|
גר הגדרה[1] - גוי שנכנס לכלל ישראל[2] גר סתם האמור בהלכה בכל מקום הוא זה שנכנס לכלל ישראל (שדי חמד ג סח, על פי מעדני יום טוב, ציצית, א), והוא הנקרא גר צדק בניגוד לגר-תושב [ראה ערכו] (ראה קדושין כ א), אבל גר האמור בתורה יש שפירושו גר תושב (שדי חמד שם), כמו בנבלה, שנאמר בה: לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ (דברים יד כא), ובגר תושב הכתוב מדבר (פסחים כא ב, ורש"י ד"ה להקדים). אף בני הגרים יש שנקראים בהלכה גרים (ראה להלן: בחתנות; בהתמנות). חיובו במצותכל הגוים כולם כשיתגיירו ויקבלו עליהם כל המצות שבתורה הרי הם כישראל לכל דבר (רמב"ם איסורי ביאה יב יז), שנאמר בקרבן פסח: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם (שמות יב מט), ונאמר קודם-לכן: וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ (שם מח), ללמדנו שלא לענין קרבן פסח בלבד הושוה בו הגר לאזרח, אלא לכל המצוות שבתורה (מכילתא בא, פסחא טו)[3]. אכן במצות שבהן נאמר בתורה מפורש 'בני ישראל', צריך ריבוי מיוחד לרבות את הגרים (מכילתא בא, פסחא י; ספרי נשא לט, לפי זרע אברהם שם; כן משמע מתוספות סוכה כח ב ד"ה לרבות). לפיכך יבום (ראה ערכו) וחליצה (ראה ערכו) אינם בגרים, אפילו שהיתה הורתם של האחים שלא בקדושה ולידתם בקדושה (ראה להלן), שנאמר: לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל (דברים כה ז) - ולא בגרים (ספרי כי תצא רפט), ולכן באו בדינים מרובים לימודים המרבים גרים, כגון בברכת כהנים, שנאמר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו כג), בא ריבוי מיוחד של אָמוֹר לָהֶם (שם כג) - לרבות את הגרים (סוטה לה א), וכיוצא. גר שנתגייר במהלך חג הסוכותבמצות סוכה, אפילו לדעת הסובר שאין עושים סוכה בחולו של מועד, לפי שאין סוכה אלא הראויה לשבעה ימים (ראה ערך סוכה), מכל מקום גר שנתגייר בחולו של מועד חייב בסוכה, שנתרבה ממה שנאמר: כָּל הָאֶזְרָח וגו' יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מב), "כל האזרח" לרבות את הגר (סוכה כז ב, לדעה זו)[4]. גר שנתגייר בין פסח ראשון לשניגר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח-שני (ראה ערכו), נחלקו תנאים ואמוראים אם חייב בפסח שני:
קדושת בכורובפדיון הבן של בכורו של הגר - שנולד פטר רחם לאמו (ראה ערך בכור לאמו) הישראלית, או גיורת שהיתה הורתו של הבן בקדושה - נחלקו הדעות:
הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושהואם היתה הורתו של הבן שלא בקדושה ולידתו בקדושה, נחלקו הדעות:
קדושת בכור בהמתוהכל מודים שהגר חייב בבכור בהמה טהורה, שנאמר: כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר (במדבר יח טו), והיה יכול להיכתב "לבשר", ולא נכתב "לכל בשר" אלא לרבות הגרים (ספרי זוטא שם). דבר שבקדושההגר מצטרף לכל דבר שבקדושה למנין עשרה, ואף על פי שלמדים עשרה מהכתוב: וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כב לב), והגר נתמעט מבני ישראל (ראה לעיל), אין דרשה זו אלא אסמכתא (ראה ערך דבר שבקדושה), והרי הוא כשר להיות שליח ציבור (ראה להלן), ואיך לא יצטרף למנין (פרי מגדים או"ח נה אשל אברהם סק"ד). בקריאות תפילות וברכותודוי מעשרהגר אינו מתודה אחר שהוציא כל מעשרותיו, כדרך שהישראל מתודה (ראה ערך ודוי מעשר), שבוידוי מעשר הרי המתודה אומר: וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ (דברים כו טו), והגר אין לו חלק בארץ (מעשר שני ה יד; רמב"ם מעשר שני יא יז). מקרא בכוריםבמקרא-בכורים (ראה ערכו) נחלקו תנאים ואמוראים:
ולהלכה נחלקו גאונים וראשונים: רובם פוסקים כדעה השניה (רמב"ם בכורים ד ג; סמ"ג עשין קמ; ר"ש שם; רמב"ן בבא בתרא שם; חינוך תרו); אך יש הפוסקים כדעה הראשונה (הלכות גדולות, מנחות, עמ' תרסו במהדורת מכון ירושלים; כן משמע מרש"י דברים כו יא; תוספות שם, בשם רבנו תם); ויש הפוסקים כדעה השלישית (תוספות שם, בשם ר"י; אור זרוע שם), וכתבו שבזמן הזה כל הגרים בחזקת שאינם בני קיני, כי בני קני נתערבו מאז בישראל, ועוד, שכל הפורש מהגוים, מרוב אומות העולם פורש (אור זרוע שם). תפילת העמידהנוסח תפילת שמנה-עשרה (ראה ערכו) של הגר תלוי במחלוקת במקרא בכורים:
