|
יוחסין הגדרה[1] - בירור כשרותם של איש או אשה הבאים להינשא, שאין בהם חשש איסור חיתון של פסולי כהונה או פסולי קהל - מהותויחס משמעות ידיעת אבותיו של איש מסויים, וידיעת עניינו, באיזה דרך נולד (תוס' יום טוב קידושין ד א. וראה ערך יחס), כמו "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א יח), שתרגומו: ואתיחסו על זרעיתהון לבית אבהתהון (אונקלוס שם); וכן "מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ" (רות ב א), שתרגומו: מן יחוס אלימלך (תרגום שם), ובלשון הכתוב נקרא: יַּחַשׂ (נחמיה ז ה). בתלמודבתלמוד ובפוסקים משמש לשון יוחסין באופן כללי לתיאור גדרם של איש או אשה מצד ייחוסם, כגון מה ששנינו: עשרה יוחסין עלו מבבל: כהנים; לויים; ישראלים; חללים; גרים; ממזרים; נתינים וכו', כהנים לויים וישראלים מותרים לבא זה בזה וכו' (קידושין סט א). ומשמש הוא גם לבירור היתר נישואין, כגון מה שאמרו בפנויה שילדה שבאופנים מסויימים כשר הולד ליוחסין, דהיינו שאם נקיבה היא, מותרת היא להינשא לכהונה, ואם זכר הוא, בתו ואלמנתו כשרות הן לכהונה (רש"י כתובות יג ב ד"ה לא שתוקי). וכן הוזכר שמעלים אדם ליוחסין, שסומכים על הוכחות שונות שאינו עבד, ומתירים לו לישא בת ישראל (ראה רש"י גיטין פא ב ד"ה לאסוקי). וכן אמרו ש"מעלה עשו ביוחסין" שהחמירו חכמים ביוחסין מחמת חשיבותם, כגון שאשה שנסתרה עם פסול, החמירו לחשוש שמא נבעלה לו ונפסלה לכהונה, לחלק מהדעות (ראה כתובות יג א, ורש"י ד"ה ביוחסין); וכן החמירו באשה שנולד בה ספק אם נפסלה לכהונה, שלא לילך אחר הרוב להתירה להינשא לכהונה (ראה כתובות טו א–ב, ורש"י ד"ה אבל). בערך שלפנינו דנים בעיקר על בירורים שונים בדבר כשרות להינשא של איש או אשה שיש בהם חשש פסול לקהל או לכהונה, בין חשש שיש פסול ביחוסם, ובין חשש שנעשה בהם מעשה הפוסלם, הן חשש שמעיקר הדין, והן חשש שמשום מעלה שעשו חכמים ביוחסין (ראה להלן)[2]. מעלתםאשה כשרהלא ישא אדם אשה אלא אם כן היא הוגנת לו, שאין בה שום פסול האוסרה עליו, כגון חשש של ממזרת לישראל, או חללה לכהן (טור אבן העזר ב; חלקת מחוקק שם סק"א). ואמרו בגמרא, אמר רב אבין בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו, מעיד הוא על כל השבטים שהם משלו, ואינו מעיד עליו. ואמרו: כשהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אינו משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שאין בהן שמץ פסול (קידושין ע ב, ורש"י ד"ה עדות; טור שם). מעלה ביוחסיןבכמה מקומות אמרו ש"מעלה עשו ביוחסין", דהיינו שמשום מעלת יוחסין החמירו בהם חכמים, כגון בפנויה שנתייחדה עם אדם שאפשר שהוא מאותם הפוסלים אשה לכהונה בביאתם, שלדעת ר' יהושע אסרוה לכהן, אף על פי שאשת ישראל אין אוסרים אותה לבעלה על היחוד, לפי שמעלה עשו ביוחסין לענין כהונה (כתובות יג א, ורש"י ד"ה נסתרה. וראה ערך סוטה). בפסולי קהלאף לענין פסול לקהל מצינו שעשו מעלה ביוחסין, והוא בשתוקי [אדם שיודעים מי אמו, ואין יודעים מי