הגדרה^[1] - ברירת פירות העומדים לאכילה מתולעים

הבדיקה וחיובה

החיוב

כל מיני פירות שדרכם להתליע בעודם מחוברים לקרקע, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו, שמא יש בו תולעת (רמב"ם מאכלות אסורות ב טו; ר"ן חולין נח ב; תורת הבית הארוך להרשב"א ג ג; טוש"ע יורה דעה פד ח).

הטעם: אותה תולעת אסורה משום שרץ השורץ על הארץ^[2], וכל שהאיסור מצוי חוששים לו וצריך בדיקה, אף על פי שאינו מצוי ברוב אלא במיעוט, כשם שבודקים את הריאה מפני הסירכות המצויות בה (רשב"א תורת הבית הארוך ג ג, ובשו"ת א רעד; מגיד משנה מאכלות אסורות ב טו; ר"ן חולין נח ב).

בדיקת רוב הפירות אינה מועילה, אלא צריכים לבדוק את כולם, שבמיעוט המצוי אין סומכים על בדיקת הרוב, כדרך שאין סומכים בבדיקת הריאה על בדיקת מקצתה (שו"ת הרשב"א א רעד; רמ"א יו"ד פד ח, וש"ך ס"ק כח); ולפיכך צריך לבדוק כל פרי ופרי בפני עצמו (ים של שלמה חולין ג ק; ט"ז שם ס"ק יד)^[3].

צורת הבדיקה

פרי שניכר מבחוץ, על ידי ריעותא של נקב או נקודה שחורה, שיש בו תולעת מבפנים, בודקים אותו מבחוץ (ב"ח יו"ד פד י); ופרי שדרכו להיות בו תולעת מבפנים מבלי סימן של היכר מבחוץ, בודקים אותו מבפנים דוקא (ב"ח שם; פרי מגדים שם שפתי דעת ס"ק כב).

פירות שדרכם לאכלם מבושלים, בודקים לפני הבישול; ואם לא בדקום קודם - אם לא נימוחו ואפשר לבדוק לאחר הבישול, בודקים אחר כך (טוש"ע יו"ד פד ט).

אבל בדיקה על ידי מים רותחים שימותו התולעים אינה מועילה, שהרי גם שרץ מת אסור, וכן אינה מועילה בדיקה על ידי מים צוננים בכדי שהפירות המתולעים יעלו למעלה, לפי שאין כולם עולים על ידי כך למעלה (רא"ש חולין ג נג); ועוד שאותם שהתליעו במחובר אין טבעם שצפים למעלה כאותם שהתליעו בתלוש (ר"ן חולין נח ב).

במה דברים אמורים כשלא שהה הפרי אחר שנעקר מן הארץ י"ב חודש, אבל אם שהה י"ב חודש - אין צריך בדיקה, שכל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חודש (רשב"א ור"ן חולין נח ב; רא"ש חולין ג נג; טוש"ע יו"ד פד ח).

ומכל מקום צריך לבדקם שמא יש תולעים ביניהם מבחוץ או על גבי הפרי, מאותם שהתליעו בתלוש, שאף על פי שבעוד התולעים בפנים מותרים, שלא שרצו על הארץ, אבל כשפירשו לחוץ אסורים (רא"ש שם; טוש"ע שם).

ואם רוצה לבשל הפירות, אין בדיקת החוץ מועילה, שהרי יש לחוש שמא כשיתנם בתוך הקדרה במים יצאו לחוץ, ולפיכך הבא לבשלם לאחר י"ב חודש יתנם לתוך מים צוננים, והמתולעים והמנוקבים יעלו למעלה, ואחר כך יתן בקדרה מים רותחים, שאם נשארה בו תולעת תמות מיד, והרי לא פירשה ומותרת (תורת הבית הארוך שם; רא"ש שם; טוש"ע שם)^[4].

יש מהאחרונים שהורה שבדיקה על ידי הנחת הפרי בתוך תנור חם מאד, כדרך שמחממים לאפות בו פת, מועילה כמו י"ב חודש, שמחמת החום הגדול הם נשרפים וחוזרים לעפרם (בינת אדם שער איסור והיתר לו ס"ק נב, בשם המ"ץ הזקן דווילנא); ויש שערערו על בדיקה זו (דרכי תשובה יו"ד פד ס"ק קב, בשם כמה אחרונים).