להלכה נחלקו גאונים וראשונים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (הלכות גדולות שם; תוספות בבא בתרא שם, בשם רבנו תם); ויש הפוסקים כדעה השניה (שו"ת הרמב"ם שם; ר"ש בכורים שם; מרדכי מגילה תשפו, בשם רבנו יואל), שכן אמוראים בירושלמי פסקו כמותה (רבי יהושע בן לוי ורבי אבהו בירושלמי שם. מרדכי שם, בשם רבנו יואל). ברכת המזוןלדעה הראשונה אין לגר לומר בברכת המזון את המילים: "אשר הנחלת לאבותינו" (תוספות שם, בשם רבנו תם) ו"שהוצאתנו ממצרים" (שו"ת הרמב"ם שם, לדעה זו); ולדעה השניה יכול לאומרם, שמכיון שנכנס תחת כנפי השכינה ונלוה לישראל, אין הפרש בינו לישראל, ומכל מקום יכול לשנות ולומר: "שהוצאת את ישראל ממצרים", אבל לא ישנה ויאמר "אשר הנחלת את ישראל", מפני שאברהם הוא אבי הגרים (שו"ת הרמב"ם שם). ברכת שעשה ניסיםוכן בברכת שעשה ניסים (ראה ערך ברכות הראיה, וערך חנכה, וערך פורים), לדעה הראשונה אין לומר: "שעשה נסים לאבותינו"; ולדעה השניה יכול לברך כן, ומכל מקום יכול לשנות ולומר: "שעשה נסים עם ישראל" (שו"ת הרמב"ם שם). להיות שליח ציבורלדעה הראשונה שיש לגר לשנות את נוסח תפילת שמונה עשרה, יש למנוע את הגר מלהיות שליח-ציבור (ראה ערכו. מרדכי מגילה שם, שכך נהגו בעיר וירצבור"ק; שו"ע או"ח נג יט, בשם יש מונעים); ולדעה השניה, שאינו משנה הנוסח - אין למונעו (מרדכי שם, בשם רבנו יואל; שו"ת הרמב"ם שם; שו"ע שם, במסקנתו). ברכת הזמוןלדעה הראשונה שיש לגר לשנות את נוסח ברכת המזון, יש למנוע את הגר מלברך ברכת-הזמון (ראה ערכו. תוספות בבא בתרא שם, בשם רבנו תם); ולדעה השניה, שאינו משנה הנוסח - אין למונעו (כן משמע משו"ת הרמב"ם שם). ברכת התורהומכל מקום הכל מודים שבברכת-התורה (ראה ערכו) יכול לומר: "אשר בחר בנו" ו"אשר נתן לנו תורת אמת", שכבר בחר בו ה', והתורה לנו ולגרים ניתנה (כן משמע משו"ת הרמב"ם שם). ברכת שלא עשני גויאכן, לגבי ברכת שלא עשני גוי שבברכות-השחר (ראה ערכו), דנו ראשונים ואחרונים מצד אחר:
ולפיכך הכריעו שיאמר כן ללא שם ומלכות (כף החיים שם ס"ק לו). גם לדעה הראשונה יש שהביאו ברכות אחרות שיכול הגר לומר במקום ברכה זו:
יחסו לקרוביוערוהגר שנתגייר כקטן שנולד (יבמות כב א; רמב"ם איסורי ביאה יד יא, ועדות יג ב; טוש"ע יו"ד רסט י), ולפיכך כל שאר בשר שהיו לו כשהיה גוי אינם שאר בשר, ואם נתגיירו הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל, ומדין תורה מותר לגר שישא את אמו או את אחותו מאמו שנתגיירו, אבל חכמים אסרו הדבר (גמ' שם; רמב"ם איסורי ביאה יד יב), ושני טעמים לדבר:
ושני הטעמים נצרכים:
עדותוכן לענין עדות אין הגרים כדין הקרובים הפסולים, ולפיכך מדין תורה אפילו אחים מן האם, וכל שכן אחים מן האב, מעידים זה על זה, לפי שהגר כקטן שנולד ואינו אחיו כלל (גמ' שם). אכן מדרבנן נחלקו אמוראים:
ירושהאף לענין ירושה אין הגר יורש את אביו מדין התורה, לפי שאינו מתייחס אחריו עוד, אבל חכמים אמרו שהגר יורש את אביו הגוי, כדי שלא יחזור לסורו (קדושין יז ב; רמב"ם נחלות ו י; טוש"ע חו"מ רפג א) להיות נכרי כשהיה, בכדי שיירש את אביו (פירוש המשניות לרמב"ם דמאי ו י), שיוכל להזדקק עם אחיו בערכאות שלהם שיתנו לו חלק ירושה בדיניהם (מאירי שם)[8]. ולא תיקנו לו חכמים ירושה כי אם בהיתר, שהם-אמרו-והם-אמרו (ראה ערכו. תוספות שם ד"ה אלא), ואם ירש יחד עם אחיו גוי איסורי הנאה יכול ליטול לחלקו בשל היתר, ואין אלו חליפי איסורי הנאה (גמ' שם), אבל אין הגוי יורש את אביו הגר, וכן הגר את אביו הגר, אפילו מדבריהם (גמ' שם; רמב"ם נחלות ו י; טוש"ע חו"מ רפג א). לפיכך אם לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו - לא יחזיר לבניו (שביעית י ט; טוש"ע חו"מ קכז ב), לפי שאינם יורשים אותו (גמ' שם; פירוש המשניות לרמב"ם שביעית שם). ואם החזיר - נחלקו הדעות:
כשם שאין הגר יורש את אביו הגר, כך אינו יורש את אמו (מרדכי מועד קטן תתקח, בשם מהר"ם). אבלותגר שנתגייר הוא ובניו עמו, אין מתאבלים זה על זה, שהגר כקטן שנולד הוא (רמב"ם אבל ב ג, וכסף משנה שם; טוש"ע יו"ד שעד ה, ובאור הגר"א שם). ואם נתגייר עם אמו - לסוברים שאבלות יום ראשון מדרבנן (ראה ערך אבלות) אינו מתאבל עליה (רמ"א שם, על פי מרדכי מועד קטן תתקז); ולסוברים שאבלות יום ראשון מהתורה מתאבל עליה, שחוששים שמא יחליפו בישראל ויאמרו שאין להתאבל, כדרך שחששו כן בעריות מן האם (ראה לעיל. מרדכי שם, בשם ר"י). הכל מודים שאם נתגייר עם אביו אינו מתאבל עליו, שאין בו חשש החלפה, שהכל יודעים שאין קורבת אב של נכרים חשובה קורבה לגבי ישראל (מרדכי שם, בשם ר"י, על פי יבמות צז ב). פריה ורביההיו לו בנים בעודו גוי, נחלקו אמוראים אם קיים מצות פריה-ורביה (ראה ערכו):
ונחלקו הפוסקים:
בכור לנחלהאם הבן שנולד לאחר שנתגייר הוא בכור לנחלה (ראה ערך בכור לאביו), תלוי במחלוקת אם קיים פריה ורביה:
קללת והכאת אביו ואמוהגר אסור לקלל אביו הגוי ולהכותו ולא יבזהו, כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד (רמב"ם ממרים ה יא; טוש"ע יו"ד רמא ט), ואף על פי שאין הגוי מצווה על כיבוד אב ואם (ראה ערך בן נח) מכל מקום הם מקיימים מצוה זו בנימוסיהם, ויאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (הגהות רעק"א ליו"ד שם). עבדותאם גר נקנה לעבדות, נחלקו תנאים (ראה ברייתא בבבא מציעא עא א; רבי ישמעאל ורבי אליעזר במכילתא משפטים, נזיקין א). להלכה כתבו ראשונים שאינו נקנה בעבד עברי (רמב"ם עבדים א ב; סמ"ג עשין פג); ויש מהאחרונים שכתב שלהלכה גר נקנה בעבד עברי אלא שאין לקונה בו קנין הגוף להיותו עובד את בנו, וכמו בגר שקונה (ראה להלן. מלבי"ם שם, בדעת הרמב"ם). בחתנותלבוא בקהלהגר משנתגייר מותר מיד בקהל ה' לישא בת ישראל, וכן הגיורת להינשא לישראל (רמב"ם איסורי ביאה יב יז, על פי משנה קדושין סט א; טוש"ע אה"ע ד ח)[10]. וכן נושא הגר כהנת (קדושין עב ב; רמב"ם שם יט יא; טוש"ע שם ז כב) - אף על פי שאין הגיורת מותרת לכהן (ראה ערך גיורת) - שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולי כהונה (גמ' שם עג א, ורש"י ד"ה לינשא; רמב"ם שם; טוש"ע שם)[11]. היתר חתנות עם ממזריםנחלקו תנאים אם הגרים מותרים לשאת ממזרים:
בן של גר וגיורתגר שנשא גיורת, והולידו בן, אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה, אותו בן מותר בממזרת לסוברים - וכן הלכה - שהגר מותר בממזרת (רמב"ם שם ח, על פי קדושין עה א; טוש"ע שם), אלא שנחלקו תנאים עד כמה דורות הוא מותר:
אף להלכה נחלקו הפוסקים: יש פוסקים כדעה הראשונה (רא"ש שם; טור שם; שו"ע שם בסתם); ויש פוסקים כדעה השניה (רמב"ם שם; שו"ע שם, בשמו). בן של גר ובת ישראלגר שנשא בת ישראל והוליד ממנה בן, להלכה שגר מותר בממזרת (ראה לעיל) נחלקו ראשונים בדין הולד:
פצוע דכא וגיורתפצוע-דכא (ראה ערכו) וכרות-שפכה (ראה ערכו) אסורים לבוא בקהל, שנאמר: לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה' (דברים כג ב. משנה יבמות עו א; רמב"ם איסורי ביאה טז א; טוש"ע אה"ע ה א), ואם מותרים בגיורת תלוי הדבר במחלוקת התנאים אם הגרים מותרים לשאת ממזרים (ראה לעיל):
עמוני וגיורתלפי ההלכה שקהל גרים לא נקרא קהל (ראה לעיל) – עמוני, ומואבי, ומצרי, ואדומי (ראה ערכיהם) מותרים בגיורת (יבמות עז ב - עח א'; קדושין עב ב, ורש"י ד"ה חמשה; מנחת חינוך תקסא ב). גר שאם היה ישראל היה ממזראין ממזרות לגוים, שישראל קדושתם גרמה להם, כמו שכתוב: מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט ו. אור זרוע א, יבום וקדושין תרז; הגהות מרדכי יבמות צח-צט, על פי רש"י יבמות יז א ד"ה לפסול, ושם כג א ד"ה לימא). לפיכך גוי שבא על אמו והוליד ממנה בן, אותו הבן כשיתגייר מותר לבוא בקהל (אור זרוע שם; הגהות מרדכי שם; בית יוסף ושו"ע אה"ע ד כא). גר וגיורת שהיו נשואים בגיותםגר מותר לישא את הגיורת שנתגיירה עמו והיתה נשואה לו בעודם גוים (תוספות יבמות מב א ד"ה גר; מרדכי שם לה)[14], אך צריכים לפרוש זה מזו שלשה חדשים, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה (גמ' שם; רמב"ם גרושין יא כא; טוש"ע יו"ד רסט ט), ואם אינו רוצה לקיימה, אינה צריכה גט, אלא יוצאה ממנו בלא גט (רמ"א שם) ואם רוצה לקיימה, צריכה חופה וקדושין (דגול מרבבה שם)[15]. החשוד על הגויה ונתגיירההחשוד על הגויה ונתגיירה - לא ישאנה (משנה יבמות כד ב; רמב"ם שם י יד; טוש"ע אה"ע יא ה), שלא יאמרו אמת היה הקול (רש"י שם ד"ה לא ישאנה; שו"ת הרשב"א א אלף רה), או שלא יאמרו שבשביל כך נתגיירה (רמב"ן שם; הרשב"א בחידושיו שם ובשו"ת שם), ואם כנסה, אין מוציאים מידו (משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). והוא הדין גוי הבא על בת ישראל וחזר ונתגייר (תוספתא יבמות (ליברמן) ד ו; רמב"ם שם; טוש"ע שם ו), או ישראל שבא על הגויה וחזרה ונתגיירה (תוספתא שם)[16]. בהתמנותמלךאין מעמידים מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות, שנאמר: לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא (דברים יז טו. ספרי שופטים קנז, לפי ספר המצוות לא תעשה שסב; רמב"ם מלכים א ד), ומצות לא תעשה היא זו (ספרי שם), ונמנית במנין הלאוין (ספר המצוות שם; סמ"ג לאוין רכא; חינוך תצט). שררהולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל - לא שר צבא ולא שר חמישים או שר עשרה (רמב"ם שם) - אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, שנאמר: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים שם) - כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך (יבמות מה ב, וקדושין עו ב; רמב"ם שם). גבאי צדקהיש מהאחרונים שכתב שאין למנות גר לגבאי צדקה, לפי שהוא מינוי של שררה, ואין ממנים גר לשום מינוי של שררה (ראה לעיל), ואינו יכול להיות גם ממחלקי צדקה, שהרי חלוקת צדקה היא כדין וצריך שלשה, ואין גר כשר לדון (ראה להלן), אבל יכול הוא להיות גזבר של צדקה, שאין זה שררה אלא נאמנות בלבד (אהל יעקב (ששפורט) ז; גליון מהרש"א יו"ד רמט, בשמו). כשאמו או אביו מישראלהיה אביו גוי או עבד ואמו מישראל, או אמו גויה או שפחה ואביו מישראל (חידושי הר"ן סנהדרין לז א) - נחלקו ראשונים בדבר:
והכל מודים שאם היה אביו גר ואמו מישראל, או אביו ישראל ואמו גיורת - שכשר (חידושי הר"ן שם), והכל מודים שדי שיהיו אביו או אמו מישראל להכשירו לשאר מיני שררות, שדוקא לגבי המלך נאמר: מקרב אחיך (רמב"ן יבמות שם), או שבהם די שיהיה מקצת מקרב אחיך (תוספות סוטה שם). לדון דיני ממונותהגר כשר להיות דיין לדיני ממונות (סנהדרין לו ב), ונחלקו ראשונים:
לדון גרהגר דן את חברו הגר, אפילו שאין אמו מישראל (יבמות קב א; רמב"ם סנהדרין יא יא; טוש"ע חו"מ ז א), שנאמר: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז טו) - עליך הוא שצריכים מקרב אחיך, אבל לגר חברו אין צריכים מקרב אחיך (גמ' שם), ופירוש הדבר תלוי במחלוקת האם הגר כשר לדון דיני ממונות:
לדון דיני ממונות בלא כפייהולא נחלקו אלא לדון דיני ממונות בכפייה, אבל לדונם בלא כפייה, כשר הגר לדברי הכל, אפילו לישראל, ואפילו כשאין אמו מישראל, שהרי לא למדנו שפסול אלא מהכתוב מקרב אחיך תשים, והיינו דבר של שררה, וזהו כשהוא דן בכפייה (תוספות יבמות קא ב ד"ה ואנא; רא"ש שם יב ב; טור יו"ד רסט; ש"ך שם ס"ק טו, וחו"מ ז סק"א; סמ"ע שם סק"ד)[21]. לדון דיני נפשותבדיני נפשות אין הגר כשר לדון, שאין כשרים לדיני נפשות אלא הראויים להשיא לכהונה (רמב"ם סנהדרין יא יא, על פי משנה סנהדרין לב א, וגמ' שם לו ב), שנאמר: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וגו' וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ (שמות יח כב) - אתך, בדומים לך (רב נחמן בר יצחק בגמ' שם)[22]. ואם היתה אמו מישראל, תלוי הדבר במחלוקת הראשונים אם הגר כשר לדון דיני ממונות כשאין אמו מישראל:
לדון בחליצהלבית דין של חליצה נחלקו ראשונים:
בחיוביו הקודמיםעונש בידי שמיםגוי שעבר עברה ונתגייר נחלקו תנאים אם הוא נענש עליה, בעונש בידי שמים (תוספות סנהדרין עא ב ד"ה בן):
עונש בידי אדםאכן בדיני אדם יש אופנים שמתחייב (ראה להלן), שכשם שתשובה מכפרת על עונש בידי שמים ואינה מועילה לעונש שהתחייב בידי אדם, כך קבלת עול תורה ומצות של ההתגיירות מועילה להיותו כקטן שנולד לגבי עונשים שבידי שמים ולא לעונשים שבידי אדם (חוות יאיר עט). ברכת השם ועבודה זרהבן נח שבירך את השם (ראה ערך מגדף) ואחר כך נתגייר - פטור (סנהדרין עא ב; ירושלמי קדושין א א; רמב"ם מלכים י ד), הואיל ונשתנה דינו (גמ' שם; ירושלמי שם), ונשתנית מיתתו (גמ' שם), שהרי מתחילה נידון בעד אחד ובדיין אחד ובלי התראה (ראה ערך בן נח: עונשם ושכרם), ואילו עכשיו צריך התראה וסנהדרין של עשרים ושלשה ועדים (רש"י שם ד"ה הואיל), ואף מיתתו נשתנית, שבן נח מיתתו בסייף (ראה ערך הנ"ל), ועכשיו מיתתו בסקילה, והוא לא נתחייב במיתה זו, לפיכך הוא פטור (רש"י שם ד"ה ונשתנית), וכן אם עבד עבודה זרה ונתגייר (רמב"ם שם)[23]. בא על אשת איש או הרגבן נח שבא על אשת בן נח חברו, או שהרג את בן נח, ונתגייר - פטור (גמ' שם; רמב"ם שם), שהרי אילו עשה כן עכשיו לא היה מתחייב מיתה (ראה ערך גוי. גמ' שם), אבל אם עשה כן בישראל, שבא על אשת ישראל, או שהרג ישראל, ונתגייר - חייב (גמ' שם; רמב"ם שם), והורגים אותו על שהרג בן ישראל, וחונקים אותו על שבעל אשת ישראל, שהרי נשתנה דינו (רמב"ם שם), ולכן דנים אותו בחנק כאילו בא עכשיו על אשת איש, ונשתנה דינו, שבתחילה היה דינו בסייף (רדב"ז שם; לחם משנה שם). ואף על פי שנשתנית מיתתו, מכל מקום אינו פטור, לפי שהחנק קל מן הסייף (ראה ערך ארבע מיתות בית דין), ונמצא שבכלל זו המיתה שהיה חייב נכללת גם המיתה שהוא מתחייב בה עכשיו, שקלה בחמורה שייכת, והרי זה כאילו לא נשתנית מיתתו (גמ' שם)[24]. אכל אבר מן החיאכל אבר-מן-החי (ראה ערכו) בהיותו גוי - שגם בן נח מוזהר על כך (ראה ערך אבר מן החי, וערך בן נח) - ואחר כך נתגייר - כתבו אחרונים להסתפק אם לוקה, שבן נח חייב מיתה וישראל מלקות, ויש להסתפק אם מלקות חמור ממיתה ואינו לוקה, או שמיתה חמורה ממלקות ולוקה (חוות יאיר עט, במסקנתו). לוה ממון ומצא אבדהלוה ממון, או שגזל בעודו גוי ונתגייר - חייב בתשלומים, שהרי גם קודם לכן היה חייב; אבל אם מצא אבדה של ישראל ונתגייר - פטור מלהשיב, שהרי לא נצטווה בגיותו (חוות יאיר שם). ישראל שלוה ממנו ממוןישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית (ראה ערכו) ונתגייר, נחלקו בו תנאים:
לוה מישראל ממוןאף בנכרי שלוה מישראל ברבית, נחלקו תנאים:
להלכה שגובה את הקרן והריבית נחלקו ראשונים אם הפירוש שאינו גובה אלא הרבית שעלתה מלפני שנתגייר, אבל מה שעלתה מזמן שנתגייר אינו גובה (טור שם, בשם הרמ"ה; בית יוסף שם, בדעת הרמב"ם ותלמידי הרשב"א), וכן הלכה (בית יוסף שם; שו"ע שם); או שנותן אפילו הרבית שעלתה לאחר שנתגייר עד שעת הפרעון (רא"ש שם; טור שם, בשמו), ואף על פי שיש בזה איסור תורה, יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה (רא"ש שם). במצות שבממונו הקודםספק מצוות הקשורות לממוןבממון - המוציא מחברו עליו הראיה, ולפיכך בספק שבמצות הקשורות לממון, הממון נשאר ברשות הגר (רש"י חולין קלד ב ד"ה חלה). לכן:
ספק איסוראכן בחלה - ספקה להחמיר, לפי שהוא ספק איסור (גמ' שם), ויש בו עון מיתה (ירושלמי חלה ג ד; רש"י שם ד"ה חלה; רמב"ם בכורים ח ט), ולכן עיסה שנעשית עד שלא נתגייר - פטורה מן החלה, נעשית משנתגייר - חייבת בחלה, ואם היה ספק - חייבת (חלה ג ו; רמב"ם שם; טוש"ע יו"ד של ד). ובזמן הזה נחלקו הדעות:
ובעצם החיוב להפריש מספק נחלקו אחרונים:
מתנות ענייםגוי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר - פטור מן הלקט (ראה ערכו), ומן השכחה (ראה ערכו), ומן הפאה (ראה ערכו. תנא קמא בפאה ד ו ובתורת כהנים קדושים פרק א ו ובספרי כי תצא רפב; רמב"ם מתנות עניים ב ט), שנאמר בפאה ולקט: וּבְקֻצְרְכֶם (ויקרא יט ט) - פרט לשקצרה גוי ואחר כך נתגייר (תורת כהנים שם), וכן בשכחה נאמר: קְצִירְךָ (דברים כד יט) - פרט לשקצרה גוי ואחר כך נתגייר (ספרי שם). ואם היה ספק אם עד שלא נתגייר קצר שדהו או משנתגייר - פטור (גרים א יא; חולין קלד ב, לפי נחלת יעקב לגרים שם)[25]. בטומאה קודמתגוי שנתגייר בערב פסחגר שנתגייר בערב פסח, נחלקו בו תנאים:
גוי שהיתה בו בהרת ונתגיירגוי שהיתה בו בהרת (ראה ערכו) ונתגייר - טהור (תורת כהנים תזריע, נגעים פרק א א; נגעים ז א; רמב"ם טומאת צרעת ו ד), שנאמר בנגעים: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ (ויקרא יג ב), למעט בהרות שנולדו בשעה שאינן ראויות ליטמא ואחר כך באו לכלל טומאה, כגון שנולדו בהיותו גוי (ראה ערך גוי: בטומאה וטהרה) ואחר כך נתגייר (תורת כהנים שם). גוי שראה קרי ונתגיירגוי שראה קרי ונתגייר, מיד כשרואה זיבה הוא מטמא בזיבה (זבים ב ג; תוספתא זבים (צוקרמאנדל) ב ז; רמב"ם מחוסרי כפרה ב ד), שאף על פי שישראל שראה קרי אנו תולים את הזיבה שראה בתוך מעת לעת של הקרי בקרי (ראה ערך זב), בגר אין תולים זיבתו בקריו הקודם שראה בנכריותו, מפני שהטעם שקרי פוטר את הזיבה שבמעת לעת הוא משום גזרת הכתוב (ראה ערך זב), ואינו פוטר אלא קרי של ישראל ולא של גוי (תוספות נזיר סו א ד"ה אלא). במה דברים אמורים שנתגייר כשהוא כבר מהול קודם לכן, אבל מל ואחר כך ראה - שנתגייר מיד אחר שמל - תולים לו הזיבה במילה, כל זמן שמצטער (תוספתא שם; ראב"ד שם). במצות ישראל על הגראהבת הגרמלבד מה שנצטוו ישראל על אהבת רעו (ראה ערך אהבת ישראל), שאף הגר בכלל זה, נצטוו במיוחד על אהבת-הגר (ראה ערכו. רמב"ם דעות ו ד), שנאמר: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (דברים י יט. רמב"ם שם; סמ"ג עשין י), ונאמר: כְּאֶזְרָח וגו' הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ (ויקרא יט לד. תורת כהנים קדושים פרק ח ד; סמ"ג שם), שכל הנכנס תחת כנפי השכינה אנו מצווים על אהבתו בשתי מצות עשה, אחת מפני שהוא בכלל רעים, ואחת מפני שהוא גר (רמב"ם שם), שמפני שנכנס בתורתנו הוסיף השם יתברך אהבה על אהבתו, וייחד לו מצוה נוספת (ספר המצוות מצות עשה רז), וגדולה חובה שחייבתנו תורה על הגרים ממה שחייבתנו על האב והאם, שעליהם נצטוינו בכבוד ומורא, ואפשר שיכבד אדם ויירא ממי שאינו אוהבו, ועל הגרים ציונו באהבה רבה המסורה ללב (שו"ת הרמב"ם (פרידברג) תמח). וכל העובר ומצער את הגר, ומתרשל בהצלתו או בהצלת ממונו, או שמיקל בכבודו מצד שהוא גר ואין לו עוזר באומה, ביטל מצות עשה זו ועונשו גדול מאד, שהרי בכמה מקומות הזהירה תורה עליו (חינוך תלא). אונאת הגרוכן מלבד מה שנאסרו ישראל להונות זה את זה באונאת-ממון (ראה ערכו), שנאמר: אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו (ויקרא כה יד), ונאסרו להונות זה את זה באונאת-דברים (ראה ערכו), שנאמר: וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (שם יז. תורת כהנים בהר פרק ד א; בבא מציעא נח ב), הזהירה תורה במיוחד על אונאת-הגר (ראה ערכו), שנאמר: וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ (שמות כב כ) - לא תוננו בדברים, ולא תלחצנו בממון (מכילתא משפטים, נזיקין יח; גרים ד א)[26]. עד כמה נקרא גרבין במצות אהבת הגר ובין באזהרת אונאת הגר נחלקו אחרונים עד כמה נקרא גר:
הטיית דין הגרוכן הזהירה תורה במיוחד על הטיית דינו של גר, וכל המטה משפטו של גר עובר בשני לאוין, אחד שנאמר בכל ישראל: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא יט לה), ואחד שנאמר בגר: לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר (דברים כד יז. ספרי כי תצא רפא; רמב"ם סנהדרין כ יב). להשוות הגר לישראליש מי שכתב בדעת גאונים שמצות עשה על ישראל להשוות את הגר שנתגייר וקיבל עליו את כל דברי התורה לישראל גמור לכל משפטיו ודיניו, שנאמר: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם וגו' כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם (ויקרא יט לג-לד), ואם נמנעו בית דין מלדון אותו לכל דבר כישראל גמור, וכן כל אדם שהתנהג עם הגר שלא כמו שנוהג עם אחד מישראל, הרי זה עובר על מצות עשה זו (ר"י פרלא לספר המצוות לרס"ג מצות עשה פב, בדעת רס"ג ובעל אזהרות אתה הנחלת)[27]. קדימה בצדקה ופדיוןהיו לפניו עניים הרבה או שבויים הרבה לפדותם, ואין בכיס של צדקה כדי לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, מקדימים כהן לוי וישראל וממזר ונתין לגר (משנה הוריות יג א; רמב"ם מתנות עניים ח יז) - כששניהם שוים בחכמה (כן משמע מהמשנה שם; תפארת יעקב שם)[28] - שהממזר בא מטיפה כשרה, והנתין גדל עמנו בקדושה (ראה ערך נתינים), והגר בא מטיפה פסולה, ולא גדל עמנו בקדושה (גמ' שם; רמב"ם שם). אבל הגר קודם לעבד משוחרר (משנה שם; רמב"ם שם), ואף על פי שהיה בדין שיהא עבד משוחרר קודם לגר, שזה גדל עמנו בקדושה, וזה לא גדל עמנו בקדושה, אלא שזה היה בכלל ארור - שהרי לא מצא נח קללה לכנען גדולה מזו שיהיה עבד לאחיו, מכאן שכל עבד הוא בכלל ארור (רש"י שם ד"ה בכלל ארור) - וזה לא היה בכלל ארור (גמ' שם; רמב"ם שם), וגר קודם למצרי ואדומי - שנתגיירו -לפי שהגר מותר לבוא בקהל לאלתר (פירוש המשניות לרמב"ם שם). בתפילת העמידהמתפללים על הגרים בברכה השלש עשרה של תפילת שמנה-עשרה (ראה ערכו), וכוללם עם הצדיקים - על הצדיקים וכו' ועל גרי הצדק וכו' יהמו נא רחמיך ה' אלהינו - שנאמר: וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (ויקרא יט לב. מגילה יז ב), וזקן הוא שקנה חכמת התורה, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה להיות צדיק (פרחי כהונה שם, על פי קדושין לב ב ומ ב)[29], וסמוך לו: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר ויקרא שם לג. ראה מגילה שם; טור או"ח קיח). מת ואין לו יורשיםנכסיו הפקרגר שמת ואין לו יורשים, כל נכסיו הפקר וכל המחזיק בהם זכה בהם (משנה בבא בתרא מב א, וגיטין לט א; רמב"ם זכיה א ו; טוש"ע חו"מ רעח א), וכל שלא הוליד ישראל אחר שנתגייר, אין לו יורשים (רמב"ם שם; טוש"ע שם)[30]. חובת קבורתואין הזוכים בנכסי הגר שמת בלי יורשים חייבים בקבורתו, שאין הנכסים משועבדים לקבורה, וכשם שאם בא בעל חוב ונוטל נכסי המת בחובו אין מחייבים אותו לקברו (ראה ערך נכסי יתומים וערך קבורה), אף זה כך (שו"ת הרא"ש טו ג; טוש"ע שם ב)[31]. משכונו ופקדונו ביד ישראלהיה משכונו של גר ביד ישראל, ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו, זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר, כל שאין המשכון בחצרו של מלוה (ראה ערך חצר); אבל אם היה המשכון בחצרו של מלוה, קונה לו את כולו שלא מדעתו (בבא קמא מט ב, ורש"י ד"ה בדליתיה; רמב"ם זכיה ב טו-טז; טוש"ע שם כח). וכן פקדון של גר בידי ישראל קנה בחצרו לאחר שמת הגר (נמוקי יוסף שם; רמ"א שם), אלא אם כן היה דבר שלא היה לו לבעל החצר לדעת, שלא קנה (מרדכי בבא מציעא רנט; רמ"א שם). חובו לישראלהיה הגר חייב לישראל, בשטר או בעדים, הרי הוא כמשכון של גר ביד ישראל, ואין שום אדם יכול להחזיק בשיעור החוב (ראה ערך נכסי יתומים. עיטור ע - עיסקא וחוב, דף כד טור א במהדורת רמ"י; מגיד משנה שם טז, בשמו ובשם הרשב"א; טוש"ע חו"מ רעה לא; רמ"א שם כח), שאפילו נכסיו הפקר, מכל מקום לא נפקע שעבודו שהיה משועבד לאחרים (מגיד משנה שם, בשם הרשב"א), וכל המחזיק בנכסיו - דינו כיורש, שכל הבא להיפרע מנכסיו כבא להיפרע מן היורשים שצריך שבועה (עיטור שם; טוש"ע שם לא; רמ"א שם כח); ואם היו רבים שהחזיקו בנכסיו - אחרון אחרון נפסד, ואם אין לאחרון נפרעים משלפניו (ראה ערך נכסי יתומים. תוספתא כתובות (ליברמן) י ד; מגיד משנה שם; טוש"ע שם), שהראשון יכול לומר לבעל חוב הנחתי לך מקום לגבות הימנו (מגיד משנה שם). משכון ישראל בידוהיה משכונו של ישראל ביד הגר, ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו - מוציאים אותו מידו, לפי שאחר מיתת הגר נפקע שעבודו של גר על המשכון, ונשאר קנינו של בעל המשכון (בבא קמא מט ב, ורש"י ד"ה פקע ליה; רמב"ם שם יד; טוש"ע שם כז). נוגף אשתוהנוגף אשת הגר ויצאו ילדיה, אם חבל בה בחיי הגר ומת בלא יורשים, הרי זה פטור, שהרי זכה הגר בדמי-ולדות (ראה ערכו) כיון שחבל בה בחייו, ואחר שמת - זכה בהם מן הגר שאין לו יורשים (בבא קמא מט א; רמב"ם חובל ד ג; טוש"ע חו"מ תכג ב)[32]. זבחיוגר שמת והניח זבחים - אם יש לו נסכים (ראה ערכו) הרי הם קרבים משלו, ואם לאו - תקנת בית דין שמקריבים נסכים משל צבור (שקלים ז ו), שאין לו יורשים שיביאו נסכיו (רש"י מנחות נא ב ד"ה וכן גר). מתנת שכיב מרעגר שנתן במתנת-שכיב-מרע (ראה ערכו) את נכסיו לבן שהיתה הורתו שלא בקדושה - אין מתנתו קיימת, שהואיל ואינו יורשו (ראה לעיל: יחסו לקרוביו, ולהלן: כשלידתו בקדושה) אינו יכול ליתן לו נכסיו במתנת שכיב מרע, שמתנת שכיב מרע עשאוה חכמים כירושה, וכל שישנו בירושה ישנו במתנה, וכל שאינו בירושה אינו במתנה (בבא בתרא קמט א), ונחלקו ראשונים בפירושו:
להלכה נחלקו הפוסקים: יש הפוסקים כדעה הראשונה (שו"ע חו"מ רנו א); ויש הפוסקים כדעה השניה (רמ"א שם). קיום דברי המתגר שמת ואין לו יורשים, נחלקו בו ראשונים אם אומרים שמצוה-לקיים-דברי-המת שציוה לפני מותו (ראה ערכו. תוספות בבא בתרא קמט א ד"ה דקא, בשם ריב"ם ור"י; ר"ן גיטין יג א; מרדכי שם שכט; רמ"א חו"מ רנו א, בשם יש אומרים); או שאין מצוה לקיים דבריו, שלא אמרו מצוה לקיים דברי המת אלא במי שיש לו יורשים הואיל ולא פקע כחו מאותו הממון, שהרי מכחו יורשים (תוספות גיטין שם ד"ה והא, בשם רבנו תם; שו"ת הרא"ש טו א; טור שם; רמ"א שם, בשם יש חולקין). כשלידתו בקדושהגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת, אין אומרים בו גר שנתגייר כקטן שנולד (רש"י יבמות צח א ד"ה הא דאמור, וד"ה לא תימא; ריטב"א שם; נמוקי יוסף שם). קורבה לעריות מן האםלפיכך שני אחים תאומים, שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, חייב כל אחד כרת על אשתו של שני משום אשת אח מן האם (גמ' שם צז ב, ורש"י ד"ה נשי דהדדי; רמב"ם איסורי ביאה יד יד; טוש"ע יו"ד רסט ד), והוא הדין כשאינם תאומים, שכיון שלידתם בקדושה הרי היא כישראלית שילדה בנים, והם אחים מן האם (רמב"ן ורשב"א שם), וכן הוא חייב על שאר עריות מן האם שנולדו בקדושה כמוהו (רש"י שם צח א ד"ה נשא)[35]. קורבה לעריות מן האבאבל אין לגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה עריות של שאר האב (גמ' שם צח א), ואף על פי שאין אומרים בו שהוא כקטן שנולד (ראה לעיל), מכל מקום התורה הפקירה לזרעו של גוי, שנאמר: וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם (יחזקאל כג כ. גמ' שם צח א). לפיכך שני אחים גרים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, לא חולצים ולא מייבמים (משנה יבמות צז ב; רמב"ם יבום א ח; טוש"ע יו"ד רסט ד ואה"ע קנז ג), ואפילו שהיו תאומים, שידוע בודאי שאב אחד להם (גמ' שם צז ב - צח א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שיבום תלוי באחוה מן האב (ראה ערך יבום), ואלו אין להם אב (רש"י שם צז ב ד"ה לא חולצין), ולמוד מיוחד אמרו בזה, שנאמר בפרשת יבום: בְּיִשְׂרָאֵל (דברים כה ז), ולא בגרים (ספרי כי תצא רפט)[36]. עדות לאחיו התאוםוכן בנוגע לעדות - שני אחים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה הם אחים גמורים, ופסולים מן התורה להעיד זה לזה (ט"ז חו"מ לג ח ד"ה בשם מהרש"ק; ש"ך שם סק"ז; תומים שם ס"ק יז; נתיבות המשפט שם, חידושים סק"י)[37]. ירושההגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו יורש את אביו הגר שנתגייר יחד עם אמו בעודה מעוברת (משנה בכורות מו א, ורש"י ותוספות שם ד"ה נתגיירה; בבא בתרא קמט א; רמב"ם זכיה ט ז; טוש"ע חו"מ רעה א ורפג א), שאין הגוי מנחיל לבנו הגר, מפני שהתורה הפקירה זרעו של גוי, ואין הגר בן נחלה לגבי אביו (רש"י בכורות שם; רשב"ם בבא בתרא שם)[38]. החזרת הלוואותלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו בעוד אשתו מעוברת, והיתה לידתם בקדושה, והחזיר להם:
ונחלקו בפירוש דעה זו:
מכת וקללת אביו ואמואין הגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייב על מכת אביו ועל קללתו (תורת כהנים קדושים פרק ט ט, לפי רבי יעקב בר אחא ורבי יסא בשם רבי יוחנן בירושלמי יבמות יא ב; רמב"ם ממרים ה ט), ונחלקו תנאים אם הוא חייב על מכת אמו ועל קללתה:
בכור לפדיוןנתגיירה מעוברת וילדה, אותו ולד הוא בכור לכהן (משנה בכורות מו א; רמב"ם בכורים יא יג; שו"ע יו"ד שה כ), שאף על פי שהורתו שלא בקדושה, לידתו בקדושה (רמב"ם שם; שו"ע שם), והוא יפדה את עצמו (רש"י שם ד"ה וכן מי). הורתו ולידתו בקדושההיתה הורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל לכל דבריו, וחולץ ומייבם לאחיו שהיה אף הוא הורתו ולידתו בקדושה כמוהו (יבמות צז ב; רמב"ם יבום א ח; טוש"ע אה"ע קנז ג). חזקת הגרבא ואמר גר אנימי שבא ואמר: נתגיירתי בבית דין פלוני והטבילוני (רמב"ם איסורי ביאה יג ז) - אינו נאמן, שנאמר: וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם (ויקרא יט לג) - "אתך", במוחזק לך (יבמות מו ב) שהוא אתך, ואתה רואה אותו נוהג כישראל (משיב דבר ד פא). במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בחוץ לארץ נחלקו תנאים:
הביא עדים שאמרו שמענו שנתגייר בבית דין פלוניהביא עדים שאמרו שמענו שנתגייר בבית דין פלוני, הרי זו עדות, שנאמר שם: "וכי יגור", שאם בא ועדיו עמו, שאמרו שמענו - נאמן (גמ' שם מז א, ורש"י מו ב ד"ה תלמוד לומר), ונחלקו ראשונים:
הוחזק לנו כגר צדקאם ראינו אותו נוהג בדרכי ישראל ועושה כל המצות, הרי הוא בחזקת גר צדק, ואף על פי שאין שום עדים שמעידים בפני מי נתגייר; ואף על פי כן אם בא להתערב בישראל אין משיאים אותו עד שיביא עדים, או עד שיטבול בפניו, הואיל והוחזק גוי (רמב"ם שם ט; טוש"ע שם י). כשאינו מוחזק לגויוכל זה כשהיה מוחזק שהוא גוי ובא ואמר נתגיירתי, אבל אם אינו מוחזק לגוי ובא ואמר גוי אני ונתגיירתי בבית דין - נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (תוספות שם מז א ד"ה במוחזק, בשם רבנו תם; מגיד משנה שם, בשם רוב המפרשים; רמב"ם שם י; טוש"ע שם). ונחלקו בדבר:
אמר נתגיירתי ביני לבין עצמימי שהיה מוחזק לגר כשר (כן משמע מרש"י יבמות מז א ד"ה ואין עדות), ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי, נאמן לפסול את עצמו - שאסור לו לישא בת ישראל (רא"ש שם ד לה; טוש"ע שם יא) - ואינו נאמן לפסול את בניו (גמ' שם; רמב"ם שם ח; טוש"ע שם), הואיל והיו הוא ובניו מוחזקים בחזקת כשרות (רש"י שם), שלדבריו הרי הוא גוי, ואין עדות לגוי (גמ' שם); ובין שנשא ישראלית ובין שנשא גיורת - אינו נאמן (רמב"ם שם), שאם היתה ישראלית, אינו נאמן לפסלם מן הכהונה (מרדכי שם לז; ב"ח שם). ואפילו הוא ואשתו אומרים שנתגיירו שלא בבית דין, ולפי דבריהם גוים גמורים הם, וצריכים גירות (ראה ערכו), אינם נאמנים לפסול הבנים (נמוקי יוסף שם; ב"ח שם); אבל אם באו עדים והעידו שנתגיירו הוא ואשתו בינם לבין עצמם, אפילו בניו פסולים, ואין אומרים שמא פעם אחרת נתגיירו בבית דין (רבנו ירוחם כג ד, בשם הרמ"ה; בית יוסף שם, בשמו). כשחזר לסורוגר שחזר לסורו - לחימוצו (ערוך, סר ג) - הוא כישראל מומר (יבמות מז ב; רמב"ם איסורי ביאה יג יז; טוש"ע יו"ד רסח ב), ואין אומרים שהוא גוי גמור כאילו לא נתגייר (רש"י בכורות ל ב ד"ה דאי קדיש), ולפיכך אם קידש אשה בת ישראל - קדושיו קדושין (יבמות שם ובכורות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ואפילו אם רצה לחזור מאחרי ה' ולהיות כגר-תושב (ראה ערכו) - אין שומעים לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר, או יהרג (רמב"ם מלכים י ג). גר קטן שהגדיל ולא מיחהאף גר קטן שהטבילוהו בית דין, שכשהגדיל יכול למחות (ראה ערך גרות), אם הגדיל שעה אחת ולא מיחה - שוב אינו יכול למחות (כתובות יא א; רמב"ם שם; טוש"ע שם ח), אלא הרי הוא גר צדק (רמב"ם שם), ואם חזר בו - דינו כישראל מומר (ש"ך שם ס"ק יח). ספר תורה שנכתב על ידואף על פי שישראל מומר שכתב ספר תורה הוא פסול, ואין צריך לשרפו (ראה ערך גניזה), גר שחזר לסורו דינו כמין (ראה ערכו), ואם כתב ספר תורה - ישרף (ראה ערך גניזה. גיטין מה ב). אבדתואם מצוה להחזיר אבדתו של גר שחזר לסורו, נחלקו תנאים:
אף להלכה נחלקו הדעות:
גר החשוד לדבר אחדגר שנחשד לדבר אחד, נחלקו בו הדעות: יש אומרים שאף על פי שישראל אינו חשוד אלא לאותו דבר בלבד (ראה ערך חשוד), הרי הגר חשוד לכל התורה (בכורות ל ב, לגירסתנו); ויש אומרים שאין חילוק בדבר (גמ' שם, לגירסת השיטה מקובצת שם; תוספתא דמאי (ליברמן) ב ד), וכן הלכה (כן משמע מהרמב"ם והטוש"ע שלא הזכירו דין גר שנחשד). גר שחזר לסורו מחמת יראהחזר לסורו מחמת יראה - שירא לנפשו שלא יהרגוהו גוים (רש"י גיטין מה ב ד"ה מחמת, בנוסחאות לא מצונזרות) - ישראל גמור הוא, ושחיטתו מותרת (בית יוסף יו"ד קיט ט וים של שלמה חולין א ו, בשם תשובת הרשב"א; שו"ע שם), ואינו אוסר יין במגעו (בית יוסף שם, בשם תשובת הרשב"א; שו"ע שם). ובכתיבת סת"ם נחלקו ראשונים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