אביו, שלא ידוע ממי נתעברה] ואסופי [תינוק הנאסף מן החוץ, שאין מכירים לא את אביו, ולא את אמו], שמהתורה מותרים הם לבא בקהל, שהרי אינם אלא ספק ממזרים, וספק ממזר מותר לו לבא בקהל, ועוד שבשתוקי יש רוב שאינו ממזר (ראה קידושין עג א, ורשב"א וריטב"א שם), וחכמים עשו מעלה ביוחסין, ואסרו כל הספיקות לבא בקהל (קידושין שם; רמב"ם איסורי ביאה טו כא ואילך). בספק כהןוכן החמירו בכהן שנולד בזנות, ואינו יודע מי הוא אביו, שאפילו אם הדבר ברור שהוא כהן כשר, משתקים אותו מדין כהונה שלא יעבוד במקדש (כתובות יג ב, ורש"י ד"ה מדין; רמב"ם איסורי ביאה כ כ; טוש"ע אה"ע ג ט), ואף אינו נושא כפיו (רא"ה ומאירי כתובות שם), ולדעת רבים מהראשונים אף אינו אוכל בתרומה (רש"י ורשב"א ורא"ה שם; רמב"ם וטוש"ע שם)[3]. ואף על פי שמשתקים אותו מדין כהונה, אם נטמא למתים, או נשא גרושה - לוקה, שאין כאן ספק היתר שהרי הוא ודאי כהן (מאירי כתובות יג ב; רמב"ם שם כ; טוש"ע שם), שמה שמשתקים אותו אינו אלא מדרבנן. ולפיכך לא גזרו אלא כשנולד בזנות, אבל אם נולד בנישואין, אין משתקים אותו אף על פי שאינו יודע מי הוא אביו (יבמות ק ב; רמב"ם שם יט, וראה טוש"ע שם). אכילת תרומהחכמים תקנו כמה תקנות מחמת החשש שמא יבואו להעלות ליוחסין את מי שאינו ראוי דהיינו להחזיק למיוחס אדם שאינו מיוחס ואין לפנינו שני עדים המעידים על יחוסו ולא ראיה המספיקה לכך, ויבואו להשיאו אשה (ראה כתובות כד א, כה ב) או להשיא בתו לכהונה בלא בדיקה (ראה מאירי כתובות כד ב, וראה תוס' שם כד א ד"ה אבל ופסקי רי"ד שם) או להחזיקו לכהן (ראה יבמות צט ב;; רמב"ם תרומות יב כב):
מנוי לשררהאף לענין דינים אחרים מלבד עצם היתר הנישואין מצינו שאינם נוהגים אלא במיוחס, דהיינו מי שאין בו חשש פסול לקהל או לכהונה:
בדיקת היחסבית דין הגדול היו יושבים בלשכת הגזית מתמיד של שחר ועד תמיד של בין הערביים (רש"י קידושין עו ב ד"ה ששם) ודנים את הכהונה, ובודקים את הכהנים ביוחסין, וכל כהן שנמצא פסול ביחוסו, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, ושלא נמצא בו פסול, לובש לבנים ומתעטף לבנים מרוב שמחה ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים (מדות ה ד ופירוש הרא"ש שם; רמב"ם ביאת מקדש ו יא). וכן היו יושבין בלשכת הגזית מייחסי לוייה שהסנהדרין היו יושבים אף לייחס את הלויים, ולהבדיל פסולים מהם (קידושין עו ב ורש"י ד"ה ששם)[4]. העדות ליוחסיןעד אחדעד אחד אינו נאמן להעיד על אדם שהוא כשר (ראה להלן), שנאמר: לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ (דברים יט טו), ודרשו: אין לי אלא לדיני נפשות, להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין, תלמוד לומר: לְכָל עָוֹן וּלְכָל חַטָּאת (שם. ספרי שם). וכן אמרו שאין עד אחד נאמן להעלות אדם ליוחסין (ראה בכתובות כד א; רמב"ם איסורי ביאה כ ד). ויש מי שכתב שבעדות מפי כתבם מעלים ליוחסין (קצות החושן כח סק"י). להשיאו אשהיוחסין שאמרו שאין עד אחד נאמן להם, הכוונה להשיאו אשה (ראה כתובות כד א). ונחלקו הראשונים בדבר:
באב ומילדתבאב מצינו נאמנות מיוחדת לענין יוחסין, שמן המקרא למדנו שנאמן הוא על בנו לענין יוחסין ושאר דברים, ומדבריהם החמירו שלא להאמינו לענין יוחסין (ראה ערכים: אב; יכיר). וכן מילדת נאמנת על ולדות שלא הוחזקו, ואין אנו מכירים את יחוסם, לומר עליהם זה כהן הוא וזה לוי, זה נתין וזה ממזר (קידושין עג ב; רמב"ם איסורי ביאה טו לב; טוש"ע אה"ע ד לה. וראה ערך יחס). בנאמנות אשה על עצמהאומרת לכשר נבעלתיאשה פנויה (רש"י כתובות יג א ד"ה ראוה) שנבעלה לאדם שאין אנו יודעים מי הוא, שהיא פסולה לכהונה שמא נתין או ממזר הוא, ופסלה בביאתו (ראה ערכים: פסולי כהונה; פסולי קהל; זונה; חללה), נחלקו תנאים אם נאמנת היא לומר שכשר היה, ולא נפסלה בביאתו:
וכן אם ראוה שנתייחדה עם אדם שאין אנו יודעים מי הוא, ולא ראוה שנבעלה, שלחלק מהדעות חוששים שנבעלה לו ואסורה לכהונה מחשש שמא פסול הוא (כתובות יג א), לדעת רבן גמילאל ור' אליעזר נאמנת היא לומר שכשר היה, ולדעת ר' יהושע אינה נאמנת (כתובות שם). הלכה שאף המעוברת שודאי נבעלה נאמנת לומר שלכשר נבעלה (כתובות יד א; רמב"ם איסורי ביאה יח יג; טוש"ע אה"ע ו יז). בגויבמה דברים אמורים כשנסתרה עם ישראל, אבל אם נסתרה עם גוי ואומרת שלא נבעלה, כתבו הגאונים שאף לדעת רבן גמליאל אסורה להינשא לכהונה (בעל הלכות גדולות לב הלכות מיאון עמ' שמו, הובא בסמ"ג לאוין קכא, וביראים השלם מה. וראה רמ"א אה"ע ז יא, וחלקת מחוקק ס"ק כב, ובית שמואל ס"ק לד), שלא אמר רבן גמליאל שאשה שנסתרה מותרת, אלא לפי שאין ישראל פרוצים בעריות, כדרך שהנכרים פרוצים הם, אבל זו שנסתרה עם גוי - אסורה (שו"ת מהרי"ק קס; ביאור הגר"א שם ס"ק מ); ודוקא אם יש רגלים לדבר שעל דעת זנות נתייחדה עמו (שו"ת מהרי"ק שם; רמ"א שם). ויש שכתבו שאשת כהן שנתייחדה עם נכרי אפילו פעם אחת, אסורה לבעלה, ואף אם אין רגלים לדבר שעל דעת זנות נתייחדה עמו (מהרי"ק קס, בדעת היראים מה, וכתב שאין לחשוש לדעה זו להלכה). ויש שכתבו שפנויה שנסתרה עם פסול שמותרת הרי זה אף כשנסתרה עם נכרי (פסקי ריא"ז כתובות א ג), ואף אם נתייחדה על דעת זנות מותרת (ראה ביאור הגר"א אה"ע ז ס"ק מ, בדעת הרא"ש יבמות ב ה). רוב פסוליםלדעת רבן גמליאל ורבי אליעזר המכשירים באומרת לכשר נבעלתי, כך הוא הדין גם אם נבעלה בעיר שרוב אנשיה פוסלים אשה בביאתם לכהונה (כתובות יג ב, יד א; רמב"ם איסורי ביאה יח יג; טוש"ע אה"ע ו יז). וכתבו הראשונים שאפילו היו כל אנשי אותו מקום פסולים, כיון שנבעלה לדעתה מאמינים לה במה שטוענת לכשר נבעלתי, ואף על פי שאין שם אפילו כשר אחד, אפשר שבאותה שעה עבר שם במקרה אדם כשר (רא"ה כתובות יג ב, וריטב"א שם, בשם יש מתרצים; ריטב"א קידושין עד א). לפיכך ארוסה שנתעברה ואומרת שמן הארוס היא מעוברת, נאמנת להתיר עצמה לארוס למרות שחוץ מהארוס הכל פסולים אצלה (כתובות יד א, ורש"י ד"ה והא נמי; תוס' שם ד"ה חדא (הב') בפירוש הראשון). להכשיר בתהאשה שנתעברה, נחלקו תנאים אם היא נאמנת להכשיר את בתה, לדעת הסוברים שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה:
