הגדרה^[1] - דין השנוי במשנה בלי מחלוקת ובלי הזכרת שם אומר, הלכה כן

הכלל וגדרו

כלל זה אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה (שבת מו א ועוד). וכתבו ראשונים סתם משנה הוא מה שלא נפלה עליו מחלוקת, או שקיבלוהו רבים מפי רבים עד משה (הקדמת פירוש המשניות לרמב"ם ד"ה הפרק הששי). ומכל מקום הלכה כסתם אפילו כשתנאים חולקים בדבר, לפי שרבי מסדר המשנה שנאם סתם, כדי שיהיו נראים כשנויים מפי הרבים (רש"י ביצה ב ב ד"ה מאן סתם).

יש אמוראים שחולקים וסוברים שרבי יוחנן לא אמר לכלל זה (יבמות טז ב ועוד אמוראי נינהו כו', ותוספות שם ד"ה אמוראי). ויש מפרשים שהמחלוקת היא אם מצינו לפעמים שאין הלכה כסתם (ברכי יוסף או"ח שז; יעיר אוזן ה ח). הלכה כדברי הסוברים הלכה כסתם משנה (תוספות יבמות טז ב ד"ה קסבר; רמב"ן במלחמות על הרי"ף מגילה ה א; יראים השלם רלו ורעא).

אינה מפורשת

היו הדברים יוצאים מדיוק המשנה, יש מהאחרונים סוברים שאף הם בכלל הלכה כסתם משנה (שו"ת שאילת יעבץ ב עה); ויש סוברים שדוקא בדברים המפורשים הלכה סתם משנה (מלא הרועים ב קונטרס שונה הלכות ערך סתם אות א).

כשלא היה אפשר לומר בשם אומרו

אין סתם משנה לענין זה אלא כשהתנא היה יכול להזכיר שזו דברי פלוני, אבל אם לא היה יכול להזכיר, מפני שיתכן שהמשנה סוברת כמותו בעיקר הדין בלבד, ולא באותו פרט המוזכר שם, אין זו בגדר סתם (תוספות עירובין לד ב ד"ה נוטל; ריטב"א ביצה לא ב ד"ה ונפחת).

נשנית באגב

היתה המשנה שנויה אגב הלכה אחרת, ואין עיקר מקומה כאן, אין היא בכלל סתם משנה (ר"ן נדרים ע ב ד"ה ואיבע"א; תוספות יום טוב נדרים י ב).

כשנשנית באופן שהוא לדברי הכל

כשהמשנה סתמה דין שהוא לדברי הכל, ולדעת תנא אחד דין זה יתכן אף באופן אחר, נחלקו ראשונים אם הוא סתם משנה שלא כאותו תנא (ראה ר"ן על הרי"ף מגילה ד ב ד"ה ותניא, לדעת הרמב"ן), או שהמשנה לא רצתה להיכנס כאן למחלוקת ותפסה הדין שהוא לדברי הכל (ר"ן שם).

בין כמה דוגמאות

כשסתם משנה אמרה כמה דוגמאות לדין אחד, ואחת מהן היא רק לדעת תנא אחד, אין הלכה כסתם משנה זו, שאין המשנה באה להשמיענו אלא שאותו דין יתכן לכל אחד מהתנאים כפי מה שהוא סובר (ראה תוספות יום טוב נגעים י ה, בשם מהר"ם).

משניות סותרות

בשני סתמי משניות, הסותרות זו את זו, נאמרו כמה כללים איך לפסוק ההלכה, והם:

משנה אחרונה

הלכה כמשנה אחרונה (שבועות ד א, ורש"י ד"ה אלא; תוספות ביצה ב ב ד"ה גבי, וחולין מג א ד"ה והא, ועוד), לפי שראה רבי טעמה וחזר בו מהראשונה, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (שבועות שם ורש"י), שמאחר שפשטה לא היתה יכולת לשכחה, והניחו את שתיהן, והמשכיל יבין שאחרונה עיקר (רש"י שם). וכל זה במסכת אחת (תוספות חולין שם), אבל בשתי מסכתות, שאין סדר למשנה (ראה ערך משנה), וספק איזו מהן ראשונה ואיזו אחרונה, הולכים להחמיר (שו"ת הרשב"א א תמה; ר"ן על הרי"ף פסחים כז ב ד"ה גרסינן). ובדין דרבנן הולכים להקל (יבין שמועה סט; מהרי"ט אלגזי בכורות ד לב).

