|
יוצא דופן הגדרה[1] - ולד - אדם או בהמה - שלא נולד כדרכו, אלא הוציאוהו מבטן אמו דרך הדופן מהותו וגדרויוצא דופן, באדם או בבהמה, דנו בו בכל מקום לענין מצוות ודינים שנאמרה בהם לדה (ראה ערכו. ראה בפרקים הבאים), ונאמר בדרך כלל על ולד שלא נולד כדרכו דרך בית הרחם (רבנו גרשום חולין לח ב ד"ה יוצא דופן), אלא יצא דרך דופן (רש"י בכורות יט א ד"ה יוצא דופן), שקרעו את האם והוציאו את ולדה (רש"י חולין שם ד"ה אלא; פירוש המשניות לרמב"ם בכורות מז ב), או שנפתחו מעיה על ידי סם, והוציאו את העובר לחוץ (רש"י נדה מ א ד"ה יוצא דופן; תוספות כריתות ז ב ד"ה יוצא), או שנגממו - שנחתכו למעלה - כותלי בית הרחם, ואחרי כן יצא (רבנו גרשום בכורות יט א ד"ה יוצא דופן)[2]. מציאות יוצא דופןהעמים הקדמונים לא ידעו כיצד לחתוך רחמה של האם ולהוציא הולד (אנצקלופדיה הלכתית רפואית ה עמ' 250), ועד שנת ה' ש"ע לא ידוע מההיסטוריה הכללית על יוצאי דופן שחיו, ומעל מאתיים שנה חלפו עד שהאם חיה לאחר הניתוח (שם עמ' 232). אכן, במשנה ובתלמוד דנים בענין זה במקומות רבים (ראה בפרק זה ובפרקים הבאים), וכתבו אחרונים שאין מן הנמנע שאף בזמן המשנה היו בקיאים בניתוח זה (חזון איש על אמונה ובטחון ה ג). קיום הולדיוצא דופן הרי הוא בר-קיימא, ואינו בכלל נפל (ראה ערכו. סמ"ע רעז ס"ק יד), ואמו יולדת אחריו אף דרך הרחם (כן משמע ממשנה בכורות יט א, ושם מז ב). קיום האםונחלקו ראשונים אם האם שקרעוה והוציאו ולדה, פעמים חיה (רש"י חולין לח ב ד"ה פרט, ונא ב ד"ה דרך, ונדה מ א ד"ה יוצא); או שלעולם מתה (פירוש המשניות לרמב"ם בכורות מז ב, לפי תוספות יום טוב שם ח ב). ובזמננו נתפתח ניתוח הדופן - ונקרא "ניתוח קיסרי" - באופן שהאם מתרפאת וחוזרת ומתעברת ויולדת כדרכה (חזון איש שם)[3]. בדיני יולדתבמצוות ודינים שנאמרו ביולדת (ראה ערכו), כגון ימי טומאה וטהרה, וחיוב קרבן במלאת ימי טהרה (ראה ערך יולדת), נחלקו תנאים כשהולד הוא יוצא דופן:
במילה לשמונה ובשבתבמצות מילה (ראה ערכו) ביום השמיני נחלקו תנאים ואמוראים:
להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כדעה הראשונה (ראב"ד מילה א ג; ראבי"ה שבת רפו; רשב"א ור"ן שם, בשם רבנו יונה; ריטב"א שם); יש פוסקים כדעה השניה (רמב"ן שם; רשב"א שם, בשם יש מי שפסק; רא"ש שם יט ו; מאירי שם, בשם גדולי הדורות שלפנינו; ריטב"א שם, בשם איכא דאמרי; ר"ן שם, בשם איכא מאן דאמר); ויש פוסקים שמחמירים כשתי הדעות, ונימול לשמונה, אך אין מילתו דוחה שבת (המאור והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן, בדעת הרי"ף; רמב"ם מילה א ז,יא, לפי ר"ן שם), וכן הלכה (טוש"ע או"ח שלא ה, ויו"ד רסב ג, ושם רסו י). בבכור אדםבכור לנחלהיוצא דופן שהוא בן ראשון לאביו, נחלקו בו תנאים אם דינו כבכור לנחלה, ליטול פי שנים בירושת אביו (ראה ערך בכור לאביו וערך ירושת הבכור):
