד לעבודה - מועלים בהם (גמ' שם; רמב"ם שם), ועושים מהם פתילות במקדש: מהמכנסים ומהאבנטים עושים פתילות לשמחת בית השואבה (משנה סוכה נא א; רמב"ם כלי המקדש ח ו), ומהכותנות עושים פתילות למנורת תמיד (שבת כא א; רמב"ם שם). ואף על פי שמועלים בהם - לצורך עבודה מותר, ואף שמחת בית השואבה הואיל ולכבוד הקרבן היו עושים, כצורך קרבן חשוב (תוספות שם ד"ה שמחת, בשם ר"י).

בגדי זהב שבלו

מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקים את הנרות שבפנים, היינו במנורה שבהיכל, ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקים את הנרות שבחוץ, היינו בשמחת בית השואבה (ירושלמי סוכה ה ג)^[33].

בגדי לבן ששימש בהם

בגדי לבן ששימש בהם ביום כיפורים אחד, לא ישמש בהם ביום כיפורים אחר, שנאמר: וְהִנִּיחָם שָׁם (ויקרא טז כג. תורת כהנים אחרי פרק ו ז; רמב"ם כלי המקדש ח ה).

ונחלקו תנאים: יש שלמדו מכתוב זה גם שהם טעונים גניזה (חכמים בתורת כהנים אחרי פרק ו ז, וביומא ס א), ואסור ליהנות מהם (רמב"ם שם), וכן הלכה (רמב"ם שם); ויש שלא למדו מכתוב זה דין נוסף, ואמרו שכהן הדיוט רשאי ללובשם (רבי יוסי בתורת כהנים שם; רבי דוסא ביומא שם).

שינה בבגדי כהונה

אין הכהנים ישנים בבגדי כהונה (משנה תמיד כה ב; רמב"ם בית הבחירה ח ו) שמא יפיח בהם, וגנאי הוא לבגדי קודש (רש"י יומא סח ב ד"ה שינה; המפרש תמיד כז ב ד"ה שריא), והכהנים השומרים במקדש היו פושטים את בגדיהם ומניחים אותם כנגד ראשיהם (משנה תמיד שם, לפי הגמ' שם כז א, ויומא שם; רמב"ם שם), אבל לא הניחום תחת ראשיהם ממש, אם משום איסור כלאים שבאבנט (פירוש המשניות לרמב"ם תמיד שם; ברטנורא שם), ואם משום שאסור ליהנות מבגדי הכהונה שלא בדרך הנאת לבישה (כסף משנה שם).

כפרתם

בגדי כהונה מכפרים על עונות ידועים, וכך אמרו: למה נסמכה - בפרשת צו - פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים (זבחים פח ב), וכל בגד מבגדי הכהונה מכפר על עון מיוחד (ראה בנוגע לכל בגד בערכו).

הערות שוליים