|
דברי חלומות הגדרה[1] - דברים שנראים לאדם בחלומו החלומות בכללחלומות אמיתייםהרבה חלומות אמת נמצאים בתנ"ך, וכתבו ראשונים, שחלומות אלו הם ממדרגות הנבואה (ראה מורה נבוכים ב מא - מה, וראה רמב"ם יסודי התורה ז ב), ואמרו: חלום - אחד מששים לנבואה (ברכות נז ב), ויש הסוברים שאף בדרגות הנבואה יש נבואה הבאה לנביא בחלום (רמב"ם במורה נבוכים ב מה). ומצינו גם בתלמוד הרבה חלומות אמת (ראה ברכות נה ב - נז ב, ובמקומות רבים נוספים. וראה מהותם בשו"ת תשב"ץ ב קכח). וגם חלומות אמת אי אפשר להם בלא דברים בטלים (ברכות נה א. וראה לבוש האורה פרשת וישב[2]). ויש בכל הדברים האלו של פתרון חלומות, סגולות או דברים נעלמים, לא נתבארו לנו עתה סבתם (שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן רפז; שו"ת רשב"א א תת). בגמרא הוזכרו חלומות שונים ופתרונותיהם (ראה ברכות נו ב ואילך). חלומות שואולעומת זה אמרו: דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים (תוספתא מעשר שני ה ט; סנהדרין ל א; רמב"ם מעשר שני ו ו, ושם זכייה ומתנה י ז; טוש"ע חו"מ רנה ט); אין מראים לו לאדם אלא ממה שהוא מהרהר ביום (ברכות נה ב ורש"י). ואמרו: כתוב: בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ (במדבר יב ו), וכתוב: וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ (זכריה י ב), כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד (ברכות שם), שחלומות שוא נגרמים מגורמים המשפיעים על הדמיון לרעה, מטבעו או מחמת מאכלים שונים, ואמרו בלשון מושאלת "על ידי שד", כביכול רוח רעה מזיקה לאדם (שו"ת תשב"ץ ב קכח. וראה אברבנאל בראשית מ כד, רבינו בחיי שם מא א, ובארוכה בשו"ת שיבת ציון נב). ודבר ידוע הוא שרוב החלומות הם דברים בטלים וכזבים והבלים, ואין בהם אף דבר אחד שהוא אמתי כי יבוא ברוב ענין וברוב דמיון (ראה קהלת ה ב - ו. לבוש האורה פרשת וישב). אמנם מספק יש שחששו לדברי חלומות באיסורים (ראה להלן: בממונות ובאיסורים), וכן במקום סכנה יש שכתבו שאין ללכת אחר רוב החלומות אלא יש לחשוש לדברי החלום (חקרי לב חו"מ א קיח; שיבת ציון שם), וכן בדברים שאינם נוגדים את הדין, כגון שחלם שמתרגשת רעה על הציבור וכיוצא בזה, יש לחוש ולחזור בתשובה (שדי חמד מערכת ד כלל מה. וראה שו"ת יביע אומר א או"ח מא אות כה, ושו"ת יחוה דעת ה לט בהערה בעמ' קפ). סימני חלום אמיתישלשה חלומות מתקיימים, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומרים אף חלום שנשנה (ברכות נה ב). וכן חלום שהוא סמוך לבוקר (בראשית רבה פט ו). החלום שנאמר בו שהוא אחד מששים בנבואה, כשאין ליחסו לסיבות גופניות (אברבנאל תחלת מקץ) והוא אם יהיה החלום בהיר וצהיר כיום יאיר, שיהיה הדבר בעיניו כאילו הוא בהקיץ ממש, ולא בבילבול הרעיון והגזמת הנדמה (אור החיים בראשית לז ו). מצינו סימנים נוספים באחרונים:
מסימני חלום שוא
