הגדרה[1]
- אדם שיוצא עליו קול שהוא עובר על איסורי עריות
הדין
אדם ששמועתו רעה, כלומר שיוצא עליו קול שהוא עובר עבירות (רש"י קדושין פא א ד"ה על; תוספות ר"י הזקן שם) באיסורי עריות (רמב"ם סנהדרין כד ה), ומעשיו מכוערים אצל השומעים עד שיאמרו על אותה השמועה שאינה טובה (מאירי שם), אבל אין עדים שעבר עבירה (תשובות הגאונים (שערי תשובה) קעט, והובא ברבנו ירוחם כג ב; תוספות סנהדרין ט ב ד"ה לרצונו, ושם כו ב ד"ה ארבעין; מאירי קדושין שם), מלקים אותו (גמ' שם; רמב"ם שם; טור חו"מ ב) בית דין (רמב"ם שם), שנאמר: אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה (שמואל א ב כד. קדושין שם).
גדרו
בגדר האיסור נחלקו ראשונים ואחרונים:
- יש סוברים שאיסור לאו מדברי-קבלה (ראה ערכו) הוא, להתנהג בקלות ראש עד שהבריות מרננות אחריו תמיד שהוא עובר עבירות, וכיון שעבר על לאו - לוקה (כן משמע מרש"י קדושין שם ד"ה על, ומאירי שם).
- ויש סוברים, שמלקים אותו משום שתולים שהקול אמת, ועבר על איסורי העריות שהוא חשוד בהם (כן משמע ממהר"ש הלוי יג, ומהר"ם מינץ (מאובן) י, ושואל ומשיב רביעאה ג קלב, וביאור הגר"א חו"מ ב סק"ד), ואף על פי שבשאר עבירות אין מלקים את העובר אלא על פי שני עדים (ראה ערך חיבי מלקיות: גדרם וחיובם), לענין עריות - שנפשו של אדם מחמדתן (חגיגה יא ב. מהר"ם מינץ שם) - יש לחוש יותר שהקול אמת (מהר"ש הלוי שם; מהר"ם מינץ שם; שואל ומשיב שם).
כשאין העם פרוצים בעריות
המלקות על שמועה לא טובה, נחלקו בהם אחרונים:
- יש סוברים שהן בכלל העונשים שבית דין מענישים בהוראת-שעה (ראה ערכו), כפי ראות עיני הדיינים, כדי לעשות סייג לתורה, מחמת פרצת הדור (ראה ערך הוראת שעה: על פי בית דין. כן משמע מרמב"ם שם, לפי אורח משפט ב, וברכי יוסף שם אות ג, בשם ר"מ הלוי, וביאור הגר"א שם, לפי באר אליהו שם).
- ויש סוברים, שהמלקות נוהגות בכל זמן, אף כשאין העם פרוצים בעריות (רמב"ם שם, לפי ברכי יוסף שם, ומהר"י אסאד ב פט).
מקורו
המלקות על שמועה לא טובה, נחלקו בהן הדעות:
- יש סוברים שמכת-מרדות (ראה ערכו) הן (תשובת רב האי ורב שרירא בפרדס לרש"י (עהרענרייך) עמ' קי; ים של שלמה קדושין ד כב, וכתובות א כח; סמיכה לחיים יא, בדעת הרבה ראשונים), כדין העובר על דברי חכמים (רמ"ה קדושין פא א; ים של שלמה שם; סמיכה לחיים שם), שהדרשה שלמדו ממנה שלוקים אינה אלא אסמכתא (ראה ערך אסמכתא א. כסף משנה שם; ים של שלמה שם), שפשט הכתוב: אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה (שמואל א ב כד) הוא בקשת עלי מבניו שלא יעשו מעשים שאינם טובים, אלא כיון שהזכיר הכתוב העניין בלשון לאו, הסמיכו לו חכמים שיש להלקות אדם שיוצאת עליו שמועה לא טובה (כן משמע מסמיכה לחיים שם).
- ויש סוברים - שהלימוד לימוד גמור הוא - והמלקות על שמועה לא טובה, מדברי קבלה הן (כן משמע מרש"י שם ד"ה על, ורמב"ם שם; שער אפרים סד; מהר"י אסאד שם), וכתבו, שאף לסוברים שמנין המלקות במכת מרדות אין לו שיעור קבוע (ראה ערך מכת מרדות), על שמועה לא טובה לוקים ארבעים (שער אפרים שם; מהר"י אסאד שם).
התראה
מי ששמועתו רעה לוקה בלא התראה (רש"י סנהדרין כו ב ד"ה ארבעין).
הקראה
בתלמוד אמרו על אחד האמוראים שבשעה שהלקו אדם משום לא טובה השמועה, היה מר זוטרא קורא לפניו את הכתוב: אל בני וגו' (מר זוטרא בקדושין שם, והפוסקים השמיטוהו), שממנו למדו את חיוב המלקות (ראה לעיל) - ולא את הכתוב שקוראים כשמלקים את שאר הלוקים: וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וגו' (דברים כח נט. ראה ערך מלקות. כן משמע מפסקי רי"ד שם) - כדי להודיע שעל שמועה לא טובה הוא לוקה (רש"י קדושין שם ד"ה ומקרי; תוספות ר"י הזקן שם; פסקי רי"ד שם), ולא יצא עליו לעז שעבר על איסור חמור יותר (כן משמע מים של שלמה שם ד כב).
