הגדרה^[1] - חתיכה של איסור, הראויה להתכבד בה לפני האורחים, שאינה בטלה ברוב של היתר

הכלל וגדרו

חתיכה של איסור שנתערבה בחתיכות של היתר, באופן שמן הדין הוא שתתבטל ברוב (ראה ערך בטול ברוב), אם החתיכה ראויה להתכבד בה לפני האורחים - אינה בטלה (חולין ק א; רמב"ם מאכלות אסורות טז ה; טוש"ע יו"ד קא א) אפילו בכמה אלפים (רמב"ם שם, על פי תוספתא תרומות (ליברמן) ח כ), שהרי החתיכה חשובה אצלו (ראה ערך דבר חשוב. רמב"ם שם). ואין חילוק בזה בין אסורי-הנאה (ראה ערכו) לאסורי-אכילה (ראה ערכו. בית יוסף שם, שכן דעת כל הפוסקים)^[2].

ולכן חתיכה של נבלה או של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות, בזמן שמכירה - ומשליכה לחוץ, ואין כאן אלא פליטתה (רש"י חולין צו ב ד"ה בזמן שמכירו) - בנותן טעם (ראה ערך בטול ברוב וערך בטול אסורים), ואם לאו כולן אסורות (משנה שם; רמב"ם מאכלות אסורות טז ה; טוש"ע שם), שכל אחת יש לחוש ולומר שמא זו היא (רש"י שם ד"ה בזמן), והרוטב מותר אם אין בחתיכת האיסור כדי לתת טעם בכל החתיכות והקיפה והרוטב (משנה שם, ורש"י ד"ה בזמן שמכירן), ואין החתיכה בטלה ברוב הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים (גמ' שם ק א), שאף על פי שהחתיכה אסורה ואינה ראויה לישראל, כיון שאם תתבטל, ותהא מותרת תהא ראויה להתכבד בה - אינה בטלה (תוספות שם ד"ה שאני, ויבמות פא ב ד"ה דברי, וזבחים עב א ד"ה אלא; התרומה נ; רוקח תעז; תורת הבית הארוך ד א; טוש"ע יו"ד שם)^[3].

מקורו

דין חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה, אינו אלא מדרבנן, אבל מן התורה אף חתיכה הראויה להתכבד בטלה ברוב, כדרך שאמרו כן בכל דבר חשוב (רש"י גיטין נד ב ד"ה לא יעלו; תוספות זבחים עג ב ד"ה אלא; כן משמע מרמב"ם מאכלות אסורות טו ו, ושם טז ט), ומטעם זה אם היה הדבר ספק אם החתיכה ראויה להתכבד, אפילו אם היתה החתיכה אסורה מן התורה, הרי היא בטלה, שהולכים בה להקל כדין כל ספק דרבנן (איסור והיתר הארוך כה ז; רמ"א שם)^[4].

גדרו

החשיבות של חתיכה הראויה להתכבד, שמטעם זה אינה בטלה, משום שהרי היא בכלל דבר-שבמנין (ראה ערכו), שאינו בטל (תוספות חולין ק א ד"ה שאני, ועבודה זרה עד א ד"ה למעוטי, וזבחים עב א ד"ה אלא; מלחמות לרמב"ן יבמות פא ב; רא"ש חולין ז לו; ריטב"א יבמות שם, ועבודה זרה שם), שכן אמרו בתלמוד שלדעת הסובר שכל דבר שיש בני אדם המקפידים עליו מפני חשיבותו למכרו במנין אינו בטל (ראה ערך דבר שבמנין), אף חתיכה אינה בטלה מטעם זה (חולין שם), שפעמים שנמנית, לפי שאדם עשוי למנות חתיכותיו למנין אורחים שזימן (רש"י שם ד"ה כל שדרכו); ולדעת הסובר שדוקא המיוחד למנין אינו בטל, אבל דבר העשוי לינתן באומד בטל (ראה ערך הנ"ל), הטעם שחתיכה אינה בטלה הוא הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים (גמ' שם), היינו שכיון שראויה להתכבד בה הרי היא בכלל "את שדרכו לימנות" (תוספות שם ושם ושם; מלחמות לרמב"ן שם; רא"ש שם; ריטב"א שם ושם), וראויה להתכבד שאמרו אינו אלא שיעור, שאם היא גדולה כל כך שראויה לינתן לפני אורח נכבד, חשובה כדרכו לימנות (רא"ש שם)^[5].