הלכה שנאמנת אף להכשיר את בתה, ואף ברוב פסולים (קידושין עד א; רמב"ם איסורי ביאה טו יא; טור אה"ע ו, וראה רמ"א שם יז, וטוש"ע שם ד כו). ויש שכתבו בדעת חלק מהראשונים שאין הבת מותרת אלא לקהל, אבל אין האם נאמנת להכשירה לכהונה (עצי ארזים ב ס"ק יא, בדעת הרמב"ם). רוב כשריםאף על פי שהלכה כרבן גמליאל שאשה נאמנת להכשיר את עצמה אף ברוב פסולים (ראה לעיל), אמרו בגמרא שאין לעשות מעשה להתיר לכתחילה אלא כשנבעלה במקום שיש בו רוב כשרים (כתובות יד א; רמב"ם אסורי ביאה יח יד; טוש"ע אה"ע ו יז), שאף על פי שרבן גמליאל עצמו הכשיר לכתחילה אף ברוב פסולים, אין עושים כמותו לכתחילה אלא ברוב כשרים (רמב"ן ורשב"א ורא"ה וריטב"א כתובות יד א). ודוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אף ברוב פסולים הלכה כרבן גמליאל, ואם עבר כהן ונשאה, אין מוציאים אותה מידו (כתובות שם, ורש"י ד"ה דיעבד; רמב"ם וטוש"ע שם) ואף ברוב כשרים יש מהראשונים שכתבו שאם לא היה שם אלא רוב אחד, והיא טוענת ברי שהבועל כשר היה, לא תינשא לכהונה לכתחילה, שכן גזרו חכמים שלא לסמוך על רוב אחד לענין יוחסין גזירה משום קבוע (ראה להלן: ברוב להכשיר), ודוקא במקום שיש "תרי רובי" (פעמיים רוב) מותר לה להינשא לכתחילה על פי עדותה (תוס' הרא"ש יד ב ד"ה כמאן, בדעה ב'; שיטה מקובצת שם, בשם ר"י מיגאש בדעה א'; תוס' ר"י הזקן קידושין עד א; רמב"ם איסורי ביאה יח יד; שו"ע אה"ע ו יז בדעה א')[5]. ויש ראשונים סוברים שאף על פי שאין שם אלא רוב אחד, נאמנת לומר לכשר נבעלתי להינשא לכתחילה, כדעת רבן גמליאל (דעה א' בתוס' ובתוס' הרא"ש שם; רא"ש כתובות א כט,ל; דעה ב' בשיטה מקובצת שם, בשם ר"י מיגאש; רמב"ן ורשב"א כתובות יד ב; רא"ה שם; טור אה"ע ו; שו"ע שם יז, בדעה ב'). אף באשה שלא נבעלה ודאי אלא ראוה שנתייחדה ואין ידוע שנבעלה אלא על פיה, אין עושים כדברי רבן גמליאל להתירה לכתחילה אם יש רוב פסולים (תוס' כתובות יד ב ד"ה כמאן; שיטה מקובצת כתובות יג ב, בשם ר"י מגאש; מאירי שם יד ב), ואף צריך "תרי רובי" לסוברים כן במעוברת (תוס' שם; מאירי שם). ויש שכתבו בדעת חלק מהראשונים שחולקים וסוברים שכל שלא ראוה שנבעלה, מותרת לכתחילה אף ברוב פסולים (בית משה אה"ע ז יא, בדעת הרמב"ם וטוש"ע)[6]. ברוב להכשירתינוק המושלךמעלה עשו חכמים ביוחסין, שאין הולכים ביוחסין אחר הרוב להכשיר, ואין מכשירים אלא אם כן יש שם "תרי רובי" דהיינו פעמיים רוב (כתובות טו א). ולכן אמר רב בתינוק הנמצא מושלך בעיר שרובה ישראל ומיעוטה נכרים, ויש באותה עיר נכרית הראויה לילד, שאף על פי שהולכים אחר הרוב ומחזיקים אותו תינוק לישראל לענין שבית דין מצווים לפרנסו, לענין יוחסין אין הולכים בתינוק זה אחר הרוב אלא דנים אותו כספק נכרי (יומא פד ב; כתובות טו ב, ורש"י ד"ה אבל ליוחסין; רמב"ם איסורי ביאה טו כה,כז; טוש"ע אה"ע ד לג); ואם זכר הוא ובא