|
לא בשמים היא הגדרה[1] - גילוי משמים שיש בו חידוש מצוה או פסיקת הלכה, אין בכוחו לשנות מהמסור בידנו חידוש והזכרת הלכהגילוי משמים - נבואה (ראה ערכו. ראה להלן), רוח הקודש (רבנו גרשום תמורה טז א; כפות תמרים סוכה לב ב ד"ה נקטם; תורת נביאים א)[2], בת-קול (ראה ערכו. ראה להלן), אות ומופת (כן משמע מרמב"ם יסודי התורה ט ד), מלאך המלמד תורה ומגלה דינים (מור וקציעה כד), אורים-ותומים (ראה ערכו. כן משמע מתורת הנביאים א, על פי עירובין מה א) ושאלת חלום (שבלי הלקט קנז) - אין מחדשים מצוה או הלכה על פיו (כן משמע משבת קד א, ומגילה ב ב, ויומא פ א, וירושלמי מגילה א ה; רמב"ם שם א), ולא מזכירים על ידו הלכה שנשתכחה (תמורה טז א) לאחר פטירת משה רבנו (כן משמע ממהרש"א שם; סדר משנה שם ד; חתם סופר או"ח רח), ושלשת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, ואמרו לו ליהושע שישאל עליהן - מן השמים (מהרש"א שם) - אמר להם לא בשמים היא (גמ' שם), שנאמר: אֵלֶּה הַמִּצְוֹת (ויקרא כז לד), ודרשו: אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (תורת כהנים בחקותי פרק יג ז; ירושלמי שם; שבת ומגילה ויומא ותמורה שם; רות רבה שם; מיוחס ליונתן ויקרא שם), ונאמר: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא (דברים ל יב. רמב"ם שם), שלא נשתייר הימנה - מן התורה - בשמים (דברים רבה ח ו), שכבר ניתנה לנו כולה (רבנו גרשום תמורה שם), ואין בה חסרון, ואין הקדוש ברוך מחליף בה דבר (רב ניסים גאון ברכות יט א)[3]. הכרעה במחלוקת חכמיםחכם יחיד שנחלק על חכמים רבים (ראה ערך הלכה א: על פי הרוב), ויצאה בת קול שהלכה כמותו, נחלקו בו תנאים:
להלכה נחלקו ראשונים:
ספק שאין בו הכרעהמן האחרונים יש מחלקים, שבמקום שחכמי התורה יכולים להכריע את הספק, אין פוסקים על פי גילויים משמים, אבל בספק שאין בו הכרעה, כגון דבר שנחלקו בזמן הסנהדרין, ועמדו במחלוקתם בלא הכרעה, פוסקים על פי גילויים משמים, וכמו שפסקו הלכה כבית הלל נגד בית שמאי על פי בת קול (ראה לעיל), שלא היה מי שיוכל להכריע במחלוקתם (כן מצדד בשם הגדולים, גדולים, רבנו יעקב החסיד; כן משמע מדרכי הוראה (אליאשברג) ח), והרי עיקר טעם דעה זו ידענו כבר קודם אותו גילוי משמים. ובזמן שלאחר הגאונים אין ביד חכמי הדור להכריע הלכה, ולפיכך אם הופיעה רוח הקודש על גדול הדור יש לסמוך על הכרעתה, ומכל מקום חכם אחר המביא ראיות על פי התורה, יכול לחלוק על מה שאמר אותו חכם על פי רוח הקודש, שלא בשמים היא (שם הגדולים שם). וכן יש מן האחרונים שכתב שגילוי משמים הבא להכריע בספק ששני הצדדים ידועים אלא שאין בו הכרעה, אפשר להכריע על פיו, שאין כאן חידוש תורה ממש, כיון שהספק בשני צדדיו בנוי על פי התורה, ולכן פסקו הלכה כבית הלל על פי בת קול (ראה לעיל), ולא אמרו לא בשמים היא אלא במקום שאין ידועים כלל סברות צדדי הספק, שזה כתורה חדשה, ולכן לא יכלו לחדש ההלכות שנתשכחו בימי אבלו של משה (ראה לעיל. משפט