דבר שבמנין

ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שלא אמרו שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה אלא לדעת התנאים הסוברים שכל דבר שבמנין אינו בטל (ראה ערך הנ"ל), אבל לדעת הסוברים שאף דבר שבמנין בטל, מלבד אגוזי פרך ורמוני באדן ושאר דברים שמנו חכמים (ראה ערך הנ"ל), אף חתיכה הראויה להתכבד אינה עדיפה משאר דברים שבמנין, ובטלה, אלא שלדעתם אין הלכה כדעה זו (רמב"ן ור"ן חולין שם; ריטב"א שם, ויבמות פא ב, בשם התוספות).

• ויש מפרשים שהכל מודים שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה, שהרי היא כדברים שמנו חכמים (תוספות זבחים עב א ד"ה אלא; רמב"ן ור"ן חולין שם, בדעת הרמב"ם).

שלא במינה

חתיכה הראויה להתכבד, שאמרו שאינה בטלה, נחלקו בה ראשונים אם היא דוקא כשנתערבה במינה, אבל נתערבה שלא במינה בטלה ברוב, כדרך שאמרו כן בדבר-שיש-לו-מתירין (ראה ערכו. איסור והיתר הארוך כה; דרכי משה שם סק"ב, בשמו); או שאינה בטלה בין במינה בין שלא במינה (דרכי משה שם, בדעת הרשב"א והשערי דורא), וכן הלכה (רמ"א שם ו)^[6].

חתיכות שבכלל חתיכה הראויה להתכבד

חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחים, פירשו ראשונים שהיינו לפני אורחים נכבדים וחשובים (תורת הבית הארוך ד א; רא"ש בפסקים חולין ז ל, ובשו"ת כ יז; מאירי שם צז א; ים של שלמה שם נא), כל שדרכם של בני אדם להניח בפני אורח אחד, שהיא חתיכה בינונית (תורת הבית הארוך שם), והכל לפי המקום ולפי הזמן (רשב"ש תריג; ים של שלמה שם נג, על פי רמב"ם מאכלות אסורות טז ט; תורת חטאת מ ד; ט"ז יו"ד קא סק"ט; ש"ך שם ס"ק יב-יג)^[7].

וכמה סוגי חתיכות מצינו שדנו בהם ראשונים אם הם בכלל חתיכה הראויה להתכבד^[8], ופירשו אחרונים בדעתם שכל מה שנזכר בפירוש שהיא בכלל חתיכה הראויה להתכבד, אף על פי שיש מקומות ששם אין חתיכה זו ראויה להתכבד, בטלה דעתם; או שכל מה שנזכר בפירוש שהיא בכלל חתיכה הראויה להתכבד, מן הסתם היא כן עד שיתברר שאינה ראויה להתכבד, ומה שלא נזכר בפירוש אינה בכלל חתיכה הראויה להתכבד עד שיתברר שראויה להתכבד (מנחת יעקב לתורת חטאת מ סק"ח; פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"ט, בשמו).

במחוסרת תיקון

חתיכה שאינה ראויה להתכבד אלא לאחר תיקון, נחלקו ראשונים אם היא בכלל חתיכה הראויה להתכבד:

• יש סוברים שאינה חשובה חתיכה הראויה להתכבד, ומטעם זה כתבו שחתיכת נבלה שאינה מבושלת שנתערבה בחתיכות כשרות, בטלה ברוב, שכיון שאינה ראויה כמות שהיא אינה חשובה ראויה להתכבד (בדק הבית לרא"ה ד ב, בשם רבותיו; רשב"א יבמות פא ב; רא"ש בפסקיו חולין ז לו, בשם יש מן הגדולים, ובשו"ת כ יז, בשם הרא"ה; טור יו"ד קא, בשם יש אומרים; שו"ע שם ג, בסתם).

• ויש סוברים שאף חתיכה חיה היא בכלל חתיכה הראויה להתכבד (סמ"ק ריד; הגהות סמ"ק שם; משמרת הבית שם; רא"ש שם ושם, על פי עבודה זרה עד א; רבי אברהם מן ההר יבמות שם; שו"ע שם, בשם יש חולקין), לפי שאדם מתכבד בה בפני האורחים כשמראה אותה להם (רבי אברהם מן ההר שם), או לפי שחשובה בעיניו לבשלה ולהתכבד בה (משמרת הבית שם), או שלא אמרו ראויה להתכבד אלא לענין שיעור, שתהא גדולה וראויה לכבד בה אורח לכשתתבשל, אבל בשביל שהיא חיה לא בטלה חשיבותה, כדרך שאמרו כן בדבר-שבמנין (ראה ערכו), שאף דברים שאין ראויים עתה לאכילה אינם בטלים מפני חשיבותם (רא"ש חולין שם, על פי ערלה ג ז).

