|
דברי סופרים הגדרה[1] - דברים שפירשו או תיקנו חכמי תורה שבעל פה הסופרים ודבריהםהסופריםראשוני חכמי תורה שבעל פה נקראו סופרים (ראה קדושין ל א; ירושלמי שקלים ה א), כמו: וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ (דברי הימים א ב נה), וכן: עֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר סֹפֵר דִּבְרֵי מִצְוֹת ה' וְחֻקָּיו עַל יִשְׂרָאֵל (עזרא ז יא). הטעם לשם זההטעם שנקראו בשם זה:
אחרים שנקראו סופריםיש שקראו סופרים לתלמידי חכמים בכלל (ראה נדרים סד א, ועוד), או למלמדי תינוקות (ראה בבא בתרא כא ב, ועוד), ואינם ענין לדברי סופרים. דברי סופריםבשם דברי סופרים נקראו:
פירושי התורהדבר שאינו מפורשכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים (פירוש המשניות לרמב"ם כלים יז יב), אף על פי שהוא מן התורה, מפני שאילולא שקיבלו סופרים פירושו לא היינו מבינים אותו כך (ראה כסף משנה אישות א ב).
הלכה למשה מסיניוכן דבר שהוא הלכה למשה מסיני נקרא דברי סופרים (פירוש המשניות לרמב"ם כלים יז ב, ושם מקואות ו ז; אליהו רבא להגר"א ידים ג ב), כמו שיעורים (תוספתא מקואות ה ד. ראה עירובין ד א, וערך שעורים), שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו דברי סופרים (פירוש המשניות מקואות שם). ומכל מקום הלכה למשה מסיני הוא כדין תורה (מגיד משנה אישות שם. וראה ערך הלכה למשה מסיני). הנלמד בי"ג מידות
דברי נביאיםגם דברים שנתפרשו בנביאים נקראים דברי סופרים (ראה רמב"ם שבת ל א. וראה כסף משנה מגילה וחנוכה ג ו), ויש שנראה מדבריהם שאין הם בכלל דברי סופרים (ראה ראב"ד מגילה שם שמשיג על הרמב"ם, ובמגיד משנה וכסף משנה שם בהבנת דבריו. וראה ערך דברי קבלה)[5]. גזרות ותקנותדברים שכל עיקרם מדרבנן, בתורת גזרות (ראה ערך גזרה), או בתורת תקנות (ראה ערכו), נקראים דברי סופרים, בניגוד לדברים שהם מן התורה, או הלכה למשה מסיני. דוגמאות לגזרות
דקדוקי סופריםהגזרות נקראות אף דקדוקי סופרים (סוכה כח א, ובבא בתרא קלד א), שהוסיפו לדקדק אחר מעשה הבריות, ולהחמיר ולעשות סייג ואזנים לתורה להרחיק את האדם מן העברה (רש"י סוכה שם ד"ה דקדוקי; רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה דקדוקי)[6]. דוגמאות לתקנות
החיוב לקיימםעשה - ועשיתדברי סופרים שלמדו מפי השמועה, והם תורה שבעל פה, ודברים שלמדום במידות שהתורה נדרשת בהן, והגזרות והתקנות והמנהגות, מצות עשה לשמוע להם (רמב"ם ממרים א ב. וראה ספר המצוות עשה קעד וחינוך תצה), שנאמר: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ וגו' עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה (דברים יז י - יא. ספרי שם. וראה ירושלמי יבמות ב ד, ובבלי שם כ א, וחולין קו א). וכן מצות עשה זו לקיים כל המצות שחידשו חכמים, כגון: נטילת ידים, ומקרא מגילה, והדלקת נר בשבת ובחנוכה (רמב"ם ברכות ו ב, וראה שם יא ג). לאו - לא תסורוכן מוזהרים בלא תעשה שלא לעבור על דברי סופרים שנאמרו בפירושי התורה, בין שלמדו באחת מן המידות, ובין שלמדו ממשמעות הכתוב, ובין שקיבלו הלכה למשה מסיני (ראה השגות הרמב"ן על ספר המצוות שורש א, וחינוך תצו), שנאמר: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ (דברים שם וספרי שם. רמב"ם ממרים א ב; השגות הרמב"ן על ספר המצוות לא תעשה שיב; חינוך שם). הלאו בגזרותיהםבגזרות ובתקנות נחלקו ראשונים:
ויש שביארו דבריהם שהאזהרה היא לחולק עליהם, אבל העובר על דבריהם, אפילו במזיד, כיון שאין חולק לומר שאינו אמת מה שציוו, אינו עובר על הלאו, שמתחילה מחלו על זה (קרית ספר בהקדמה ה; לחם משנה ממרים א ב; קנאת סופרים לספר המצוות שורש א. וראה קונטרס דברי סופרים להר"א ווסרמן א).