ויש מחלקים: לתולעים הקטנים הנקראים "מילבין" מועילה בדיקה זו, שלקטנותם הם נעשים על ידי החום עפר ואפר ואין בהם ממש, אבל לתולעים הגדולים קצת אין בדיקה זו מועילה (כרתי ופלתי יו"ד פד סק"ז).

ויש שחלקו אפילו בתולעים הקטנים בין כשידוע לנו ברור שיש כאן תולעים, שאין לסמוך על בדיקה זו, לשאין ידוע לנו בודאי, רק שמצוי בהם תולעים, שאז יש לסמוך על זה (דרכי תשובה שם, בשם אחרונים).

הבדיקה צריכה להיעשות בראיית עין של רוב בני האדם, ואין צורך לבדוק באמצעי עזר אופטיים כמו זכוכית מגדלת (שו"ת טוב טעם ודעת תניינא קונטרס אחרון נג; שו"ת שבט הלוי ז קכב)^[5]. אבל אם קיים חשד שמדובר בתולעת, או אם ראייתו חלשה משאר בני אדם, צריך להיעזר בזכוכית מגדלת לבירור המצב (ראה שו"ת שאילת יעב"ץ ב קכה; שו"ת שבט הלוי שם)^[6].

מרבני דורנו יש שכתבו שאם בראיה בעין של רוב בני אדם נראית רק נקודה שחורה, ועין אדם רגילה לא מבחנת בזחילה, אף אם על ידי זכוכית מגדלת, או בעדות של מומחים לדבר נקודה זו היא תולעת – אין זה בגדר איסור תולעים שאסרה התורה מדין שרץ השורץ (שו"ת שבט הלוי ז קכב; הרב שלמה משה עמאר, תנובות שדה 85 תשס"ט, ט-כא; שו"ת שיח נחום יו"ד מה)^[7].

כשלא בדק

עבר ובישל הפירות תוך י"ב חודש בלא בדיקה, ואי אפשר עכשיו לבדקם, מותרים באכילה, שמעמידים אותם בחזקת היתר, ועוד שיש כאן ספק ספיקא: שמא לא היו בהם תולעים, ואם תימצי לומר היו - שמא נימוחו ונתבטלו (תורת הבית הארוך ג ג; ר"ן חולין נח ב; טוש"ע יו"ד פד ט וש"ך ס"ק כט).

ואפילו אם נמצאו מעט תולעים בקדרה, משליכם ואוכל את התבשיל (תורת הבית הארוך שם; טוש"ע שם), שאין בהם כל כך שתאסור פליטתם בתערובת (תורת הבית הקצר ג ג; טור ובית יוסף יו"ד פד בשמו), שאין לך פרי שלא יהא בו יותר מששים נגד התולע שבו (שו"ת הרא"ש כ ג; רמ"א יו"ד פד ט)^[8].

במה דברים אמורים כשלא נמצא אלא אחד או שנים, אבל נמצאו שלשה או ארבעה תולעים, הכל אסור, שכיון שנמצאו כל כך הוחזק תבשיל זה שיש שם יותר, ואף על פי שיש ספק שמא נימוחו, משום ספק אחד אין להתיר (ר"ן חולין נח ב, בשם הראב"ד; שו"ת הרשב"א א קיג; שו"ע יו"ד פד ט, בשם יש מי שאומר).

ודוקא מאכל שאי אפשר לסננו, אבל אם הוא דבר צלול שאפשר לסננו ולהעביר משם התולעים הנמצאים שם, השאר מותר (שו"ת הרשב"א שם; רמ"א בשו"ע שם). ואפילו אם ידוע בודאי שנתבשלו שם תולעים, מועיל הסינון (ש"ך שם ס"ק לג).

בפירות מיוחדים

מיני הפירות שדרכם להתליע וצריכים מחמת כן בדיקה, משתנים לפי המקומות ולפי הזמנים (ראה ש"ך יו"ד פד ס"ק כב; פרי חדש שם ס"ק כב; חכמת אדם לח יג)^[9]. ומכל מקום הוזכרו ביחוד כמה מיני פירות וקטניות פרטיים בנוגע לרגילותם להתליע ולאופן בדיקתם^[10].

