|
ידיעות מחלקות הגדרה[1] - העובר על אותה העבירה עצמה בשוגג כמה פעמים, ונודע לו בין עבירה לעבירה שחטא, ידיעת החטא מחלקת ביניהן לחייבו קרבן על כל שגגה ושגגה, וכן אם עבר עליה פעם אחת ונודע לו באמצעה שחטא, ושוב שכח וגמרה, הידיעה מחלקת ופוטרת מקרבן ההלכה, מקורה וגדרהאף על פי שהעובר עבירה אחת - מן העבירות שחייבים עליהן כרת במזיד - בשוגג כמה פעמים בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת, שהכל שגגה אחת היא (ראה ערך שגגות), וכמעשה אחד הוא חשוב (אפיקי ים ב ה, על פי ר"ן נדרים יז א ד"ה כי אמר, וריטב"א מכות כ ב), אם שגג בה ואחר כך נודע לו, וחזר ושגג באותה עבירה עצמה, חייב על כל אחת ואחת (תורת כהנים ויקרא, חובה פרק א ו; כריתות ד א; רמב"ם שגגות ה א), שנאמר: וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד ב. תורת כהנים שם; גמ' שם), והיה יכול להיכתב: ועשה אחת, וייתר הכתוב מ"ם של "מאחת" וכל תיבת "מהנה" לדרשה (רש"י שבת ע א ד"ה ועשה) כאילו נאמר בכתוב: "ועשה אחת" "ועשה הנה" (תורת כהנים שם, לגירסת רבנו הלל והגר"א שם; כריתות שם), פעמים שכל מעשה עבירותיו חשוב אחת (רש"י שבת שם), והוא חייב אחת על כולם (תורת כהנים שם; שבת שם), ופעמים שהוא קרוי הנה, לשון רבים (רש"י שבת שם), והוא חייב על כל אחת ואחת (תורת כהנים שם; שבת שם וכריתות שם). כגון העושה מלאכה בשבת, וידע שהיא שבת, וטעה במלאכות וחשב שאינן מלאכות אסורות, ועשה מלאכות הרבה, מעין מלאכה אחת - שכולן תולדות של אותו האב, או אב ותולדות שלו, שאם עשאן בהעלם אחד אינו חייב עליהן אלא חטאת אחת (משנה שבת סח א) - ונודע לו בין מלאכה למלאכה שהמלאכה שעשה אסורה, חייב על כל העלם והעלם (תורת כהנים ז; כריתות שם), שכיון שנודע לו, הרי הן כשתי שגגות (רש"י שם ד"ה דהעלמות; רמב"ם שם)[2]. מהות הידיעה המחלקתהידיעה המחלקת היא ידיעת האיסור, שכשחטא היה סבור שהוא היתר, ולאחר מכן נודע לו שאיסור היה (רש"י עה"ת ויקרא ד כג), ושחטא בו (רש"י שבועות יח א ד"ה אכל), שחיוב חטאת תלה הכתוב בידיעה, שנאמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ (ויקרא ד כג. רש"י כריתות ד א ד"ה דהעלמות), ומכיון שאילו חטא באותה שעה שנודע לו היה מזיד, ולא היה בר קרבן, לפיכך דין הוא שהידיעה תחלק בין שוגג לשוגג (ריטב"א שבת עב א), אבל אם נודע לו שעשה מעשה איסור אלא שסבור הוא שלא חטא בכך, אינה ידיעה המחלקת (רש"י שבועות שם). כגון מי שבא על אשתו סמוך לוסתה ושגג, שסבור היה שיספיק לגמור ביאתו לפני שתראה, אבל יודע היה שאסור לבעול סמוך לוסת (ראה ערך וסת: עונת הוסת), והרגישה האשה שנטמאת בשעת תשמיש, ואמרה לו נטמאתי, שאסור לו לפרוש הימנה בקשוי (ראה ערך נדה), והוא לא ידע שאסור, ופירש מיד כשהוא מתקשה, חייב שתי חטאות, אחת על כניסתו, שהרי בעל נדה (ראה ערך בועל נדה), ואחת על יציאתו, שיציאתו הנאה לו כביאתו, ויש כאן ידיעה באמצע, שכשאמרה לו נטמאתי נודע לו שחטא בכניסתו. במה דברים