הגדרה^[1] - מאורע החוזר ונשנה שתים או שלש פעמים אנו אומרים שכך דרכו וטבעו של מי שקרה לו כך

גדרה

מאורע החוזר ונשנה, הוחזק הדבר שאין זה מקרה, אלא שכך דרכו וטבעו, ואנו קובעים שכך יארע גם להבא, ויש שמפני כך אנו אומרים שהוברר הדבר גם למפרע שלא היה מקרה אלא שחזקתו כך להיות.

מדאוריתא או מדרבנן

חזקה זו נחלקו בה הדעות אם היא מדאוריתא (יחוסי תנאים ואמוראים (מימון) עמ' רצו; כן משמע מש"ך חו"מ שפח ס"ק נז; מקור חיים תסז סק"ה); או מדרבנן (כן מצדד בזר זהב לאיסור והיתר הארוך מא ב; קונטרס החזקות ב).

כמה פעמים יחזרו המקרים

ונחלקו בה תנאים בכמה פעמים יחזרו המקרים שייחשבו לחזקה - אם שלש (רבן שמעון בן גמליאל, ראה בכל הפרקים להלן), או שתים (רבי, כנ"ל), ולהלכה לעיתים נוקטים כדעה הראשונה, ולעיתים כשניה (ראה בכל הפרקים להלן).

וכשם שהמקרים מצטרפים להחזיק הדבר בשלש או בשתי פעמים, כך מצטרפים לבטל החזקה (ראה להלן: במילה; בשור המועד; בוסתות).

כשייתכן שהם מקרים

אין אומרים חזקה זו אלא כשיש גורם המסתבר לומר שאינם סתם מקרים, והיקש השכל מחייב שיהיה כך, אבל כשאין גורם המסתבר אין חזקה למקרים (מקור חיים שם; בית שלמה יו"ד ב ריט; ישרש יעקב יבמות סד ב).

במילה

מתו אחים מחמת מילה

אשה שמלו בנה הראשון ומת - מחמת מילה, שהמילה הכשילה את כחו (רמב"ם מילה א יח; טוש"ע יו"ד רסג ב) - ומלו את השני ומת, נחלקו תנאים אם ימולו השלישי, ואם מת אף הוא לא ימולו הרביעי (רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שבת (ליברמן) טו ח, וביבמות סד ב; גמ' שם, בשם רבי בברייתא אחרת; רבי נתן בירושלמי יבמות ו ו; ברייתא שנייה בירושלמי שם); או שלא ימולו אף השלישי (רבי נתן בתוספתא שם, ובחולין מז ב, לפי תוספות שם ד"ה שלישי; רבי ביבמות שם; גמ' שם, בשם רבן שמעון בן גמליאל בברייתא אחר; ברייתא ראשונה בירושלמי שם), וכן הלכה, שספק נפשות הוא, וספק נפשות להקל (רי"ף שם; רא"ש שם ו יג; טוש"ע שם)^[2].

והחזקה היא שמשפחה זו - היינו בני האשה (ראה להלן) - דמם רופף (גמ' שם), ואין הבדל בין שנולדו מבעלה הראשון, ובין מבעלה השני (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

ונחלקו ראשונים: יש אומרים שממתינים לו עד שיגדל ויתחזק כחו (רמב"ם שם, על פי המעשה ברבי נתן בתוספתא שם; רשב"א וריטב"א ומאירי שם), וכן הלכה (טוש"ע שם); ויש אומרים שלא ימולו אותו לעולם ויגדל ערל, וזהו ערל שמתו אחיו מחמת מילה (תוספות זבחים עה א ד"ה (עד ב) והא; תוספות רי"ד יבמות שם).

מתו בני אחיות מחמת מילה

אם האחיות מחזקות, לדעה שהחזקה בשלש, שנינו מעשה בארבע אחיות בציפורי שמלה ראשונה את בנה ומת, שניה ומת, שלישית ומת, רביעית - אמרו לא תמול (חכמים בתוספתא שם; רבי יוחנן בשם רבן שמעון בן גמליאל בגמ' שם).