אם שני סתמי המשניות באו במקום אחד, כדבר והיפוכו (ראה חולין מב א, ושם נד א), אף שהן במסכת אחת, נחשבות כאחת, ואין הלכה כמשנה אחרונה (תוספות שם מג א ד"ה והא). ויש מהראשונים סוברים אף בזה הלכה כמשנה אחרונה (הר"י דאורלייניש בתוספות שם).

הלכה כרבים

אם אחת מהן היא כשיטת רבים, והשניה לדעת יחיד - הלכה כרבים (סנהדרין לד ב; נדה נ א. וראה תוספות בבא קמא ע א ד"ה כסתם). יש שפירשו שכשנושאי הדין שנויים בה בלשון רבים - כמו: "דנים" או "גומרים" - עדיפה ממשנה השנויה בלשון יחיד (רבינו חננאל סנהדרין שם, בשם יש מי שהיה פותר), ונדחו דבריהם (ראה רבינו חננאל שם).

וכתבו ראשונים שכשאמרו בתלמוד שסתם משנה זו היא לדעת יחיד, אין הלכה כמותה אפילו אם היא משנה אחרונה (ראה לעיל. ר"ן על הרי"ף גיטין מג א ד"ה הרי). ואחרונים כתבו שהלכה כמשנה אחרונה, אפילו כשנסתמה כדעת יחיד (מלא הרועים שונה הלכות ערך סתם אות ב).

אחרי טעם הדין

כשאין הכרע איזו מהן עיקרית - הדבר בספק, אבל אם מוצאים טעם לאחת מהן - הלכה כמותה (רש"י חולין מג א ד"ה אמוראי).

במקומה

אם אחת מהן שנויה במקום אחר, דרך אגב, ואחת מהן במקום עיקר הלכה זו, כמו משנה העוסקת בדיני קדושין וסתומה במסכת קדושין, וכיוצא, זו שבמקומה היא העיקר, והלכה כמותה (סנהדרין לד ב, ונדה נ א; רא"ש ברכות א ט, ופסחים י לח).

במסכת עדיות

כשאחת מהן במסכת עדיות, שכל הדברים העידו מפי הגדולים, הלכה כמותה (קדושין נד ב).

בהלכות פסוקות

אם אחת מסתמי המשניות שנויה בין הלכות אחרות, שהן הלכות פסוקות, הלכה כמותה (תוספות קדושין סו ב ד"ה כל מקום; ר"ן על הרי"ף מגילה ז א ד"ה ולהקטר).

סתומה בכמה מקומות

אין שתי סתמי משניות עדיפות מהאחת או השלש מהשתים, אלא כולן חשובות בשוה (יבמות קא ב, וקדושין נד ב). ויש מפרשים דוקא כשאותה משנה עצמה כפולה בשני מקומות, אבל שתי משניות שונות מכריעות את האחת (שיטה לא נודע למי קדושין נד ב).

מחלוקת ואחר כך סתם

משנה השנויה במחלוקת תנאים, ויש משנה אחריה שנויה בסתם כדעת אחד החולקים, הלכה כסתם (יבמות מב ב ועוד; ירושלמי ערלה ב א, ופסחים ג ג, ויבמות ד יא), שודאי עמדו חכמים בטעמיהם ומסתבר להם טעמו (רש"י עבודה זרה ז א ד"ה מחלוקת).

וכתבו ראשונים שאפילו הסוברים אין הלכה כסתם משנה, ופוסקים כתנאים החולקים בברייתא (ראה לעיל: הכלל וגדרו, ולהלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא), מודים במחלוקת במשנה ואחר כך סתם, לפי שרבי מסדר המשנה, אחר ששנה המחלוקת ראה דברי האחד וסתם כמותו (רשב"א בבא קמא קב א ד"ה אלא. וראה תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר, בשם ה"ר שמואל מוורדון).

ויש מהראשונים סוברים שאף בזו נחלקו, אלא שמכל מקום יש לה דין של רבים לגבי יחיד (תוספות עבודה זרה שם ד"ה פשיטא, לדעת רב יהודה אמר שמואל).