אמורים כשידע שאסור לבעול סמוך לוסת, ולא ידע שאסור לפרוש מן הטמאה מיד, שנמצאו לו שתי העלמות, אבל אם לא ידע שאסור לבעול סמוך לוסת, ולא ידע שאסור לפרוש מן הטמאה מיד, אף על פי שפירש מיד בקשוי אינו חייב אלא חטאת אחת, מפני שכניסתו ויציאתו שהן כשתי בעילות, בשגגה אחת הן ובהעלם אחד עשה הכל (שבועות יח א, ורש"י ד"ה אכל שני; רמב"ם שגגות ה ז), שידיעת הטומאה אינה חשובה ידיעה המחלקת, לפי שסבור הוא שאנוס הוא על הכניסה ואינו חייב עליה, שהרי אינו יודע שמוזהרים ישראל לפרוש מנשותיהם סמוך לוסתן, ונמצא שלא היתה לו ידיעה שחטא (רש"י שם). ואם עשה מלאכה בשבת בשגגת שבת וזדון מלאכה, וחזר ועשה אותה מלאכה בזדון שבת ושגגת מלאכה, שלהלכה מתכפר הוא על שתיהן בקרבן אחד (אביי ורבא בשבת ע ב - עא א; רמב"ם שם ז י), נחלקו ראשונים:
ידיעת ספקמי שהיו מונחים לפניו שתי חתיכות - אחת של חלב, ואחת של שומן, ואכל אחת מהן כסבור שומן היא, ואחר כך נודע שהאחת היתה חלב, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן - שחייב אשם-תלוי (ראה ערכו) - ואחר שנודע לו הספק אכל עוד חתיכה משתי חתיכות אחרות, ונסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן, נחלקו תנאים אם הידיעה שבינתיים מחלקת להתחייב בשתי אשמות:
ידיעת ספק בתחילה ובינתייםאכל חתיכה אחת משתי חתיכות, ואחר כך נסתפק לו אם של חלב אכל או של שומן, וחזר ואכל חתיכה אחרת משתי חתיכות, ונסתפק לו אם חלב אכל או שומן, ואחר כך נודע לו בוודאי שחלב אכל בראשונה ובשניה, באופן שמחמת הידיעה הוודאית לבדה לא היה חייב אלא חטאת אחת, נחלקו אמוראים אם ידיעת הספק שבינתיים שהיתה לו בתחילה מחלקת לחטאות:
יום הכפוריםלסוברים שידיעת ספק מחלקת לחטאות, הוא הדין שיום-הכפורים (ראה ערכו) מחלק, שכיון שמכפר הוא על עבירות שחייבים עליהן אשם תלוי הרי הוא כידיעת ספק (ראה ערך יום הכפורים), ולפיכך אם אכל כזית - ספק - חלב לפני יום הכפורים, וכזית - ספק - חלב אחר יום הכפורים בהעלם אחד, מביא שתי חטאות (רבא בר חנן בדעת אביי בכריתות יח ב), אם נודע לו אחר יום הכפורים על שניהם שוודאי חלב אכל (תוספות שם ד"ה אלא). וכן אם אכל כזית חלב בשחרית ביום הכפורים וכזית במנחה, הואיל והיתה שהות בינתיים שהיה יכול לידע, מביא שתי חטאות (איכא דאמרי בשמו, בגמ' שם), וכן אם אכל ושתה ביום הכפורים בהעלם אחד, מביא שתי חטאות, שאי אפשר שלא שהה בינתיים שיעור כדי לידע, לפי שידיעת ספק מחלקת לחטאות, לדעתם, כשם שמחלקת לאשמות, ויום הכפורים במקום ידיעת ספק הוא (גמ' שם, ורש"י ד"ה דמתיידע). אבל אם נהנה מן ההקדש פחות משיעור מעילה לפני יום הכפורים, והשלים לכשיעור אחרי יום הכפורים, הרי זה חייב בקרבן מעילה, שנאמר: תִמְעֹל מַעַל (ויקרא ה טו), לרבות (גמ' שם), ואין יום הכפורים נחשב כידיעת ספק לחלק ולפוטרו, לפי שאינו מכפר אלא על איסור ולא על ממון (תירוץ ראשון בגמ' שם), או לפי שאינו מכפר על חצי-שיעור (ראה ערכו. תירוץ שני בגמ' שם). וכן אם אכל