|
הלכה כדברי המכריע הגדרה[1] - שנים חלוקים, ושלישי סובר במקצת כאחד מהם ובמקצת כשני - או שסובר בכולו כאחד מהם - הדין כדברי השלישי הכלל וגדרומכריע פירושו מטה כף משקל המאזנים ומכביד המשקל לצד אחד. המושג הושאל למי שמצרף דעתו במחלוקת חכמים לאחד מהם - בכולו או במקצתו (ראה להלן) - ומכריע את הכף לצדו (ראה רש"י שבת מ א ד"ה הדר, ובעוד מקומות). שני כללים נאמרו בנוגע לקביעת ההלכה על פי שלישי המכריע בין שנים חלוקים:
בפירוש שני הכללים, שלא יסתרו זה את זה, נחלקו ראשונים: אם מכריע את הכף לגמרייש מפרשים שכשמכריע את הכף כאחד מהם, הלכה כדברי המכריע, כיון שנמצאו שנים כדברי זה, והלכה כרבים, אבל כשאומר חצי דברי זה, וחצי דברי זה - אין זה מכריע, אלא דעה שלישית, ואין הכרעת שלישי מכרעת (רבנו האי גאון, בפירוש רבינו חננאל פסחים כא א; המיוחס לרש"י נזיר נג א ד"ה מכדי). אם החולקים גילו דעתם שיש מקום לחלקויש סוברים שהכרעה היא כשאומר מקצת כזה ומקצת כזה, אלא שמהם יש סוברים שאף כשמכריע לגמרי כאחד מהם הרי זה מכריע והלכה כמותו (רש"י חולין קלז א ד"ה והאמר מר; ספר הכריתות לשון לימודים ב ו; הליכות עולם ג ג, בשם יש מי שאומר); ויש סוברים שאין הוא בכלל מכריע (ר"י בתוספות בבא קמא קטז א ד"ה הכרעה; תוספות הרשב"א משנץ פסחים כא א ד"ה אין; שו"ת מהר"ם מרוטנבורג [פראג] עט). וכשהחלוקים הזכירו בדבריהם את המקרים, שאומרים בין כך ובין כך הדין כך הוא, וגילו דעתם שיש מקום לחלק בין המקרים, והשלישי מכריע שבמקרה זה הדין כראשון ובמקרה זה כשני - הלכה כמותו, שבכל מקרה יש שנים נגד אחד והלכה כרבים (ראה שבת לט ב; כלים כח ב), אבל כשלא גילו דעתם שיש מקום לחלק, השלישי שמחלק הרי אומר דעה שלישית, ואין הכרעה שלישית מכרעת (ראה פסחים כ ב. רש"י פסחים יג א ד"ה לאו, ובעוד מקומות; תוספות שבת מ א ד"ה הלכה, ובעוד מקומות; תוספות ר"י הזקן קדושין כד ב; רא"ש שם א ל; מאירי חולין קלז א). ונחלקו ראשונים אם הוא מפני שהמכריע אומר טעם אחר משל עצמו (רש"י פסחים כא א ד"ה אין; תוספות בבא קמא קטז א ד"ה הכרעה, בשם יש מפרשים), או מפני שלא גילו דעתם שיש סברא לחלק (ר"י בתוספות שם), ואילו כשאומר טעם חדש, אפילו הכרעה שלישית אינו נקרא (תוספות בבא קמא שם, וראה מהרש"א שם). וכן כשמצינו דעת שלישית לא כזה ולא כזה (ראה נדה ב א; עדיות א ג) - אינה הכרעה (ספר הכריתות לשון למודים ב ו), אלא שלהלכה כיון שלא נאמרה בלשון יחיד אלא בלשון חכמים, הלכה כאותה דעת (ספר הכריתות שם ב עא); ויש סוברים שאפילו הכרעה שלישית אינה (יבין שמועה רעא). דרגתו של המכריע ביחס לחולקיםויש מפרשים שהכרעה שלישית היינו דור שלישי לחולקים, שדומה לתלמיד, שאין הכרעתו הכרעה (ראה שבת לט ב), אבל כשהמכריע שקול כמו החולקים, הלכה כדברי המכריע (רבינו חננאל בתוספות שבת ופסחים ובבא קמא שם; תוספות רי"ד בבא קמא שם. וראה לחם משנה עבדים ה ד, בדעת הרי"ף)[2]. ואף דור שני בכלל זה, אלא שכך היה מעשה, שרבי ישמעאל ב"ר יוסי הכריע בין בית שמאי ובית הלל, והוא היה דור שלישי להם (תוספות שבת ובבא קמא שם). ויש סוברים שדוקא דור שלישי אינו מכריע, שלא שמע טעמיהם, וכיון שהדור השני לא הכריע, דור שלישי מנין לו, אבל תלמיד המשמש לפני רבותיו ושומע טעמם ונימוקם, הכרעתו הכרעה (ראב"ן ו; שו"ת הרמ"ע מפאנו ה). ויש סוברים, שכל שאין