|
גלילה הגדרה[1] - גלילת ספר תורה בסגירתו, אחרי הקריאה בו, או גלילתו מענין לענין[2] אחר הקריאהכבוד הספרצריך לגלול - לסגור - הספר, כדי שלא יהיה בזיון הספר כשהכתב מגולה (שיטה מקובצת בבא בתרא יג ב, בשם רשב"א. וראה ערך ספר תורה). נגלל לאמצעיתוספר תורה נגלל לאמצעיתו (בבא בתרא יד א), היינו שאין צריך בכל פעם לגללו לתחילתו או לסופו (ר"י מיגש שם), לפי שאין גוללים ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור (ראה להלן: מענין לענין. שיטה מקובצת שם. וראה ערך ספר תורה שמטעם זה עושים שני עמודים לספר תורה), מלבד ספר תורה שכתב משה, ובו קוראים בעזרה פרשת המלך בהקהל (ראה ערך הקהל), והכהן הגדול ביום הכפורים (ראה ערך עבודת יום הכפורים), והוא הנקרא ספר עזרה (בבא בתרא שם ב ורש"י), שהיה נגלל לסופו (רש"י שם), ויש מפרשים לתחילתו (תוספות שם יג ב ד"ה ועושה), לפי שאין קורין בו ברגילות (ספר התרומה ספר תורה רב). כנגד התפרהגולל ספר תורה צריך להעמידנו על התפר (מסכת סופרים ג י; מגילה לב א; רמב"ם תפלה יב כד; טוש"ע או"ח קמז ג), ולא כנגד היריעה (מסכת סופרים שם). הטעם:
הגבהה וגלילהיש שנהגו שאחד לבדו עושה את כל הגלילה (רמ"א או"ח קמז ד), שהמגביה הספר תורה היה גם הגולל (משנה ברורה שם ס"ק יח); ויש שנהגו שהגלילה היא בשנים, אחד אוחז הספר תורה ואחד גולל, והמגביה את הספר תורה הוא אוחז ואחר גולל, והמגביה הוא נקרא עיקר הגולל (רמ"א שם, וקמט א. וראה להלן: הגולל). גוללו מבחוץ ומהדקו מבפניםהגולל ספר תורה גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים, וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים ואינו מהדקו מבחוץ (מגילה לב א; מסכת סופרים ג י; רמב"ם תפלה יב כד; טוש"ע או"ח קמז ד). ונחלקו ראשונים בפירושו: גלילת והידוק המטפחתיש מפרשים שכשקושר המטפחת סביב הספר תורה יהיה הקשר מבפנים, כלפי הכתב, שאם יהיה מאחוריו, יהיה צריך להפכו כדי להתיר הקשר ואין זה כבוד (תוספות שם ד"ה גוללו, בשם רבינו חננאל; רא"ש שם ד יב; מאירי שם, בשם יש מפרשים; טור ורמ"א שם). וגוללו מבחוץ גם כן כדי שיצא ההידוק מבפנים, שבזמנם היתה הגלילה ביריעה קצרה ורחבה, והיתה מתהפכת על הספר רק פעם אחת, ולכן צריך להתחיל הגלילה מבחוץ, בכדי שיהיה ההידוק בפנים (בית יוסף שם, בשם מהרי"ן חביב, בדעת הרא"ש), ויש שכתבו שגוללו מבחוץ כגון כשהמגביה עצמו עושה גם הגלילה (ראה לעיל), ויש לחוש שאם יתחיל הגלילה מצד פנים שיפול חס ושלום הספר תורה לצד חוץ (מגן אברהם שם סק"ז, ומחצית השקל שם, בדעת הרא"ש והרמ"א שם), ולפי זה כשאחד מגביה והשני גולל, יוכל להתחיל לגלול מצד פנים (משנה ברורה ס"ק יז), והכתב יהיה לעולם כלפי המגביה, בין שהוא הגולל, ובין כשאחר גולל (רמ"א שם). כיוון פני הכתבויש מפרשים, שכשגוללו תהא הכתיבה כלפי הגולל, והיינו גוללו מבחוץ - של האוחז את ספר התורה, ואחר כך כשהאוחז את ספר התורה מהדקו, צריך שתהא הכתיבה כלפיו, והיינו מהדקו מבפנים - של האוחז, שהכתיבה תעמוד כלפי העוסק בספר תורה (ר"ן על הרי"ף מגילה יא ב; העיטור ב עשרת הדברות סוף סוכה ולולב; ארחות חיים א קריאת התורה מה, בשם הרא"ה), מפני כבוד התורה (ר"ן שם), או מפני כבוד העוסק בספר תורה (העיטור