|
כתיבת סתם הגדרה[1] - דיני כתיבת ספר תורה, נביאים וכתובים, תפילין ומזוזה, בכדי להכשירם למצוותיהם הסופרהדין והטעםאין כשר לכתיבת סת"ם (ספר תורה, תפילין, מזוזה) אלא המְצוּוֶה על הנחת-תפלין (ראה ערכו. רמב"ם תפילין א יג, על פי ברייתא דלהלן), שנאמר: "וקשרתם... וכתבתם" (דברים ו ח - ט), ודרשו חכמים: כל שישנו בקשירה - שחייב בהנחת תפילין (ראה רש"י גיטין מה ב ד"ה עבד) - ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה, אינו בכתיבה (תני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא בגיטין שם, ומנחות מב א[2]; רמב"ם שם; שו"ע או"ח לט א[3]). לפיכך גוי (ראה ערכו) - שאינו שייך במצוות כלל (ראה ערך גוי: בדיני התורה בכלל. חידושים מכתב יד המיוחסים לריטב"א (מהדורת מוסד הרב קוק), גיטין שם (ובמהדורת מכון - ירושלים הם חידושי הרמ"ה)) - וכן עבד (ראה ערכו) ואשה (ראה ערכו) - שאינם חייבים בהנחת תפילין, לסוברים כן (ראה ערך הנחת תפילין. תוספות רי"ד גיטין שם; חידושים מכתב יד שם) - וכן קטן (ראה ערכו) - אפילו הגיע לחינוך (שו"ע או"ח שם), שפטור מן המצוות (ראה ערך חרש שוטה וקטן. חידושים מכתב יד שם) - פסולים לכתיבת סת"ם (גיטין שם, ורש"י שם, ומנחות שם ב; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שם לענין תפילין[4], ושו"ע יו"ד רפא ג לענין ספר תורה). אותה ששנינו בברייתא שספר תורה שכתבו גוי כשר לקרות בו (גיטין שם), יש שכתבו, שברייתא זו חולקת וסוברת שאין מקישים קשירה לכתיבה, ואף הפטור מהנחת תפילין כשר לכתיבת סת"ם (תוספות רא"ש גיטין שם ד"ה ואמרי, על פי רש"י שם ד"ה ואמרי, ושם ד"ה שחזר; מהרש"א גיטין שם; מגן אברהם לט סק"ז). ויש שכתבו, שאין חולק על הדרשה של "וקשרתם... וכתבתם" (רמב"ן גיטין שם; מגן אברהם ומחצית השקל שם, בדעת הרא"ש שם ד מה), ופירשו שאותה ששנינו שספר תורה שכתבו גוי כשר לקרות בו, אין הדברים אמורים בגוי, אלא בגר שחזר לסורו מחמת יראה, שלדעתם חשוב כמי שישנו בקשירה (רמב"ן שם; חידושים מכתב יד שם; מחצית השקל שם). טעם הפסול לכתיבת מזוזהבטעם פסולו של מי שאינו בקשירת תפילין לכתיבת מזוזה (ראה ערכו), אף שחייב במזוזה - כגון אשה, שפסולה לכתיבת מזוזה (ראה לעיל), אף שחייבת במזוזה (ראה ערך אשה, וערך מזוזה) - כתבו ראשונים, שמן הדרשה של "וקשרתם... וכתבתם" למדים לפסלו אף לכתיבת מזוזה (תוספות גיטין מה ב ד"ה כל; רא"ש שם ד מה; ראשונים גיטין שם), שהרי הכתוב "וכתבתם" נאמר לענין מזוזה (ראשונים שם), ודרשו כל שאינו ב"וקשרתם" של תפילין אינו ב"וכתבתם" של מזוזה (שאגת אריה לה). מגילהמגילה (ראה ערכו), יש מהאחרונים שכתבו, שהחייב בקריאתה כשר לכתיבתה, אף שאינו בקשירת תפילין - כגון אשה, שחייבת בקריאת המגילה (ראה ערך אשה, וערך קריאת המגלה (ושם שיש סוברים שחייבת רק בשמיעתה)), ופטורה מהנחת תפילין, לסוברים כן (ראה ערך הנחת תפילין) - שלדעתם אין פסול לכתיבה אלא מי שאינו מחויב באותו דבר (שו"ת נשאל דוד או"ח ל; פרי מגדים או"ח תרצא משבצות זהב סק"ב; ערוך השלחן או"ח שם ג), או שאין הפסול של מי "שאינו בקשירה" אמור אלא בסת"ם השייכים בדרשה של "וקשרתם... וכתבתם", אבל מגילה אינה שייכת בדרשה זו (ברכי יוסף או"ח שם סק"ו, ומחזיק ברכה שם, על פי תוספות גיטין מה ב ד"ה כל). ויש שכתבו, שכל מי "שאינו בקשירה", אף שחייב בקריאת המגילה, מכל מקום, פסול הוא לכתיבתה (חידושי רבי עקיבא איגר או"ח שם ב, וראה שם שסיים בצריך עיון; לשכת הסופר (וצוהר הלשכה) א א, בדעת התוספות שם; אבני נזר או"ח תקטז ד, ושם תקיז ו), שלדעתם מי שאינו בקשירה פסול לכל דבר הצריך "כתיבה", ומגילת אסתר צריכה כתיבה כספר תורה (צוהר הלשכה שם. וראה אבני נזר תקיז שם), או משום שדיני כתיבת מגילת אסתר נלמדים בגזרה שוה של "כתיבה כתיבה" מתפילין ומזוזה, שנאמר בה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר (אסתר ט כט. צוהר הלשכה שם). נביאים וכתוביםנביאים-וכתובים (ראה ערכו), נחלקו אחרונים אם מי שאינו בקשירת תפילין כשר לכתיבתם:
כשאינו מניח תפילין מחמת אונסכתבו אחרונים בגידם שנקטעה זרועו השמאלית - שפטור מן התפילין, לסוברים כן (ראה ערך גדם) - שחשוב "ישנו בקשירה" וכשר לכתיבת סת"ם, שהרי הוא חייב במצות תפילין, אלא שאינו יכול לקיימה (מגן אברהם שם סק"ה). וכן בחרש (ראה ערכו) ושוטה (ראה ערכו), יש מן האחרונים שנסתפק שמא חשובים הם שישנם בקשירה, שבני חיוב הם, ואינם פטורים אלא מחמת האונס (פרי מגדים פתיחה כוללת ב ג, ושם, או"ח אשל אברהם לט סק"א, שנראה שמצדד שהם פסולים. וראה ערך חרש שוטה וקטן). הפורק מעליו עול מצוותהפורק מעליו עול מצוות, כתבו ראשונים, שפסול לכתיבת סת"ם (ראה להלן), ולדעתם, אותה ששנינו במומר (ראה ערכו) לכל התורה, ובמוסר (ראה ערכו) שפסולים לכתיבת סת"ם (ברייתא גיטין מה ב; רמב"ם תפילין א יג, וכסף משנה שם; טוש"ע או"ח לט א, לענין תפילין, ושו"ע יו"ד רפא ב, לענין ספר תורה), הוא משום שפרקו מעליהם עול מצוות (רש"י גיטין שם ד"ה מומר; רמב"ם שם, וכסף משנה שם, ובית יוסף או"ח שם, בדעתו; תוספות רי"ד שם; ריטב"א שם), ואינם מאמינים במצוות התורה (רמב"ם ובית יוסף שם; שו"ע שם), ובכלל זה במצות תפילין (רמב"ם שם, ורבנו מנוח ובית יוסף שם, בדעתו), וכל שאינו מאמין במצות תפילין - כהלכתה (דרישה או"ח שם אות א) - פסול לכתיבת סת"ם (רמב"ם שם; שו"ע שם). מומר לעבירה אחתבדיני מומר לעבירה אחת הפסול לכתיבת סת"ם, מצאנו כמה גדרים כדלהלן:
כשאינו מקיים מצוות מחמת אונסמי שאינו מקיים את מצוות התורה מחמת יראה, כגון שחושש שמא יהרגוהו גוים, כשר לכתיבת סת"ם (שו"ע או"ח לט ג, לענין תפילין, ויו"ד רפא ב, לענין ספר תורה. וראה מגן אברהם שם סק"ז, ומשנה ברורה שם ס"ק יא), שאף שהיה לו למסור את הנפש על האמונה, מכל מקום אין דינו כפורק עול מצוות, שהרי הוא אנוס (משנה ברורה שם). ואם יכול להניח תפילין בצנעה ללא חשש, ואינו מניח - משום שמתעצל (משנה ברורה שם בדעת המגן אברהם) - נחלקו אחרונים בדעת ראשונים:
מי שאינו חייב במקצת מן המצוותמי שאינו חייב במקצת מן המצוות, כגון גר או ממזר - שאינם מוזהרים על כמה מן המצוות, כגון על פסולי-קהל (ראה ערכו. ראה ערך גר: בחתנות, וערך ממזר. פרי מגדים או"ח תרצא משבצות זהב סק"ב; נודע ביהודה תניינא יו"ד קפב בדעת הש"ך דלהלן) - או עבד או אשה, נחלקו בו אחרונים:
לכתיבת תפילין, כתבו אחרונים, שהכל מודים שאין לפסול מי שאינו בכל המצוות (אליה רבה או"ח נג ס"ק כב; פרי מגדים שם לט אשל אברהם סק"ט, בדעת דרכי משה שם אות א, שגר וממזר כשרים לכתיבת תפילין ומזוזות), שהרי אין בהן אלא מצות עשה אחת, ואף הוא חייב בה (פרי מגדים שם). מי שאינו יודע לקרואמי שאינו יודע לקרוא, אינו רשאי לכתוב ספר תורה (מסכת סופרים א; אור זרוע א תקנה, והובא במרדכי סוף הלכות קטנות), וכן תפילין ומזוזות (שו"ע או"ח לב ל, בתפילין. וראה מקרא סופרים שם (יב ב)), שבקל יכול לטעות, ואינו מרגיש (לבוש או"ח שם כט; שו"ע הרב שם מד). ויש מי שכתב, שדווקא ספר תורה אינו רשאי לכתוב, לפי שאסור לכתוב אפילו אות אחת בספר תורה שלא מתוך הכתב (ראה להלן: מעשה הכתיבה), אבל רשאי הוא לכתוב תפילין ומזוזות, שהרי אין איסור לכתבם שלא מתוך הכתב (ראה להלן שם. נחלת יעקב על מסכת סופרים שם). צריך להיות ירא שמים ובקי בהלכותסופר הכותב תפילין, צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר השם, לפי שאם חיסר או הותיר אות אחת - התפילין פסולות, ונמצאו המניחים אותן מברכים בכל יום ברכה לבטלה, ואף שרויים בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה (רא"ש הלכות תפילין סדר תיקון התפילין וכתיבתן; טוש"ע או"ח לב כ. וראה לשכת הסופר א א). וכתבו אחרונים, שאף הכותב ספרי תורה ומזוזות צריך להיות בקי בכל הלכות סת"ם וכתיבתם, וכן צריך להיות מומחה למלאכתו (מלאכת שמים כלל א), ואין להתיר - בזמן הזה (שואל ומשיב להלן) - לאדם לעסוק בכתיבת סת"ם, אלא אם כן יש לו כתב קבלה ממומחה שהוא יודע הלכות אלו (שו"ת יהודה יעלה רחצ; שו"ת שואל ומשיב קמא ג קלג, על פי מלאכת שמים שם[6]). מכשירי הכתיבהכתיבת ספר תורהספרי תורה נכתבים על גבי עורות (תנא דבי מנשה בשבת עט ב, וראה גמרא שם; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א א; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע יו"ד רעא א), וספר תורה שנכתב על גבי נייר - העשוי מעשבים כתושים שמדבקים אותם בדבק (רש"י סוטה יז א ד"ה נייר, ומגילה יט א ד"ה מחקא), או מבלאות של בגדים (ספר המכריע פד; מאירי סוטה יד א) - או על גבי מטלית, פסול (תנא דבי מנשה וגמרא שבת שם. וראה רמב"ם שם ט), ואפילו נייר שאינו מחוק, אף שדרך העולם לכתוב עליו, פסול לכתיבת ספר תורה (תוספות מנחות לא ב ד"ה הא; ספר התרומה קצג, וש"ך יו"ד שם סק"י בדעתו; רא"ש הלכות קטנות הלכות ספר תורה ד; ש"ך שם בשם שאר הפוסקים). הכשר עור בלבד לכתיבת ספר תורה, אמרו בירושלמי, וכן שנינו במסכת סופרים, שהוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי שם; מסכת סופרים שם א; רי"ף הלכות ספר תורה (ד ב בדפי הרי"ף); רמב"ם שם ח וט), ויש לו סמך מן המקרא, שנאמר: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם, ראה נוסחת הגר"א שם אות ב, וכסא רחמים שם), וסתם "ספר" הוא העשוי מעור (רש"י עירובין טו ב ד"ה ספר, וגיטין כא ב ד"ה ספר; מאירי סוטה שם). ויש ראשונים שכתבו, שלמדים לפסול נייר לכתיבת ספר תורה מכך שספר תורה צריך להיות "ספר", לפי שנקרא בכתוב במקומות רבים "ספר" (דברים כח נח; שם סא, ועוד), והכתוב על נייר אינו חשוב "ספר" (תוספות מנחות שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם), לפי שנייר אינו בר קיימא, והוא נמס כמים, ולא נקרא "ספר" אלא העשוי מעור בהמה (ספר המכריע שם. וראה שבלי הלקט קצו). אמנם יש מן הראשונים חולקים וסוברים שספר תורה שנכתב על נייר שאינו מחוק - כשר (תוספות שבת עט ב ד"ה תפילין, על פי מסכת סופרים א (העניין תלוי בגרסאות שם), וביארו אחרונים, שלדעתם אין למעט מ"ספר" אלא דברים שאין דרך לכתוב עליהם - כגון נייר מחוק, או מטלית, או לוח מעץ, או אבנים (ראה מנחות לד א) - אבל הנכתב על דבר שדרך לכתוב עליו, כגון נייר שאינו מחוק, בכלל ספר הוא (עמק הנצי"ב על הספרי ואתחנן פסקא לו). פרשיות תפילין ומזוזותפרשיות תפילין ומזוזות נכתבות על גבי עורות (ברייתא שבת עט ב; ברייתא וגמרא שם קח א בתפילין; ברייתא מנחות לב א; מסכת סופרים א א, לגירסת הגר"א (אות א) ונחלת יעקב[7]; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע או"ח לב ז בתפילין, ויו"ד רפח ו במזוזה), ואם נכתבו על גבי נייר או על גבי מטלית - פסולות (שבת עט ב), ואפילו נכתבו על נייר שאינו מחוק (תוספות שם ד"ה תפילין, על פי ברייתא וגמרא שם קח א). הכשר עור בלבד לכתיבת תפילין ומזוזות, אף בו אמרו בירושלמי, ויש גורסים כן במסכת סופרים, שהוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט, וראה כסף משנה תפילין א יב, ושו"ת אבני נזר או"ח טו ג; מסכת סופרים שם, לגירסת הגר"א ונחלת יעקב הנ"ל), ויש לו סמך מן המקרא: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם), וסתם "ספר" הוא העשוי מעור (ראה לעיל בסמוך), וכן שנינו בברייתא: הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף (ראה ערכו), ומזוזה על דוכסוסטוס (שבת עט ב; מנחות שם; רמב"ם שם; שו"ע או"ח שם בתפילין). נייר שאינו מחוק, אף שכשר לכתיבת ספר תורה ומגילת סוטה, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך), מכל מקום, פסול הוא לכתיבת תפילין ומזוזות (תוספות שבת עט ב ד"ה תפילין, על פי ברייתא וגמרא שם קח א), שבתפילין נאמר: לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט), ודרשו שצריך לכתבן על "המותר בפיך" (ראה ערך מן המותר בפיך), כלומר שאין לכתבן אלא על דבר ששייך לחלק בו בין "מותר בפיך" לאינו "מותר בפיך", והיינו עורות של בעלי חיים, שיש מהם שאסורים באכילה, אבל לא על נייר - העשוי מעשבים, או מבלאות של בגדים (ראה לעיל שם) - שאין בו איסור אכילה (חתם סופר שבת שם ד"ה כתבה), ומזוזות הוקשו לתפילין (חתם סופר שם). מגילותאין כותבים מגילה (ראה ערכו) אלא על ספר (משנה מגילה יז א) - דהיינו העשוי מקלף (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה בספר; רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא א), או מגויל (ראה ערכו. רמב"ם שם; טוש"ע שם) - ומגילה שנכתבה על נייר - פסולה (רמב"ם שם; טוש"ע שם ב), ואין יוצאים בה ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו. משנה שם; רי"ף שם (ו א בדפי הרי"ף)), שנאמר במגילה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט), ודרשו גזרה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" "כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח), שכשם ש"כתיבה" האמורה שם היא על ספר, כך כתיבת המגילה צריכה להיות על ספר (מגילה יט א). שאר ספרי נביאים וכתוביםשאר ספרי נביאים-וכתובים (ראה ערכו) שנכתבו על נייר, נחלקו בהם גאונים וראשונים:
סוג העורעור שאמרו שכותבים עליו סת"ם, הוא עור של בהמה (ראה ערכו), או של חיה (ראה ערכו. ברייתא שבת קח א בתפילין; מסכת סופרים א א[8]; מסכת ספר תורה א א בס"ת; רמב"ם תפילין א י; טור יו"ד רעא, ואו"ח לב בתפילין; שו"ע או"ח שם יב בתפילין, ויו"ד שם א בספר תורה), וכן עור של עוף (ראה ערכו) כשר לכתיבת תפילין (רב הונא בשבת שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שם), והוא הדין לספר תורה ומזוזות (ירושלמי שבת יד א, במזוזה; רמב"ם שם; מרדכי הלכות קטנות ב; טור יו"ד שם; שו"ע שם, בספר תורה), שלענין כתיבת סת"ם אף עור העוף חשוב "עור" (גמרא שבת שם, וראה מרומי שדה שם), ואינו חשוב בשר (ראה ערכו. ריטב"א שבת שם). ואף שעור העוף יש בו נקבים נקבים - במקום מושב הנוצה (רש"י שם ד"ה נקבי) - מכל מקום, כל נקב שהדיו עוברת עליו, אינו נקב (שבת שם. וראה ערך אותיות). העור העדיף למצוה מן המובחרמין העור שיש להעדיפו לכתיבת סת"ם, למצוה מן המובחר, נחלקו בו אחרונים:
וכן יש חולקים וסוברים שעור בהמה משובח מעור החיה (מור וקציעה שם), שהרי התורה ציותה להביא קרבנות מן הבהמה ולא מן החיה, שהבהמות אינן טורפות, ואינן בעלות חמס וגזל (שם. וראה ערוך השלחן או"ח לב כג). אף לסוברים שעור העוף עדיף מכולם, יש מן האחרונים מצדדים לומר שהיינו דוקא בעופות הקרבים על גבי המזבח - תורים ובני יונה (ראה ערך קרבנות) - אבל שאר עופות גרועים מבהמה (מור וקציעה שם, בדעת ספר הקנה הנ"ל). שלשה מיני עורות לכתיבת סת"םשלשה מיני עורות הן: גויל (ראה ערכו), קלף (ראה ערכו) ודוכסוסטוס (רמב"ם תפילין א ו). על מהותם של עורות אלו, ראה ערך גויל וערך קלף. על מחלוקת הראשונים אם קלף הוא חלק העור העבה הסמוך לבשר, ודוכסוסטוס הוא חלק העור הדק הסמוך לשיער, או להיפך, ראה ערך קלף. על צד העור שכותבים עליו במיני העורות השונים, אם הוא הצד שכלפי הבשר או הצד שכלפי השיער, ועל מי ששינה וכתב במקום ההפוך, ראה ערך גויל, וערך קלף. ספר תורה כותבים על גוילספר תורה כותבים על גויל (ברייתא שבת עט ב, ובגמרא שם; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א ה; מסכת ספר תורה א ה; רמב"ם תפילין א ח; טוש"ע יו"ד רעא ג), ויש שכתבו, שזו הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. רמב"ם שם, ובשו"ת רפט; מחזור ויטרי תקיז; ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות אלף קמט; סמ"ג עשין כה), שהגויל - העשוי מעור שלם שלא נחתך באמצע עוביו, לסוברים כן (ראה ערך גויל) - הוא העור החזק מכולם, ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו (שו"ת הרמב"ם שם), וספר תורה הוא המקודש מכולם (שבת עט ב. שו"ת הרמב"ם שם, ורבנו מנוח שבסמוך), לפיכך קבעה ההלכה לכותבו על הגויל (שו"ת הרמב"ם שם; רבנו מנוח תפילין שם ח, בפירוש א), או שספר תורה צריך להיכתב על עור חזק, מפני שהוא נגלל ומיטלטל תמיד (רבנו מנוח שם, בפירוש ב). וכן ספר תורה שכתב משה (דברים לא ט) היה על הגויל (דברים לא ט: ויכתב משה את התורה הזאת. ראה בבא בתרא יד ב, וראה רשב"א שם א. וכן כתב בתרגום יונתן דברים שם כד, ראה בני יונה רעא ג), וכן נהגו בזמן התלמוד לכתוב על הגויל (רמב"ן ור"ן שבת שם, על פי גיטין נד ב, וראה ביאור הגר"א יו"ד שם סק"ט, שכן משמע גם במנחות כט א). כשנכתב על קלףספר תורה שנכתב על קלף - כשר (ברייתא שבת עט ב; ירושלמי מגילה א ט; מסכת סופרים א ה; מסכת ספר תורה א ה; רמב"ם תפילין א ט; טוש"ע יו"ד רעא ג). ואף לסוברים שהלכה למשה מסיני לכתוב על גויל (ראה לעיל), לא נאמרה ההלכה אלא לפסול את הדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה להלן. רמב"ם שם). אף לסוברים שקלף הוא מין העור הדק ביותר (ראה ערך קלף), כתבו ראשונים, שהקלו לכתוב עליו ספר תורה, כדי שיהיה הספר קל, ויהיה ניתן להניחו בחיקם של חסידים (מאירי שבת פא א). למצוה מן המובחר, יש סוברים שיש לכתוב על גויל (רבינו חננאל בבא בתרא יד א; רמב"ם תפילין א ט, ובית יוסף יו"ד רעא בדעתו), שהוא מין העור החזק מכולם (שו"ת הרמב"ם רפט; רבנו מנוח תפילין שם), ואין להתיר לכתוב על הקלף אלא בדיעבד (ראשונים שם, בשם רבינו חננאל); ויש שכתבו, שקלף שוה לגויל לכתיבת ספר תורה (סמ"ג עשין כה, והגהות מיימוניות תפילין שם ד, וראה ביאור הגר"א שם בדעתם ובדעת שאר פוסקים. וראה טור יו"ד שם). ויש ראשונים חולקים וסוברים שספר תורה שנכתב על הקלף - פסול, שהואיל וספר תורה נגלל ומיטלטל תמיד, אין לכותבו אלא על העור החזק שבכולם (מאירי שבת פא א, וקרית ספר א ג, בשם יש שאין מכשירין). כשנכתב על דוכסוסטוסספר תורה שנכתב על דוכסוסטוס, נחלקו בו:
פרשיות תפילין כותבים על קלףפרשיות התפילין, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותן על הקלף (ברייתא שבת עט ב, ומנחות לב א; רמב"ם תפילין א ח; שו"ע או"ח לב ז), שהקלף דק מהגויל ועבה מדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה ערך גויל וערך קלף), ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו, ותפילין מקודשות פחות מספר תורה, ויותר ממזוזה (שבת עט ב. תשו' הרמב"ם שבסמוך), ולפיכך קבעה ההלכה לכותבן על הקלף (שו"ת הרמב"ם רפט; רבנו מנוח תפילין שם ט בפירוש א); ועוד, שהתפילין צריכות לעמוד ימים רבים, שהרי אינן נבדקות אלא אחת לשבעים שנה, לסוברים כן (ראה ערך תפילין. רבנו מנוח שבסמוך, וראה שו"ע או"ח לט י), ולפיכך יש לכותבן על עור עבה, אלא שהואיל ואין בהן אלא ארבע פרשיות, דיין בקלף (רבנו מנוח שם, בפירוש ב). כשנכתבו על דוכסוסטוסתפילין שנכתבו על דוכסוסטוס, נחלקו בהן תנאים: יש סוברים שפסולות (ברייתות שבת עט ב, ומנחות לב א-ב, וראה גמרא שם ושם), שהלכה למשה מסיני לכותבן על הקלף ולא על הדוכסוסטוס (שו"ע או"ח לב ז), שהדוכסוסטוס עבה מהקלף, לסוברים כן (ראה ערך קלף), ואין הוא נגלל יפה כפי צרכו לצורת הבית שהוא נכנס בתוכו (מאירי שבת פא א, וקרית ספר א ג), ורבי אחא בשם רבי אחי בר חנינא, ויש אומרים בשם רבי יעקב ברבי חנינא - מכשיר (שבת שם ומנחות שם), שלדעתו לא נאמרה ההלכה אלא למצוה לכתחילה (ספר העיטור הלכות תפילין). להלכה יש פוסקים כרבי אחא, שתפילין שנכתבו על דוכסוסטוס - כשרות (מרדכי הלכות קטנות תתקנט), והרבה ראשונים פוסקים כחכמים - שפסולות (רי"ף שבת שם (לג ב בדפי הרי"ף), ובהלכות מזוזה (ה א בדפי הרי"ף); אור זרוע א תקמ; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח שם, וראה בית יוסף שם). לפוסלים תפילין שנכתבו על דוכסוסטוס, אף הכתובות על הגויל - פסולות (שבת עט ב; תוספות שבת שם ד"ה תפילין, ומנחות לב א ד"ה תפילין; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח לב ז). כשנכתבו על גוילתפילין שנכתבו על הגויל - פסולות (שבת עט ב; תוספות שבת שם ד"ה תפילין, ומנחות לב א ד"ה תפילין; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; שו"ע או"ח לב ז. וראה רבנו מנוח תפילין א ט), ואף למכשירים תפילין על דוכסוסטוס (ראה לעיל בסמוך), כתבו ראשונים שמודים הם שהכתובות על קלף - פסולות (פסקי הרי"ד שבת שם, שכ"מ מגמ' שבת הנ"ל), שאין כותבים על הגויל אלא במקום שיער (ראה ערך גויל), ותפילין צריכות להיכתב במקום בשר (פסקי הרי"ד שם. וראה ערך קלף, וערך תפילין), או משום שצריך להכניס הפרשיות בבתים, ולפיכך אין כותבים אותן על הגויל שהוא עב (פסקי הרי"ד שם). ויש שכתבו שתפילין שנכתבו על גויל - כשרות (שמושא רבא (ברא"ש