הגדרה^[1] - מקום גבוה בבית-הכנסת, מיוחד לקריאת התורה ולדרשה

חיובה

מעמידים בימה באמצע בית הכנסת כדי שיעלה עליה הקורא בתורה, או מי אשר יאמר עליה דברי כבושין, כדי שישמעו כולם (רמב"ם תפלה יא ג; טור ורמ"א אורח חיים קנ ה).

באלכסנדריה

וכן מצינו בבסילקי שבאלכסנדריה של מצרים שבימה של עץ היתה באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה, וכששליח צבור היה גומר ברכתו, והקהל לא היה יכול לשמוע קולו שיענו אמן, היה חזן הכנסת מניף בסודר וכל העם עונים אמן (תוספתא סוכה ד ו, ובבלי סוכה נא ב).

בעזרה

וכן בעזרה שבבית המקדש, כשהיה המלך קורא בתורה בחג של מוצאי שביעית היו עושים לו לשם כך בימה של עץ באמצע העזרה (משנה סוטה מא א; רמב"ם חגיגה ג ד. וראה ערך הקהל).

בשבי הגולה

וכן מצינו בשבי הגולה כשקראו בספר תורה: וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר ( נחמיה ח ד), שעשו המגדל לשם כך לקרות שם עליו ספר התורה (רש"י שם).

מיקומה

באמצע

יש שכתב שמיקומה של הבימה באמצע בית הכנסת אינו מהחיוב, והכל לפי המקום והזמן, שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים מאד היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמן שבתי הכנסת הם קטנים וכל העם שומעים, יותר נוי הוא שתהיה הבימה לצד אחד ולא באמצע (כסף משנה תפילה יא ג).

אבל האחרונים כתבו שאסור לשנות את מקום הבימה, ומקומה דוקא באמצע בית הכנסת (שו"ת חתם סופר או"ח כח; שו"ת כתב סופר או"ח יט; שו"ת מהר"י אסאד או"ח ג; שו"ת אורח משפט אורח חיים קמט, ועוד), והרי באלכסנדריה של מצרים שהבימה לא היתה בשביל שישמע הקהל, שהרי בין כך ובין כך לא שמעו והיו מניפים בסודרים, מכל מקום עשאוה באמצע בית הכנסת (שו"ת חתם סופר שם).

ואף נתנו טעם לדבר, שהבימה, שבה קוראים פרשת הקרבנות, היא דוגמת המזבח, ומפני כך מקיפים הבימה בחג הסוכות כמו שהקיפו את המזבח (ראה ערך ערבה וערך הושענות)^[2], ולכן יש להעמיד גם את הבימה שבבית הכנסת באמצע (שו"ת חתם סופר שם)^[3].

ומכל מקום בשעת הדחק ובגלל סיבות מוצדקות מותר להעמיד הבימה בסוף בית הכנסת (שו"ת מנחת יצחק ג ד-ז, ושם ה כב), ובלבד שישאר רווח בין הבימה לארון הקודש שיוכלו לרקוד שם בשמחת תורה (שו"ת מנחת יצחק שם; שו"ת אגרות משה או"ח א מב, ושם ב מא-מב).

חומר הדין משקלקלו המתקנים

ביחוד החמירו ביותר לאסור לשנות מקום הבימה כשהתחילו המתקנים בדת – הרפורמים - לחקות את מעשי הנכרים ולהעמיד הבימה סמוך לצד ארון הקדש, שמעתה נוסף בזה איסור של ובחוקותיהם לא תלכו (ראה ערך חקות העכו"ם), וראו בזה אפיקורסות וכפירה (ראה שו"ת משיב דבר א טו; שו"ת אמרי אש ז; שדי חמד מערכת בית הכנסת יג), ואבזרייהו של עבודה זרה (שו"ת מנחת יצחק ה כב), ואסרו להיכנס לבית כנסת כזה (שו"ת מהר"ם שיק או"ח עא; שדי חמד שם)^[4].

קדושתה

הבימות אין בהן משום קדושה (מגילה לב א; רמב"ם ספר תורה י ד; טור אורח חיים קנד, ויורה דעה רפב)^[5].

ואף על פי שאין בהן קדושת ספר תורה, יש בהן קדושת בית הכנסת (ירושלמי מגילה ג א; ראב"ד בהשגות ספר תורה י ד; שו"ע אורח חיים קנד ז, ויורה דעה רפב יד. וראה ערך בית הכנסת).

הערות שוליים