ומכל מקום הכל מודים שהבן הבא אחריו, אף דרך רחם, אינו בכור לנחלה (משנה שם, ורש"י ד"ה יוצא דופן), שנאמר בירושת הבכור: כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ (דברים כא יז. גמ' שם), והרי קדמו אחר (רמב"ם שם; טוש"ע שם) שהוא בן קיימא (סמ"ע שם ס"ק יד)[9]. בכור לפדיוןוכן יוצא דופן שהוא בן ראשון לאמו, הכל מודים שאין דינו כבכור לכהן (ראה ערך בכור לאמו. תנא קמא ורבי שמעון במשנה בכורות מז ב; רבי שמעון בתורת כהנים תזריע פרשה א ד; רמב"ם בכורים יא טז; טוש"ע יו"ד שה כד) לתת בפדיונו חמש סלעים (רש"י שם מו א ד"ה לכהן), לפי שדין בכור לכהן תלוי בפטר רחם (גמ' שם), שנאמר: קדש לי כל בכור פטר כל רחם (שמות יג ב), פרט ליוצא דופן (מכילתא דרשב"י שם), שלא יצא מן הרחם (רמב"ם שם; טוש"ע שם). ובבן הבא אחריו דרך רחם נחלקו תנאים:
היה היוצא דופן נפל, נחלקו אחרונים: יש אומרים שהבא אחריו חייב בפדיון הבן (חידושי רבי עקיבא איגר יו"ד סי' שה, על ט"ז שם סק"כ; שו"ת הר צבי יו"ד רמט); ויש אומרים, שהשני פטור מפדיון הבן (מהרש"א נידה כו א; סדרי טהרה יו"ד סי' קצד ס"ק כז; חידושי הרי"ם יו"ד שה כד; מנחת יצחק ד נ). תענית בכוריםבמנהג תענית בכורים בערב פסח (ראה ערך ערב פסח), יש מן האחרונים שנסתפקו בבכור יוצא דופן אם צריך להתענות, אף על פי שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן, כיון שאין התענית אלא זכר לנס שניצלו ממכת בכורות (ראה ערך הנ"ל), ואף הוא נקרא בכור סתם, ומכל מקום הבא אחריו, אף דרך רחם, אינו צריך להתענות (חק יעקב תע סק"ב). בבכור בהמהבכור בהמה טהורהבכור-בהמה-טהורה (ראה ערכו) [זכר מבקר וצאן, שנולד ראשון לאמו] שהוא יוצא דופן, נחלקו בו תנאים:
אף בזה שנולד דרך רחם אחרי מי שיצא דרך דופן, נחלקו:
בקדשי מזבחיוצא דופן פסול להקרבה על המזבח (משנה זבחים עא ב, ושם פד א, ושם קיב א, ובכורות נז א, ותמורה יז א, ושם כח א; רמב"ם איסורי מזבח ג ד,יא), שנדונים כבעלי מום אף על פי שאין בהם מום (מאירי חולין לח ב) - שנאמר בקדשים: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וגו' (ויקרא כב כז), פרט ליוצא דופן (תורת כהנים אמור פרשה ח ג; חולין שם, ובכורות שם; רמב"ם שם ד), שאין יציאה דרך דופן נקראת לידה (מאירי חולין שם). ואף לסוברים לענין טומאת לידה שיוצא דופן הרי הוא כילוד (ראה לעיל: בדיני יולדת), מודה בקדשים שאינו קדוש (רבי יוחנן בגמ' שם, בדעת רבי שמעון), ופסול לקרבן (רש"י עבודה זרה שם כג ב ד"ה מודה), שלומד גזירה שוה לידה לידה מבכור בהמה