והמצות שתיקנו, לסוברים שהטעם שמברכים עליהן "אשר קדשנו במצותיו וצונו" הוא משום לא תסור, גם בהן יש סמך זה, ולסוברים משום שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ (דברים לב ז), אין להן סמך בלאו, אלא הם בכלל שאל אביך, שהוא צווי לקבל מן הזקנים (רמב"ן בספר המצוות שם[8]. וראה ערך ברכת המצות). ומכל מקום כדי לחזק דבריהם הביאו חכמים בדבריהם לשון "אמרה תורה", כגון על ניסוך המים (ראה ערכו), וברכות מלכיות זכרונות ושופרות בראש השנה (רמב"ן שם, על פי ראש השנה טז א. וראה תוספות שם ה א ד"ה אמרה). עברייןהעובר על איסור דרבנן, מותר לקרותו עבריין (שבת מ א). חומר וקל בדברי סופריםיש בדברי סופרים להחמיר ולהקל לגבי דברי תורה. בזקן ממראחומר בדברי סופרים מבדברי תורה בזקן ממרא (ראה ערכו), שאם אמר אין תפילין, פטור ממיתת בית דין, שאין זו הוראה, שהדבר מפורש בתורה (ראה ערך דבר שהצדוקים מודים בו), ואם אמר חמש טוטפות בתפילין, להוסיף על דברי סופרים - חייב (סנהדרין פח ב ורש"י). רבי שמעון אומר אפילו חלק על דקדוק אחד מדקדוקי סופרים - חייב (שם פז א), ופירשו ראשונים שהוא דבר אחד הנלמד מקל וחומר, או מגזרה שוה, או מאחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן (ר"ן שם, וראה שם שמחלוקתו היא בדבר שכל עיקרו מדקדוקי סופרים. וראה ערך זקן ממרא). זקן ממרא בדרבנןחומר זה הוא בדברים שעיקרם מדברי תורה והתפרשו מדברי סופרים (ראה לעיל: פירושי התורה), או שעיקרם מדברי סופרים ונלמדים באחת מן המידות (ר"ן שם, לדעת רבי שמעון), אבל בדברי סופרים שהם מדרבנן, כגזרות ותקנות, נחלקו ראשונים:
חייב מיתהכל העובר על דברי סופרים חייב מיתה (ברכות ד ב), שנאמר: וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ (קהלת י ח), נשיכה שאין לה רפואה (ראה עבודה זרה כז ב, ורש"י ד"ה חיויא). ואמרו: וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר (קהלת יב יב), הזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה, שבדברי תורה יש עשה ולא תעשה, והעובר על דברי סופרים חייב מיתה (עירובין כא ב. וראה ירושלמי סנהדרין יא ד). מנדים אותוהמזלזל בדבר אחד מדברי סופרים - מנדים אותו (רמב"ם תלמוד תורה ו יד, על פי עדיות ה ו; ראה עירובין סג א ורש"י; טוש"ע יו"ד שלד מג).