כהן צב, ועץ הדר סעיף לד, ואגרות הראיה א עמ' קכד). לשאול מלכתחילהאף לסוברים שפוסקים על פי נבואה ורוח הקודש, מכל מקום אין נביא רשאי לשאול עליו (ראש דוד פרשת נצבים וילך בשם ר"מ גלנטי, ומשפט כהן צב, בדעת התוספות; ערוך לנר סוכה מד א, בדעת רש"י); ואם שאל, אפילו נענה, אין לחדש או לפסוק הלכה על פי מה שנענה, ולכן אין הלכה כרבי אליעזר, שהבת קול יצאה מן השמים רק לאחר שאמר: מן השמים יוכיחו (ראה בבא מציעא שם. משפט כהן שם). מדוע הכרעת הספק אינה אפשרית על פי נבואהבטעם שמסרה התורה הכרעת הספקות לחכמים ולא לנביאים, יש ראשונים שביארו שהוא לפי שהנביאים אינם מתנבאים בכל עת, ואם הכרעת הספקות תהיה תלויה בנביאים, הרי שבזמן שלא תהיה נבואה לא יהיה אפשר לפשוט את הספקות; ועוד, שטוב שתימסר ההכרעה לחכמים שיסכימו עליה בטעם וראיה, משתימסר לנביא שפעמים שהוא מוחזק לנביא על פי אות, והאות אפשר שיהיה בכישוף (דרשות הר"ן שם); ומן האחרונים יש שביארו שאם היינו שומעים לנביא בדבר הלכה, יכול לבוא מזה עקירת כל התורה, שיש לחוש שיבוא אדם ויעשה מופתים בתחבולות ובכישוף, וישנה את כל המצוות שבתורה, ולפיכך קבע הקדוש ברוך הוא כלל שלא בשמים היא, ואין נביא רשאי לחדש דבר (שו"ת חתם סופר או"ח רח). ספק במציאותספק במציאות הנוגע להלכה - ובכלל זה ספק בטבע הדברים, כגון אם הקובע סעודה על יין, קביעות היא (תורת נביאים ב, על פי ברכות לה ב) - והתבררה המציאות על פי גילוי משמים, נחלקו אחרונים:
כשאומר בנבואה הלכה בשם חכםנביא שאמר הלכה בשם חכם, אם אי אפשר לברר שכך אמר החכם, אין שומעים לו (שו"ת חתם סופר או"ח רח; שני אליהו ב ד, בדעת הרמב"ם), שכיון שהדבר נודע לנו באמצעות נבואה, הרי זה בכלל לא בשמים היא (שני אליהו שם). בית המקדש וכליובניין בית-המקדש (ראה ערכו) ועשיית כלי-המקדש (ראה ערכו), עושים אותם על פי נביא (חתם סופר בשו"ת או"ח רח, ושם יו"ד רלו, ותורת משה שמות כה ט; תפארת ישראל מדות ג א; בית שערים יו"ד שלב; משפט כהן צב) - אף באופנים שאין פוסקים על פי גילוי משמים (ראה לעיל) - שנאמר: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ (שמות כה ט), ודרשו חכמים: וכן תעשו - לדורות (שבועות טו א), ופירשו שכמו שהראה הקדוש ברוך הוא למשה את תבנית המשכן, כך לדורות מראה הקדוש ברוך הוא לנביאים את תבנית המקדש, ובונים את המקדש על פיהם (חתם סופר שם ושם ושם; בית שערים שם). ואף על פי שבשאר מצוות אין שומעים לנביא לשנות, מצות בניין בית המקדש ועשיית כליו ניתנה כך מתחילה, על מנת שיהיה אפשר לשנות בעשייתם על פי נבואה (תורת משה שם), וזהו ששנינו: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם (דברים יב ה), דרוש על פי נביא (ספרי ראה סב), שבענייני מזבח, וכן כל ענייני תכנית המקדש ובניינו, מסור לנביא להודיעם, או אף לדרוש ממנו שישאל מן השמים בנבואה לבררם (ראה לעיל. משפט כהן שם)[5]. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