ולדעה שהחזקה בשתים, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאף התנאים הסוברים כן מודים לדין זה, ולדעתם שתי אחיות מחזקות (כן משמע מהרא"ש והמאירי שם), וכן הלכה (שו"ע שם ג; ב"ח שם), שספק נפשות להקל (ב"ח שם).

• יש אומרים שמודים לדין זה, ומודים אף ששלש אחיות מחזקות (רשב"א שם, בדעת רבא בגמ' שם), שבמשפחה חזקה היא בשלש פעמים (כן משמע מרבא בגמ' שם).

• ויש אומרים שחלוקים על עיקר הדין, ולדעתם אין אחיות מחזקות (הרי"ף והרמב"ם, שהשמיטו הדין, לפי רבי אברהם מן ההר שם והב"ח שם).

בנישואין

קטלנית

אשה שנישאת לראשון ומת, לשני ומת, נחלקו תנאים אם תינשא לשלישי, ואם מת אף הוא לא תינשא לרביעי (רבן שמעון בן גמליאל בתוספתא שבת (ליברמן) טו ח, ויבמות סד ב); או שאף לשלישי לא תינשא (רבי שם ושם), וכן הלכה (יבמות שם וכתובות מג ב; רמב"ם איסורי ביאה כא לא; טוש"ע אה"ע ט א), מפני שספק נפשות הוא (רשב"א וריטב"א ונמוקי יוסף יבמות שם; רא"ש שם ו יג).

אשה זו היא הנקראת קטלנית (ראה ערכו), שהוחזקה להיות בעליה מתים (רש"י כתובות מג ב ד"ה תו; טוש"ע שם).

גדר החזקה

בגדר חזקה זו נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שמעין גורם (רב הונא ביבמות שם), שמביאה את המשמש עמה לידי חולי ומת (מגיד משנה שם), ולכן אם נתארסה ומת לא הוחזקה, שהרי לא שימש עמה, ואם נפל מן האילן ומת לא הוחזקה, שהרי לא מת מחולי (גמ' שם, לדעה זו, ורש"י ד"ה אי נמי).

• ויש אומרים שמזל גורם (רב אשי בגמ' שם), שמזלה גרם שימותו בעליה, ולא יהיה לה מי שיפרנס אותה (שו"ת הרא"ש נג), ולכן אף אם נתארסה ומת, או שנפל מהאילן ומת, הוחזקה להיות קטלנית (גמ' שם, לדעה זו).

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים מזל גורם (מגיד משנה שם, בדעת הרמב"ם; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן קכא; רמ"א שם, בסתם; ב"ח שם, בדעת הטור והפוסקים שסתמו; בית שמואל שם סק"א); ויש פוסקים מעין גורם (מאירי יבמות שם, וכתובות שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים).

גביית כתובה

מאחר שהטעם שקטלנית הוחזקה בשתי פעמים הוא מפני שהוא דבר של סכנה (ראה לעיל), לכן כתבו ראשונים שגובה כתובתה מהיורשים, שלדבר שבממון צריכה שתוחזק בשלש פעמים (רא"ש כתובות ד ג; טוש"ע שם).

כשנתגרשה מחמת שלא ילדה

מי שנשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה וגירשה (ראה ערכו גרושין וערך פריה ורביה) מותרת להינשא לאחר (משנה יבמות סד א; רמב"ם אישות טו יד; טוש"ע אה"ע קנד טז), שלא הוחזקה להיות עקרה, אפילו אם יש לו בנים מאשה אחרת, ושמא לא זכה להיבנות ממנה (שו"ת הרא"ש ח ז).

שהתה עם השני עשר שנים ולא ילדה וגירשה, הדבר תלוי במחלוקת התנאים בכמה פעמים הוחזקה, שלדעה שחזקה בשתים, אסורה להינשא לשלישי (גמ' שם, בדעת רבי) - אם טרם קיים פרייה ורבייה - שהוחזקה עקרה (רש"י שם ד"ה שלישי), וכן הלכה (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם יז), שבאיסורים הולכים להחמיר (רשב"א ומאירי שם); ולדעה שחזקה בשלש, מותרת להינשא לשלישי, ואם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אסורה להינשא לרביעי (גמ' שם, בדעת רבן שמעון בן גמליאל).

