|
יבש ביבש לח בלח הגדרה[1] - תערובת של איסור בהיתר, באופן שהאיסור עומד לעצמו אלא שאין מכירו, או באופן שנבללים יחד ואין להפריד ביניהם. השמות יבש ביבש, או לח בלח, לענין תערובת איסור בהיתר, לא הוזכרו בתלמוד, אבל הראשונים והפוסקים השתמשו בשמות אלו להגדרת אופני התערובת והחילוקים שביניהם לענין דיני ביטול ברוב או בששים (ראה ערך בטול אסורים וערך בטול ברוב וערך בטול בששים), בין בתערובת מין-במינו (ראה ערכו), ובין במין בשאינו מינו. לא נתכוונו בשמות הללו לאיסור היבש ולח מצד מהות החומר שלו, אלא כל שהאיסור עומד לעצמו ואינו נבלל עם ההיתר, ואין מכירו, הרי זה בכלל יבש ביבש (כן משמע מהתרומה נ; שו"ת הרשב"א א רפג, ועוד; בית יוסף יו"ד קט א, בשמו; רמ"א שם), וכל שגוף האיסור או טעמו נבלל עם ההיתר עד שבכל חלק מן התערובת יש שם מעט מממשו של האיסור או מטעמו, הרי זה בכלל לח בלח (כן משמע מהתרומה, ושו"ת הרשב"א, ובית יוסף, ורמ"א שם). גדרי ביטולםחתיכה של איסור - בין איסור אכילה בין איסור הנאה, מן התורה או מדרבנן, מלבד איסורים מיוחדים שנתמעטו (ראה להלן) - שנתערבה בחתיכות של היתר, מין במינו יבש ביבש ואין מכירה - בטלה ברוב (ראה ערכו. התרומה שם; שו"ת הרשב"א א תכה ותפה; רא"ש חולין ז לז; איסור והיתר הארוך כג ח-ט; טוש"ע יו"ד קט א, ורמ"א שם צח ד). מן התורה אחד בשניים בטל (גיטין נד ב), שנאמר: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג ב. רש"י גיטין שם ד"ה לא), ונחלקו ראשונים:
נתערב מין בשאינו מינובמה דברים אמורים, כשנתערב מין במינו (ראה ערכו) [שהאיסור וההיתר הם ממין אחד][2], אבל נתערב מין בשאינו מינו, לדברי הכל אף יבש ביבש שאין מכיר את האיסור - כגון שנתפוררו לחתיכות דקות (כן משמע מהתרומה שם, והטור שם) - אף על פי שמן התורה אף הוא בטל ברוב, מדרבנן צריך ששים (התרומה שם; ר"ן שם; טור ורמ"א שם), כיון שאם יבשלם יחד יתן האיסור טעם בהיתר (התרומה שם; טור שם), ויבוא לידי איסור תורה (ר"ן שם)[3]. וכן בתערובת לח בלח, אף על פי שבנתערב מין בשאינו מינו, שהטעם ניכר בו, אסור בנותן טעם, ואינו בטל אלא בששים, לפי שטעם-כעיקר (ראה ערכו) - ולדעת רוב הראשונים איסורו מן התורה (ראה ערך הנ"ל) - אם נתערב מין במינו מן התורה בטל ברוב, אלא שמדרבנן צריך ששים, גזירה משום מין בשאינו מינו (התרומה שם, על פי זבחים עח ב ועט א, וחולין צז ב; תורת הבית הארוך שם; טוש"ע יו"ד צח ב). איסורים הבטלים בשיעור אחרבחלק מהאיסורים נאמרו שיעורים אחרים לביטולם:
איסורם שאינם בטליםויש איסורים שלעולם אינם בטלים, ואוסרים בכל שהוא: חמץ בפסח (ראה ערך חמץ), טבל (ראה ערכו), יין- נסך (ראה ערכו), עבודה-זרה (ראה ערכו), ופירות-שביעית (ראה ערכו)[4]. גדר הביטול של יבש ביבשבגדר דין ביטול ברוב של יבש ביבש, נחלקו הראשונים:
וכתבו הפוסקים שההלכה כדעה הראשונה (טוש"ע שם א-ב), ומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על דברי המקילים (רמ"א שם)[5]. גדר הביטול של לח בלחגדר דין ביטול של לח בלח מין במינו, שמן התורה בטל ברוב (ראה לעיל), היינו שהמיעוט בטל לגמרי ונעשה כרוב (כן משמע מרש"י יבמות פב ב ד"ה נתן, וזבחים עח א ד"ה אי אפשר; כסף משנה אבות הטומאות א יז, בשם הר"י קורקוס) ושאף הסוברים בביטול ברוב של יבש ביבש שאין האיסור נהפך להיתר (ראה לעיל) מודים בביטול של לח בלח (באר יצחק יו"ד י). אף בביטול של לח בלח מין בשאינו מינו, ששיעורו בששים, לפי שכך ידוע להם לחכמים שבשיעור זה פוסק הטעם (ראה ערך בטול בששים) פירשו אחרונים שכיון שיש כאן ששים של אינו מינו כנגד האיסור, אין כאן איסור כלל, ונהפך הכל להיתר (ש"ך יו"ד רצט סק"א, לפי פרי מגדים, התערובת ב ב ד"ה ודע; פרי חדש יו"ד צח סק"ב), ואין זה מדין ביטול ברוב, שכיון שטעם כעיקר מן התורה הוא (ראה ערך טעם כעיקר) אינו בטל ברוב (נודע ביהודה תנינא יו"ד נד). כשהאיסור אינו בטלבאופנים שהאיסור אינו בטל, לפי שאין כאן רוב או ששים לבטלו, מצינו חומר בתערובת לח בלח מביבש ביבש, שכן כתבו ראשונים שבתערובת לח בלח מין בשאינו מינו, שאסורה משום טעם- כעיקר (ראה ערכו), נעשה ההיתר כולו איסור (רש"י פסחים מד ב ד"ה חייב וד"ה מפת; רשב"א חולין צט ב, בשם הראב"ד), שהרי ניכר האיסור וידוע הוא בכל ההיתר, וטעימתו זו היא הכרתו, כמו שנאמר: וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ (איוב יב יא), שאין חשיבות האוכל אלא בטעמו (רשב"א שם). ביבש טחון או דקקמח בקמחקמח שנבלל ונתערב בקמח אחר, נחלקו בו ראשונים:
אף בתערובת מין בשאינו מינו, שהדין הוא שלח בלח אינו בטל מן התורה ברוב, לפי שטעם כעיקר, וצריך ששים (ראה ערך טעם כעיקר), כתבו הפוסקים שקמח בקמח דינו כלח בלח (מנחת כהן שם, לדעה הראשונה הנ"ל; ש"ך יו"ד קט סק"י; חוות דעת שם באורים סק"ה), שאף על פי שאין האחד מקבל טעם מחברו, מכל מקום אם אוכל כל התערובת ביחד שייך בו דין טעם כעיקר, כיון שמרגיש טעם האיסור בפיו, וכשיש שם ששים בטל הטעם (חוות דעת שם). חטים בחטים ושאר דברים דקיםחטים או שעורים של איסור שנתערבו בשל היתר, דינם כיבש ביבש (כן משמע מתוספות יבמות שם, וזבחים שם, ומנחות שם; תוספות פסחים שם, ורמב"ם תרומות ג ד, לפי מנחת כהן שם). וכן שאר דברים דקים מאד, כגון אורז ודוחן וחרדל ושומשמין וכיוצא, דינם כיבש ביבש, בין להקל בין להחמיר, לפי שאין דברים אלו מתערבים ונבללים יפה זה עם זה עד שנאמר שבכל חלק מן התערובת יש מן האיסור, אבל לא יבשלם ביחד, ולא יאכלם בבת אחת, כדרך שאמרו - לדעת הראשונים הסוברים כן (ראה לעיל: גדרי ביטולם) - בתערובת יבש ביבש (מנחת כהן שם). בשר בבשרבשר שנחתך דק דק, דינו כיבש ביבש (אבקת רוכל רטו), אם אפשר להפריד כל חתיכה בפני עצמה, ואם לאו הרי זה לח בלח (בית דוד מז; ערוך השלחן יו"ד קט ג, בשמו), וכן בשר שנימוח דינו כלח בלח (רשב"א ור"ן חולין צט ב, בשם גאון). פירות בפירות וקטניות בקטניותוכן פירות או קטניות שנימוחו, דינם כלח בלח (פרי מגדים יו"ד צט, שפתי דעת ס"ק יג; חידושי רבי עקיבא איגר לשו"ע שם צב), כיון שהכל נבלל (חידושי רבי עקיבא איגר שם). בלח שאינו מתערבחבית וקדירהחבית יין של איסור שנתערבה בחביות יין של היתר, בטלה ברוב (רבנו ירוחם יז א; רמ"א יו"ד קלד ב) כדין יבש ביבש (כן משמע מפרי חדש יו"ד קי ד, ופלתי שם סק"ב). ויש מן האחרונים שכתבו כן בקדירה של תבשיל שנאסר משום בשר-בחלב (ראה ערכו), או בקדירה של שומן טריפה שנתערבה בקדירות של היתר, שאף על פי שמה שבתוכן הוא לח, אין דינן כלח בלח להצריכן ששים אף במין במינו (ראה לעיל: גדרי