|
יושבי קרנות הגדרה[1] - עמי הארץ היושבים בקרנות העיר ועוסקים בדברים-בטלים, או: חנוונים ותגרים שעוסקים בסחורה ואינם בעלי תורה עמי הארץהשם "יושבי קרנות" הונח בעיקרו על עמי הארץ (ראה ערך עם הארץ) שאינם נכנסים לבית-המדרש (ראה ערכו), אלא רגילים לישב בקרנות - חוצות - העיר ולעסוק בדברי שיחה, כמו שנאמר: יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר (תהלים סט יג), ותרגומו: ידברו עלי יושבי שער בית הקרנות (תרגום שם. ערוך, קרן ג). ואמרו: לא יתכוין אדם לישב עם יושבי קרנות בשוק, ונמצא בטל מן התורה, שנאמר: אַשְׁרֵי הָאִישׁ וגו' וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ (תהלים א א-ב. אבות דרבי נתן כא). יושבי חנויותויש שנקראו בשם זה יושבי חנויות (רש"י בבא קמא פב א), ותיקנו שיהיו קוראים בתורה במנחה (ראה ערכו) של שבת (ראה ערך תקנות עזרא), שמשום יושבי קרנות (גמ' שם), שכל ימות החול עוסקים בסחורה, ואין שומעים קריאת התורה בשני ובחמישי (ראה ערך קריאת התורה), ותיקנו בגללם קריאה יתירה (רש"י שם ד"ה משום)[2]. מי שאינם בקיאים בדיניםבהלכה מצינו שהוזכרו יושבי קרנות על תגרים שאינם בקיאים בטיב דינים (רש"י סנהדרין ג א ד"ה גזירה); או: בטלנים, שאינם עוסקים בשום מלאכה אלא יושבים בקרנות העיר, ופעמים שבני אדם באים מאליהם ונידונים בפניהם, בזמן שבתי דינים טרודים בדין אחר (רמ"ה שם). וכן אמרו לענין דיני ממונות של הודאות והלואות - שאף בית דין של שלשה הדיוטות, שאינם מומחים וסמוכים, כשרים לדון בהם (ראה ערך בית דין: בדיני ממונות) - שיש הסוברים שמן התורה גם דיין אחד כשר לדון בהם, שנאמר: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט טו), ואין צריך שלשה אלא מדרבנן, גזירה משום יושבי קרנות (רב אחא בריה דרב איקא בגמ' שם), שמא יזכה את החייב, ויחייב את הזכאי (רש"י שם ד"ה גזירה), אבל בשלשה אי אפשר שלא יהיה בהם אחד שהוא "גמיר" (גמ' שם), היינו ששמע מחכמים ומדיינים הלכות דין מלוה (רש"י שם ד"ה דגמיר)[3]. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