גביית כתובה

אף בגביית כתובתה נחלקו תנאים ואמוראים: יש אומרים שבשלישי יש לה כתובה, וברביעי אין לה (תוספתא יבמות (ליברמן) ח ו; סתמא דגמ' בירושלמי יבמות ו ו), שלדעתם החזקה היא בשלש (קרבן העדה שם); ויש אומרים שבשני יש לה כתובה, ובשלישי אין לה (סתמא דברייתא ביבמות סה א; רבי חנינא בר עגול בשם רבי חזקיה בירושלמי שם), שלדעתם החזקה היא בשתים (תוספות שם ד"ה נשאת; קרבן העדה שם).

ומכל מקום באותם הנישואים שהם החזקה יש לה כתובה, ונחלקו ראשונים בטעם הדבר:

• יש מפרשים שהחזקה אינה מועילה אלא מכאן ולהבא, אבל לא על אותה פעם שבה הוחזקה (תוספות רי"ד שם).

• ויש מפרשים שאף הסוברים שחזקה בשתים, מודים שממון צריכים חזקה של שלש פעמים (כן משמע מתוספות שם, בשם ר"י, והרמב"ן ורשב"א וריטב"א שם).

נישאת לרביעי וילדה

נישאת לרביעי והיו לה בנים, אין היא יכולה לטעון שנתגלה הדבר למפרע שאינה עקרה ותחזור ותגבה כתובתה מהשלישי, שאנו אומרים עכשיו הוא שהבריאה (גמ' שם; טוש"ע שם יט).

הוחזקה לנפלים

אשה שהפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה, הוחזקה לנפלים (יבמות סה ב; רמב"ם אישות טו יב; טוש"ע אה"ע קנד יב), ויוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להיבנות ממנה (רש"י שם ד"ה הוחזקה; רי"ף שם; רמב"ם שם; רא"ש שם ו יט, במסקנתו; טוש"ע שם), ומותרת להינשא לאחר, שאין תולים בה אלא בעונש הבעל (רא"ש שם, לדעה זו).

משפחה שהוחזקה לנכפת או מצורעת

לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפים, ולא ממשפחת מצורעים, כשהוחזקה בשלש פעמים, כדרך שאמרו במילה שאחיות מחזקות (יבמות סד ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ל; טוש"ע אה"ע ב ז), ואפילו לדעה שחזקה בשתים, אין משפחה מוחזקת בפחות משלש פעמים (נמוקי יוסף שם; ריטב"א שם; חלקת מחוקק שם סק"י).

ברשעות

מי שלקה שתי פעמים על שתי עבירות (רש"י סנהדרין פא ב ד"ה מי שלקה), שעבר על לאו שיש בו כרת (ראה ערך אסור כרת) והתרו בו למלקות (ראה ערכו), ובפעם שניה ושלישית חזר ועבר על אותו איסור כרת עצמו (גמ' שם), נחלקו תנאים בדינו:

• יש אומרים שאין מלקים אותו בפעם שלישית, אלא בית דין מכניסים אותו לְכִפָּה (ראה ערכו) ומאכילים אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת (סתם משנה שם; תנא קמא בגמ' שם)^[3], וכן הלכה (יבמות סד ב; רי"ף שם; רמב"ם סנהדרין יח ד; רא"ש יבמות ו יג).

• ויש אומרים שאף בשלישית מלקים אותו, וברביעית כונסים אותו לכיפה (אבא שאול בסנהדרין שם).

ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שמחלוקת זו תלויה במחלוקת בכמה פעמים היא החזקה, שלדעה שחזקה בשתים, בשתי פעמים הוחזק רשע, ואין מלקים אותו פעם שלישית (רב יוסף ביבמות שם, ורש"י ד"ה כונסין), ולדעה שחזקה בשלש, בשלש פעמים הוחזק רשע, ואין מלקים אותו פעם רביעית (כן משמע מהגמ' בסנהדרין שם).