על בת ישראל - פסלה לכהונה בביאתו (פירוש המשניות לרמב"ם מכשירין ב ז; מאירי כתובות שם); ואם נקבה היא וטבלה לשם יהדות אסורה היא לכהן כגיורת, שמעלה עשו לענין יוחסין להצריך "תרי רובי" (ראה ערך גיורת. רש"י כתובות שם). פנויה שנבעלהפנויה שנבעלה ואין ידוע מי הוא הבועל, שלדעת רבן גמליאל הולד כשר, יש מהראשונים שכתבו שהולכים ביוחסין אחר רוב אחד אף על פי שאינה טוענת כלום, ולדעה זו גם לענין תינוק הנמצא מושלך בעיר שרובה כשרים הולכים אחר הרוב אף ליוחסין, ואף על פי שאין לו חזקה להכשירו, שהרי הלכה כרבן גמליאל (בעל המאור כתובות יד ב, ושו"ת רבי עקיבא איגר פה). ורבים מהראשונים כתבו שאף לדעת רבן גמליאל אין הולכים ביוחסין אחר הרוב כל זמן שאינה טוענת בברי שכשר היה (תוס' ותוס' הרא"ש כתובות יד ב ד"ה כמאן; תוס' יבמות סח א ד"ה רישא; שיטה מקובצת כתובות שם, בשם ר"י מיגאש; רמב"ן שם טו א, ובמלחמות שם; רשב"א ורא"ה ורא"ש שם; ריטב"א שם יד ב; מאירי שם; כסף משנה איסורי ביאה יח יג, בדעת הרי"ף והרמב"ם), וכן פסקו להלכה שאין מכשירים אשה ברוב אחד (רי"ף ורא"ש כתובות שם; רמב"ם שם יד; טוש"ע אה"ע ו יח) וכתבו הראשונים להלכה שאף לכתחילה תינשא ב"תרי רובי" (הגר"א אה"ע ו ס"ק נב, בדעת הרמב"ם איסורי ביאה יח טז; בית שמואל שם ס"ק לא, בדעתו); ויש שכתבו בדעת הראשונים שלהלכה אינה מותרת לכתחילה ב"תרי רובי" כשאינה טוענת ברי, ודוקא אם עברה ונישאת לכהן, לא תצא (כסף משנה שם טז, ודרכי משה שם סק"ו, ופרישה שם ס"ק מו, בדעת הרמב"ם). אם נבעלה במקום שאין בו אלא רוב אחד להכשירה, שמדבריהם אין הולכים אחר הרוב, לסוברים כן (ראה לעיל), כתבו הראשונים שאפילו בדיעבד שנישאת תצא (רמב"ם איסורי ביאה יח טז; טוש"ע אה"ע ו יח); ויש שכתבו שבדיעבד יש להכשירה (מאירי כתובות טו א; ים של שלמה כתובות א מד). גדר תרי רוביבגדר "תרי רובי" נחלקו הראשונים:
מקומות שהרוב קובעבכמה מקומות מצינו שהלכו אחר הרוב לענין יוחסין:
בספק ספקאאלמנת עיסהאשה שיש בה ספק ספיקא שמא פסולה היא לכהונה, שבשאר איסורים הולכים בספק ספיקא להקל (ראה ערך ספק ספקא), נחלקו תנאים אם יש להתירה לכהן. וכך שנינו: העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה (וראה להלן מהי אלמנת עיסה) שהיא כשרה לכהונה, שיש בה שני ספיקות, והולכים בספק ספיקא לקולא (עדיות ח ג; כתובות יד א; קידושין עה א). ואמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם ונאמנים אתם שכך שמעתם, אבל מה נעשה שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להתירה לכהונה, שכיון שאין לה טענת ברי להכשירה, שאינה טוענת אלא שמא, פסולה אפילו בספק ספיקא (כתובות יד א, ורש"י ד"ה קבלנו), ומעלה היא שעשו ביוחסין, ואין להקל בדבר להתירה לכהנים (ים של שלמה כתובות א מג). הלכה כדעת רבן גמליאל שאלמנת עיסה אסורה לכהן (רמב"ם איסורי ביאה יט כג, ומגיד משנה שם; טור אה"ע ז; שו"ע שם ב ה). וכתבו הראשונים שאינה אסורה אלא לכתחילה, אבל אם עברה ונישאת לא תצא, כיון שספק ספיקא הוא (רמב"ם וטוש"ע שם); ויש מהראשונים סוברים שאפילו נישאת - תצא (פסקי ריא"ז קידושין ד ב אות ה). בפירוש "אלמנת עיסה", נחלקו הראשונים:
בספק ממזרותהפוסקים נחלקו אם אסור לישראל לישא אשה מאותה משפחה שיש בה ספק ספיקא של ממזרות, כדרך שאסרו לכהן אשה שיש בה ספק ספיקא של פסולי כהונה:
בזמן הזההכהנים שבזמן הזה, שאין להם אלא חזקת כהונה ואינם מיוחסים (ראה ערך כהן), יש שכתבו שלסוברים שאין דינם אלא כספק כהן (ראה ערך כהן) מותרים הם בשבויה משום ספק ספיקא (ראה ערך שבויה, שהיא חשבת כספק איסור), שדוקא בכהן ודאי עשו מעלה ביוחסין שלא לסמוך על ספק ספיקא, אבל לא במי שאנו מסופקים בו אם כהן הוא או לא (שער המלך איסורי ביאה יט כג, בדעת מהרשד"ם אה"ע רלה). ורבים חולקים על כל זה וסוברים שאף הכהנים שבזמן הזה כהנים הם בתורת ודאי, ובחזקת כהנים כשרים הם, שכל המשפחות בחזקת כשרות, וכהנים הם לכל דבר, אף לדיני תורה, שהרי סומכים עליהם בפדיון הבן שהוא מן התורה, וכל שכן שאסורים בשבויה (קרית ספר אסורי ביאה כ; שו"ת מהרי"ט א פה; פרח מטה אהרן א צא; חות יאיר קסו; חקרי לב אה"ע ב; חתם סופר קובץ תשובות ס, וחידושים כתובות כה ב; שו"ת שם אריה אה"ע נג, וראה שדי חמד כללים מערכת כ אות צב, שכך דעת הרבה אחרונים). בחזקהעל חזקה ביוחסין דנים בכמה מובנים: באשה שהיתה כשרה ודאי, ונולד בה ספק שמא נפסלה, שדנים אם להעמידה על חזקתה הראשונה; בסתם בני אדם המוחזקים ככשרים, אם יש לחוש עליהם שמא פסולים הם; במי שהיה מוחזק ככהן לשאר דינים, אם מעלין אותו אף ליוחסין. חזקה ליוחסיןאף על פי שבכל דיני התורה מעמידים על החזקה (ראה ערך חזקה (ב)), לענין יוחסין אין הולכים אחריה, ואשה שנבעלה ואין ידוע אם לכשר נבעלה, או לפסול הפוסל אותה לכהונה בביאתו (ראה ערכים: זונה; חלל; חללה), אין מעמידים אותה על חזקת כשרות שלה, אם אינה טוענת בודאות שלא נפסלה (ראה כתובות יד א). ודבר זה אינו אלא מדרבנן, אבל מהתורה מעמידים על החזקה אפילו ליוחסין (תוס' כתובות עה ב ד"ה ספק; עונג יום טוב קסג ד"ה מגיד משנה). ולכן אשה שנבעלה על ידי אדם הפוסל אשה לכהונה בביאתו, והיה הדבר ספק שמא לא היה בן תשע שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה, ולא נפסלה (ראה ערך ביאה), הרי זו פסולה מספק, ואין מעמידים אותה בחזקת כשרות, שאין הולכים אחר החזקה ליוחסין (תוס' יבמות סח א ד"ה רישא). בדיקת אמהותהבא לישא אשה, צריך לבדוק אחר אמהות שבמשפחתה לברר שלא היו ממזרות, או משאר פסולי קהל (קידושין עו א, ורש"י ד"ה ארבע). ויש סוברים שעיקר התקנה לבדוק משום חללות תיקנוה, אלא שאגב כך תקנו לבדוק אף בפסולי קהל, ואף באופן שאין בה חשש חללות, כגון שאביה היה ישראל, שאפילו אמה חללה כשרה היא לכהונה (ראה ערך חלל; חללה), חייבו לבדוק בפסולי קהל (תוס' שם ד"ה צריך, וכתובות כד א ד"ה אבל). ואמרו בגמרא שזו דעת ר' מאיר, אבל חכמים אומרים שכל המשפחות בחזקת כשרות הן עומדות, ומותר לישא מהן לכתחילה, והלכה כמותם (קידושין