הגדרה^[1] - מזמור תהילה שאומרים בליל פסח ובירידת גשמים

- שמו ומהותו

הלל הגדול^[2] הוא מזמור קל"ו שבתהלים: הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וגו' עד עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל (תוספתא תענית ב יז; פסחים קיח א).

ונקרא שמו הלל הגדול, מפני שבאותו מזמור נאמר נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר (תהלים שם כה), והוא דבר גדול שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה (פסחים קיח א, רש"י ורשב"ם שם), ומשום פסוק זה של נותן לחם הוא שאומרים הלל זה (ירושלמי פסחים שם).

רב אחא בר יעקב אמר הלל הגדול מתחיל ממזמור הקודם מהפסוק כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ (תהלים קלה ד)^[3] עד עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל (פסחים שם, ובירושלמי שם דעת ר' יוחנן כן), לפי שירידת גשמים כלולה בו (ירושלמי שם), שנאמר בו: מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה (תהלים שם ז).

ר' יוחנן אמר שמתחיל משני מזמורים קודמים: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת וגו' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת (תהלים קלד) עד עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל (פסחים שם).

בירושלמי (פסחים ה ז) יש חולקים וסוברים שהלל הגדול הוא אותו הלל שאומרים ביום טוב ובחנוכה ועוד.

יש מהראשונים שכתבו טעם למה נקרא שמו הלל הגדול, לפי שיש בו עשרים וששה פסוקים של הודאה לה' כנגד מנין השם המיוחד שעולה לעשרים וששה, וכתוב: כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד (תהלים צו ד. אבודרהם תפלות של שבת).

הלכה כדעה ראשונה, בין בליל פסח (רמב"ם חמץ ומצה ח י; טוש"ע תפ א), ובין בירידת גשמים (שו"ת הרשב"א א תג. וראה אליה רבה תקעה יא, שכן עיקר להלכה).

ויש מהראשונים שכתבו שהלל הגדול שאומרים בירידת גשמים, מתחילים שִׁיר הַמַּעֲלוֹת וגו' הָעֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת (פסקי תוספות תענית נה, הובאו בבית יוסף תקעה, ומגן אברהם שם ס"ק יב).

בשני פרקים אומרים הלל הגדול: בליל פסח ובירידת גשמים. ונהגו לאמרו אף בפסוקי דזמרה בשבתות וימים טובים.

בליל פסח

• יש מהראשונים סוברים שמחלוקת תנאים היא (פסחים קיז ב, קיח א) אם אמירתו בליל פסח חובה, והלכה שאינה חובה (המאור פסחים שם. וראה ערך ארבע כוסות).

• יש סוברים שלדברי הכל תלויה אמירת הלל הגדול בשתיית כוס חמישי, שאיננו חובה, אלא שאם שותהו - חייב לומר עליו הלל הגדול, ואם אינו שותהו - אינו אומרו (בית יוסף תפ, בדעת הרמב"ם חמץ ומצה ח י).

ויש שהוסיפו ואמרו שמצוה מן המובחר לשתות כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול (ר"ן פסחים קכ א בדעת הרמב"ם שם).

• ויש סוברים שאין הלל הגדול תלוי כלל בכוס חמישי, ולא נזכר לדעתם כלל כוס חמישי בתלמוד, אלא אומר הלל הגדול על כוס רביעי (רש"י ורשב"ם פסחים שם, שו"ע תפ א), וכן המנהג (וכן הוא בכל נוסחאות ההגדות שלפנינו. וראה ערכים ארבע כוסות וסדר של פסח).

בירידת גשמים

בירידת גשמים שנינו: מעשה שגזרו תענית בלוד על עצירת גשמים, וירדו להם גשמים קודם חצות, אמר להם ר' טרפון צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול (תענית יט א), וכן הלכה (רמב"ם תעניות א טז; טוש"ע או"ח תקעה יא).

תנאי אמירתו

אין אומרים אותו קודם שאכלו ושתו (תענית כו א; רמב"ם שם; מגן אברהם שם ס"ק יא), לפי שנאמר בו נותן לחם לכל בשר, ולכן נאה לאמרו על השובע (רש"י שם ד"ה אלא).

במקום ששכיחה שכרות, אומרים הלל הגדול ואחר כך אוכלים ושותים (תענית שם; בית יוסף תקעה). והוא הדין אם רצו רוב הציבור להשלים התענית, יאמרו הלל הגדול קודם אכילה (מגן אברהם ס"ק יא שם).

ואין אומרים אותו אלא בציבור (ריטב"א תענית שם).

כשלא נענו מיד

אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום התענית דוקא, אבל אם לא נענו עד יום שלמחרת תעניתם - אין אומרים (מגיד משנה תענית א טז; שו"ע תקעה יב).