שם; ארחות חיים שם). המנהג הנפוץויש שכתבו שכל זה למנהגם שהנוטל את הספר אוחזו כשאחורי הכתב כלפי פניו, שאז מפני כבוד הגולל אין להפוך את הספר, אבל למנהג שהנוטל את הספר אוחזו כשפני הספר מול פניו, אין ראוי להפוך הספר מפני כבוד הגולל (וראה לעיל דעת הר"ן שהוא מפני כבוד הספר תורה), וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל ואין לשנות (מהרי"ק שורש נד, הובא בבית יוסף או"ח קמז). ויש שכתבו הטעם שהכתב יהיה לצד פני האוחז, לפי שהאוחז הוא המגביה את הספר תורה, והמגביה הוא עיקר הגולל (רמ"א שם ד, וראה שם במשנה ברורה ס"ק יח. וראה ערך הגבהה (ב)), וכל שכן בזמן שאחד מגביה וגולל (ראה משנה ברורה שם ובס"ק טז). גוללו מחוץ לתיק ומהדקו בתוך התיקויש מפרשים גוללו מבחוץ ומהדקו מבפנים, כשהספר תורה נתון בתיק, אינו רשאי לגללו כשהוא בתוך התיק, שמא יקרע[3] (ר"ן על הרי"ף מגילה יא ב, בשם אחרים; שו"ת הריב"ש לב; ארחות חיים שם בפירוש ב; וראה שו"ע שם ו), אם לא שגולל שנים ושלשה דפים בלבד (כף החיים שם), ואחר שנגלל, נותנו בתוך התיק, ואחר כך מהדקו, ואינו רשאי להדק הכרכים מבחוץ, שאין זה כבודו (ר"ן שם), או שאינו צריך להוציאו, ויכול להדקו מבפנים, שהרי אינו מהדקו אלא מעט (ארחות חיים שם)[4]. גלגול המטפחתמוטב תיגלל המטפחת (ראה לעיל: גוללו מבחוץ) סביב הספר תורה, אך אל יגלגל את ספר התורה כשכורכו במטפחת (מגילה לב א ורש"י; טוש"ע או"ח קמז ה), משום בזיון הספר תורה (ראבי"ה מגילה תקצה)[5]. אין לגלול במפה קרועה, אם יש לו אחרת (דרכי משה שם, בשם מהרי"ל; שו"ע שם א). בשעת הגלילהבשעת הגלילה יאמר: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וגו' עד לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ (דברי הימים א כט יא - יג. ארחות חיים קריאת התורה מה; מגן אברהם שם סק"ז). ויש נוהגים לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שיגולו רחמיך על מידותיך, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ותתנהג עם בניך במידת טובך (שערי אפרים י כד). יהי רצוןיש נוהגים שבשני וחמישי שליח הציבור אומר יהי רצון בשעת גלילת ספר התורה (סדר רב עמרם השלם סדר שני וחמישי עמוד 398. וכן מנהג האשכנזים), מלבד בימים שאין אומרים בהם תחנון (לבוש או"ח תכט ב; מגן אברהם שם; משנה ברורה שם סק"ח). ואם שכחו, לא יאמרו אחרי שסיימו לגלול (ארחות רבנו ג עמוד רטז, בשם החזון איש). ויש נוהגים לאמרו בשבת שמברכים בה את החודש אחרי קריאת ההפטרה (כלבו לז; אבודרהם סדר ראש חודש. וכן מנהג הספרדים). ויש שכתבו לאמרו בכל שבת לאחר קריאת התורה של תפילת מנחה (מחזור ויטרי קצט)[6]. מעלין בקודשגוללים ספר תורה במטפחות חומשים – היינו ספר שנכתב ועשוי בגלילה כספר תורה, אלא שאין בו אלא חלק אחד מחמשה הספרים (ראה ערכו) - וחומשים במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא להיפך (מגילה כז א. וראה ערך מעלין בקודש ואין מורידין). המתנה לסיום הגלילהאין המפטיר רשאי להתחיל עד שיגלל הספר (סוטה לט ב; טוש"ע או"ח קמז ז ורפד ו). הטעם:
ויש שכתבו שעכשיו מקילים בזה, ומתחילים לברך מיד כשמתחיל לכרוך המפה, למנהג שכל אחד אומר לעצמו ההפטרה, ובשביל לשמוע הברכה אין עסק הגלילה מטריד כל כך שלא יוכל לכוין לשמוע (שערי אפרים י כה, ובפתחי שערים שם). אמנם למעשה נכון להחמיר מחמת שאר הטעמים, וכל שכן במקומות הנוהגים שהציבור שומעים את ההפטרה משליח הציבור (פתחי שערים שם; זה השלחן). ביום שמוציאים שני ספרים אין פותחים השני ואין מסירים המפה עד שיגלל הראשון (מרדכי סוף הלכות קטנות; טוש"ע או"ח קמז ח). בשני ובחמישי שאומרים יהי רצון אחר קריאת התורה, אין צריך להמתין לגולל, שאינו אלא מנהג, וגם יש בדבר משום ביטול מלאכה לעם (מגן אברהם שם סק"י). הגוללמצוה בגדולמצוה בגדול לגלול (מסכת סופרים ג י; מגילה לב א; טוש"ע או"ח קמז א), לפי שהוא כבודו, ועוד שכדאי הוא ליטול שכרה (תוספות שם ד"ה גדול), שהגולל נוטל שכר כנגד כל הקוראים (מגילה שם; רמב"ם תפלה יב יח; טור שם); ויש אומרים שהוא מפני כבוד התורה, שכבודה בגדולים (המנהיג שבת כו). ונחלקו ראשונים בגדול זה:
מעלתו של הגולל אף שאינו קורא, כתבו אחרונים מפני שהוא המגביה הספר תורה (ראה ערך הגבהה (ב), ושם הדעות מתי מגביהים), שהוא עיקר הגולל (משנה ברורה שם סק"ה, וראה לעיל: הגבהה וגלילה), או משום שאינו מניח שיהיה ספר תורה פתוח אחר הקריאה, וזהו כבוד לספר תורה (ערוך השלחן שם ח). העולה אחרוןויש מהראשונים מפרשים שאין הכוונה שהגדול דוקא יגלול, אלא אפילו הגדול, שהעולה אחרון הוא הגולל, ונוטל שכר כנגד הכל (רמב"ם תפלה שם, ראה ערוך השלחן קמז ט. וראה ארחות חיים קריאת ספר תורה מה), שיש לו שכר הקריאה והגלילה (המנהיג סוכה עמוד תטו), ושלא נאמר שבזיון הוא לגדול להיות אחרון שבקרואים (ערוך השלחן שם). ויש מפרשים שאין הדברים אמורים אלא במי שגומר בסיום התורה בשמחת תורה (רב עמרם, הובא במנהיג שם). קודם הקריאהויש מפרשים שלא אמרו בגלילה שאחרי הקריאה, אלא בשלפניה, שממציא הקריאות שצריך לקרות בהן (שלטי גבורים מגילה יא ב, בשם ריא"ז). בקטניםוכתבו אחרונים שנהגו לכבד בגלילה אף לקטנים שיש בהם דעת להבחין ענין דבר שבקדושה, כדי לחנכם במצות (שער אפרים י כב; משנה ברורה שם סק"ז). מנהגים שוניםכתבו ראשונים שיש שנהגו שהמסיים הוא הגולל (ראה לעיל בשם הרמב"ם והמנהיג), וביום שיש בו שני ספרים גולל הכהן הספר השני; ויש שנהגו שהחזן גולל לעולם, ונותן הספר בחיק המסיים או בחיק אחד מן הקוראים; ויש שנהגו שביום שיש בו שני ספרים זה שלפני המסיים גולל את הספר השני, ואם הם שלשה - ספרים - המסיים גולל השנים, והכל הולך אחר המנהג (ארחות חיים קריאת ספר תורה מה). ויש שכתבו שמפני שמצוה בגדול (ראה לעיל), יש לבטל המנהג שהחזן גולל (המנהיג שבת כו). קניית המצוהונוהגים לקנות הגלילה בדמים יקרים לחבב המצוה (טוש"ע שם). ומי שזכה בגלילה ילביש לספר תורה את המעיל ושאר קישוטים ותכשיטים של ספר תורה, ואין אחר יכול לחטוף ממנו המצוה לנאות הספר תורה (שערי אפרים י יט), אבל להושיט המעילים לגולל יכול אדם אחר לקנות משום ברב עם הדרת מלך (ראה ערכו), ואין הגולל יכול למחות, שאף על פי שקנה הגלילה לא קנה ליקח המעילים (מרדכי מגילה תתלג; שו"ע או"ח קמז ב). הגלילה קודמת למצות הושטה, שהגלילה עיקר מצוה, וההושטה אינה אלא הכשר מצוה (שערי אפרים שם כג). ליווי הספר לארוןהגולל ילך אחר הספר תורה עד לפני הארון, ועומד שם עד שיחזירוהו