בשתי מסכתות

במה דברים אמורים במסכת אחת, שיש סדר למשנה (ראה ערך משנה), אבל בשתי מסכתות, שאין סדר למשנה (ראה ערך הנ"ל), אפשר שהסתם נשנית ראשונה, ואין זו מחלוקת ואחר כך סתם (בבא קמא קב א, ועבודה זרה שם).

ונחלקו ראשונים:

• יש סוברים שהדבר ספק, ופוסקים כמו בכל ספק איסור, בדאורייתא להחמיר ובדרבנן להקל (רי"ף חולין לז א; רא"ש שם ח ב).

• יש סוברים שמכל מקום הסתם חשובה כרבים אצל יחיד, ואם החולק הוא יחיד, הלכה כמותה מדין הלכה כרבים (רשב"א גיטין נד ב, בשם התוספות, וראה ערך הלכה: על פי הרוב).

• ויש סוברים שפוסקים ההלכה במחלוקת כפי כללי ההלכה שבכל מקום (רא"ש פסחים ב ג, בשם הגאונים והעיטור ורבינו יונה).

ויש מן הראשונים סוברים שרבי יוחנן סובר הלכה כסתם משנה אפילו במחלוקת ואחר כך סתם בשתי מסכתות, שאין לנו לומר שמקודם סתם רבי ואחר כך חזר בו ממה שפסק, אלא ששאר אמוראים חולקים עליו וסוברים שבשתי מסכתות אין הלכה כסתם (ר"ש מוורדון בתוספות יבמות מב ב ד"ה סתם, ועוד).

בשני סדרים

• יש סוברים שבשני סדרים של משניות יש סדר למשנה והלכה כסתם, שבסדרים יש סדר (ראה כסף משנה רוצח ט א, הביאו בתוספות יום טוב סוטה ט א), לפי שרבי סידר המשניות על סמך הכתוב וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וגו' (ישעיה לג ו. ראה שבת לא א), והקפיד לסדרם כסדר הכתוב (תוספות יום טוב סוטה שם).

• ויש סוברים שאף בשני סדרים אין סדר למשנה (ראה תוספות יום טוב שם בדעת תוספות ובשם מהר"ם מרוטנבורג [פראג] תתקפב, וראה תוספות יום טוב קדושין א ט בדעת הרי"ף והרא"ש).

באותה משנה

• יש מהראשונים סוברים שאם הוזכרה המחלוקת באותה משנה עצמה, בין לפני הסתם ובין לאחריו, אין הלכה כסתם (ספר הכריתות ימות עולם ג י; מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם קצת מפרשים).

• ויש סוברים שזו דעת הירושלמי, אבל בבבלי סוברים שסתם אחר המחלוקת אפילו במשנה אחת, הלכה כסתם (יד מלאכי תלג, בדעת רש"י ותוספות ועוד ראשונים, וראה תוספות יום טוב נגעים ב א).

דעת יחיד

כשאמרו בגמרא בפירוש שסתם זו היא כדעת יחיד:

• יש סוברים שאין הלכה כאותה סתם (יד מלאכי תלג).

• יש סוברים שאף באופן זה הלכה כסתם (ראה כסף משנה ברכות ח י, בדעת התוספות והרא"ש והרמב"ם).

• ויש מחלקים שאם אמרו רבי פלוני היא הלכה כסתם, ואם אמרו יחידאה היא אין הלכה כאותה סתם (כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף, וראה יד מלאכי שם. וראה להלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא).

סתם ואחר כך מחלוקת

משנה השנויה בסתם, ואחר כך שנויה מחלוקת בדבר, אין הלכה כסתם (יבמות מב ב, ובבא בתרא קכב ב; ירושלמי ערלה ב א ועוד), ואף רבי יוחנן שאמר שהלכה כסתם משנה מודה בזה (יבמות שם, ותוספות ד"ה וסתם).

באותה משנה ובשני מקומות

• יש סוברים שכלל זה הוא בין שהמחלוקת היא באותה משנה, ובין שהיא במשנה אחרת (רמב"ן יבמות שם ד"ה ומשמע).

• יש סוברים דוקא כשהמחלוקת והסתם בשני מקומות (מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם יש מפרשים).

• ויש מחלקים שאם היא מחלוקת של שני תנאים, הרי זה סתם ואחר כך מחלוקת, אפילו במשנה אחת; אבל אם המחלוקת מאחד, הרי זה סתם (מאירי שם)^[2].