• ויש אומרים שהמחלוקת היא האם העבירות מחזיקות אותו להיות רשע, בהתראה עליהן; או שהמלקות מחזיקות אותו להיות רשע (רבינא בגמ' שם, ורש"י ד"ה עבירות). שהכל מודים שחזקה בשלש (גמ' שם), אלא שאם העבירות מחזיקות ברשעות, משהותרה בפעם השלישית מכניסים אותו לכיפה (תנא קמא בתוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יב ז, וגמ' שם); ואם המלקות מחזיקות ברשעות, לאחר שלקה בפעם השלישית, מתרים אותו ברביעית, ומשעבר עבירה מכניסים אותו לכיפה (אבא שאול שם ושם, לפי הגמ' שם), ואין מכניסים אותו לכיפה מיד לאחר המלקות, למרות שהוחזק בהן לרשע, שאין דנים בשני דינים (רש"י שם ד"ה ומר); אכן, לדעה שהחזקה בשתים, אם עבירות מחזיקות, מכניסים אותו לכיפה מיד לאחר שעבר עבירה שניה, ואם מלקות מחזיקות, מכניסים אותו לכיפה לאחר העבירה השלישית (תוספות נדה י א ד"ה ברוב; יד רמ"ה סנהדרין שם; ריטב"א יבמות שם).

אין אדם מניח דבר היתר ועושה איסור

מי שהוחזק בשלש עבירות, ושוב עשה מעשה שיש להסתפק בו אם עשה באופן המותר או באופן האסור, הדבר ספק אם אומרים בו אין אדם מניח דבר היתר ועושה איסור. כגון שהיו לפניו ארבע בהמות של קודש ואחת מהן בעלת מום, וארבע בהמות של חולין תמימות, ואמר הרי אלו תחת אלו, שבשלוש הבהמות התמימות של קודש עבר על הלאו של לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר (ויקרא כז י), ועל הרביעית שהיא בעלת מום הדבר ספק אם נתכוין בתורת פדיון, שזה מותר, שכיון שיכול לעשות בהיתר, בפדיון, לא יעשה באיסור, בתמורה (ראה ערכו); או כיון שאדם זה הוחזק כבר בשלש התמימות לעשות באיסור אין אומרים שכיון שיכול לעשות בהיתר לא יעשה באיסור, אבל בשתי פעמים לא הוחזק לעשות באיסור (תמורה כז א, ורש"י ד"ה גברא). ויש להסתפק שמא עשה באופן המותר, לפי שאין זו חזקה גמורה, שבבת אחת עשה כל שלש העבירות (שיטה מקובצת שם אות יא, בשם הר"י). כיון שאנו מסופקים בדין זה, אין מלקים על הספק (כסף משנה תמורה ב ג), ואינו לוקה אלא אחת (רמב"ם שם).

מוסר

מוסר (ראה ערכו) שהוחזק בשלש פעמים, מבקשים עצה ותחבולה לבערו מהעולם על ידי גרם (שו"ת הרא"ש יז א; שו"ע חו"מ שפח טו).

טבח שיצאה טריפה מתחת ידו

טבח שיצאה טריפה מתחת ידו שתים ושלש פעמים, כתבו ראשונים שמעבירים אותו (שו"ת הרא"ש כ כט), ונחלקו אחרונים:

• יש מפרשים שתים ושלש פעמים שאמרו, שהוא אם הטריפה השניה היתה אותה הטריפה עצמה של הראשונה, הרי הוא פושע והוחזק בשתי פעמים, אבל אם בכל פעם היתה טריפה אחרת, לא הוחזק עד שלש פעמים (שו"ת מהרי"ט ב יו"ד טו).

• ויש מפרשים, שתים לדעה שחזקה בשתים, ושלש לדעה שחזקה בשלש (שו"ת הב"ח (החדשות) יג).

בודק שנמצאה תולעת אחר בדיקתו

בודקי המאכלות והירקות מתולעים, שנמצאו תולעים אחרי בדיקתם, אין דוחים אותם מבדיקתם עד שימצאו תולעים אחריהם שלש פעמים (פרי חדש יו"ד קיט ס"ק כח ד"ה אמנם, בשם הראב"ד)^[4].