• יש מהראשונים סוברים שאין לומר הלל הגדול אלא אם כן ירדו גשמים ביום התענית לפני חצות היום, שאין גומרים את התענית ועושים אותו יום טוב, אבל אם ירדו לאחר חצות היום, שמשלימים את התענית (ראה ערך תענית גשמים), שוב אין לומר הלל (ריטב"א תענית יט א ד"ה אבל, בשם הראב"ד). וכתבו ראשונים שלא נהגו כן (ריטב"א שם, ועי' דגול מרבבה ושערי תשובה על שו"ע תקעה יב).

• ויש מהראשונים סוברים יותר מזה, שאפילו אם ירדו גשמים אחר התענית אומרים הלל, וכל יום שנענו הוא כיום טוב להם, וכן סוברים שאם ירדו ביום התענית, ואין צבור יכולים להתאסף בו ביום, אומרים אותו למחרתו, או באיזה יום של אותו שבוע (ריטב"א שם, וראה דגול מרבבה שם שאין לעשות כן אלא כשו"ע לעיל).

אם ירדו להם גשמים בליל תעניתם, קודם שעלה עמוד השחר, אין אומרים הלל הגדול, לפי שעיקר התענית הוא מעמוד השחר, ואין מתחילים להתענות קודם (ראה ערך תענית צבור), וקבלת התענית מבערב אינה התחלה (שו"ת הרשב"א א קנב; שו"ע שם יג, וט"ז ומג"א).

בגשמים מועטים

בשיעור הגשמים שאומרים על ירידתם הלל הגדול, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים אפילו גשמים שיש בהם תועלת וקצת משאלתם, ואף על פי שאינם כדי צרכם לגמרי (ריטב"א תענית יח ב ד"ה ואחרים).

• ויש סוברים שאין אומרים הלל הגדול אלא כשירדו גשמים שראויים להפסיק תעניתם, ולא כשצריכים להתענות עליהם (ריטב"א שם, בשם יש אומרים).

שבת בשחרית

הלל הגדול שאומרים בפסוקי דזמרה בשחרית של שבת הוא מנהג שהוזכר בראשונים (תוס' תענית כו א, וכן הוא בכל נוסחאות הסידורים שלפנינו).

חתימתו

בחתימת ברכה על הלל הגדול שבליל פסח, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שלא תיקנו בו חתימה כלל, אלא לאחר שאמר הלל המצרי על כוס רביעי, ואמר עליו "יהללוך" (ראה ערך ברכת השיר), נוטל כוס חמישי ואומר עליו הלל הגדול בלא חתימה (בית יוסף תפא, בדעת הרמב"ם).

אבל לרוב הראשונים חותמים בברכה, אלא שנחלקו כיצד מברכים:

• יש סוברים שחותם בברכת "יהללוך וכו' ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" (רב סעדיה גאון בסידורו עמ' קמט, סדר רב עמרם השלם ב דף קיג א, בית יוסף ושו"ע תפו א).

• ויש סוברים שחתימת הלל הגדול היא בנשמת וישתבח, בלי יהללוך (רא"ש פסחים י לב, וטור תפ ושם תפו, וכן הוא ברוב הגדות נוסח אשכנז שלפנינו).

בהלל הגדול לירידת גשמים:

• יש מהראשונים סוברים שלא תיקנו בו חתימה כלל (ריטב"א תענית ו ב ד"ה א"ר בד' הרמב"ם).

• יש סוברים שחותמים "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה וכו' ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות" (רי"ף תענית כו א)^[4].

• יש מכריעים שאם היחידים אמרו ברכת "מודים אנחנו" וכו' משירדו גשמים (ראה ערך הנ"ל) שוב אין אומרים בציבור ברכה זו אחרי הלל הגדול, אבל נהגו שהיחידים אינם מברכים אותה מקודם, אלא מניחים הודאה זו עד אחר הלל הגדול ואומרים אותה בציבור, ומכל מקום אם רצה היחיד לאמרה בזמנה קודם ההלל וקודם שיאכל - אומרה, ושוב אינו אומרה בציבור (ריטב"א תענית שם).

• ויש סוברים שאין היחידים פטורים מלומר ברכת "מודים" וכו', ואף על פי כן אומרים אותה עוד פעם בציבור לאחר הלל הגדול (ריטב"א שם, בשם אחרים מן האחרונים).

הלל הגדול שאומרים בשחרית של שבתות וימים טובים יש חילוקי מנהגים אם לומר אותו קודם ברוך שאמר, ואין לו ברכה לא לפניו ולא לאחריו (כן הוא מנהג נוסח ספרד), או לאמרו בתוך מזמורים שבין ברוך שאמר לישתבח (כן הוא מנהג נוסח אשכנז. וראה ערך פסוקי דזמרה).

הערות שוליים