פירות

• התמרים דרכם להתליע במחובר לקרקע (חולין נח ב, לפירוש הרא"ש והר"ן שם); וכן הזיתים (שו"ת הרשב"א א רעד).

• ענבים לפעמים מוחזקים בתולעים (פרי תואר יו"ד פד ס"ק טו; פרי חדש קטז סק"ח); וכן תאנים ורמונים (פרי חדש שם).

• גודגדניות ושזיפים, במדינות שהפירות שמנים, מוחזקים בתולעים, ובמדינות שהפירות כחושים מאד אין התולעים מצויים בהם. אבל השזיפים היבשים שמביאים לשם ממדינות אחרות מוחזקים בתולעים וצריכים בדיקה (חכמת אדם לח יג).

• בדיקת השזיפים היבשים היא על ידי שפותחים כל שזיף מבפנים לשנים, כיון שמבחוץ אי אפשר להכירם (פרי מגדים שפתי דעת ס"ק כב), ואותם שנמצא בהם כעין גרגרים מבפנים שאינם חלקים ויפים משליכים אותם, שחוששים שהגרגרים הם התולעים שנתרסקו, או שזהו ריקום התולעת (ערוך השלחן יו"ד פד סא).

• צימוקים דרכם להתליע בתלוש, ולכן אינם צריכים בדיקה כשאוכלם חיים, משום ספק ספיקא: שמא אין בהם תולעים, ושמא לא פירשו (ט"ז יו"ד פד ס"ק יב).

• התותים מוחזקים בתולעים עד שכמעט אי אפשר לבדקם, וכתב אחד האחרונים שהוא מעודו לא אכלם, ושכן ראוי לכל ירא שמים (חכמת אדם כלל לח טז).

• תפוחים ואגסים בקיץ מצויים בהם תולעים וצריכים בדיקה, ואת הגרעינים שלהם יזרוק ולא יאכלם שמצויים בהם תולעים (ערוך השלחן יו"ד פד ס,סג).

• קליפות תפוחי זהב מוחזקים בתולעים, ויש להניחן בתנור חם מאד (בינת אדם לו ס"ק נב, בשם המ"ץ הזקן)^[11].

קטניות

• הפולים מצויים בהם שני מיני רחשים, אחד קטן הגדל במחובר, והוא גדל בין הקליפה לבשר או בבשר סמוך לקליפה; ואחד גדול הגדל בתלוש, הנוקב ויורד פעמים עד אמצעו (בית יוסף יו"ד פד ז-ח בשם תורת הבית).

זה שגדל במחובר מיד נודע מקומו, שהוא משחיר, וקטן מאד, ולפיכך בכל מקום שמשחיר נוטלו קצת בעומק, וזו היא בדיקתו (שו"ת הרשב"א א רעה).

• עדשים מצוי בהן הרחש במחובר (רשב"א תורת הבית הארוך ג ג, ובשו"ת א רעד; רא"ש חולין ג נג). ויש שכתב ששני מיני עדשים הם, קטנות וגדולות - הקטנות מוחזקות בתולעים, והגדולות אינן מוחזקות (ערוך השלחן יו"ד פד ג).

• הקטניות (שקורין "ארבעס") נחלקו בהם אם דרכן להתליע במחובר, וצריכות בדיקה כל אחת ואחת בפני עצמה, או שאין דרכן להתליע אלא בתלוש, ואינן צריכות בדיקה אפילו תוך שנתן, מלבד בדיקת צוננים ורותחים, והדבר משתנה לפי המקום והזמן (ש"ך יו"ד פד ס"ק כב)^[12].

ונוהגים לברור אותן תוך י"ב חודש על גבי השולחן על ידי שבודקים את המנוקבות שבהן וזורקים אותן, וחושבים לבדיקה זו כאילו בירר כל אחת ואחת בפני עצמה (תורת חטאת מו ז; פרי מגדים שם שפתי דעת ס"ק כב), לפי שבקטניות אם יש בה תולע ניכר מבחוץ (פרי מגדים שם). והקטניות הירוקות כשעודן בשרביטים שלהן מוחזקות מאד בתולעים, ואסור לאכלן עד שיפתח כל שרביט ושרביט, ויבדוק אותן כל אחת בפני עצמה (חכמת אדם שם טו).