בשור המועד

גדר החזקה

איזהו מועד, כל שהעידו בו על שלש נגיחות, ואינו משלם נזק שלם כשור המועד אלא מנגיחה רביעית ואילך (ראה ערך מועד). ונחלקו תנאים:

• יש אומרים שהחזקה היא כשיעידו בו שלשה ימים (רבי יהודה במכילתא משפטים י, ובמשנה בבא קמא כג ב; רבי יוסי בגמ' שם כד א) - שנגח בכל יום מהם - שנאמר: אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו (שמות כא לו), שביאורו: או נודע, שלא היה תם, אלא שור נגח הוא, היום, ומתמול שלשום, הרי שלש נגיחות (רש"י עה"ת שם, על פי המכילתא שם).

• ויש אומרים שהחזקה היא אפילו כשנגח שלש פעמים ביום אחד (רבי מאיר במכילתא שם, ובמשנה שם כג ב; רבי יוסי במכילתא שם; רבי שמעון בגמ' שם כד א), שלא נאמר "מתמול שלשום", אלא ללמד שאם התרה בו שלשה ימים שלא בזה אחר זה, אינו נידון אלא כתם (רבי יוסי במכילתא שם)^[5].

וביארו אחרונים שמחלוקת תנאים היא בגדרה: לדעה הראשונה ההעדאה באה על ידי שבשלש נגיחות התברר שאינן מקריות אלא שכך טבעו והנגיחות הן סימן והוכחה; ולדעה השניה ההעדאה היא שעל ידי שעשה כן שלש פעמים נתחנך בכך והורגל בזה וקנה מעתה טבע זה לנגוח (דעת כהן ח).

חזרה ממועדות

בחזרתו של שור המועד להיות תם נחלקו תנאים:

• יש אומרים שהוא משיחזור בו שלשה ימים (רבי יהודה במכילתא שם, ובמשנה בבא קמא כג ב; רבי שמעון בגמ' שם כד א).

• ויש אומרים שהוא משיהו התינוקות ממשמשים בו ואינו נוגח (רבי מאיר במכילתא שם, ובגמ' שם כג ב; רבי יוסי בגמ' שם כד א).

חזקה בשתים או שלש

שלש פעמים שאמרו בחזרה זו, יש מהראשונים שכתבו שהדברים אמורים לדעה שחזקה בשלש, אבל לדעה שחזקה בשתים די שיחזור בו שתי פעמים להיעשות תם (שיטה מקובצת שם, בשם תוספות שנץ).

בוסתות

קביעת וסת

בקביעת וסת (ראה ערכו) נחלקו תנאים:

• לדעה שחזקה בשלש פעמים, אינה קובעת עד שתקבענו שלש פעמים, ואינה מיטהרת מן הוסת עד שייעקר ממנה שלש פעמים (סתם משנה נדה סג ב; רבן גמליאל בר רבי שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל בגמ' שם), וכן הלכה (יבמות סד ב; רמב"ם איסורי ביאה ח ד; טוש"ע יו"ד קפט ב), שמפני שוסתות מדרבנן (ראה ערך הנ"ל), לכן הקלו בדבר (רמב"ן ורשב"א וריטב"א ונמוקי יוסף ומאירי שם)^[6].

• ולדעה שחזקה בשתי פעמים, קובעת וסת בשתי פעמים (חכמים בכתובות שם), וכן נעקר בשתי פעמים (ערוך לנר נדה י א ד"ה ובוסתות).

וסת על ידי מעשה

וסת הבא על ידי מעשה, כגון על ידי אכילת שום ובצלים וכיוצא, לדברי הכל אינו נקבע אלא בשלש פעמים (גמ' שם, ותוספות ד"ה אכלה), מפני שאינו וסת גמור (תוספות שם וד"ה לימים).