הטעם

בטעם של סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם, כתבו ראשונים, לפי שרבי שסתם תחילה כאחד מהם, חזר בו, ונראים לו דברי האחר, וחזר ושנה המחלוקת, ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה (רשב"ם בבא בתרא קכב ב ד"ה ופרכינן).

פירוש הכלל

נחלקו ראשונים בפירוש הכלל הזה:

• יש מפרשים שפוסקים ההלכה שלא כאותה משנה (ראה רשב"ם שם ותוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי, ועוד).

• יש מפרשים שמכל מקום חשובה כרבים אצל יחיד (תוספות שבת קנו ב ד"ה והא ובעוד מקומות), שתהיה הלכה כמותה כשהחולק יחיד (ראה יבין שמועה רנט ורס), אם לא כשמסתבר טעמו (ראה יבין שמועה שג ושד. וראה ערך הלכה: על פי רוב). ויש שכתב שאם נשנית לדעת יחיד אין מוכרח שהלכה כמותה, אפילו אם החולק יחיד (מהרש"א יבמות מב ב).

• יש מחלקים בין שהמחלוקת סמוכה לסתם, שרבי ראה דברי הרבים ושנאם כסתם, וכתב דברי היחיד בצדם, והלכה כסתם; ובין כששנויים בשני מקומות, שאז אין הלכה כמותה אפילו בתורת רבים (תוספות בבא בתרא קכב ב ד"ה סתם; ים של שלמה יבמות ד לא).

• ויש מהראשונים מפרשים שאין הכרח לפסוק כסתם, אבל הלכה כמותה כשלא מצינו שפסקו ההיפך (רמב"ן ועוד ראשונים יבמות מב ב; שו"ת רשב"א א קיד, ועוד), וכן חוזר הדין לכללי ההלכה המסורים בידינו במחלוקת של תנאים, כמו פלוני ופלוני הלכה כפלוני וכיוצא (ראה ערך הלכה. של"ה תורה שבעל פה כלל הלכה; באר שבע הוריות ד א).

נשאו ונתנו בה

סתם ואחר כך מחלוקת, ואמוראים נושאים ונותנים בדברי הסתם, הלכה כמותה (ר"ן על הרי"ף קדושין יט ב ד"ה היתה).

נזכרת בעוד מקומות

יש מי שכתב שאם המחלוקת נזכרת אף במקומות אחרים, הלכה כסתם (מאירי ביצה ב ב); ויש חולקים (ראה תוספות ביצה שם ד"ה גבי, שפירשו באופן אחר).

מחלוקת בית שמאי ובית הלל

סתם משנה כבית הלל ואחר כך מחלוקת בית שמאי ובית הלל, אין זו סתם ואחר כך מחלוקת, שבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה (ראה ברכות לו ב, וראה ערך הלכה), והלכה כסתם (תוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי), אבל סתם משנה כבית שמאי, ואחר כך מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הרי זה סתם ואחר כך מחלוקת שאין הלכה כסתם (נדה יא ב).

נסתמה בשנית

סתם ואחר כך מחלוקת ואחר כך סתם, הלכה כסתם (שיטה מקובצת בבא מציעא נב א; רא"ש נדרים ט ה; תוספות יום טוב כלים ג ב, ונגעים ו ב, ומקואות ג ב; כנסת הגדולה כללי הגמרא כח, ועוד)^[3].

יחיד חולק

יש שכתבו שבמקום שהוזכרה דעת יחיד בלבד החולק עם המשנה הנשנית בסתם, אין זה סתם ואחר כך מחלוקת, אלא זו המחלוקת עצמה, והלכה כתנא קמא (תוספות יום טוב זבים ד א); ויש חולקים (שושנים לדוד זבים שם; חקרי לב או"ח עז).

במקומה

אם הסתם שנויה במקום שנשנו עיקרי הלכות אלו, הלכה כמותה, אף שבמקום אחר אחריה שנויה מחלוקת בדבר (תוספות יום טוב תמורה ז ה). וכן להיפך, מחלוקת במקום שנאמרו עיקרי ההלכות, הולכים אחריה אף על פי שאחר כך נשנית משנה בסתם (תוספות יום טוב כריתות ב ג. וראה לעיל: משניות סותרות).