להלכה כתבו הפוסקים שכיון שדין חתיכה הראויה להתכבד אינו אלא מדרבנן (ראה לעיל: הכלל וגדרו), הלכה כדברי המקילים (בדק הבית לבית יוסף שם); ויש שכתבו שנוהגים שאף מחוסרת תיקון חשובה חתיכה הראויה להתכבד, מלבד תרנגולת בנוצתה שמחוסרת מעשה גדול (רמ"א שם), וכל שכן כבש שלם שלא הופשט מעורו (ט"ז שם סק"ו, וש"ך שם סק"י), אבל תרנגולת שהוסרה נוצתה, ועדיין לא ניטלו המעים ולא נפתח הבטן, אין זה חשוב מחוסר מעשה (ט"ז שם).

כשאין איסורה מחמת עצמה

חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה (ראה לעיל: הכלל וגדרו) אין הדברים אמורים אלא אם כן היתה החתיכה אסורה מחמת עצמה, כגון נבלה ודג טמא וכיוצא, אבל חתיכת היתר שקיבלה טעם מן האיסור, באופן שהחתיכה אסורה מחמת בליעת האיסור (ראה ערך טעם), אף לסוברים שחתיכה שבלעה טעם איסור ונאסרה נעשית היא עצמה כדבר אסור, אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד ובטלה ברוב, לפי שאין האיסור הבלוע שבה ראוי להתכבד (התרומה נ; רוקח תפ; סמ"ג לאוין קמא; טוש"ע יו"ד קא ב; תורת חטאת מ ד), ואפילו שבלעה טעם האיסור על ידי בישול (שו"ת רשב"ש תריג). וכל שכן חתיכה שקיבלה טעם האיסור ולא נאסרה רק כדי קליפה (ראה ערכו), שהרי הקליפה אינה ראויה להתכבד (תשובות מימוניות מאכלות אסורות יז; רבנו ירוחם טו כה; הרמ"א בדרכי משה שם סק"א, בשם הגהות שערי דורא, ובתורת חטאת שם, ובמפה שם ב). וכן חתיכת בשר ששהתה שלשה ימים בלא מליחה (ראה ערכו) - שהדין הוא שאינה מותרת באכילה אלא על ידי צליה (ראה ערך מליחה) - שנתערבה בחתיכות אחרות שלא שהו שלשה ימים, בטלה ברוב, אפילו היתה החתיכה ראויה להתכבד, לפי שאין איסורה מחמת עצמה אלא מחמת הדם הבלוע בה (תרומת הדשן קע; שו"ע שם יד; רמ"א שם ב), והוא הדין בחתיכת בשר שנתבשלה בלא מליחה ונתערבה באחרות (איסור והיתר הארוך ז ג; רמ"א יו"ד סט יד), שאף על פי שלענין ביטול ברוב משערים בכולה, לפי שאין אנו יודעים כמה דם יוצא ממנה (ראה ערך הנ"ל), מכל מקום חשיבות החתיכה אינה מחמת הדם, אלא מחמת גוף הבשר שהוא היתר (תרומת הדשן שם).

בשר בחלב

חתיכת בשר שנתבשלה בחלב, ונאסרה משום בשר-בחלב (ראה ערכו), שנתערבה בחתיכות של היתר, כתבו ראשונים שדינה כחתיכה שאיסורה מחמת עצמה, ואינה בטלה (התרומה נ; תורת הבית הארוך ד א, בשם רבותינו הצרפתים, על פי עבודה זרה עד א; איסור והיתר הארוך כה ח; טוש"ע יו"ד צב ג, ושם קא ב), שכיון שהבשר והחלב כל אחד בפני עצמו היה מותר ועל ידי חיבורם יחד נאסרו, חוזר הכל להיות כגוף אחד של איסור (התרומה ותורת הבית ואיסור והיתר שם; בית יוסף שם), ומכל מקום טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר, כתבו ראשונים שאם יש בחתיכה ששים לבטל הטיפה - מותרת, אף על פי שהחתיכה ראויה להתכבד, שהרי הטיפה אינה ראויה להתכבד (התרומה שם; שערי דורא מא), שחשיבותה של ראויה להתכבד אינה תלויה בדבר הנאסר אלא בדבר האוסר (מבוא שערים בשערי דורא שם).