רואה דם מחמת תשמיש

רואה דם מחמת תשמיש, נחלקו תנאים: יש אומרים שדי בשתי פעמים להחזיקה שרואה דם מחמת תשמיש (ברייתא ראשונה בירושלמי שם), שלדעתם כל חזקה היא בשתים (ירושלמי שם, וקרבן העדה ופני משה שם; כן משמע מרש"י נדה סו א ד"ה ותנשא לרבי; רשב"א שם); ויש אומרים שיש צורך בשלש (ברייתא שנייה בירושלמי שם), שלדעתם כל חזקה היא בשלש (ירושלמי שם, וקרבן העדה ופני משה שם; כן משמע מרש"י שם ד"ה ותינשא לאחר, השני; רשב"א שם), וכן הלכה, שההלכה כדעה זו בוסתות (ראה לעיל. רשב"א שם).

תינוקת שהגיע זמנה לראות

תינוקת שהגיע זמנה לראות, וראתה פעם ראשונה דיה שעתה, ואינה מטמאה טהרות מעת לעת למפרע, שניה מטמאה מעת לעת למפרע או מפקידה לפקידה, היינו עד שעת בדיקה למפרע (ראה ערך נדה. נדה ט ב).

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה, פעם ראשונה דיה שעתה, שניה דיה שעתה, שלישית, נחלקו תנאים ואמוראים:

• יש אומרים שהרי היא ככל הנשים, ומטמאה למפרע מעת לעת ומפקידה לפקידה (ברייתא בגמ' שם; רבי ירמיה בשם רב בירושלמי נדה א ה), שלדעתם חזקה בשתים, ומכל מקום באותה ראייה שבה היא תהיה מוחזקת אינה מטמאה (רש"י שם ד"ה שלישית וד"ה ס"א אינו; רמב"ן שם; תוספי הרא"ש שם ד"ה שניה; ר"ן שם), לפי שכל טומאות מעת לעת למפרע אינן אלא בתורת קנס מדרבנן על שלא בדקה עצמה שחרית וערבית לטהרות כתקנת חכמים (ראה ערך בדיקת אשה: לטהרות), ולכן כל שלא היתה צריכה לבדוק עצמה, כתינוקת שלא הגיע זמנה לראות קודם שהוחזקה, לא היתה בכלל הקנס (רמב"ן ור"ן שם). וכן הלכה (רמב"ם משכב ד ג).

• ויש אומרים ששלישית דיה שעתה, מכאן ואילך מטמאה מעת לעת (סתמא דגמ' בירושלמי שם), שלדעתם חזקה בשלש (רמב"ן שם).

זקנה

זקנה שאמרו דיה שעתה (ראה ערך נדה) היא כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה (משנה נדה ז ב; רמב"ם שם א) ולא ראתה דם (רמב"ם שם).

במקרים שונים

הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה

הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה, שצריך לבדוק את התפילין (ראה ערכו תפילין), הדבר תלוי במחלוקת התנאים כמה פעמים היא החזקה, לדעה שהחזקה היא בשתים, צריך לבדוק שתים, אחת של יד ואחת של ראש (עירובין צז א, בדעת רבי); ולדעה שהחזקה בשלש, צריך לבדוק שלש, שתים של יד ואחת של ראש, או שתים של ראש ואחת של יד (גמ' שם, בדעת רבן שמעון בן גמליאל), וכן הלכה (רמב"ם תפילין ב י; שו"ע או"ח לט ט), שבאיסורי תורה יש להחמיר (ברכי יוסף שם א)^[7].

ספר תורה שנמצאו בו טעויות

ספר תורה שנמצאו בו שלש טעויות אסור לקרות בו עד שיגיהנו, כי הוא מוחזק במוטעה (שו"ת הרשב"א ז רפז; בית יוסף יו"ד רעט ג, בשמו; שו"ע שם).

קמיע מומחה

קמיע מומחה שאדם מותר לצאת בו בשבת (ראה ערך מוציא) הוא זה שריפא ושנה ושילש (שבת סא א), וכתבו ראשונים שכאן הכל מודים שלא הוחזק בשני קמיעות, לפי שחזקה קלושה היא (ריטב"א שם).