למקומו (הגהות מיימוניות תפלה יב כד; רמ"א או"ח קמט א). מענין לעניןבציבוראין גוללים ספר תורה בציבור (יומא ע א; רמב"ם תפלה יב כג; טוש"ע או"ח קמד ג), מפני כבוד ציבור (יומא שם; טוש"ע שם), שלא יהיו יושבים ומצפים ודוממים (רש"י שם וסט ב ד"ה כאן). ויש גורסים: מפני טורח ציבור (הובא בארחות חיים קריאת ספר תורה מה, וראה רמב"ם שם), להיות עומדים עד שיגלל הספר תורה (רמב"ם שם). לפיכך, אם צריכים לקרוא שני עניינים, מוציאים שני ספרי תורה (רמב"ם שם, וראה ערך קריאת התורה). יש שכתבו שדין זה נאמר בימיהם שהספר תורה היה עומד מחוץ לבית שהיו מתפללים בו, אבל בזמן הזה אין חשש (בית יוסף בשם רבינו ירוחם, וכתב שאינו יודע טעמו, וראה ערך טורח הציבור). ויש שכתבו שעכשיו המנהג לגלול בשעת פסוקי דזמרה (דרכי משה שם. וראה להלן: שלא בפרהסיא). כהן גדול ביום הכיפוריםלפיכך כהן גדול שקורא ביום הכפורים בפרשת פנחס וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ (במדבר כט ז), וכן בפרשת אחרי מות ובפרשת אמור (ראה ערך עבודת יום הכפורים), קורא פרשת ובעשור לחדש בעל פה (יומא סח ב), ואינו גולל (שם ע א), אלא שמפרשת אחרי מות עד פרשת אמור הוא גולל (שם סח ב), מפני שסמוכים הם (שם סט ב, ורש"י ד"ה כאן), או מפני שהוא סדרו של יום, אבל לדבר שאינו מעיקר הקריאה אין גוללים (ריטב"א שם ע א ד"ה לפי). כשאין שני ספריםביום שצריך לקרוא בשני ספרי תורה ואין להם אלא אחד, נחלקו ראשונים:
שלא בפרהסיאיש שכתבו שכשגוללים בציבור יגוללו בצד בית הכנסת ולא בפני הציבור (אשכול שם עמ' 69 בשם רב נטרונאי); ויש אומרים שלא יגללו בפרהסיא כלל (אשכול שם בשם רב מתתיה). כשצריכים שלשה ספרי תורהביום שצריכים שלשה ספרי תורה ואין להם אלא שנים, קוראים בראשון וגוללים אותו, וקוראים בשני, וחוזרים ונוטלים הראשון (אשכול שם עמ' 67; רמ"א או"ח תרסט א). וכתבו אחרונים שאם עדיין לא נגלל הראשון, יותר טוב לגלול את ספר התורה שכבר מונח לפניו, ולא לעבור על המצוה וליקח הראשונה (חמד משה שם, הובא בבאור הלכה שם. וראה ערך אין מעבירין על המצות). יחיד הגולל על ברכיויחיד הגולל ספר תורה על ברכיו, גולל את העמוד החיצוני, ולא יפול העמוד הפנימי, שהרי גופו מחזיקו, שאם יגלול העמוד הפנימי לצד החוץ יש לחוש שמא החיצוני יפול לארץ, שאין דבר מחזיקו (רש"י מגילה לב א. וראה לעיל: אחר הקריאה פירושים אחרים). בשאר ספריםעל עמוד אחדכל הספרים - מלבד ספר תורה - אינם נגללים לאמצעיתם, אלא יש סוברים שנגללים מתחילתם לסופם (בבא בתרא יד א, ורש"י שם, ושם יג ב ד"ה כדי לגול), ויש סוברים מסופם לתחילתם (ירושלמי מגילה א ט, ומסכת סופרים ב ה; תוספות בבא בתרא יג ב ד"ה ועושה; ר"י מיגש בבא בתרא שם), כדי שייראה שדעתו עליו לקרות בו, ואינו נגלל לסופו כדי שלא יראה שכבר הסיח דעתו ממנו (ר"י מיגש שם). ולפיכך אין עושים לשאר ספרים שני עמודים, אלא עמוד אחד, ומניחים להם גליון כדי לכרכו על כל היקף הספר (ראה בבא בתרא יג ב ויד א, וירושלמי מגילה שם). תנ"ךהמדביק תורה נביאים וכתובים כאחד, נחלקו ראשונים:
על המוצא ספרים או מפקיד ספרים שהנפקד גוללו כדי שיכנס בהם אויר ראה ערך שומר, וערך שומר אבדה. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