גבינת טריפה

גבינה שהועמדה בחלב טריפה, ונתערבה באחרות, יש בה דין חתיכה הראויה להתכבד, ואינה בטלה, שכיון שתחילת עשייתה באיסור, הרי זו כנולדה באיסורה (איסור והיתר הארוך כה ה, על פי מרדכי חולין א תשלג; ב"ח יו"ד קא א; ט"ז שם סק"ד).

בקדשים ותרומה

חתיכה של חטאת (ראה ערכו) טמאה, או פרוסה של לחם-הפנים (ראה ערכו) טמאה - שאסורה בהנאה (ראה ערך אסורי הנאה) - אם נתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורות, או במאה פרוסות של לחם הפנים טהורות, בטלה ברוב (יבמות פא ב; רמב"ם פסולי המוקדשים ו כג). אבל חתיכה של חטאת טהורה, או פרוסה של לחם הפנים טהורה - שאינה מותרת אלא לזכרי כהונה (ראה ערך אכילת קדשים) - שנתערבה במאה של חולין טהורות, אינה בטלה (יבמות שם), אלא יאכל הכל לכהנים (רמב"ם שם כד). והטעם שאם נתערבה בחולין אינה בטלה, לפי שהיא בכלל חתיכה הראויה להתכבד (תוספות יבמות שם ד"ה דברי, וזבחים עב א ד"ה אלא, וחולין ק א ד"ה שאני; התרומה נ; רשב"א בתורת הבית הארוך ד א, וביבמות שם, וחולין שם), שהרי אם תתבטל תהא מותרת לכל אדם, מה שאין כן כשנתערבה החתיכה בחתיכות של חטאת, או כשנתערבה הפרוסה בפרוסות של לחם הפנים, שאף אם תתבטל לא תהא ראויה אלא לכהנים, שאינה בכלל חתיכה הראויה להתכבד, שלא שייך כיבוד בפני כהנים במקדש (תוספות יבמות שם), לפי שכהנים - באכילת קדשים - אינם מחזיקים טובה זה לזה, שכולם שוים, שנאמר: לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו (ויקרא ז י. תוספות זבחים עב א ד"ה אלא, וחולין ק א ד"ה שאני), שאף על פי שנחלקו למשמרות (ראה ערכו) וחולקים בגורל (ראה ערכו), רגילים היו לאכול כל אחד עם חברו אף שאינו ממשמר שלו - שלא יבואו קדשים לידי נותר (רא"ש חולין ז לד), או שאינה קרויה ראויה להתכבד לפי שאינה מותרת אלא לזכרי כהונה בלבד (התרומה שם; סמ"ג לאוין קמא; תורת הבית הארוך שם).

באיסורי הנאה

איסורי הנאה בהיתר

חתיכה הראויה להתכבד של איסורי הנאה שנתערבה בחתיכות של היתר, אינה בטלה (כן משמע מעבודה זרה עד א), ואף איסור ההנאה שבה אינו בטל, אף על פי שדמי ההנאה בפני עצמם אינם ראויים להתכבד, לפי שאי אפשר שתהא מותרת בהנאה בלבד, שאין ביטול לחצאין (כן משמע מהר"ן שם; פרי מגדים יו"ד קא, שפתי דעת סק"א).

איסורי הנאה באיסורי אכילה

חתיכה האסורה בהנאה, שנתערבה בחתיכות האסורות באכילה בלבד, כגון חתיכת בשר-בחלב (ראה ערכו) שנתערבה בחתיכות של נבלה (ראה ערכו), שאף לאחר שתתבטל לא תהא מותרת אלא בהנאה, כנבלה, כתבו אחרונים שבטלה ומותרת בהנאה (פרי תואר שם סק"ב; פרי מגדים שם), שמשום היתר ההנאה בלבד לא גזרו דין חתיכה הראויה להתכבד, ועוד שדמי ההנאה בפני עצמם אינם חתיכה הראויה להתכבד (פרי תואר שם), או שכיון שאינה ראויה להתכבד בה אלא לפני אורחים גויים, אינה בכלל חתיכה הראויה להתכבד (פרי מגדים שם), לפי שאסור לתת לגוי מתנת חינם (ראה ערך לא תחנם. נודע ביהודה יו"ד קמא טז).