שוחט

השוחט, לסוברים שאינו רשאי לשחוט, אפילו שיודע הלכות שחיטה ומומחה, עד שישחט שתים ושלש פעמים לפנינו לראות אם הוא רגיל וזריז שלא יתעלף (ראה ערך שחיטה), ושתים ושלש שאמרו תלוי במחלוקת בכמה היא החזקה (ריטב"א חולין ג ב, בפירוש השני; שו"ת הב"ח (החדשות) יג), ולהלכה הוחזק בשלש פעמים (רמ"א יו"ד א א).

מכת מדינה

המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה, שאם מכת מדינה היא מנכה לו מדמי חכירותו (ראה ערך חוכר), לדעה שחזקה בשתים אינו מנכה לו אלא אם כן חזר וזרעה אחר שנאכלה או נשדפה ושוב נאכלה ונשדפה, שהוחזקה שדה זו באכילת חגב ושדפון, ואם לא זרעה שנית אינו מנכה לו; ולדעה שחזקה בשלש אינו מנכה לו עד שיחזור פעם שלישית ויזרע ויתקלקל בחגב או שדפון (בבא מציעא קו ב, ורש"י ד"ה פעם ראשונה), ונחלקו ראשונים אם ההלכה בזה כדעה הראשונה (רמב"ן שם; רא"ש שם ט יד), או השניה (השלמה שם; מאירי שם).

בית הקברות

המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו, נוטלו ואת תפוסתו; שנים - נוטלם ואת תפוסתם; מצא שלשה - אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמונה, הרי זו שכונת קברות (ראה ערך בית הקברות. משנה נזיר סד ב), שכיון שכך הם מונחים הרי זה גורם המסתבר שנתייחד לשכונת קברות (מקור חיים או"ח תסז).

שוטה

העושה אחד מסימני שטות שאמרו חכמים שהוא שוטה בהם (ראה ערך שוטה), לדעה שחזקה בשלש הרי זה דוקא כשחזר על שטותו עוד שתי פעמים, ולדעה שחזקה בשתים - כשחזר על שטותו עוד פעם אחת (טורי אבן חגיגה ג ב; שו"ת חתם סופר אה"ע ב ב; אור גדול מא; תורת גיטין קכא סק"ד)^[8].

עיתים חלימה עיתים שוטה

עיתים חלימה ועיתים שוטה, בשתי פעמים לא הוחזקה שתחזור לשטותה, ומותר לגרש אותה בגט בשעת חלימתה, עד שתוחזק בשלש פעמים (ראה ערך שוטה. אור זרוע א תשעח, ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) תנה, ובית יוסף אה"ע קיט ו, בשם הר"ש משאנץ).

שעורים וחטים שלא נתקבעו

תבשיל בפסח שנמצאו בו שעורים או חטים ולא נתבקעו, שאין חוששים שנתחמצו (ראה ערך חמץ: בלתיתה ובישול), יש מהראשונים שכתב שהדברים אמורים דוקא כשלא נמצאו יותר משנים, אבל אם נמצאו שלשה, חזקה שיש יותר, ויש לחשוש שאלו נתבקעו (כלבו מח, וארחות חיים חמץ ומצה סד, בשם הראב"ד); ויש מהפוסקים שהביאו במקום אחד (בית יוסף או"ח תסז ט), ובמקום אחר השמיטו (שו"ע שם), וביארו בדעתו שאינו סובר כן להלכה, שלא אמרו הוחזק התבשיל באיסור אלא בדבר שגדל ממנו גופו, כגון בתולעים (ראה להלן), ולא בדבר הבא מבחוץ (מגן אברהם שם ס"ק יב, על פי הים של שלמה חולין ג ק), או משום שאין דנים חזקת שלש פעמים אלא כשיש גורם המסתבר שמפני כך היה, אבל בדבר שנפל במקרה אין זה גורם המסתבר לומר שמפני כן קרה כמה פעמים, שאין חזקה למקרים (מקור חיים שם סק"ה).

