|
בידו הגדרה[1] - דבר שבידו של אדם לעשותו יש לו תוקף ידוע אפילו כשעדיין לא נעשה החשיבות של "בידו" נאמרה בעדות, באסמכתא, בדבר-שלא-בא-לעולם, ובדיחוי: בעדותלהתיר דבר נגד חזקת איסוראפילו לסוברים שעד אחד אינו נאמן באיסורים נגד חזקה קודמת (ראה ערך עד אחד), כשיש בידו לעשות הדבר כמו שהוא אומר – נאמן. לפיכך נאמן לומר על טבל שלו שהפריש תרומתו ממנו, שבידו להפריש; ונאמן על קדשי-בדק-הבית שפדהו; ועל קדשי-מזבח שלו שנשאל עליו לחכם והתיר לו, אף על פי שכל אלה היו מוחזקים באיסור עד עכשיו (יבמות פח א, ורש"י ד"ה מידי); וכן נאמן על השחיטה, ועל ניקור הגיד והחלב (רש"י גיטין ב ב ד"ה ומשני), שהרי האמינה תורה לכל אחד מישראל על כך (רש"י שם ד"ה ומשני וד"ה הכא אתחזק). ושני טעמים נאמרו בדבר:
לאסור דבר נגד חזקת היתרוכשם שנאמן להתיר דבר שהוחזק לאיסור כשהוא בידו, כך נאמן לאסור מה שהוחזק להיתר אם הדבר בידו לאסור, ואפילו אם הדבר שאוסר הוא של חברו, כגון שהיה עושה עמו בטהרות, ואמר לו: טהרות שעשיתי עמך נטמאו - נאמן (ברייתא בגיטין נד ב), ואפילו כשחברו מכחישו, או אומר איני יודע - נאמן, כיון שהדבר בידו לטמא או לפגל (כן משמע ברש"י שם ד"ה נאמן, ומתוספות שם ד"ה אמר, בשם רבנו תם). אם הדבר אינו עכשיו בידו, אלא שהיה בידו קודם לכן, כגון שאמר לו: טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו, אינו נאמן (ברייתא שם). ונחלקו אמוראים:
טעם הנאמנותנאמנות עד אחד בדבר שבידו אינה בתורת מיגו, שהרי האומר נטמאו טהרותיך אילו היה מטמא היה חייב לשלם ואין כאן מיגו, אלא שכיון שבידו לעשות בדבר כפי שהוא אמר, הרי הוא כבעלים על אותו דבר, והבעלים נאמנים בשלהם (רא"ש גיטין ה ח)[3]. בדבר שבערוהאף בדבר שבערוה מצינו שהמעיד על דבר שבידו נאמן, שהאומר: זה בני, נאמן לפטור את אשתו מן היבום, משום שבידו לגרשה ותהיה פטורה מן היבום (בבא בתרא קלד ב); וכן יש סוברים שבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן, מפני שבידו לגרשה (רב יוסף שם). אכן בדבר שבערוה אין הטעם של "בידו" בתורת בעלים אלא בתורת מיגו (שב שמעתתא ו א), ולכן צריך שיהיה עכשיו הדבר בידו, אבל אין מועיל מה שהיה קודם לכן בידו, והאומר גרשתי את אשתי - אינו נאמן למפרע, שאם עמד לפנינו באחד באייר, ואמר גרשתי את אשתי באחד בניסן, אינו נאמן להחזיקה מגורשת למפרע, ואם יבואו עדים שזינתה בט"ו בניסן תידון בחנק כדין אשת איש (גמ' שם, ורשב"ם ד"ה למפרע). המיגו הזה של בידו עדיף מסתם מיגו, שבכל מיגו יש ספק אם הוא מועיל נגד חזקה (ראה ערך מיגו), אבל כשבידו לעשות הדבר כך כמו שהוא אומר, נאמן גם נגד חזקה, שאף כשהיא מוחזקת לנו לזקוקה ליבם, שהיא בחזקת שאין לה בנים ויש לו אחים, והוא אומר שיש לו בן - נאמן, מפני שבידו לגרשה (ר"ן קידושין סד א). בדיני ממונותאף בדיני ממונות אמרו שהאומר ליורשים אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות ואמר של פלוני הן, של מעשר שני הן, כל שבידו ליטלן דבריו קיימין (סנהדרין ל א; רמב"ם זכיה ומתנה י ו; טוש"ע חו"מ רנה ח), ואף כאן בתורת מיגו הוא, שאם רצה לשקר היה יכול בעצמו ליטלן וליתנן לאותו שהוא מעיד עליו (כן משמע ברש"י שם ד"ה בשדה, וסמ"ע שם ס"ק כו). זה בני כהןמי שידוע שהוא כהן, ואומר על מי שאינו מוחזק כבנו שהוא בנו, ושהוא כהן כשר (תוספות כתובות כה ב ד"ה הרי), נחלקו בדינו תנאים:
ונחלקו ראשונים בביאור דעה זו:
קידשתי את בתיהאב שנאמן לומר קידשתי את בתי, אף על פי שלמדוהו מהכתוב: אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה (דברים כב טז. כתובות כב א), מכל מקום נאמנותו היא דוקא כל זמן שבידו לקדשה, היינו שהיא עדיין קטנה או נערה, שאף על פי שאין זה לגמרי בידו, כי שמא לא ימצא אדם שיקדשנה, גילתה תורה שנאמן, אבל כשאין בידו כלל לקדשה עכשיו, כגון שהיא בוגרת ואמר קדשתיה כשהיתה נערה, אינו נאמן (תוספות ישנים כתובות כב א; חלקת מחוקק לז ס"ק כג). בני בן שלש עשרהנאמנות האב להעיד על בנו שהוא בן שלש עשרה שנה (ראה ערך גדול), יש מהראשונים שכתבו שהרי זה בגדר של נאמנות עד אחד בדבר שבידו, שכיון שהאב מדייק לדעת השנים של בניו ועליו מוטל להודיע את שנותיהם, עשאוהו כדבר שבידו (תוספות קידושין סד א ד"ה נאמן). באסמכתאהמתנה עם חברו שאם לא יעשה כך וכך יתחייב לשלם לו כך וכך, שאין ההתחייבות חלה מפני שאסמכתא היא זו, ולא הקנה בלב שלם (ראה ערך אסמכתא), הרי זה דוקא כשהתנה על דבר שאינו בידו, אבל התנה על דבר שבידו, כגון המקבל שדה מחברו באריסות למחצה לשליש ולרביע, והתנה שאם יובירה ולא יחרוש ולא יזרע ישלם כמה שהפסיד - חייב לשלם, שבידו היה לקיים התנאי ולעבוד השדה (בבא מציעא עג ב). בדבר שלא בא לעולםכשבידו לעשות עכשיוכל דבר שבידו לעשות, אינו כמחוסר מעשה, והרי זה כאילו כבר בא לעולם, ולכן אף על פי שהמקנה או המקדיש דבר שלא בא לעולם לא חל הקנין וההקדש, כשבידו לעשות חל, והאומר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו, או פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים, הרי זו תרומה, לפי שבידו לתלשם, וכל שבידו אינו כמחוסר מעשה (קידושין סב א). כשאין בידו לעשות עכשיוכשגוף הדבר שלא בא לעולם אין בידו לעשות עכשיו, אלא שמצד אחר בידו לעשות שיחול הדין, כגון אשה שהקדישה מעשי ידיה לאחר שתתגרש, שעכשיו הם משועבדים לבעלה והגירושין אינם בידה, אבל יש בידה לומר איני ניזונת ואיני עושה, ואז יהיו מעשי ידיה שלה, וההקדש היה חל עכשיו, נחלקו ראשונים בדבר:
בדיחויקרבן שנדחהקרבן שנדחה, היינו שנפסל מחמת איזו סיבה, ואחר כך נסתלק הפסול, שהקרבן דחוי ואינו חוזר להכשרו (ראה ערך דחוי), נחלקו אמוראים בדינו:
מכל מקום אם היה בידו לתקן, לדברי הכל אין זה דיחוי, ולכן אם הפריש קרבן לאחר שהמיר דתו, שדחוי מעיקרו הוא, ואחר כך חזר בו, הוכשר הקרבן, כיון שבידו היה גם קודם לחזור בו (תוספות זבחים יב ב ד"ה (יב א) ושמע). מצוות שהסתפקו בהם אם יש דיחוי או לאוכן במצוות שנסתפקו בגמרא אם יש דיחוי או אין דיחוי (ראה ערכו), לא נסתפקו אלא כשאין בידו הדבר לתקן, אבל כשבידו לתקן ודאי שאין דיחוי, ולכן הדס שענביו מרובים מעליו, והענבים הושחרו מערב יום טוב, שנפסל מעיקרו (ראה ערך הדס), אם עבר וליקטם ביום טוב, חזר ההדס והוכשר, ואין אומרים כיון שנדחה נדחה, לפי שבידו היה לתקן וללקטם (סוכה לג ב, ותוספות שם א ד"ה נקטם; רשב"א שם; ריטב"א עבודה זרה מז א). במקום איסורכשבידו לעשות על ידי איסוראפילו כשבידו לעשות הדבר רק על ידי איסור, הרי זה נקרא בידו, כגון:
דבר שלא בא לעולםוכן בדבר שלא בא לעולם אפילו כשבידו לעשותו על ידי איסור הרי זה בידו, ולכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמך, לפי ההלכה שקידושין תופסים ביבמה-לשוק (ראה ערכו), הרי זו מקודשת, לפי שבידו לקדשה עכשיו, ואין זה דבר שלא בא לעולם (יבמות צב ב), ואף על פי שאסור מן התורה לקדש יבמה לשוק, מכל מקום הרי זה בידו (ערוך לנר שם). דיחויבדיחוי, כשבידו לתקן הפסול על ידי עבירה, נחלקו ראשונים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