עו ב; רמב"ם איסורי ביאה יט יז; שו"ע אה"ע ב ב), ואין צריך לברר על כשרותן, אף לא לחומרא בעלמא, שכל לברר היחוס בירור גמור הוא דבר שאי אפשר לעמוד בו (פני יהושע קידושין עא ב). כשיצא ערעורבמה דברים אמורים כשלא יצא ערעור על אותה משפחה, אבל אם יצא ערעור על אותה משפחה, דהיינו שקראו עליה שני עדים שמץ פסול, ולא שמעידים עדות גמורה, אלא יציאת קול (רש"י קידושין עו ב ד"ה כשקרא; פסקי רי"ד שם; תוס' ר"ש משנץ כתובות כג ב; תוס' הרא"ש שם כד א); ויש מפרשים שערער הוא שמעידים שני עדים שנתערב במשפחה זו פסול, שוב אינו רשאי לסמוך על חזקתה (קידושין עו ב ומאירי; רמב"ם איסורי ביאה יט יח; שו"ע אה"ע ב ג). וחומרא זו היא מדרבנן, שמעלה היא שעשו ביוחסין (ראה רמב"ן כתובות כד א; פני יהושע קידושין עו א). עבר ונשא אשה שלא בדק אחר אמהותיה, כתבו ראשונים שאין מוציאים מידו, ואפילו יצא עליה ערער (שיטה לא נודע למי קידושין עו א). וכתבו האחרונים שאם לא מצא עדים שהכירו את האמהות, אסור לישא (חזון איש אה"ע א ס"ק כא). במשפחת האישאשה הבאה להינשא, לא הצריכוה לבדוק אחר האמהות שבמשפחת האיש לפי שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים, ואף בת כהן מותרת להינשא לחלל (ראה ערך חלל; חללה. קידושין עו א; רמב"ם איסורי ביאה יט כא; טוש"ע אה"ע ב ג). חזקת כהונהמי שהוחזק כהן לדברים מסויימים שאינם נוהגים בזרים אלא בכהנים, כגון אכילת תרומה ונשיאת כפים, דנים אם מעלים אותו מהם ליוחסין, דהיינו אם מועילה החזקה שהוחזק בה אותו אדם לדברים הללו, כדי להחשיבו כשר אף לענין יוחסין[8]. הוחזק כהן לענין תרומה או לענין חלה, שאף היא כתרומה (ראה ערכים: חלה; תרומה. וראה כתובות כה א, ורש"י ד"ה ואכילת וד"ה מה) נחלקו תנאים אם מעלים אותו ליוחסין:
להלכה נחלקו הראשונים:
בתרומה דרבנןלא נחלקו ר' יהודה וחכמים אם מעלים מתרומה ליוחסין או לא (ראה לעיל) אלא בתרומה דאורייתא, אבל מתרומה דרבנן לדברי הכל אין מעלים ליוחסין (כתובות כה א; קידושין סט ב. וראה ר"ן כתובות שם, וביאור הגר"א אה"ע ג ס"ק א,יז). ולכן אין מעלים ליוחסין מתרומה בארץ ישראל בזמן הזה, שאינה נוהגת אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה ערכים: ארץ ישראל; תרומות ומעשרות. ראה רמב"ם איסורי ביאה כ ג,ד. וראה חזון איש אה"ע ב סק"ד); ויש סוברים שמתרומת ארץ ישראל, שבזמן הבית נהגה שם תרומה מן התורה, מעלים ליוחסין, לדעת ר' יהודה, אף בזמן הזה שאינה אלא מדרבנן, ואין עד אחד נאמן להעלות לתרומת ארץ ישראל אף בזמן הזה (ראה תוס' כתובות כה ב ד"ה נאמן, ושם א ד"ה נשיאות. וראה מהרי"ט קידושין סט א, וחקרי לב אה"ע ב). נשיאות כפיםמי שהוחזק כהן לענין נשיאת כפים, נחלקו אמוראים בגמרא אם מעלים אותו ליוחסין או לא (כתובות כד ב). להלכה פסקו הראשונים שאין מעלים מנשיאת כפים ליוחסין (רמב"ם איסורי ביאה כ ד)[9]. קריאה בתורהקריאה בתורה ראשון בחזקת כהן, כגון שקרא לוי אחריו, מעלים ממנה לכהונה (כתובות כה ב. וראה ערך קריאת התורה); ויש