טהורה, שנאמר בו: אֲשֶׁר יִוָּלֵד דברים טו יט. רש"י נדה שם ד"ה לידה), ונתמעט בו יוצא דופן לפי שאינו פטר רחם (ראה לעיל: בבכור בהמה. נדה שם), ואף כאן צריך רחם (רש"י בכורות נז ב ד"ה ודלא); ומכל מקום יש מהתנאים הסובר שאף יוצא דופן ראוי להקרבה (רבי אלעזר ברבי יהודה איש כפר ברתותא משום רבי יהושע בתוספתא שם (צוקרמאנדל) ז ו, ובגמ' שם א), שסובר שדינו כילוד, ואף בקדשים נתרבה מהכתוב כִּי יִוָּלֵד (ויקרא כב כז. גמ' שם ב, ורש"י ד"ה ולד). ולדות קדשיםאף בולדות-קדשים (ראה ערכו) [בהמה שהוקדשה לקרבן, ואחרי כן נתעברה וילדה, שהולד קדוש כקדושת אמו] אם יצא הולד דרך דופן, הרי הוא ככל יוצא דופן שפסול למזבח, שכן פירשו אותה ששנינו באיסור שחיטת קדשים או הקרבתם חוץ לעזרה (ראה ערך העלאת חוץ וערך שחוטי חוץ) שאם הקריב אחד מאיסורי מזבח, ויוצא דופן בכללם, בחוץ - פטור (משנה זבחים קיב א), שהדברים אמורים ביוצא דופן של ולדות קדשים (גמ' שם קיד א), לפיכך נתמעט מהכתוב באיסור זה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' (ויקרא יז ד), כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ה' אין חייבים עליו (משנה שם קיב א), שאף על פי שלפני שנולד היה כשר לבוא אל פתח אהל מועד, אם בא להקריב את אמו אינו כשר ליקרב לבדו (כן משמע מרש"י שם ד"ה שנאמר, וקיד א ד"ה נראה לי). ולד יוצא דופןולד של יוצא דופן מותר למזבח (משנה תמורה ל ב; רמב"ם איסורי מזבח ג יב)[11]. איסורי מזבחאף באיסורים שנאמרו במקריב בעל-מום (ראה ערכו) למזבח - היינו להקדישו, לשחטו, לזרוק דמו ולהקטיר אימוריו (ראה ערך אסורי מזבח) אמרו שנוהגים אף בשאר איסורי מזבח, ויוצא דופן בכלל (ראה ערך הנ"ל: בפסול שאינו בעל מום), שנאמר לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם (דברים יז א), מנין ליוצא דופן - ועוד פסולים - תלמוד לומר: כי תועבת (ספרי שופטים קמז). עבר והקדישהמקדיש יוצא דופן למזבח, הרי זה כמקדיש עצים ואבנים - שקדושים לדמיהם (רש"י נדה מ א ד"ה שאינו קדוש, ומאירי שם) - לפי שאין קדושה חלה על גופו, והרי הוא חולין לכל דבר, וימכר ויביא בדמיו כל קרבן שירצה (רמב"ם איסורי מזבח ג י, על פי תמורה יז א) כשאר קדשים שקדם מום קבוע להקדשם (רש"י נדה שם). תמורהבתמורה (ראה ערכו), נחלקו תנאים:
אם עלה למזבחיוצא דופן שעלה למזבח - ירד (זבחים פד א), שנאמר: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה (ויקרא ו ב), ריבה תורה אחת לכל העולים, שאם עלו לא ירדו, ו"זאת" בא למעט, ואחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו שהיה פסולם בקודש - שמשבאו לעזרה נפסלו (רש"י זבחים כז ב ד"ה אמרת, ושם פד א ד"ה שהיה, ושם נדה מא א ד"ה מרבה), או שאין פסולם יכול להיות עד אחר שהוקדשו (תוספות נדה שם ד"ה שהיה) - ומוציא אני את אלו - יוצא דופן ועוד (ראה ערך פסולי המוקדשים) - שלא היה פסולם בקודש (זבחים שם). בשאר דיניםמעשר בהמהבמעשר-בהמה (ראה ערכו), שהכל נכנסים לדיר להתעשר, בין תמימים בין בעלי מומים וכל איסורי מזבח, מלבד אלו שנתמעטו (ראה משנה וברייתות בכורות נז א, ותוספתא שם פ"ז. וראה ערך מעשר בהמה) אף יוצא דופן נתמעט (סתם משנה בכורות נז א; רבי עקיבא משום רבי יהושע בתוספתא שם (צוקרמאנדל) ז ו, ובגמ' שם), ולמדו כן מגזרה-שוה (ראה ערכו), נאמר במעשר בהמה: תַּחַת הַשָּׁבֶט (ויקרא כז לב), ונאמר בשאר קדשים: תַּחַת אִמּוֹ (שם כב כז), מה להלן פרט ליוצא דופן (ראה לעיל: בקדשי מזבח), אף מעשר בהמה כן (גמ' שם); ולדעת התנא הסובר שבקדשים לא נתמעט יוצא דופן (ראה לעיל: שם), אף כאן לא נתמעט (רבי אלעזר ברבי יהודה איש כפר ברתותא משום רבי יהושע בתוספתא שם, וגמ' שם). פרה אדומהבפרה-אדומה (ראה ערכו), נחלקו תנאים:
כהןכהן (ראה ערכו) יוצא דופן כשר לעבודה במקדש, ואינו בכלל בעל-מום (ראה ערכו. משנה בכורות מה ב; תורת כהנים אמור פרק ג ד,ה,ו, ופרשה ח א-ב; רמב"ם ביאת מקדש ז יד), שבכתוב שממנו נתמעט יוצא דופן למזבח (ראה לעיל: בקדשי מזבח) נאמר: שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד (ויקרא כב כז), ולא אדם כי יולד (תורת כהנים שם פרשה ח ב)[13]. בנולד יתוםקדשיםהנולד יתום, נחלקו בו תנאים אם מותר למזבח:
לדעה הראשונה, ביארו אמוראים שאם מתה אמו ואחר כך ילדתו - היינו שמתה קודם שיצא ראשו, שאי אפשר להוציאו בלא פתיחת הרחם (מאירי חולין שם) - אין צריך למיעוט מיוחד, שכבר נתמעט מכִּי יִוָּלֵד (ראה לעיל: בקדשי מזבח. גמ' שם), שכל שקרעוה והוציאו את ולדה, בין מתה בין חיה, הרי הוא יוצא דופן (רש"י שם ד"ה אלא)[16]. ולא הוצרכו למעטו מתחת אמו, אלא באופן שאמו פירשה למיתה והוא פירש לחיים (גמ' שם), שבשעת מיתתה ילדה דרך הרחם (רש"י שם ד"ה זה), והשמיענו הכתוב שצריכים חיות בסוף הלידה (גמ' שם), היינו עד גמר הלידה ולאחריה מעט, ואם לאו הרי הוא יתום (רש"י שם). עבר והקדישהמקדיש יתום למזבח, אמרו שאין קדושה חלה עליו (בכורות מב א). מעשר בהמהואין היתום נכנס לדיר להתעשר במעשר-בהמה (ראה ערכו), כשם שנתמעט יוצא דופן ועוד איסורי מזבח (סתם משנה בכורות נז א; רבי עקיבא משום רבי יהושע בתוספתא שם (צוקרמאנדל) ז ו, וגמ' שם; רמב"ם בכורות ו יד)[17]. בכורהיה בכור, קדוש בקדושת בכורה, אם אינו יוצא דופן (חולין קלו ב), וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לכהן (רש"י שם ד"ה ה"ג)[18]. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