צריכים חיזוקיש שהחמירו בדברי סופרים יותר מבדברי תורה מפני שדברי תורה אינם צריכים חיזוק ודברי סופרים צריכים חיזוק:
בדבר שהוא גם מן התורהדבר שיש בו דברי סופרים ודברי תורה, כגון יום שאסור בתענית מן התורה ומדברי סופרים, כתבו אחרונים שאף על פי שלא יבואו לזלזל, מפני איסור תורה שבו, גם בזה דברי סופרים צריכים חיזוק (שו"ת שאגת אריה קא), ולכן עשו חכמים מועד בפסח משום נס שקרה בו (ראה מגילת תענית א), כדי לאסור גם את היום שאחריו (תענית יח א, ראה שאגת אריה שם). ספקו להקלולהקל בדברי סופרים - כל ספק בדברי סופרים להקל (ראה ערך אסור דרבנן וערך ספק דרבנן), וכן בטומאה דרבנן ספק טהור (טהרות ד יא; רמב"ם אבות הטומאות יד א, ושם טו א), מלבד אב הטומאה (ראה ערכו) מדברי סופרים שספקו טמא (טהרות שם. וראה ערך ספק טומאה). ואפילו לסוברים שהעובר על דברי סופרים עובר על לא תסור, התנו חכמים מתחילה שיהא ספקו מותר, ולא גזרו עליו כלל (השגות הרמב"ן על ספר המצוות שורש א, לדעת הרמב"ם; רשב"ץ בזוהר הרקיע שורש א; קרית ספר בהקדמה ה; מגילת אסתר לספר המצוות שם בארוכה). ואף במחלוקת חכמים או בתי דינים שאינך יודע להיכן הדין נוטה, בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחרי המיקל (עבודה זרה ז א; רמב"ם ממרים א ח). מעבירים לצורך של תורהמעבירים על מצוה דרבנן בשביל מצוה של תורה, כגון שחל יום טוב בערב שבת, ויש לו כוס אחת של יין - מניחה לשבת, שקידוש של יום טוב עיקרו מדרבנן, ושל שבת עיקרו מהתורה (מגן אברהם רעא סק"א; שו"ע הרב שם ה. וראה ערך קידוש), ויש חולקים על זה (ראה ארעא דרבנן אות א. וראה ערך אין מעבירין על המצות). בנלמדים מי"ג מדותדברי סופרים שהם דין תורה ונלמדו באחת מן המידות, בכמה דברים הם קלים יותר מדברים המפורשים בתורה, כגון:
ספק בנלמד מדרשה ובהלכה למשה מסיניאחרונים הסתפקו אם מחמירים בספקם של הלמדים באחת מן המידות (ראה פרי מגדים בפתיחה להלכות טרפות א ד"ה אמנם, ובפתיחה כללית א יב. וראה ערך ספק דאורייתא וערך מדות). בהלכה למשה מסיני, שנקראה דברי סופרים (ראה לעיל), נחלקו בזה (ראה ערך הלכה למשה מסיני וערך ספק דאורייתא). על קולות אחרות בדברי סופרים על דברי תורה, ראה ערך אסור דרבנן. פעולתם על דברי תורהדבר שאינו ראוי מדברי סופרים, אם ראוי לדבר מן התורהדבר שאינו ראוי לאיזה דבר מדברי סופרים, אם יקרא על ידי כך אינו ראוי מן התורה, נחלקו תנאים: סוכה על גבי בהמה - רבי מאיר מכשיר, אף שסוכה שאינה ראויה לשבעת הימים לא שמה סוכה, והרי בשבת ויום טוב אין משתמשים בבהמה (ראה ערך שבות), מכל מקום כיון שמדרבנן הוא שאסור, הרי זו ראויה לשבעה; ורבי יהודה פוסל, שאין זו סוכה הראויה לשבעה (סוכה כג א). וכן נחלקו אמוראים בדבר (ראה שבועות לא א). סתירת הסוגיותבמקומות אחרים מצינו סוגיות חלוקות בדבר:
ולעומת זה:
וכיוצא בדבר יש מקומות שונים שאחרונים הוכיחו משם לכאן ולכאן ויישבו בדרכים שונות את המקומות הנראים כסותרים (ראה משנה למלך תרומות ז א; שער המלך לולב ח א; מלא הרועים ערך איסור דרבנן; אפריון שלמה [ורשא תרל"ו] קונטרס מזבח אבנים, ושם רשימת כל המקומות בתלמוד וראשונים שיש להוכיח מהם). דיני קנין מדרבנן אם תקפים לגבי דאורייתאאף בקניינים המועילים או אינם מועילים מדרבנן, אם פועלים על דין של תורה, דנו הראשונים:
ולעומת זה מצינו שקנין דרבנן פועל על דין דאורייתא:
והאחרונים האריכו ליישב את המקומות הנראים כסותרים[13]. על כחו של הפקר בית דין מן התורה, ראה ערך הפקר בית דין. לימוד מדברי סופריםאין דנים דברי תורה מדברי סופרים, ולא דברי סופרים מדברי תורה, ולא דברי סופרים מדברי סופרים (ידים ג ב. וראה שו"ת הרא"ש נד א), אלא שתנאים נחלקו בדבר: דברי סופרים מדברי סופריםהתנאים נחלקו אם למדים דברי סופרים מדברי סופרים (דעת רבי יהושע, ראה ידים ג ב), או שאין למדים (דעת חכמים ידים שם), שמה שתיקנו - תיקנו, ומה שלא תיקנו - לא תיקנו, ואין למדים דבר מדבר (פירוש המשניות לרמב"ם שם), ובכל דבר ודבר לפי הנראה להם שהוא הצורך גזרו (פירוש הרא"ש שם). והלכה שאין למדים (רמב"ם אבות הטומאות ח ז). דברי סופרים מדברי תורהוכן נחלקו אם דברי סופרים למדים בקל וחומר מדברי תורה (דעת רבי יהושע, ראה טהרות ח ז, ופירוש המשניות שם; תוספתא טבול יום א ח), או שאין למדים (רבי אליעזר בטהרות שם, ראה נדה ז ב, ופירוש המשניות טהרות שם; רבי יוסי בתוספתא שם). והלכה שאין למדים (תוספתא שם; רמב"ם אבות הטומאות ז לו). בהלכה למשה מסיניאף בהלכה למשה מסיני נחלקו: רבי עקיבא דן קל וחומר מהלכה למשה מסיני, אמר לו רבי אליעזר, אין דנים קל וחומר מהלכה לדברי תורה (נזיר נו ב, ושבת קלב א), שלא ניתנה תורה שבעל פה להידרש בי"ג מידות (רש"י שבת שם ד"ה עקיבא), והוא בכלל מה שאמרו אין דנים דברי תורה מדברי סופרים (שנות אליהו להגר"א טהרות שם. וראה לעיל: פירושי התורה, שהלכה למשה מסיני נקראת דברי סופרים). הלכה כרבי אליעזר (רמב"ם נזירות ז ו)[14]. ובין שההלכה מלמדת לדבר תורה, ובין שההלכה למדה מדבר תורה, אין דנים זה מזה (יבין שמועה קא; מידות אהרן א; באר יעקב כב)[15]. וכן אין סותרים קל וחומר מהלכה לומר דין פלוני יוכיח (תוספות סוטה כח א ד"ה אינו; ספר הכריתות שם). בנלמדים מדרשהדברים שלמדים במידות שהתורה נדרשת בהן, אף על פי שנקראים דברי סופרים (ראה לעיל: פירושי התורה), למדים מהם בקל וחומר ובשאר המידות, שבקדשים בלבד אין למדים למד מן הלמד (שבועות י א. וראה ערך למד מן הלמד). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