ראשונים שכתבו שמקריאה בתורה ראשון מעלים אף ליוחסין, והוא בחזקת כהן גמור (ראה תוס' שם כד ב ד"ה חד). וכתבו הראשונים שלסוברים שאין מעלים מנשיאת כפים ליוחסין (ראה לעיל), אף מקריאה בתורה ראשון אין מעלים אלא לאכילת תרומה, אבל לא ליוחסין (ראה מאירי כתובות כה ב, ופסקי ריא"ז שם); וכן כתבו הראשונים להלכה (רמב"ם איסורי ביאה כ ד, וראה שו"ע אה"ע ב ג)[10]. חזקת כהונה בימינובזמנינו נהגו להעלות כהנים לקריאה בתורה ולנשיאות כפים על פי עצמם, ולכן אין בזה ראיה לכהונה, ואי אפשר להעלותם מקריאה בתורה ונשיאות כפים אפילו לתרומה דרבנן, דהיינו לתת לכהן חלת חוץ לארץ, או תרומה בארץ ישראל (חזון איש אה"ע ג). משפחה שנטמעהממזר שהתערבמשפחה שנשתקע בה פסול, אמר ר' יוחנן בירושלמי שאין מדקדקים אחריה (ירושלמי יבמות ח ג; קידושין ד א); וכן אמר ר' יצחק בבבלי: שמשפחה שנטמעה, דהיינו שנתערב בה פסול ואינו ידוע לרבים – נטמעה, שנאמר: וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה (מלאכי ג ג), צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שמשפחה שנטמעה - נטמעה, שלעתיד לבא אין הקדוש ברוך הוא מבדילם משאר ישראל המיוחסים, שהואיל ונטמעו - נטמעו (קידושין עא א, ורש"י ד"ה שנאמר; רמ"א אה"ע ב ה). ולפיכך משפחה שנטמעה אין להפרישה ולהרחיקה ולברר ספק מטמעיה, מי נטמע ומי לא נטמע, אלא יניחום והם ספק (רש"י שם ד"ה תנינא). ואם הפסול אינו ידוע לרבים, הרי היא בחזקת כשרות, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותו אלא יניחנה בחזקתה (ר"ן קידושין עא א; רמ"א אה"ע ב ה). היתר משפחה שנטמעה נחלקו ראשונים:
להלכה פסקו רבים מהראשונים כדעה זו שמשפחה שנטמעה - נטמעה (רמב"ם מלכים יב ג; ר"ן קידושין עא א; אור זרוע א תרח, בשם ר"י; פסקי ריא"ז קידושין ד א אות ג; טור אה"ע ב; רמ"א שם ה). וכתבו הראשונים שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולים עם הכשרים ברוב המקומות, אף באותם מקומות שבזמן התלמוד היו מיוחסים, והפסולים שהיו שם ידועים היו (ראה ערכים: פסולי כהונה; פסולי קהל); ואין לו לאדם ליזהר בזמן הזה אלא מפסולים הידועים בימיו, אבל משפחה שנטמעה נטמעה, ואין מגלים אותה, והרי היא בחזקת כשרה (פסקי ריא"ז שם, הובא בדרכי משה אה"ע ב סק"ב). ויש פוסקים שכתבו שצריך להתרחק ממשפחות שנטמעו, מפני שלדעתם אין להתירן אלא מפני שעתידים ממזרים ליטהר (ראה לעיל), והם סוברים שלהלכה אינם טהורים לעתיד לבא (אור זרוע א תרח). בפסול ודאיהראשונים נחלקו אם בפסול ודאי אומרים משפחה שנטמעה - נטמעה:
לגלות לצנועיםאף על פי שאין רשות לגלות משפחה שנטמעה, כתבו ראשונים שכשר הדבר לגלות הדבר לצנועים, שאף על פי שאם יידבקו בהם בלי ידיעה, אין שום איסור בדבר, מכל מקום אין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה, שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל (ר"ן קידושין עא א; רמ"א אה"ע ב ה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