ספק חלב פחות משיעור חיוב ביום הכפורים עם חשיכה, והשלים לכשיעור של ספק חלב בליל מוצאי יום הכפורים, חייב להביא אשם תלוי, משום שאין יום הכפורים מכפר על חצי שיעור, ואינו מחלק לפטור (משנה למלך שגגות ג ט). ידיעה לאחר מעשה אחרוןאכל כזית חלב, וחזר ואכל עוד כזית חלב בהעלם אחד, ואחר כך נודע לו על הראשון שחלב היה, וחזר ונודע לו על השני - שנמצא שהיו לו שתי ידיעות, אבל לא ידיעה בין שתי העלמות - נחלקו אמוראים אם הידיעה מחלקת:
במה דברים אמורים, כשהיה הפרש בין אכילת כזית לכזית, ולא אכלם באכילה אחת אלא בשתי אכילות, אבל באכילה סמוכה זו לזו, הכל מודים שאין הידיעה מחלקת (מהר"י בירב נב, בדעת הרמב"ם; כסף משנה ולחם משנה שם ו יא, בשמו). ולפיכך אם אכל שני כזיתי חלב בהעלם אחד, ונודע לו על אחד מהם, והביא עליה חטאת, ראשון ושני מתכפרים בה (אביי ורבא בשבת עא א; רמב"ם שם), והדברים אמורים שאכלם בסמוך באכילה אחת, שלא היה הפרש זמן בין אכילת הראשון לשני (מהר"י בירב שם)[5]. הפריש קרבן קודם שנודע לו על השניהפריש קרבן לחטאו הראשון קודם שנודע לו על השני, וחזר ונודע לו על השני, הכל מודים שאינו חייב אלא אחת, שאין ההפרשה מחלקת (רב אשי בשבת עא ב). ימים שבינתייםעשה מלאכה בשבת ושכח שהיום שבת, אבל יודע הוא שמלאכה זו אסורה בשבת, וכן בשבת שניה שכח שהיא שבת וחזר ועשה בה אותה מלאכה - או מעין אותה מלאכה, כגון שבראשונה זרע, ובשניה נטע (רמב"ם שגגות ז ט) - הרי זה חייב על כל אחת ואחת (משנה שבת סז ב, ורש"י ד"ה היודע שהוא שבת), שהימים שבין שבת לשבת הרי הם כידיעה אחת לחלק (רבה בכריתות טז א; רמב"ם שם). הלכה זו נלמדת משני הכתובים שנאמרו בשמירת שבת, כתוב אחד אומר: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת (שמות לא טז), שמשמע שמירה אחת לשבתות הרבה, וכתוב אחד אומר: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ (ויקרא יט ל), שמשמע שמירה לכל שבת ושבת (רב נחמן בשמו של רבה בר אבוה בשבת סט ב), לא מסרן הכתוב אלא לחכמים להודיעם מסברא, שאם שכח ששבת היום אבל יודע עיקר איסורה של השבת, ימים שבינתיים הם כידיעה לחלק, וחייב על כל שבת ושבת (רש"י שם ד"ה תשמורו). ואם שגג מתוך ששכח עיקרה של שבת, כסבור אין שבת בתורה, אינו חייב אלא אחת (משנה שם סז ב, ורש"י ד"ה השוכח; רמב"ם שגגות ו ב), שעל כך הזהירה התורה בשמירה אחת לשבתות הרבה (רש"י שם ד"ה אינו חייב)[6]. מהי הידיעה המחלקתבפירושה של ההלכה שימים שבינתיים מחלקים, נחלקו ראשונים:
נדהמלבד הלימוד מהכתובים (ראה לעיל) אמרו בתלמוד עוד שלמדים ההלכה לענין שגגת שבת שימים שבינתיים הרי הם כידיעה לחלק, מנדה, שכשם שהבא על הנדה בשגגה, וטהרה מנדתה וטבלה, וחזרה וראתה נדה, ובא עליה פעם שניה באותה שגגה עצמה, חייב על כל פעם ופעם, אף על פי שהוא בהעלם אחד, שהטבילה היא כמו ימים שבינתיים (רב חסדא בכריתות טז ב, לפי רבא בגמ' שם יז א, בדעת רבי אליעזר במשנה שם טז א), כך בשבת הימים שבינתיים מחלקים (ראה