באיסור דרבנן

דין חתיכה הראויה להתכבד נאמר אף באסור-דרבנן (ראה ערכו), שאם נתערבה החתיכה בחתיכות של היתר אינה בטלה (איסור והיתר הארוך כה א; כסף משנה מאכלות אסורות טז ו, ובית יוסף יו"ד קא א, בדעת הרמב"ם; רמ"א שם, ותורת חטאת מ ב). ואינו אלא כשהחתיכה אסורה מחמת עצמה - כדרך שאמרו כן בחתיכה האסורה מן התורה (ראה לעיל: כשאין אסורה מחמת עצמה) - כגון אבר המדולדל בבהמה (ב"ח שם), או כלאי-הכרם (ראה ערכו) דרבנן (חוות דעת שם סק"ב, על פי תוספות יבמות פא א ד"ה מאי), אבל לא בחתיכה האסורה מטעם שבלעה איסור דרבנן, לפי שאין האיסור הבלוע שבה ראוי להתכבד (ב"ח שם; פרי מגדים, פתיחה לבשר בחלב).

בשר בחלב דרבנן

באיסור בשר-בחלב (ראה ערכו) דרבנן, כגון חתיכת בשר עוף שנתבשלה בחלב (ראה ערך הנ"ל: הבשר), יש מן האחרונים שכתב שדינה כחתיכה האסורה מחמת עצמה, ויש בה דין חתיכה הראויה להתכבד, כדרך שאמרו כן בחתיכת בשר בחלב האסורה מן התורה, שכיון שהבשר והחלב כל אחד בפני עצמו היה מותר, ועל ידי חיבורם יחד נאסרו, חוזר הכל להיות כגוף אחד של איסור (ב"ח שם).

וכן בבשר הכבוש בחלב, שאיסורו מדרבנן (ראה ערך הנ"ל: הבישול), יש מן האחרונים שכתבו שדינו כחתיכה האסורה מחמת עצמה, ויש בה דין חתיכה הראויה להתכבד (רשב"ש תריג, בדעת הרשב"א והטור; פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"ד ושפתי דעת סק"ג); ויש שכתבו שדינו כחתיכה שנאסרה מחמת תערובת של איסור שאין בה דין חתיכה הראויה להתכבד (חכמת אדם נג לג).

גבינת גוים

אף גבינת-גוים (ראה ערכו), שחכמים גזרו עליה ואסרוה באכילה אפילו כשידוע שאין בה חשש איסור (ראה ערך הנ"ל), חשובה כאיסור מחמת עצמו, ולא כדבר שנבלע בו איסור, ויש בה דין חתיכה הראויה להתכבד (איסור והיתר הארוך כה ה; ב"ח שם; נקודות הכסף שם, לט"ז סק"ד).

כשבושלה בשבת

חתיכה שנתבשלה בשבת, שאסורה באכילה מדרבנן משום מעשה-שבת (ראה ערכו), דינה כחתיכה האסורה מחמת עצמה, ויש בה דין חתיכה הראויה להתכבד (פרי מגדים או"ח שיח, משבצות זהב סק"ג; יד אברהם בגליון יו"ד קא ב).

כשנתבטלה חשיבותה

חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטלה, לא אמרו אלא בעודה שלמה, אבל אם נחתכה או נתרסקה עד שאבדה צורתה - בטלה, ששוב אינה חשובה (תוספתא תרומות (ליברמן) ח כ, וחולין (צוקרמאנדל) ז ז; תוספות יבמות פא ב ד"ה דברי; רמב"ם מאכלות אסורות טז יא; רשב"א בתורת הבית הארוך ד א, וחולין ק א; רא"ש שם ז לה; טוש"ע יו"ד קא ו), ואפילו נתרסקה לאחר שנתערבה עם ההיתר (טוש"ע שם), ואפילו לאחר שנודעה התערובת (רמ"א שם), והוא שנתרסקה שלא במתכוין לבטל את האיסור (טוש"ע שם). והוא הדין אם נסרחה קצת או שנתמעכה בבישול, שאינה בכלל חתיכה הראויה להתכבד (פרי מגדים שם, שפתי דעת ס"ק טו, על פי איסור והיתר הארוך לב א, ותורת חטאת פה כד), אבל אם נתפוררה על ידי בישול כדרך שראויה להתפורר, עדיין היא חתיכה הראויה להתכבד (חכמת אדם נג א, על פי בית יוסף שם).

הערות שוליים