סתם במשנה ומחלוקת בברייתא

סתם משנה, שנחלקו בדבר תנאים בברייתא, הלכה כסתם משנה (יבמות מב ב). והדברים קל וחומר, אם כששנה רבי במשנה מחלוקת, וחזר ושנה סתם - הלכה כסתם, כשאחרים שנו המחלוקת, לא כל שכן (ירושלמי יבמות ד יא).

ויש מהראשונים שכתבו שזו דעת רבי יוחנן ותלמידיו, אבל שאר אמוראים חולקים, והרי זה כסתם ואחר כך מחלוקת, שאין הלכה כסתם, לפי שהברייתא נשנית אחר המשנה (תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר; רשב"א בבא קמא קב ב ד"ה אלא).

סתם כיחיד שבברייתא

במקום שהמחלוקת בברייתא היא יחיד אצל רבים, וסתם משנה כדעת היחיד:

• יש סוברים שאין הלכה כסתם משנה (רש"י חולין נה ב ד"ה שבלשון, ושם עז א ד"ה דאמר; מגיד משנה נזקי ממון ו ג; כסף משנה מעשה הקרבנות יד יג, ועוד).

• יש שמוכיחים בדעת ראשונים שדוקא כשהגמרא אמרה במפורש שמשנה זו היא לדעת יחיד, כמו שאמרו: מתניתין יחידאה היא (בבא בתרא עט ב; סוכה יט ב ועוד), או: בלשון יחיד אני שונה (פסחים פד א; חולין נה ב ועוד), אבל כשאמרו מתניתין רבי פלוני היא, הלכה כסתם (כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף והרמב"ם; באור הגר"א חו"מ ריד ס"ק מב).

• ויש סוברים שאפילו אמרו בגמרא שזו דעת יחיד, הלכה כסתם משנה (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה מתניתין יחידאה; רא"ש נדרים יא ג, ועוד).

כנגד דברי אמוראים

אם אמורא אומר מפורש הלכה כחכמים שבברייתא, אין הלכה כסתם משנה (רשב"א גיטין לז ב ד"ה כי; ר"ן שם ד"ה אמר; רא"ש כתובות ג ח), וכן אין דוחים מהלכה דברי אמוראים, כשיש סתם משנה כנגדם, שהם בקיאים בסדרי המשניות הסתומות, ויש להם טעם בדבר (מלחמות לרמב"ן על הרי"ף פסחים יג א).

וכן כשאמורא אומר דבר, והתלמוד מקשה עליו מן המשנה, ומתרץ שהמשנה לדעת יחיד, אין הלכה כאותה משנה, שהרי זה כאילו אמר האמורא שאין הלכה כמשנה (רשב"ם בבא בתרא עט ב ד"ה מתניתין).

כשאמוראים חולקים בתלמוד ירושלמי על סתם משנה, ובבבלי לא מצינו חולק על המשנה, נשמע מזה שדעת הבבלי כסתם משנה (דברי אמת קונטרס י בענין חלה), והלכה כבבלי (ראה ערך הלכה; בבלי וירושלמי).

כשאין הלכה כסתם משנה

• כשאמורא אומר על סתם משנה: "זו דברי פלוני, אבל חכמים - בברייתא - אומרים..." אין הלכה כאותה משנה (רי"ף כתובות יד ב), אלא שיש חולקים וסוברים שאין כאן הוכחה אלא שאותו אמורא אינו פוסק הלכה כמשנה, אבל הלכה כדברי רבי יוחנן שהלכה כסתם משנה (הראב"ד בהשגות על הרי"ף שם).

• סתם משנה שסתם רבי לשיטת עצמו, יש שכתבו שאם יש בברייתא מחלוקת בדבר, אינה עדיפה לדחות דעת הרבים שבברייתא (הר"י קורקוס מעשר שני ו ג)^[4].

• כשהחולק בברייתא אמר בלשון תימה, כמו שאמרו לרבי יוסי בברייתא: הפלגת יותר מדאי (בכורות מג ב ורש"י), אף על פי שסתם משנה כרבי יוסי, אין הלכה כמותה, שבברייתא תמהו לומר שאינה סברא כלל (כסף משנה ביאת מקדש ח ז).