על הרואה חלומות רעים שצריך להיטיב אותם או להתענות עליהם, ראה ערך הטבת חלום וערך תענית חלום. דברי חלומות בהלכהבהלכה דנים על דברי חלומות בשלשה מובנים:
בגילוי נסתרותאמת מעורבת בשקרהיה מצטער היכן מעשר שני של אביו, או מעות שהניח לו אביו, ובא בעל החלום - שר המראה חלומות בלילה - ואמר לו: כך וכך הן, ובמקום פלוני הן, ושל מעשר שני הן, ומצאן כפי שנאמר לו, זה היה מעשה ואמרו חכמים דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים (תוספתא מעשר שני ה ט, סנהדרין ל א, ושאילתות כט, בשינויים קלים[3]; רמב"ם מעשר שני ו ו, ושם זכייה ומתנה י ז; טוש"ע חו"מ רנה ט), ואינן מעשר (רמב"ם מעשר שני שם), ואף על פי שרגלים לדבר שאמר אמת, שהרי הודיעו היכן המעות (ר"ן שם), אין מוכח שהכל אמת (ראה שאילתות מקץ כט; מגיד משנה זכייה שם), והרבה פסולת מתערבת בחלום (מאירי שם. וראה לעיל: חלומות אמיתיים). והוא הדין כשאמרו לו בחלום: של פלוני הן (גירסת הרי"ף ושאילתות שם בסנהדרין שם; רמב"ם זכייה ומתנה שם; טוש"ע שם), או: כך וכך מהן של הקדש (שאילתות שם), או: של צדקה הן (הגהות מרדכי בבא בתרא תרנח; רמ"א יו"ד רנט ו). בממונות ובאיסוריםיש מהראשונים שכתב הטעם, מפני שאין מוציאים ממון מחזקתו, לפי שיש מהחלומות בלתי צודקים (תשב"ץ ב קכח), ולדעתם יש שכתב שבדבר איסור, כגון שחתיכה זו היא חֵלֶב - אסור מספק (העמק שאלה שם אות טו); ויש סוברים שאף בדבר איסור אין חוששים לחלומות (ר"ן סנהדרין שם ד"ה בא; העמק שאלה שם, לדעת השאילתות. וראה להלן: נדר בחלום). כשמצטער וכשאינו מצטערבירושלמי נחלקו אמוראים:
להלכה לא חילקו הפוסקים בין מצטער ללא מצטער, ולעולם אין לחוש (ראה העמק שאלה כט אות טז). החולםבין אם חלם הוא עצמו, ובין חלם לו אחר - דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, שכלל הוא לכל החלומות (תשב"ץ ב קכח. אך ראה לעיל: סימני חלום אמיתי). בענין המתיש מי שכתב שאם חלם בענין המת עצמו בבזיונו, הולכים אחריו (ראה ספר חסידים תשכז. וראה עקרי הד"ט יו"ד לה אות ה). ודוקא בתוך שלשים יום למותו (שבות יעקב ב קג; שדי חמד מערכת ד כלל מה). בבירור ספיקות בהלכהבבירור ספקות בהלכה על ידי חלום, מצינו לכמה ראשונים שהורו הלכה או חזרו מהוראותיהם על פי מה שנראה להם בחלום (ראה תשובות מהר"ם מרוטנבורג בתשובות מיימוני לספר קנין לא; הגהות אשר"י עבודה זרה ב מא, בשם רבנו אפרים; בית יוסף או"ח תרנא, בשם הרקנטי; ט"ז אהע"ז קכט ס"ק לה, בשם ר"י אור זרוע, ועוד. וראה בארוכה בהקדמה לשו"ת מן השמים להר"ר מרגליות), ויש ששאלו ספקותיהם בשאלת חלום (ראה שו"ת מן השמים[4]), ויש מהראשונים שכתבו שמן האמוראים היו ששאלו שאלת חלום (ראה רבינו חננאל ושיטה מקובצת בבא מציעא קז ב; ערוך ערך דבר ב). ומכל מקום כתבו הפוסקים שאף על זה אומרים דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ואין לסמוך על כך (ש"ך חו"מ שלג ס"ק כה. וראה שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא יו"ד ל). ויש מי שכתב שאמנם אין לפסוק ולהכריע על פי דברי החלומות עצמם, אך אפשר שדברי החלומות יעוררו ויגרמו לכוון להלכה על פי דרכה של תורה ומתוך מקורותיה. וזה הטעם לכך שכמה מגדולי ישראל כן פסקו על סמך חלומות והופעות רוחניות נוספות (שו"ת משפט כהן צו הערה 10). בעניינים שונים