ביטולם), כיון שאין הרוטב או השומן שבקדירה זו מתערב עם השאר, ואי אפשר שיתן האחד טעם בחברו (בית יצחק יו"ד א קי; עמודי אור נב). שומן שנקרש ושמן צףאף בשומן שנקרש, יש מן האחרונים שכתבו שכיון שאינו מתערב דינו כיבש ביבש (נודע ביהודה תנינא יו"ד נ; נפש חיה יו"ד טו), והוא הדין בשמן שדרכו לצוף למעלה, או משקים כבדים שדרכם לצלול למטה, יש מן האחרונים שכתב שאף אם אין שם ששים, יכול לקבל מה שלמעלה, או יניחנו לצלול למטה, שאף אם נתערבו קצת יש בהם שיעור ביטול (יד יהודה יו"ד קט, פירוש הקצר סק"ג). ביצהביצה של איסור - כגון של עוף טמא או טרפה - שנתערבה בביצים של היתר, אם הן שלמות בקליפתן דינן כיבש ביבש, והדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם ביצה שנתערבה באחרות בטלה ברוב, או שהיא בכלל בריה (ראה ערכו) או דבר-שבמנין (ראה ערכו) ואינה בטלה (ראה ערכים הנ"ל), אבל אם נשתברו בקערה, שוב אין תורת יבש עליהן (בית יוסף יו"ד פו ג); ויש שכתבו לחלק, שהחלבונים שמתערבים יפה, דינם כלח בלח, אבל החלמונים שכל אחד עומד בפני עצמו, דינם כיבש ביבש, אלא שאם הם טרופים יחד הכל נקרא לח בלח (פרי חדש יו"ד קט ג; פרי מגדים שם, שפתי דעת סק"ג). כשנמצא האיסור במקום ידועאף בכל תערובת לח בלח, יש מן הפוסקים שכתבו, שאם האיסור נמצא במקום ידוע ולא ניעור בהיתר - אינו בטל (ט"ז או"ח תסז ס"ק יח, על פי טוש"ע יו"ד צב ב; שלחן ערוך הרב או"ח שם מו). תערובת יבש בלחכשהאיסור עומד בפני עצמויבש ביבש שאמרו בדין ביטול ברוב (ראה לעיל: גדרי ביטולם) נאמר אף בחתיכות שנתבשלו במים, או במשקים אחרים, כל שהאיסור עומד בעצמו (הרשב"א בתורת הבית הארוך ד א, ושו"ת א רפג, ועוד; בית יוסף יו"ד קט א, בשמו; ש"ך שם סק"ד),שכן פירשו בתלמוד אותה ששנינו בגיד-הנשה (ראה ערכו) שנתבשל עם הגידים של היתר ואינו מכירו, שכולם אסורים (משנה חולין צו ב), שהטעם שאינו בטל ברוב, לפי שהוא בכלל בריה (ראה ערכו) שאינה בטלה (גמ' שם ק א). וכן חתיכה של נבלה או של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות ואינו מכירה, שכולן אסורות (משנה שם צו ב), הטעם שאינה בטלה לפי שהיא חתיכה-הראויה-להתכבד (ראה ערכו. גמ' שם ק א), שאם לא כן היה האיסור בטל ברוב, כדין יבש ביבש (רשב"א שם ושם), כל שאין רוטב של איסור נבלע בו (שו"ת הרשב"א שם), שאף על פי שהטעם שנתנה החתיכה במה שבקדירה נחשב כלח בלח, החתיכות עצמן דינן כיבש ביבש (כרתי שם סק"ג). כשהאיסור ניכראף יבש שנתערב בלח וניכר האיסור - אינו בטל (כן משמע מתוספות נזיר לו א ד"ה אמר), ולכן עכבר שנפל לשכר או לחומץ, שדוקא אם נימוח לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות, המשקה מותר אם יש בו ששים כנגד האיסור, כדין לח בלח (איסור והיתר הארוך לב ט, בשם המרדכי; טוש"ע יו"ד קד א), אבל אם נחתך לחתיכות דקות, אינו מותר אלא אם כן סיננו במסננת של בגד, שלא יעבור מן העכבר כלום (ראב"ן עבודה זרה סח ב; מרדכי שם תתנה; טוש"ע שם)[7]. ואף באופן שאי אפשר לסננו, כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב - הכל אסור, ואין שם ביטול, שחוששים שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש (טוש"ע שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