הלכות קטנות סוף הלכות תפילין)). מזוזה כותבים על דוכסוסטוסמזוזה, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותה על דוכסוסטוס (ברייתא שבת עט ב, ומנחות לב א; רמב"ם תפילין א ח. וראה טוש"ע יו"ד רפח ו), שדוכסוסטוס הוא העור הדק ביותר, לסוברים כן (ראה ערך קלף), ועור שכותבים עליו סת"ם צריך להיות חזק ובריא בכל אחד מהם כפי קדושתו, ומזוזה מקודשת פחות מספר תורה ותפילין (שבת עט ב. שו"ת הרמב"ם רפט), ולפיכך קבעה ההלכה לכותבה על הדוכסוסטוס (ראה שו"ת שם; רבנו מנוח תפילין שם ט בפירוש א); או שהואיל והמזוזה אינה צריכה לעמוד ימים, שהרי היא נבדקת אחת לשבע שנים (ראה ערך מזוזה), ואין כתובות בה אלא שתי פרשיות בלבד, לפיכך דיה בעור הדק ביותר (רבנו מנוח שם, בפרוש ב). מזוזה שנכתבה על קלףמזוזה שנכתבה על קלף, נחלקו בה תנאים ואמוראים, וכך שנינו בברייתא: כתבה על הקלף וכו' פסולה, אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת (שבת עט ב) - שהקלף חזק מדוכסוסטוס (רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו. ולכאורה היינו לסוברים שקלף עבה מדוכסוסטוס, ראה ערך קלף), או להיפך: הקלף דק מדוכסוסטוס, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל), אלא שהואיל ומניחים את המזוזה בקנה דק, היא משתמרת יותר כשכתובה על קלף (מאירי שבת פא א). וכן אמר רב: קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, מה דוכסוסטוס כותבים עליו מזוזה, אף קלף כותבים עליו מזוזה (שבת שם). בדעת המכשירים קלף לכתיבת מזוזה, כתבו ראשונים שלא נאמרה ההלכה למשה מסיני שמזוזה נכתבת על דוכסוסטוס, אלא למצוה לכתחילה (ר"ן שבת שם (לג ב בדפי הרי"ף), בדעת הרי"ף הלכות מזוזה (ה א בדפי הרי"ף)). להלכה נחלקו ראשונים:
כשנכתבה על גוילמזוזה שנכתבה על גויל, יש שכתבו שכשרה (רמב"ם תפילין א ט; אור זרוע א תקמ; רא"ש הלכות קטנות מזוזה ו; טוש"ע יו"ד רפח ו), ולא אמרו לכתוב על הדוכסוסטוס אלא למצוה (רמב"ם שם; שו"ע שם), שכיון שכשרה על הקלף, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך), כך כשרה גם על הגויל (רא"ש שם), ואף שהוא גס יותר מכולם, מכל מקום אפשר לברר לה קנה רחב בכדי הצריך לו (קרית ספר למאירי מאמר א ג); ויש שכתבו שאף לכתחילה נהגו לכתוב מזוזה על הגויל, לפי שהוא חזק, ועל ידי כך משתמרת המזוזה יותר (רא"ש שם; טור יו"ד שם). ויש שכתבו שמזוזה שנכתבה על גויל - פסולה (רא"ש וטור שם, בשם ר"י; ריטב"א שבת פא א, בשם כל הגאונים ותוספות). על מה נכתבת מגילהמגילה (ראה ערכו), יש שכתבו שאינה נכתבת אלא על הגויל או על הקלף כספר תורה (רמב"ם מגילה ב ט; שו"ע או"ח תרצא א), ולדעתם מגילה הכתובה על דוכסוסטוס - פסולה (ביאור הגר"א או"ח שם סק"א; פרי מגדים שם משבצות זהב סק"א), שלמדים שמגילה צריכה להיכתב על "ספר" מגזירה שוה "כתיבה" "כתיבה" (ראה לעיל: מגילות), ולפיכך אין לכותבה אלא על מין העור שכותבים עליו ספר תורה (ביאור הגר"א שם). לסוברים שספר תורה שנכתב על דוכסוסטוס כשר (ראה לעיל: כשנכתב על דוכסוסטוס), הוא הדין מגילת אסתר שנכתבה על דוכסוסטוס - כשרה (ביאור הגר"א שם; פרי מגדים שם). צבע העורצבע העור שכותבים עליו ספר תורה, יש שכתבו שצריך להיות לבן, כשם שהתורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה (ראה גינת ורדים שבסמוך, על פי דברים רבה ג יב, ושיר השירים רבה ה ו, ומדרש תנחומא בראשית א, ועוד). היה העור צבוע בגוון אחר, כגון ירוק או אדום, יש מצדדים לומר שפסול לכתיבה (שו"ת גינת ורדים או"ח ב כט[10]), ויש שכתבו שאינו פסול (ברכי יוסף יו"ד רעא סק"ה. וראה קסת הסופר לשכת הסופר ב ס"ק יד). עור הספר תורה צריך להיות מעובדעורות שכותבים עליהם ספרי תורה, צריכים להיות מעובדים במלח, בקמח, ובעפצים (שאילתות קמה; טור יו"ד רעא; ביאור הגר"א או"ח לב ח ס"ק כז), שהוא מין פרי הגדל על העצים ביערות (אניה דיונה ו ו). "דיפתרא" - עור שנמלח, ועובד בקמח, אך לא בעפצים (ראה שבת עט א. וראה רש"י סוטה יז ב ד"ה דיפתרא) - נחלקו בו ראשונים אם כשר לכתיבת ספר תורה:
עורות תפילין ומזוזותעורות שכותבים עליהם את פרשיות התפילין והמזוזות, צריכים להיות מעובדים בעפצים (שאילתות שאילתא קמה במזוזה; בית יוסף ושו"ע או"ח לב ח בתפילין, וביאור הגר"א שם שהוא הדין במזוזה), ותפילין ומזוזות שנכתבו על דיפתרא - פסולות (שאילתות שם, במזוזה; רש"י גיטין כב א ד"ה לכתוב, בתפילין; רמב"ם תפילין א יד; יראים השלם שצט, בפירוש א; ביאור הגר"א שם; משנה ברורה שם ס"ק כג בתפילין), שלמדים בגזרה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" "כתיבה", שיש לכתוב מזוזות על "ספר" (ראה לעיל: פרשיות תפילין ומזוזות), והכתוב על דיפתרא אינו חשוב "ספר" (יראים השלם שם), והוקשו תפילין למזוזה (שו"ע הרב שם), שנאמר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וגו' וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וגו' (דברים ו ח-ט. שו"ע הרב שם, ראה קידושין לד א, ורש"י שם ד"ה ונקיש). מגילהמגילה (ראה ערכו) צריך שתהא כתובה על "ספר" (משנה מגילה יז א; רי"ף שם (ו א בדפי הרי"ף)), והכתובה על דיפתרא - פסולה (רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא ב), והקורא בה אינו יוצא ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו. משנה שם; רי"ף שם) - שהכתוב על דיפתרא אינו חשוב "ספר" - שנאמר בה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט.ראה לעיל: מגילות), ודרשו גזירה-שוה (ראה ערכו) "כתיבה" כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ ירמיה לו יח. מגילה יט א). אף לסוברים שספר תורה שנכתב על דיפתרא כשר (ראה לעיל בסמוך), במגילת אסתר החמירו חכמים ופסלו את הכתובה על דיפתרא, כיון שנאמר בה: כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם (אסתר ח ט), ומשמע שהמגילה צריכה להיות כפי שרגילים לכותבה, ואין רגילות לכתוב אלא על עור מעובד (מחזור ויטרי תקיז, ומרדכי הלכות קטנות תתקנט). האם עיבוד עור הספר תורה צריך להיות לשמהעיבוד העור להכשירו לכתיבת ספר תורה, כתבו גאונים וראשונים בדעת רבי אבהו, שצריך להיות לשמה (ראה ערכו), וספר תורה שנכתב על עור שלא עיבדוהו לשמה - פסול (גיטין נד ב. תשובות הגאונים (הרכבי) תלב; ספר האשכול (דפוס י - ם) הלכות ספר תורה בשם מר רב כהן צדק ורב האי גאון; תוספות גיטין מה ב ד"ה עד; ספר התרומה קצ; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ג; בית יוסף יו"ד רעא, ועוד); ויש מהגאונים שכתבו שלא הצריך רבי אבהו עיבוד לשמה, אלא למצוה מן המובחר (ר' משה גאון בתשובות הגאונים שם). ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור - הבתים (רש"י גיטין מה ב ד"ה שטלה), או הרצועות (בעל המאור שם) - של תפילין, אם פסול כשלא עיבדוהו לשמה - שחכמים מכשירים, ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ברייתא גיטין מה ב. על טעם מחלוקתם, ראה ערך הזמנה), שכשם שנחלקו בעור התפילין, כך חולקים הם בעור שכותבים עליו ספר תורה (תשובות הגאונים שם, בשם ר' משה גאון; תוספות שם; ספר התרומה שם; רא"ש שם, ועוד). להלכה נחלקו גאונים וראשונים:
עיבוד העור לפרשיות התפיליןעיבוד העור לכתיבת פרשיות התפילין, יש שכתבו שצריך שיהיה לשמה (ראה ערכו. רש"י מנחות מב ב ד"ה תפילין, וראה הגהות מיימוניות תפילין א אות ו; בעל המאור סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); רמב"ם תפילין א יא; טוש"ע או"ח לב ח; ראה ביאור הגר"א שם), ותפילין שנכתבו על עור שעיבדוהו שלא לשמה - פסולות (בעל המאור שם; רמב"ם תפילין שם יח; ביאור הגר"א שם; ביאור הלכה שם ד"ה וצריך). ויש שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור הבתים או הרצועות (ראה לעיל בסמוך) שלא עיבדום לשמה, שחכמים מכשירים, ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ראה לעיל שם), וכשם שנחלקו בעורות אלו, כך חולקים הם בעור שכותבים עליו את הפרשיות (תשובות הגאונים הרכבי תלב, בשם רב משה גאון; תוספות גיטין מה ב ד"ה עד; ספר התרומה קצ; אור זרוע א תקלג; רא"ש הלכות קטנות ספר תורה ג; ביאור הגר"א או"ח שם), מהם שכתבו שהלכה כדעת הפוסלים (תוספות שם; ספר התרומה שם; אור זרוע שם, בדעת ר"ח ור"ת; רא"ש שם; ביאור הגר"א או"ח שם), ומהם שכתבו שהלכה כדעת המכשירים (פסקי הרי"ד סנהדרין מח ב; אור זרוע שם בדעת רש"י, וראה שלטי הגבורים או"ח לב סק"ח; רמב"ן במלחמות סוכה שם, ועוד). ויש שכתבו שהעיקר כדעת הפוסלים (פרי מגדים או"ח שם משבצות זהב סק"ו; ביאור הלכה שם), ומכל מקום, אם אין לו תפילין אחרות - יניח תפילין שלא עיבדו את עורם לשמה, אלא שלא יברך עליהן (שם ושם). עיבוד העור לכתיבת מזוזהעיבוד העור לכתיבת מזוזה אם צריך שיהיה לשמה (ראה ערכו), נחלקו בו תנאים, וכך אמרו בירושלמי: עור שעיבדו לשם קמיע, מותר לכתוב עליו מזוזה, ורבן שמעון בן גמליאל אוסר (ירושלמי יומא ג ו), שלחכמים עור המזוזה אינו צריך עיבוד לשמה, ולרבן שמעון בן גמליאל צריך עיבוד לשמה (רמב"ן סוכה ט א (ד ב בדפי הרי"ף); קרבן העדה שם; שו"ת משיב דבר א ח), וכן יש מהראשונים שכתבו שהדבר תלוי במחלוקת תנאים בעור של תפילין שלא עיבדוהו לשמה (ראה לעיל בסמוך, אם מחלוקתם בעור הבתים, או הרצועות), שחכמים מכשירים ורבן שמעון בן גמליאל פוסל (ראה לעיל שם), וכשם שנחלקו בעור של תפילין, כך חולקים הם בעור של מזוזה (ספר התרומה קצ; רמב"ן שם). להלכה כתבו הפוסקים שמזוזה צריכה עיבוד לשמה לכתחילה, אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה, יכתבנה על עור שאינו מעובד לשמה הנמצא בידו, ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה (בית יוסף ושו"ע יו"ד רפח ה). ויש שכתבו שהעיקר להלכה שמזוזה שנכתבה על עור שאינו מעובד לשמה פסולה אף בדיעבד (ב"ח יו"ד שם; ט"ז שם סק"ב; ש"ך שם סק"ד), מהם שכתבו שאף מי שאין לו עור מעובד לשמה לא יקבע מזוזה שנכתבה על עור שמעובד שלא לשמה, שמתוך כך יבוא להשתדל אחר מזוזה כשרה (ב"ח שם, הובא בט"ז שם); ומהם שכתבו שבאופן שאם ימתין לעור מעובד לשמה תתבטל המצוה, יקבע מזוזה שנכתבה על עור שעובד שלא לשמה, אלא שלא יברך עליה (ט"ז שם; ש"ך שם). כתיבת סת"ם דווקא בדיוספרי תורה, תפילין ומזוזות, הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו) שיהיו כותבים אותם בדיו (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט, וראה כסף משנה תפילין א ג; מסכת סופרים א א, לגירסת הגר"א ונחלת יעקב שם בכל סת"ם, ולגירסא שלפנינו בספר תורה; מסכת ספר תורה א א, בספר תורה; רי"ף הלכות ספר תורה (ד ב בדפי הרי"ף), בספר תורה; רמב"ם תפילין שם, בתפילין, ושם ה, בספר תורה ומזוזה[11]), ויש לדבר סמך מן המקרא: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח. מסכת סופרים שם; מסכת ספר תורה שם). ספר תורה שנכתב שלא בדיו - ייגנז (ברייתא שבת קג א, וראה מנחות לא ב. וראה רש"י שבת שם ד"ה כתבה, ותוספות מנחות שם ד"ה עשאה), שהוא פסול (רמב"ם שם ה; שו"ע יו"ד שם), ואסור לקרוא בו (תוספות שבת קטו ב ד"ה היו[12]), ואפילו כתב אות אחת שלא בדיו - פסול (רמב"ם שם; שו"ע שם), והוא הדין בתפילין ומזוזות (רמב"ם שם; מאירי שבת שם; שו"ע או"ח לב ג, בתפילין). כתיבת מגילה בדיואין יוצאים ידי חובת מקרא-מגילה (ראה ערכו), אלא במגילה הכתובה בדיו (משנה מגילה יז א; רמב"ם מגילה ב ט; שו"ע או"ח תרצא א), שנאמר במגילה: וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה (אסתר ט כט), ולמדים גזרה שוה "כתיבה" "כתיבה" מהכתוב: וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ (ירמיה לו יח), שכשם ש"כתיבה" האמורה שם היא בדיו, כך כתיבת המגילה צריכה להיות בדיו (מגילה יט א). בשאר ספרי נביאים וכתוביםבשאר ספרי נביאים-וכתובים (ראה ערכו), נחלקו גאונים וראשונים:
הקולמוס שכותבים בוהקולמוס שכותבים בו סת"ם, יש שכתבו שצריך לעשותו מקנה (הגהות מרדכי גיטין שכז, שכן נראה מדברי הר"ש משאנץ; רמ"א בשו"ע יו"ד רעא ז, בשם יש אומרים. וראה ערך גט), וכמו שאמרו: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז, ולפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות (תענית כ ב. ביאור הגר"א שם ס"ק כג), ואין לעשותו מנוצה (הגהות מרדכי שם; רמ"א שם), שקולמוס העשוי ממנה אינו כותב אלא חורץ וחוקק, ולצורך סת"ם צריך כתיבה (לבוש יו"ד שם ז). ויש שכתבו שאין נוהגים לכתוב בקולמוס של קנה (לבוש שם; ט"ז שם; ש"ך שם ס"ק יג), לפי שהכתב הנכתב על ידו אינו יוצא מיושר מחמת חולשתו, ואין לחשוש לחששות רחוקות שלא הוזכרו בתלמוד (בני יונה רעא ו), אלא נוהגים לכתוב בקולמוס מנוצה של עוף (מקדש מעט שם ס"ק מד; הגהות חתם סופר שם; ערוך השלחן שם. וראה ספר חסידים רפג, שתקן קולמוס מעצם של עוף), או אפילו מברזל, שעל ידו יוצא הכתב מיושר מאוד, וכך עדיף משום: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב. ראה ערך הדור מצוה. בני יונה שם; קסת הסופר ג ו. וראה ספר חסידים שם[13]). שרטוטבספר תורהספר תורה צריך שרטוט (ראה ערכו. ירושלמי מגילה א ט: ומסרגלין; מסכת סופרים ריש א: מסרגלין; פסיקתא זוטרתא אסתר ט כח; רמב"ם תפילין א יב, ושם ז ט, וראה מגילה ב ט; טוש"ע יו"ד רעא ה, וראה שו"ע או"ח תרצא א[14]), והנכתב בלא שרטוט - פסול (רמב"ם פרק ז שם; שו"ע שם). דין שרטוט בספר תורה הוא הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו. ירושלמי ט שם; מסכת סופרים שם; רש"י מגילה טז ב ד"ה כאמיתה; רמב"ם פרק א שם). כמה צריך לשרטטבשרטוט הנצרך בספר תורה, נחלקו ראשונים:
במזוזהמזוזה, נחלקו בה תנאים אם צריכה שרטוט, לדעת ר' ירמיה בשם רבינו, מזוזה אינה צריכה שרטוט (ברייתא מגילה יח ב, ומנחות לב ב), ולדעת רב מניומי בר חלקיה בשם רב חמא בר גוריא בשם רב, מזוזה צריכה שרטוט, וכל מזוזה שאינה משורטטת - פסולה (מנחות שם[15]) מהלכה למשה מסיני (רב מניומי בר חלקיה מנחות שם; רש"י מגילה שם ד"ה והלכתא; רמב"ם שם). הלכה, שמזוזה צריכה שרטוט (מגילה שם, ומנחות שם; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע יו"ד רפח ח). בתפיליןתפילין, אינן צריכות שרטוט (ברייתא וגמרא מגילה יח ב, ומנחות לב ב; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע או"ח לב ו) - בין כל שיטה ושיטה (תוספות מנחות שם ד"ה הא; טוש"ע שם) - לפי שהן מחופות (רמב"ם שם; רמב"ן גיטין ו ב ד"ה וכתב; מאירי גיטין שם. וראה פסקי רי"ד מגילה יח ב), ואין קוראים בהן כלל (ספר המכריע פה בשם רב פלטוי גאון; ריטב"א גיטין שם; מאירי שם), והשרטוט לא נאמר אלא משום הקריאה (ספר המכריע שם). ואין צריך לשרטטן אפילו משום הידור מצוה, שהרי אינן מגולות, ואין שייך בהן נוי (רבינו תם בתוספות מנחות לב ב ד"ה הא); ויש שכתבו, שאין משרטטים תפילין, משום שהקלף שלהן דק, לסוברים כן (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה), ויש לחוש שמא יקרע (נמוקי יוסף הלכות קטנות הלכות מזוזה (דף ה א)). במגילהמגילה (ראה ערכו) צריכה שרטוט, בין כל שיטה ושיטה (מגילה טז ב; רמב"ם מגילה ב ט; טוש"ע או"ח תרצא א, וראה משנה ברורה שם סק"ה), וכן דרשו בגמרא מהכתוב: דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת (אסתר ט ל), שמגילה צריכה שרטוט "כאמיתה של תורה" (מגילה שם. וראה ירושלמי מגילה א א, שנדרש באופן אחר), והיינו, כספר תורה עצמו (רש"י מגילה שם ד"ה כאמיתה; רמב"ם שם; שו"ע שם), שצריך שרטוט בין כל שיטה ושיטה, לסוברים כן (ראה לעיל: בספר תורה), או כמזוזה (תוספות סוטה יז ב ד"ה כתבה איגרת, בשם הר"ח; רבינו תם בתוספות גיטין ו ב ד"ה א"ר, ובספר הישר (חידושים) קד) - שיש בה עול מלכות שמים (תוספות סוטה שם) - שצריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה, לסוברים כן (ראה לעיל: במזוזה). ויש מהראשונים שכתבו, שמגילה אינה צריכה שרטוט בין כל שיטה ושיטה, אלא די שישרטט שורה ראשונה, ושיטה ראשונה נעשית כשרטוט לשיטה שניה, ושניה לשלישית, וכן כולן (ארחות חיים הלכות מגילה אות יא, וכלבו מה[16]). האם צריך לשרטט לשמהבדברים הטעונים שרטוט, כתבו ראשונים, שאין צריך לשרטט לשמה (ראה ערכו. ספר התרומה סוף סי' קצ, ושם, מפתח הסימנים קצב; טור יו"ד רעא, בספר תורה, והובא בש"ך שם סק"ב, וראה פרי מגדים או"ח לב משבצות זהב סק"ד, שהוא הדין במזוזה), שאינו אלא הזמנה בעלמא, ו"הזמנה לאו מילתא", לסוברים כן (סנהדרין מז ב: רבא אמר וכו' הזמנה לאו מילתא היא), והיינו שהשרטוט אינו מעשה חשוב שיהא צריך לעשותו לשמה (ספר התרומה קצ, בשם רבינו תם; בית יוסף שם); ומכל מקום, כתבו אחרונים, שאף לדעה זו אם השרטוט נעשה שלא לשמה, אלא לשם דבר אחר, הרי זה שרטוט פסול (פרי מגדים שם: ואפשר. וראה חידושי רבי עקיבא איגר יו"ד רעא לש"ך סק"ב). ויש ראשונים ואחרונים שכתבו, שצריך לשרטט לשמה (האשכול (אלבק) הלכות מזוזה (דף עא ב), וארחות חיים הלכות מזוזה אות א, בשם רב מתתיה גאון, במזוזה; כד הקמח מזוזה, בשם יש מן הגאונים, בספר תורה ומזוזה; ב"ח או"ח לב (ד"ה ומ"ש טוב) ופרי מגדים שם, בדעתו, וראה פרי מגדים שם, שאפשר שהוא רק במזוזה). וכתבו אחרונים, שהמנהג הפשוט הוא לעשות השרטוט לשמה (ערוך השלחן יו"ד רעא יב, על פי תוספות גיטין מה ב ד"ה עד. וראה קסת הסופר ג ה, שלכתחילה ישרטט לשמה). שרטוט אחר הכתיבה האם מועילשרטוט אחר הכתיבה, יש ראשונים שנסתפקו אם מועיל (תוספות סוטה יז ב ד"ה כתבה איגרת, במגילת סוטה. וראה שו"ת רבי עקיבא איגר קמא נ, שהוא הדין במזוזה וספר תורה), שאפשר שהשרטוט אינו הכשר לכתיבה, ואין הכתיבה צריכה לשרטוט (שו"ת מענה אליהו פט). וכתבו אחרונים, שמסתימת הפוסקים בספר תורה שאין בו שרטוט, שפסול, נראה שלא מועיל שרטוט אחר הכתיבה (רבי עקיבא איגר שם, על פי רמב"ם ושו"ע בהלכות ספר תורה; שו"ת כתב סופר יו"ד קכט; קרן אורה סוטה שם). מעשה הכתיבהסופר הכותב סת"ם, צריך להיות זהיר במלאכתו מאוד, שמלאכתו מלאכת שמים היא, ואם יחסיר או יותיר אות אחת, נמצא מחריב את העולם כולו (עירובין יג א). ופירשו ראשונים, שלפעמים בחסרון או יתור אות אחת נמצא שכותב דברי כפירה (רש"י שם ד"ה מחסר; תוספות שם ד"ה או). ועוד כתבו ראשונים, שסופר צריך לדקדק בחסירות ויתירות, שאפילו הותיר או החסיר אות אחת בתפילין - והרי הן נפסלות בכך (ראה ערך חסרות ויתרות) - עונשו מרובה, שהמניחן מברך כל יום ברכה לבטלה, ושרוי בלא תפילין (רא"ש הלכות תפילין לג; טוש"ע או"ח לב כ). והוסיפו אחרונים שעונשו חמור מהמכשיל באיסורים אחרים, מחמת חומר ברכה לבטלה (ראה ערך ברכה שאינה צריכה. פרי מגדים משבצות זהב או"ח לב ס"ק יט). יש שכתבו, שהסופר יתפלל לפני הכתיבה שלא יטעה בכתיבתו (שערי תשובה לב סק"ג, מפרי עץ חיים), ויש שהוסיפו שיתוודה על מה שעבר (תורת השלמים לחיד"א יח כ, וראה שם אותיות כה-כח דברים נוספים שראוי לומר קודם הכתיבה; קסת הסופר לשכת הסופר ד סק"א). ועוד כתבו, שראוי לסופר לכתוב בטהרה (תורת השלמים שם אות יח), וכן ראוי ליחד חדר מיוחד לכתיבה, כדי שלא יבלבלו אותו בשעת הכתיבה (לשכת הסופר שם). בכתיבת פרשיות תפיליןבכתיבת פרשיות התפילין, קודם שיתחיל לכתוב הפרשה, טוב לנסות הקולמוס, שלא יהיה עליו דיו יותר מדי, ותיפסד הכתיבה (בית יוסף או"ח לב בשם ר"י אסכנדרני; שו"ע שם כב. ומשמע בבית יוסף שם שדוקא בתפילין, מפני שפסולות שלא כסדרן, ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן). הבא להתחיל פרשה חדשה בתפילין ומזוזה אחרי שסיים פרשה קודמת, כתבו אחרונים שיקרא היטב ובדקדוק את הפרשה שכבר סיים כמה פעמים (בית יוסף שם בשם ר"י אסכנדרני; שו"ע שם כא), כדי שאם ימצא טעות, תיפסל רק פרשה זו שכבר כתב, ולא הפרשיות שיכתוב אחריה (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. בית יוסף שם). ביד ימיןהכותב סת"ם, כתבו ראשונים שיש לו לכתוב בימין (ספר התרומה תפילין רה; סמ"ג עשין כב; רא"ש בקיצור הלכות שבסוף הלכות תפילין; טוש"ע או"ח לב ה בתפילין, ושו"ע יו"ד רעא ז בספר תורה, ושם רפח יב במזוזה. וראה להלן[17]), שסברא היא שצריך בסת"ם כתיבה חשובה, והיינו כדרך כתיבה, שהיא בימין (ראה ערך כתב; כתיבה: דרך כתיבה. רבנו יואל הלוי בשו"ת מהר"ם בן בכרי (פראג) יב, ובשו"ת הרשב"א אלף קכ; ראבי"ה תרצד; ספר התרומה שם), או שלמדים בהיקש: וקשרתם וכתבתם (דברים ו ח-ט), כשם שקשירת תפילין נעשית ביד ימין - שהרי מניחם על ידו השמאלית שהיא "יד כהה" (ראה ערך הנחת תפילין: מקומה), ועל כורחו צריך לקשור ביד ימין (לבוש או"ח שם ה בפירוש הב') - כך הכתיבה צריכה להיות ביד ימין (הגהות מיימוניות תפילין ב א; ארחות חיים תפילין כה. וראה לבוש שם בפירוש ב'. וראה שו"ת אבני נזר או"ח יג). ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שחולקים על כל זה, וסוברים שאין צורך לכתוב סת"ם דווקא ביד ימין (מאמר מרדכי לב סק"ו, בדעת הרמב"ם שלא הזכיר שצריך לכתוב בימין). אטראטר (ראה ערכו) כתבו ראשונים שיכתוב ביד שמאל (ספר התרומה תפילין רה; סמ"ג עשין כב; רא"ש בקיצור הלכות שבסוף הלכות תפילין; טוש"ע או"ח לב ה בתפילין), אבל השולט בשתי ידיו - שדינו לכל דבר כסתם אדם (ראה ערך אטר) - יכתוב בימין (ספר התרומה שם; סמ"ג שם; רא"ש שם; טוש"ע שם). סת"ם שנכתבו בשמאלסת"ם שנכתבו בשמאל, יש ראשונים שכתבו שפסולים (ספר התרומה תפילין רה); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שבדיעבד כשרים (סמ"ג עשין כב; רא"ש הלכות תפילין לג; אורחות חיים תפילין כה; טור או"ח לב). להלכה כתבו אחרונים שתפילין שנכתבו ביד שמאל - פסולות (שו"ע או"ח לב ה), אבל אם אי אפשר למצוא אחרות - יניחן (שו"ע שם). יש שכתבו שיניחן בברכה (לבוש או"ח שם; מור וקציעה שם), שלדעתם הלימוד לימין אינו לימוד גמור, אלא אסמכתא בלבד (לבוש שם); ויש שכתבו להניחן ללא ברכה (בית שמואל קכג סק"ד; אליה רבה או"ח שם סק"י; פרי מגדים או"ח שם אשל אברהם סק"ד); ויש מהאחרונים שנראה מדבריהם שאפילו אם אי אפשר למצוא אחרות לא יניחן (שו"ת רמ"ע מפאנו לח; ערוך השלחן או"ח שם טז). השולט בשתי ידיו שכתב בשמאל, כתבו אחרונים, שכשר בדיעבד (מגן אברהם לב סק"ד; ביאור הגר"א לשו"ע שם ה; שו"ע הרב שם ז; משנה ברורה שם ס"ק יח); ויש מהאחרונים שכתב שדווקא כשאי אפשר למצוא אחרים (ערוך השלחן או"ח לב טז, וראה שם שפירש כן בדעת שו"ע שם ה). כתיבה כשיש על ידיו בתי ידים [=כפפות]כתיבה כשיש על ידיו בתי ידים, כתבו אחרונים שאין זו דרך כבוד לספר - כשם שעבודה (ראה ערכו) במקדש בידים כרוכות בבגד אינה דרך כבוד (פסחים נז א, ורש"י שם ד"ה כריך בלשון שני, וראה ערך עבודה. ראה מהר"ם פרובינציאל דלהלן, ופתחי תשובה יו"ד רעא ס"ק יט) - ואפילו בתי הידים חתוכים בראשי האצבעות, ואפילו אינו כותב אותיות אלא רק מתייגן, ואפילו הקור גדול (שו"ת מהר"ם פרובינציאל לג, הובא בברכי יוסף רעא י). ויש מן האחרונים שכתבו שמי שידיו מצוננות, ורוצה לחממן על מנת שיוכל לכתוב באופן יפה יותר, מותר לו לכתוב בבתי ידים (אמרי שפר (קארלין) ב ו בשם יש אומרים[18]). איסור כתיבה שלא מתוך הכתבספר תורה, אסור לכתוב בו אפילו אות אחת שלא מתוך הכתב (מגילה יח ב; רמב"ם תפילין א יב; טוש"ע יו"ד רעד ב), שמא יטעה (מאירי מגילה שם; כסף משנה על הרמב"ם שם), כגון בחסרות-ויתרות (ראה ערכו. כסף משנה שם). בירושלמי הביאו סמך מהדברים שאמר ברוך על ירמיה: מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר (ירמיהו לו יח. ירושלמי מגילה ד א, וראה קרבן העדה שם בביאורו); ויש מהאחרונים מצדדים לומר שהאיסור לכתוב שלא מהכתב הוא הלכה למשה מסיני (שו"ת חתם סופר ב רנד). אף מגילת אסתר, אסור לכותבה שלא מן הכתב (מגילה שם; רמ"א בשו"ע או"ח תרצא ב). תפילין ומזוזות מותר לכתוב שלא מן הכתב (מגילה שם; מנחות לב ב; רמב"ם תפילין א יב; טור יו"ד רפח במזוזה), מכיוון שפרשיותיהן שגורות בפי הכל (מגילה שם; מנחות שם), ואין אדם טועה בהם (רש"י מנחות שם ד"ה מגרס). וכתבו ראשונים שמי שהפרשיות של תפילין אינן שגורות בפיו צריך לכתבן מתוך הכתב (טוש"ע או"ח לב כט). היו שגורות בפיו חלק מהפרשיות, יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שצריך לכתוב את כולן מתוך הכתב, אף אותו חלק השגור בפיו (בית יוסף או"ח לב בדעת הטור שם; לבוש או"ח שם ס"ל), שמא יטעה (לבוש שם); ויש אחרונים שכתבו שאת החלק השגור בפיו יכול לכתוב שלא מן הכתב (ב"ח או"ח שם אות טז; מגן אברהם שם ס"ק מא). יש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים שלמצוה מן המובחר יכתוב תמיד, בין תפילין ובין מזוזה, מתוך הכתב (ב"ח שם ויו"ד רפח ג), שמא יטעה בחסרות ויתרות (ט"ז יו"ד שם); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים לחלק, שדווקא תפילין לכתחילה יכתוב מן הכתב, אבל מזוזה שפרשיותיה שגורות יותר, אף לכתחילה אין צורך לכותבה מתוך הכתב (ט"ז שם, שכן משמע בטור יו"ד שם). הכותב פרשיות התפילין בספר תורה, יש מן הראשונים שמצדדים לומר שיכול לכתבן שלא מן הכתב, מכיוון שהן שגורות (רבנו מנוח על הרמב"ם תפילין א יב). כתיבה מפי מקריאכתיבה מפי מקריא, שהסופר עצמו אינו רואה את הספר, אלא שומע מהמקריא לו מתוכו, יש מן הראשונים שכתב שאסור, שצריך שהכותב עצמו יראה מתוך הכתב (הגהות רבנו פרץ לסמ"ק מצווה קנה); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שמותר לכתוב מפי מקריא (סמ"ג עשין כב, וראה ספר התרומה קצח), וכן הכריעו אחרונים (מגן אברהם תרצא סק"ד; משנה ברורה לב ס"ק קלד). עבר וכתב שלא מתוך הכתבעבר וכתב ספר תורה שלא מתוך הכתב, כתבו ראשונים, שאסור לקרוא בו - אפילו אין בו טעות - אלא בשעת הדחק (רשב"א מגילה יח ב ד"ה והא, על פי ירושלמי שם ד א; ר"ן מגילה שם (ה ב בדפי הרי"ף); דרכי משה או"ח תרצא ב, בשם הר"ן[19]); ויש שכתבו, שאם עבר וכתב שלא מן הכתב, יכול לכתחילה לקרוא בו (רבנו מנוח על הרמב"ם תפילין א יב). קריאה בפה לפני הכתיבההכותב סת"ם - או מגילה (מהרי"ל הלכות פורים יד; רמ"א בשו"ע או"ח תרצא ב) - לפני שכותב כל תיבה, כתבו ראשונים שצריך להוציאה בפה (סמ"ק מצווה קנג, בכתיבת תפילין; טוש"ע או"ח לב לא בתפילין, ושו"ע יו"ד רעד ב בספר תורה), וכן משה רבינו כשכתב את התורה מפי הקדוש ברוך הוא, היה תחילה אומר אחריו - כדי שלא יטעה (רש"י מנחות ל א ד"ה הקדוש ברוך הוא) - ואחר כך כותב (בבא בתרא טו א, וראה מנחות שם: כותב ואומר), וכתבו ראשונים שכך אף הסופרים צריכים לקרוא בפיהם (ספר התרומה קצח; סמ"ג עשין כב; מרדכי הלכות תפילין תתקנז), שלא יטעו (סמ"ג שם; מרדכי שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים טעם אחר, כדי שתהיה קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצאת מפי הקורא נמשכת על האותיות (ב"ח או"ח לב אות טז (והובא במשנ"ב שם ס"ק קלו), בדעת הסוברים שגם כשכותב מתוך הכתב צריך להוציא בפיו). חיוב הקריאה בפה, יש מן האחרונים שכתבו שהוא מדרבנן (ספר סת"ם הלות ספר תורה פו[20]); ויש שכתבו שאינו אלא עצה טובה (דעת קדושים רעד סק"ה). ונחלקו ראשונים בחיוב זה אם הוא דווקא בכותב שלא מתוך הכתב, או אף בכותב מתוך הכתב:
כשכותב שם הוי"הכשכותב שם הוי"ה, יש אחרונים שכתבו שלא יקרא בפה, מכיוון שאסור להגות את השם באותיותיו (ראה ערך הוגה את השם. ספר סת"ם הלכות ספר תורה פו; קסת הסופר לשכת הסופר ד סק"ו); ויש אחרונים שכתבו שיקרא את האותיות בתוספת "עם" בין אות לאות (דעת קדושים רעד סק"ד; מקדש מעט רעד ס"ק יא); או שיכנה ויאמר ק"י במקום ה"י (שם ושם); ויש אחרונים שכתבו שיקרא בשם אדנות, שידוע שמה שקורא באדנות כותב - בדרך כלל - בשם הוי"ה, ואין חשש שיטעה (דעת קדושים שם). כתב בלי לקרוא בפיוכתב בלי לקרוא בפיו כל תיבה לפני כתיבתה - אינו נפסל (בית יוסף או"ח לב על פי סמ"ג עשין כב. וראה שבלי הלקט ח ו, שאף לטעם של המשכת קדושה, בדיעבד כשר, וכן משמע במשנה ברורה לב ס"ק קלו), אלא שלסוברים שהקריאה היא כדי למשוך קדושה על הכתב (ראה לעיל: קריאה בפה לפני הכתיבה), יש שכתבו שהספר אינו מהודר כל כך (שבלי הלקט שם). כתיבת סת"ם, האם צריך שתהיה לשמהכתיבת סת"ם, אם צריך שתהיה לשמה (ראה ערכו), אמרו בגמרא שלדעת רבן שמעון בן גמליאל שעור של תפילין צריך עיבוד לשמה (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה), כל שכן שכתיבת ספרי תורה ותפילין - שהיא עיקר הסת"ם (חידושי רבי חיים הלוי על הרמב"ם תפילין א טו) - צריכה להיות לשמה (גיטין מה ב, ורש"י שם ד"ה כתיבה, ור"ן שם (כג ב בדפי הרי"ף)). וכתבו ראשונים, שהוא הדין בכתיבת מזוזה (ריטב"א גיטין שם ד"ה והא); ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאף רבן שמעון בן גמליאל אינו מצריך כתיבה לשמה במזוזה (מאירי מגילה ח ב, וקרית ספר מאמר א ב); ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלא אמרו שלרבן שמעון בן גמליאל צריך כתיבה לשמה, אלא דווקא בכתיבת האזכרות (ראה ערכו), אבל כתיבת שאר ספר התורה אינה צריכה להיות לשמה (אור שמח תפילין שם, בדעת הרמב"ם שם ושם י א). בדעת חכמים, הסוברים שעור של תפילין אין צריך עיבוד לשמה (ראה לעיל שם), נחלקו ראשונים:
להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים:
הנ"ל, בכתיבת מגילהכתיבת המגילה, יש ראשונים שכתבו שצריך שתהיה לשמה, שהמגילה נקראת "ספר" (אסתר ט כט. ראה מגילה יט א), ולפיכך נוהגים בה דיני ספר תורה (ארחות חיים א הלכות מגילה ופורים, בשם ר' אהרן הלוי; ריטב"א מגילה שם ד"ה מנא), ואף לסוברים שעיבוד העור במגילה אינו צריך להיות לשמה - שלדעתם אין נוהגים במגילה כל דיני ספר תורה (ראה לעיל: מכשירי הכתיבה) - כתבו אחרונים, שמכל מקום כתיבתה צריכה להיות לשמה (מעשה רקח מגילה א א; שו"ת אבני נזר או"ח תקיח י, ושו"ת ציץ אליעזר יא מז, בדעת הרמב"ם). ויש שכתבו, שמגילה אינה צריכה כתיבה לשמה (מאירי מגילה ח ב, וקרית ספר מאמר א ב). שיעור הפוסל בכתיבה שלא לשמהבמקום שצריך כתיבה לשמה (ראה לעיל), כתבו אחרונים, שאפילו אות אחת שנכתבה שלא לשמה - פסולה (משנה ברורה לב ס"ק צב. וראה אחרונים שלהלן), ואפילו כתב רוב אות לשמה, ומיעוטה שלא לשמה - פסולה (שו"ת מהרד"ך א א; קסת הסופר ד ג), וכן תיקון האותיות הנפרדות צריך להיות לשמה, הואיל ובלא התיקון אין עליהן צורת אותיות כראוי, והתפילין פסולות (משנה ברורה שם ס"ק צג). כתיבה תמההכתיבה בתפילין ומזוזות צריך שתהא "כתיבה תמה" (ברייתא שבת קג ב, ורש"י שם ד"ה וכתבתם; מנחות לד א, במזוזה; שם לה א, בתפילין; טור או"ח לב, ורמ"א שם ד, בתפילין), שלמה כהלכתה (רש"י שבת שם ד"ה תם), שנאמר לענין מזוזה: וּכְתַבְתָּם (דברים ו ט. ברייתא שבת שם; מנחות שם), ודרשו שכאילו נכתב: "כתב תם" (רש"י שבת שם ד"ה תם, ובית יוסף או"ח שם), וכתוב זה נאמר אף על תפילין (רש"י שבת שם: וכתבתם, דתפילין ומזוזה; מאירי מגילה יח ב; מרדכי גיטין שמה בשם ר"י). וכן כתיבת ספר תורה צריך שתהא כתיבה תמה (רי"ף הלכות ספר תורה (ג ב בדפי הרי"ף), ושו"ת הריטב"א שם בדעתו; תוספות גיטין כ ב ד"ה לא; מחזור ויטרי תקיז (מרבינו תם); שו"ת הרשב"א א תריא; טוש"ע יו"ד רעד ג, ובית יוסף שם), שספר תורה חמור מתפילין ומזוזות, ואם בתפילין ומזוזות צריך כתיבה תמה, כל שכן בספר תורה (רשב"א שם). כתיבה נאהיש להשתדל שהכתיבה תהיה נאה, והוא בכלל הכתוב: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב. שבת קלג ב; טוש"ע יו"ד רעד ג, וראה בית יוסף שם. וראה ערך הדור מצוה). כמה דינים נלמדו מהצורך בכתיבה נאה:
תפילין, יש ראשונים שכתבו שאין צריך לכתוב הפרשיות בכתיבה נאה, מכיוון שהן מחופות, ואין רואים את הכתב (תוספות מנחות לב ב ד"ה הא); ויש ראשונים שכתבו שאף פרשיות התפילין יש לכתוב בכתיבה נאה (אור זרוע שם; מרדכי שם; טוש"ע או"ח לב ו). הכותב על ידי מעשה שאינו בגוף האותיותהכותב על ידי מעשה שאינו בגוף האותיות, באופן שהאותיות נעשות מאליהן, כגון חק-תוכות (ראה ערכו) - שחוקק בתוך חלל האות וסביבותיה, ועל ידי כך נוצרת שם האות (ראה ערך חק תוכות) - פסול, שחקיקת תוכות אינה חשובה כתיבה (גיטין כ א; טוש"ע או"ח לב יז. וראה ערך הנ"ל). החוקק ירכותיהן של האותיות שישקע הכתב - שחקיקה זו חשובה כתיבה (ראה ערך גט, וערך חק תוכות) - כתבו אחרונים שכשרה (שו"ת משאת בנימין צט; ט"ז יו"ד רעא סק"ח; מגן אברהם לב ס"ק נז), שחקיקת יריכות חשובה כתיבה לכל דבר (שו"ת משאת בנימין שם; ט"ז שם), אלא שיש שכתבו שלכתחילה אין לכתוב סת"ם - וכל דבר הצריך כתיבה (ראה ערך גט, וערך כתיבה) - בחקיקה (ט"ז שם; מגן אברהם שם). ויש סוברים שחקיקת יריכות פסולה (שו"ת רמ"ע מפאנו צג; שו"ת זרע אמת ב קיז), שבכתיבת סת"ם צריך מעשה בגוף האות - כמו כתיבה בדיו (שו"ת זרע אמת שם) - ובחקיקה אין המעשה בגוף האות (שו"ת רמ"ע מפאנו שם), ואין דרך כתיבה בכך (שו"ת זרע אמת שם). כתיבה בדפוסכתיבה בדפוס - שמסדר צורת אותיות מעופרת, ומושח אותן בדיו, ודוחק אותן אל הקלף (אחרונים דלהלן) - כתבו אחרונים, שאף לסוברים שחשובה כתיבה (ראה ערך כתב; כתיבה. וראה שם שיש חולקים[22]), מכל מקום, אינה כשרה לכתיבת תפילין ומזוזות (מגן אברהם לב ס"ק נז; בני יונה הארוך סוף סי' רעא (סק"ה). וראה אחרונים להלן), שבכתיבה על ידי דפוס אי אפשר לצמצם, ופעמים שהאות השניה נדפסת קודם האות הראשונה, והרי זו כתיבה "שלא כסדרן", שפסולה בתפילין ומזוזות (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. מגן אברהם שם; מור וקציעה שם[23]). ויש שכתבו, שכתיבה על ידי דפוס פסולה אף בספר תורה (שו"ת חוות יאיר קפד. וראה אחרונים להלן), שכתיבה על ידי דפוס חשובה כחקיקת ירכי האותיות, שפסולה לכתיבת סת"ם, לסוברים כן (ראה לעיל בסמוך. זרע אמת יו"ד קיז); או שבכתיבה על ידי דפוס חסרה בכל אזכרה כוונה לשם קדושת השם (בני יונה שם); או שבכתיבה על ידי דפוס אין אותיות השם נכתבות כסדרן, ואף בספר תורה יש לכתוב אותיות השם כסדרן, לסוברים כן (ראה ערך כתיבת סת"ם כסדרן. שו"ת תשובה מאהבה ג שצא, וראה פתח הדביר ב (דף ו ב)). ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים שכתיבה על ידי דפוס כשרה אף לכתיבת סת"ם (גט פשוט קכה ס"ק טו, וראה כפות תמרים סוכה מא ב ד"ה מתיבי, שלא הכשיר אלא בדיעבד). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