נידוי בחלוםצריך התרהמי שנידוהו בחלום, צריך להתירו (נדרים ח א; רמב"ם תלמוד תורה ז יב; טוש"ע יו"ד שלד לה. וראה ערך נדוי), שלפי שחלום הוא כעין נבואה, יש לו לדאוג מפורענות (תוספות שם ד"ה צריך), שמא בשליחות המקום נתנדה (ר"ן ורא"ש שם), ולא אמרו שחלומות לא מעלים ולא מורידים אלא בממון שלא להוציא מחזקתו מספק, אבל כאן איסור הוא, ואפשר שיתירו לו (תשב"ץ ב קכח. וראה לעיל: בממונות ובאיסורים), ויש שכתבו שסימן קללה הוא שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב (שו"ת הרא"ש ח יא, ושם כח ה)[5]. והסתפקו ראשונים אם צריך לנהוג בכל דיני מנודה (ר"ן נדרים שם ב), ויש שהוכיח מסתימת הפוסקים שהוא כמנודה לכל דיניו (ש"ך יו"ד שלד ס"ק נד). חלם לו חברואין הבדל בין אם חלם בעצמו, או שאחרים חלמו שנידוהו (הלכות גדולות נידוי; שאילתות כט), וביותר, שחלום שחלם לו חברו הוא מהחלומות המתקיימים (ברכות נה ב, ראה תשב"ץ שם), ואפילו חלמו לו עבד או אשה או קטן (הלכות גדולות ושאילתות שם), אם מאמין שכך חלמו, או שניכרים דברי אמת (העמק שאלה שם אות ג); ויש מהגאונים שנראה מדבריהם שהכוונה שחלם שאשה וקטן ועבד נידוהו (ראה תשובות הגאונים ליק יא, והעמק שאלה שם). אפילו נידהו גוי צריך התרה (הלכות קטועות בגנזי קדם ה עמוד 156). ויש שכתב שגוי - חלומותיו בטלים (העמק שאלה שם). התירוהו בחלוםנידוהו בחלום והתירו לו בחלום, צריך להתירו, שאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים (נדרים ח א; טוש"ע יו"ד שלד לה), ושמא ההיתר הוא מהדברים הבטלים (רש"י שם ב ד"ה כך). מטעם זה אפילו נידוהו בתנאי צריך התרה, שמא הנידוי אמת, והתנאי דברים בטלים (תשב"ץ ב קכט). התרה על ידי המנדהאפילו ידע מי נידהו בחלום, אין המנדה יכול להתיר לו נידויו (ראה ערך נדוי), אלא יתירו לו אחרים (נדרים שם; רמב"ם תלמוד תורה ז יב; טוש"ע שם), כי לנדותו עשוהו שליח ולא להתירו (נדרים שם). התרה בעשרהצריך עשרה בני אדם שיתירו לו (נדרים שם; רמב"ם תלמוד תורה שם; טוש"ע שם), שעל עשרה שורה השכינה, והרי זה כהותר בבית הדין שנידוהו (ר"ן נדרים שם ד"ה נדהו, ותוספות ורא"ש שם. וראה ברכות ו א). אותם העשרה יהיו שוני הלכות (נדרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). יש מפרשים הלכה למשה מסיני (תוספות שם ד"ה והוא); יש מפרשים גמרא, ולא משנה (ר"ן שם ד"ה והוא); יש שכתבו: "ששנו אבות ומידות" (הלכות גדולות נידוי; שאילתות כט); ויש גורסים שיהיו דוקא עשרה שמלמדים לאחרים (תוספות ור"ן ורא"ש שם). נתינת שלום לעשרהוטורח אחריהם עד פרסה (הלכות גדולות ושאילתות שם; רמב"ם שם, וטוש"ע יו"ד שלד לה); לא מצא - ישב בפרשת דרכים ויתן שלום לעשרה אנשים, עד שיזדמנו לו עשרה ששונים הלכות (נדרים ח א. הרמב"ם וטוש"ע השמיטו). ונחלקו בפירושו:
לא מצא עשרה ששונים הלכות, מתירים לו עשרה ששונים משנה (נדרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). וכתבו ראשונים שאם לא מצא - מתירים לו אפילו שלשה שאינם יודעים לקרות (רמב"ם וטוש"ע שם), שתפילה היא שמתפללים עליו (הלכות גדולות ושאילתות שם); ויש חולקים (טור שם בשם הרא"ש; רמ"א שם, בשם יש אומרים). עשרה בזה אחר זהנסתפקו ראשונים אם עשרה המשיבים לו שלום בפרשת דרכים (ראה לעיל) צריכים להיות ביחד (תוספות שם ד"ה ואי לא); יש שכתבו שאף עשרה המתירים די שיהיו בזה אחר זה (רמ"א שם); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שהמתירים צריכים שיהיו ביחד (ראה תוספות שם ח ב ד"ה ויחיד, בשם רשב"ם, וראה תוספות ור"ן ורא"ש שם א שבעשרה שורה השכינה). על ידי שליחיש מן הראשונים כתבו שאף על פי שמי שנידוהו בפניו אין מתירים לו אלא בפניו (ראה ערך נדוי), מכל מקום מי שנידוהו בחלום ושלח להתיר לו - אם מצא השליח עשרה מכונסים, יתירו לו אפילו שלא בפניו, שמהשמים מסייעים לו (תוספות שם, בשם רשב"ם; שו"ע יו"ד שלד לו, וש"ך שם ס"ק נה ונו). במקום רבויש מהראשונים שכתבו, שאף על פי שבמקום רבו אין לאסוף אנשים שיתירו לו בלי הרב משום כבוד הרב (ראה דעה זו בערך נדוי), כשנידוהו בחלום - כדי שלא להשהותו בנידויו - מותר (הלכות גדולות ושאילתות שם). בשבתאם נידוהו בליל שבת, מתירים לו בשבת, שאין לך צורך שבת גדול מזה, שלא ישתהה בנידויו (שו"ת הרדב"ז ד אלף קעא (ק), בשם רב אחאי גאון). נוסח ההתרהכתבו גאונים כשמתירים לו נידוי שבחלום, יאמרו: מאחר שפלוני נתנדה בחלום, מותר יהיה לו, לא יסורים ולא קללה יבואו עליו, יְחִי פלוני וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר (ראה דברים לג ו), תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהלים טז יא), ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר (חבקוק ג ב), ויאמרו שלש פעמים ויעבור וי"ג מידות (שמות לד ו-ז. תשובות הגאונים ליק יא ושערי תשובה מח; בית יוסף יו"ד שלד, בשינויים קלים). נדר ושבועה בחלוםהתרההנודר והנשבע בחלום, נחלקו ראשונים:
ולדעת המצריכים התרה, אפילו התירו לו הנדר בחלום - אינו כלום (ראה לעיל: נידוי בחלום. ש"ך שם סק"ד). הפרת הבעלהאשה שנדרה בחלום, נחלקו אחרונים: יש סוברים שבעלה אינו יכול להפר לה, שדין נדר זה כמו נידוי (ב"ח יו"ד רי; ש"ך שם סק"ד); ויש סוברים שאין חמור יותר מנדר בהקיץ, ואם הוא נדר עינוי נפש - בעלה מפר לה (ט"ז שם סק"ד). לדבר מצוהנשבע בחלום לדבר מצוה, יש לו לחוש ולקיים שבועתו, אפילו לסוברים שאין חוששים, שמן השמים מזרזים אותו לקיים המצוה (שו"ת הרדב"ז ד אלף קע (צט)). ויש שכתבו שאפילו לראשונים שחששו לנדר בחלום, לא חששו אלא לנדר של מצווה ולא לנדר של חסידות ופרישות (שו"ת חתם סופר יו"ד רכב). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