• אורז (ראה ערכו) אין דרכו להתליע אלא בתלוש (פרי חדש ס"ק כב; שאילת יעבץ ב קכד). ונמצאים בו שני מיני תולעים, ושניהם ישנם בבדיקה: המין האחד הוא תולעים גדולים לבנים ונראים מיד, ולכן בודקם ומשליכם והשאר מותר, וגם נבדקים על ידי מים, שצפים ועולים למעלה; והמין השני הוא הכנימה של "מילבין", וזה ישנו בבדיקה על ידי חימום ומראית העין יפה, ונבדקים גם בשמש או על ידי כלי זכוכית מגדילה הראות (שאילת יעבץ שם). ויש שכתבו שאנשי מעשה נהגו שלא לאכול אורז (באר היטב שם ס"ק יז, בשם בית הלל)^[13].

• דוחן וגרש, בימות הקיץ מצויים בהם "מילבין", ויש לבדקם בתנור חם מאד (ערוך השלחן סעיף סג).

ירקות

הירקות מצויים בהם תולעים, וכשהם חיים יש להם בדיקה יפה, אבל כשהם מבושלים אי אפשר לבדקם. ולפיכך כשנמצאו אחר הבישול שלשה תולעים בירקות - אסורים הירקות באכילה, ואת הרוטב יבדוק על ידי סינון (שו"ת הרשב"א א קיג).

וכתבו אחרונים שהירקות בכל המדינות מוחזקים בתולעים, והבהוב הירקות באש שנוהגות הנשים אינו מועיל (חכמת אדם לח טו). ועיקר הבדיקה בירקות הוא להעמיד כל עלה ועלה נגד השמש ונראית התולעת, ולפעמים אינה נראית, וצריך מישוש בידים למצאה (פרי חדש יו"ד פד ס"ק לד).

כרוב שכובשים, נוהגים לבדוק כל עלה ועלה בפני עצמו פעמיים ושלש, ואחר כך חותכים אותם ומניחים מיד בחבית לכבישה, שאם יניחום עד מחר יתהוו תולעים גם באותם העלים שנבדקו (ערוך השלחן יו"ד פד סב).

כמהים ופטריות יבשים מוחזקים בתולעים מרובים, עד שאף לאחר הבדיקה והברירה נמצאים בתבשיל כמה תולעים בתחתית הקדרה, ולכן נהג גדול אחד שלא לאכלם כלל (ים של שלמה חולין ג ק, הביאו הט"ז יו"ד פד ס"ק יז)^[14].

נאמנות נשים

יש סוברים שאין הנשים נאמנות בבדיקת תולעים אלא בפירות גדולים שאין טורח בבדיקתם, אבל בפירות קטנים שיש טורח גדול אינן נאמנות, שהנשים עצלניות הן (ים של שלמה חולין א ב, ג קג).

ויש חולקים וסוברים שלעולם הנשים נאמנות, אף בבדיקת קטניות וכיוצא שיש טורח בבדיקתן, כי לא הוחזק כאן איסור, וגם יש כמה צדדים להקל (תורת חטאת מו ט; ש"ך יו"ד פד ס"ק לה), דהיינו שמא לא היה כאן תולע, ושמא בדקה יפה, ושמא נימוח (פרי מגדים בשפתי דעת שם).

ויש שחלקו בין ירקות חיים שהוא ספק של תורה, שהרי אין שם ספק שמא נתבטלו התולעים או נימוחו, שאין הנשים נאמנות, למבושלים, שנאמנות (כרתי שם ס"ק יט).

ומהאחרונים כתבו שבימינו לא שמענו אפילו על צדיקים וגאוני עולם שלא יסמכו על נשותיהן הכשרות בבדיקת תולעים, וכן על בנות ישראל המשרתות אצל בעל הבית בשכירות, אם בעל הבית מכיר אותה שהיא יראת ה' ומדקדקת באיסורים (ערוך השלחן שם פב)^[15].

מי שראייתו חלשה אין לסמוך על בדיקתו (שו"ת חתם סופר אורח חיים קלב).

הערות שוליים