המכריע גדול מהמוכרעים - הכרעתו הכרעת שלישי, אבל כשהמכריע גדול מן החולקים - ראוי לקבל את דבריו, והוא המכריע (מאירי חולין קלז א, בשם מקצת גאוני ספרד, ודחה). מהדור הקודםיש שכתבו שאף אם היה המכריע בדור קודם, אין הכרעתו הכרעה, מאחר שלא שמע דבריהם ולא בא להכריע ביניהם, אלא אומר סברת עצמו (תוספות רי"ד בבא קמא קטז א, וראה בתוספות שם לדעת רבינו חננאל). דעת הירושלמייש מפרשים בדעת הירושלמי שחולק על הכלל שאין הכרעה שלישית מכרעת (ראה ירושלמי פסחים א ה: הלכה כרבן גמליאל, ובמראה הפנים שם). במחלוקת הפוסקיםיש שכתבו אף במחלוקת הפוסקים הלכה כדברי המכריע (ש"ך חו"מ לד סק"ה, בשם משאת בנימין). כשאין הלכה כמכריעבברייתאאין אומרים הלכה כדברי המכריע אלא במשנה, אבל אם יש מחלוקת והכרעה בברייתא - אין אומרים הלכה כמכריע (רי"ף עירובין יא ב, ובעוד מקומות; רמב"ן רשב"א וריטב"א שבת מ א, בשם הגאונים; רא"ש קדושין א ל; ועוד. וראה הליכות עולם ה, ויבין שמועה רסד ורסה); ויש חולקים (חידושי הר"ן (מיוחס לו) שבת מ א ד"ה ואי, בשם הרא"ה). נגד סתם משנה
במחלוקת יחיד ורביםיש מי שמצדד לומר שאין הלכה כדברי המכריע אלא כשהוא מכריע בין יחיד ליחיד, ומצטרף להיות שנים נגד אחד והלכה כרבים, אבל כשנחלק יחיד עם רבים - אין הלכה כמכריע (ר"י קורקוס תרומות יג ו), אבל נחלקו עליו (יד מלאכי קפג). הכרעת אחד החולקיםאם אחד מהחולקים הכריע אין אומרים הלכה כמותו, מפני שמכריע (רי"ף עירובין יא ב; תוספות שם מג א ד"ה הלכה; רשב"א וריטב"א שם; רא"ש שם, ועוד). סברא אמצעיתבשיעורי תורהאף כשהשלישי אינו אומר בפירוש שבמקצת הוא סובר כזה ובמקצת כזה, אלא אומר דבר ממוצע, שבמקצתו מסכים לאחד, ובמקצתו מסכים לשני - הלכה כמותו, כמו שנחלקו בשיעור ההפסק בין סוכה שעל גבי סוכה שיפסול את התחתונה, שרב הונא אמר טפח, ורב חסדא אמר ארבעה טפחים, ושמואל אמר עשרה (סוכה י א), כתבו ראשונים שהלכה כרב חסדא שאמר דבר אמצעי (המאור על הרי"ף שם ה א. וראה ערך סוכה). וכן בשיעור קטן לחינוך תענית שעות ביום הכפורים, שרב הונא אמר בן שמונה ובן תשע, ורב נחמן אמר בן תשע ובן עשר, ורבי יוחנן אמר בן עשר ובן אחת עשרה (יומא פב א), יש מהראשונים שפסקו כרב נחמן (רי"ף שם ג ב) מפני שאמר דבר אמצעי (ר"ן על הרי"ף שם ד"ה ופסק. וראה ערך יום הכפורים). הכרעה שלישית בשיעוריםבמקום אחד מצינו במחלוקת בשיעורים, שהשיעור האמצעי נקרא הכרעה שלישית (חולין קלז א, וראה תוספות בבא קמא קטז א ד"ה הכרעה), לפי שכל אחד מהחולקים למד שיעורו מן המקרא (ראה שם), ואף השלישי למד שיעורו ממקרא, ולא מאותם המקראות, ונמצא שאין טעמיהם שוים (ראה שו"ת דברי נחמיה אהע"ז קונטרס כללים וספקות ט, בפירוש דעת התוספות בבבא קמא). בדין הנוגע לאיסורים ולממונותויש שאמרו הלכה כדבר הממוצע במחלוקת שאחד מחמיר באיסור ובממון, והשני מקיל בשניהם, והשלישי אומר שהדבר ספק, ולכן מחמיר באיסור ומקיל בממון (ראה ערך ספק ממון. רא"ש בכורות ג ג, בשם ה"ר יונה). בחומרת איסורוכן יש שפסקו הלכה כאמצעי במחלוקת שאחד מחייב חטאת, והשני מתיר לגמרי, והשלישי אמר פטור אבל אסור (ראה רי"ף שבת סא א; מגיד משנה שבת כא יג). במחלוקת הפוסקיםהלכה כסברא אמצעית יש שאמרו אף במחלוקת הפוסקים (ראה שו"ת רדב"ז א תלא)[3]. הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