לעיל). כשידע ששבתשגג במלאכה אבל ידע ששבת היתה, וחזר ושגג בה בשבת אחרת, הימים שבינתיים אינם חשובים ידיעה לחלק (כן משמע מהמשנה שבת סז ב), שמשום הפסק הימים אין לו לדעת אלא אם כן ישב ועסק לפני חכמים בהלכות שבת (רש"י שם ד"ה היודע שהוא שבת), והימים שבינתיים אינם ימי היתר, לפי שלא יצא מהעלמה הראשונה (שיטה מקובצת כריתות שם). ידיעה לחצי שיעורשגג וכתב שתי אותיות בשבת - שהוא שיעור מלאכת כותב (ראה ערכו), שבפחות מכך אינו חייב (ראה ערך כותב) - ובין כתיבת אות אחת לאות שניה נודע לו שחטא, ושוב שכח וכתב האות השניה, נחלקו תנאים אם הידיעה שבינתיים מחלקת להקל עליו ולפוטרו:
לפיכך אם אכל כחצי זית חלב בשוגג ונודע לו, וחזר ואכל חצי זית אחר בהעלם שני - פטור, שהרי נודע לו בינתיים, ויש ידיעה לחצי שיעור (רמב"ם שם; מאירי שם), וכן המוציא חצי גרוגרת ועוד חצי גרוגרת בשבת בשתי העלמות - ששיעור הוצאה בשבת להתחייב עליה הוא כגרוגרת (ראה ערך מוציא) - פטור (שבת פ א), שיש ידיעה לחצי שיעור (רש"י כריתות יז א ד"ה בשתי העלמות). אכל כזית ומחצה ונודע לו על כזיתאכל כזית ומחצה חלב בהעלם אחד, ונודע לו על כזית, וחזר ואכל כחצי זית בהעלמו של שני, אינו חייב אלא חטאת אחת, שאין כחצי זית אחרון מצטרף לכחצי זית ראשון אף על פי שהוא בהעלמו (שבת עא ב; רמב"ם שגגות ו י). ואפילו הסוברים שידיעה לאחר מעשה שני מחלקת (ראה לעיל: ידיעה לאחר מעשה אחרון), מודים בזה שאינה מחלקת (גמ' שם), שנאמר: מחטאתו והביא - וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ וגו' עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא (ויקרא ד כו. רש"י שם ד"ה על חטאתו) - שאם נתכפר על מקצת מחטאתו, פטור על הנשאר (רבנו חננאל שם ד"ה אתמר). כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת באחרתכתב אות אחת בשבת זו, ואות אחת בשבת אחרת, הרי זה פטור (תוספתא שבת (ליברמן) יא יז; כריתות טז ב), שנאמר: כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (שמות לה ב), בו, ולא בו ובחברתו (מכילתא דרשב"י שם; ירושלמי שבת ז א), ונחלקו תנאים אם דברי הכל היא, ואף הסוברים שאין ידיעה לחצי שיעור מודים בה שאין שני ימים מצטרפים למלאכה אחת (תוספתא שם; ברייתא בכריתות שם); או שהדבר תלוי במחלוקת אם יש ידיעה לחצי שיעור (ברייתא אחרת בכריתות שם; ירושלמי שבת שם ויג א). בחייבי אשםאשם הבא בין על השוגג ובין על המזידעבירות שחייבים עליהן אשם, בין כשעוברים עליהן בשוגג, ובין כשעוברים עליהן במזיד, כגון הבא על שפחה-חרופה (ראה ערכו) [מי שחציה שפחה וחציה בת חורין, והיא מאורסת לעבד עברי] שמביא הבועל קרבן אשם שפחה חרופה (ראה ערך אשם: אשם שפחה חרופה), אם בעל חמש בעילות בשפחה אחת, ונודע לו על אחת מהן שחטא, ואחר כך נודע לו על השניה, וכן על כל אחת ואחת, אם הידיעה מחלקת לחייבו קרבן על כל ביאה וביאה, הדבר תלוי במחלוקת תנאים ואמוראים:
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