תולעים בתבשיל

תבשיל של ירקות שנמצאו בו תולעים, שהתבשיל מותר (ראה ערך תולעים), כתבו ראשונים שהרי זה דוקא כשלא נמצאו בו אלא אחד או שנים, אבל אם נמצאו בו שלשה או ארבעה, כל התבשיל אסור, ולא די בזריקת התולעים, שהוחזק תבשיל זה שיש שם יותר (ר"ן חולין נח ב, וכלבו מח, בשם הראב"ד; שו"ע יו"ד פד ט, בשם יש מי שאומר, ושם ק ד, בסתם). וכתבו אחרונים שכן הדין לדעה שחזקה בשלש; אבל לדעה שחזקה בשתים, שני תולעים אוסרים (ב"ח יו"ד ק ד; ט"ז שם סק"ו; פלתי שם סק"ז; פרי חדש שם סק"ד), אלא שההלכה כדעה שחזקה בשלש, שדוקא בסכנה ההלכה שחזקה בשתים (ראה לעיל: בנישואין. ט"ז שם; פרי חדש שם), או שלא אמרו להחמיר שההלכה שחזקה בשתים אלא באיסורים של תורה, אבל באיסורים דרבנן ההלכה שחזקה בשלש (ראה לעיל: בוסתות. פלתי שם); או לפי שבאיסורים של תורה יש להחמיר כרבי, אבל בתבשיל שאינו אלא מדרבנן, שמן התורה בטל ברוב, הלכה כרבן שמעון בן גמליאל (בכור שור בהשמטות בסוף הס' שחזר בו; פליתי סי' ק; ישועות יעקב שם).

תגר

איזהו תגר - שאם הביא פירות ממקום שרוב ישראל, הלוקח ממנו צריך לעשר דמאי (ראה ערכו) - כל שהביא ושנה ושילש (תוספתא דמאי (ליברמן) ד כא; ירושלמי דמאי ב א), שכיון שמכר שלש פעמים, חזקתו שלוקח מהרבה בני אדם ופירותיו דמאי (מנחת בכורים שם)^[9].

הביא שלש משואין - משאות גדולים הראויים לבוא בשלוש פעמים (מהר"א פולדא שם) - בפעם אחת, אינו נעשה תגר (מסקנת הירושלמי שם, לפי מהר"י קורקוס שם ז, ופני משה שם; רמב"ם שם), שבחזקת האדם, שהוא עסוק וקבוע בפעולה אחת, צריך שיעשה הדברים על ידי הפסקות באמצע, שבלא סירוגין יש לתלות שמקרה גרם לו שעשה פעולה זו, והסיבה גרמה גם הגדלת הפעולה, אבל כשעבר זמן מן הסתם נתבטלה סיבה זו, ואם חזר ושנה ושילש הרי הוא מוחזק (דעת כהן ח).

שותף הרגיל להדיר הנאה

שותף הרגיל להדיר הנאה על חלקו, כופים אותו למכור חלקו (תוספתא נדרים (ליברמן) ב ט) אם נדר פעם שלישית (ירושלמי שם ה ב).

הצלחה

בית תינוק ואשה - שבנה בית, או שנולד לו תינוק, או שנשא אשה, ועסק ראשון שעשה אחר זה הצליח, או לא הצליח - שאף על פי שאסור לנחש בו, מכל מקום הרי זה סימן שהולך ומצליח, או להיפך (ראה ערך נחוש) - הדברים אמורים שהוחזק כן שלש פעמים (חולין צה ב; רמב"ם עבודה זרה יא ה; טוש"ע יו"ד קעט ד).

הרגל לשון

חזקה שמחמת הרגל הלשון אינה תלויה בשלש פעמים: התפלל ואינו יודע מה הזכיר - בנוגע להזכרת הגשם בתפילה (ראה ערך גבורות) - כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר, מכאן ואילך מה שהוא צריך הזכיר (ירושלמי תענית א א; טוש"ע או"ח קיד ח-ט). וכעין זה: טעה בקריאת שמע ונסתפק אם דילג פרשה - שא'ינו יודע אם הוא ב'וכתבתם' של שמע או ב'וכתבתם' שבוהיה אם שמוע (רמב"ם קריאת שמע ב יד) - וכבר הוא עומד בלמען ירבו ימיכם, חזקה כיוון (ירושלמי ברכות ב ד), שעל הרגל לשונו הולך (רמב"ם שם; פני משה שם).

הערות שוליים