סתם במקום מחלוקת

כשאצל הסתם נשנית מחלוקת בדין אחר, הרי זה מוכיח שמודים הם בדין הסתם, ואפילו שבמקום אחר מצינו שאחד מהחולקים חולק אף על דין זה, ודאי חזר והודה (יבמות קא ב ורש"י ד"ה הואיל).

מחלוקת במשנה וסתם בברייתא

אין הלכה כסתם

מחלוקת תנאים במשנה, שבברייתא סתמו כאחד מהם, אין הלכה כסתם ברייתא, שאם רבי שסידר את המשנה לא שנאה לסתמה, רבי חייא תלמידו מנין לו (יבמות מב ב, ושם מג א ורש"י, ועוד), ואילו היה רבי עצמו חוזר בו היה כותבה במשנה, ולא היה סומך על סתימתה בברייתא (כללי הר"י קארו בהליכות עולם ה ג).

לפסוק הלכה כסתם

יש מן הראשונים שפירשו שאין הכרח לפסוק כסתם, אבל אם רואה אמורא שהסברא נוטה כסתם, יכול לפסוק כמותה (רמב"ן יבמות שם ד"ה ומשמע).

הלכה כסתם

יש מי שמפרש להיפך, שאין הלכה כמשנה אלא כסתם ברייתא, שאם רבי לא אמר לרבי חייא לסתום הדין מנין היה לו לרבי חייא לסתום, אלא ודאי רבי חזר בו ואמר לו כך (יבין שמועה רנט בדעת הליכות עולם).

ביחס לשאר כללים

כאשר הכלל של הלכה כסתם משנה עומד בניגוד לכלל אחר, כגון הכלל של רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה (ראה ערך הלכה), והסתם כרבי מאיר, נחלקו גאונים:

• יש סוברים שכללי הלכה האחרים עדיפים (רב צמח גאון, הובא ברי"ף ורא"ש שבת קכד ב; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ם, וראה בארוכה בכנסת הגדולה או"ח לשונות הרמב"ם בכורים ד ג).

• יש סוברים שבמקום סתם משנה אין הלכה ככללים אחרים (ראה רי"ף ורא"ש שבת שם ובעוד מקומות; תוספות ביצה כא ב ד"ה לכם, וזבחים ו א ד"ה אחד; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ן והרשב"א; כסף משנה פרה אדומה י י, בדעת הרמב"ם, ועוד)^[5]. ויש שכתבו אף לדעה זו, שלא אמרו אלא בסתם שמחלוקת בצדה, אבל בסתם גמור הלכה כמותה (כנסת הגדולה או"ח לרמב"ם בכורים ד ג; יעיר אוזן עין זוכר מערכת ה אות מה. וראה רשב"א נדרים מה ב ד"ה ורבי יוחנן, וריטב"א עבודה זרה כ א, בשם הרמ"ה).

• ויש שכתבו שאפילו במקום שהמחלוקת בצדה, הלכה כסתם, אלא אם כן הגמרא הביאה ברייתא לומר שהסתם כרבי מאיר, שמוכח שדעת הגמרא נוטה שאין הלכה כמותה (ראה שדי חמד מערכת כ ז ד"ה ודע).

כשהגמרא מזכירה כלל

אמרו בגמרא בפירוש שהמשנה לדעת רבי מאיר, ורבי יהודה חולק - יש מהראשונים סוברים שכוונת הגמרא לגלות שכאן אין הלכה כסתם משנה, וחוזרים לכלל של רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה (ר"ן סוכה כג ב, בשם הרי"ץ גיאת); ויש חולקים (ר"ן שם, בשם איכא אחריני דאמרי).

הלכה שנשנית בכרם ביבנה

הלכה שנשנית מפי חכמים בכרם ביבנה - יש מהראשונים שכתבו שהיא עיקר אפילו כשהיא נגד סתם משנה (ספר התרומה קלג).

מעשה רב

כשאמוראים עשו מעשה כנגד סתם משנה, אין הלכה כסתם (ראה רא"ש גיטין ד כ), ש"מעשה רב" עדיף (ראה קרבן נתנאל שם. וראה ערך הלכה: על פי מעשה); ויש חולקים (ראה רא"ש שם, בדעת הרי"ף).

על סתם משנה שהיא נגד הכלל של הלכה כדברי המכריע, ראה ערך הלכה כדברי המכריע.

הערות שוליים