היכן נוהג
מלקות על שמועה לא טובה נוהגות בכל מקום (רמב"ם שם), היינו אף בבית דין שבחוץ לארץ שאינם סמוכים (כן משמע מב"ח חו"מ ב), ומלקים אף בזמן הזה (כן משמע מרי"ף שם, ורא"ש שם ד כג, וטוש"ע אה"ע קעח כ), ובזמן שאין יכולת ביד בית דין להלקות, מחמת שלטון הגויים, או מפני קרוביו של הנידון, גוערים בו בנזיפה, ומאיימים עליו שאם לא יתנהג כשורה, סופו שיבדילוהו לרעה וידחוהו (ים של שלמה שם, על פי ריב"ש רסה).
נידוי וביזוי
מי שיוצאות עליו שמועות רעות בענייני עריות, מנדים אותו (כן משמע משו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם ה, והגהות מימוניות שם, וריטב"א מועד קטן יז א, על פי גמ' שם), ומותר לבזותו (מגילה כה ב, לפי רש"י שם ד"ה דסני ורמב"ם שם).
תלמיד-חכם (ראה ערכו) שיוצאות עליו שמועות רעות בענייני עריות, נחלקו בדינו:
- יש סוברים שלא הותר לבזותו, שתלמיד חכם יש להסתיר בזיונו ואסור לבזותו בפרהסיא (ראה ערך כבוד חכמים: פרטי הכיבוד. כסף משנה שם, ובית יוסף חו"מ ב, על פי מועד קטן שם; סמ"ע שם סק"ח).
- ויש סוברים שאף תלמיד חכם מותר לבזותו, מפני חלול-השם (ראה ערכו) הנגרם על ידו (כן משמע מתשב"ץ א לג). וכן כתבו ראשונים שמנדים אותו (כן משמע מרבי אברהם בן הרמב"ם והגהות מימוניות שם). ואף על פי שתלמיד חכם שסרח אין מנדים אותו בפרהסיא (ראה ערך כבוד חכמים: שם), מכל מקום על שמועות רעות בענייני עריות, שיש בהן משום חלול-השם (ראה ערכו) - מנדים (רבי אברהם מן ההר שם)[2].
השמועה
הקול היוצא על אדם, שמחמתו חשוב ששמועתו לא טובה, כתבו ראשונים שהוא קול שאינו פוסק (רמב"ם שם, על פי יבמות כה א; רמ"ה וריטב"א קדושין שם; רא"ש סנהדרין ג יג), היוצא במשך יום ומחצה או יותר (כן משמע מהרמב"ם שם, וסוטה ב יד), ובלבד שאינו יוצא על ידי אויביו הידועים של אותו אדם (רמב"ם סנהדרין שם; רמ"ה שם; מהרי"ק קפח).
אדם הפרוץ בעריות, ויש רגלים לדבר שעבר עבירה, אפילו לא יצא עליו קול שאינו פוסק, הרי הוא לוקה (כן משמע מיבמות נב א; ריטב"א שם).
אדם שיצא עליו קול שעבר פעם אחת על אחד מאיסורי עריות, אין מלקים אותו (כן משמע מתשובת רב האי ורב שרירא שם), ואין עונשים אלא אדם שיצא עליו קול שעבר כמה פעמים (כן משמע מרש"י קדושין שם; מאירי שם; ריב"ש שנא), והרי הוא מוחזק כחשוד בעריות (כן משמע מהריטב"א שם, וריב"ש רסה).
האיסורים
האיסורים שאם יצא עליהם קול חשוב הדבר כשמועה לא טובה הם כל איסורי ביאה, ובכלל זה הנחשד שבא על הפנויה, או על משכב זכר (כן משמע מפירוש המשניות לרמב"ם קדושין שם).
יצא עליו קול שזינה עם אשת איש מסויימת, נחלקו הדעות:
- יש סוברים שאינו לוקה, כדי שלא יצא לעז על בניה שהם ממזרים (תשובת רב נטרונאי בתשובות הגאונים (שערי תשובה) א ו; תשובות הגאונים (שערי צדק) ג א ו).
- ויש סוברים שלוקה (כן משמע מפירוש המשניות לרמב"ם שם; ר"י אלמדארי שם; תוספות סנהדרין ט ב ד"ה לרצונו, ורא"ש שם ג יג, לפי חקקי לב אה"ע סד)[3].
הערות שוליים
- ↑ לג, טורים תתקז-תתקטז.
- ↑ על פסולו לעדות של מי שיצאה עליו שמועה לא טובה, ראה ערך חשוד; על מינויו לשליח ציבור, ראה ערך שליח צבור; על מי שיצאה עליו שמועה לא טובה, ועשה תשובה, אם מועילה התשובה לפטרו מעונש, ואם אחרי שנפסל חוזר להכשרו לעדות או להיות שליח צבור, ראה ערך תשובה.
- ↑ על אשת איש שעשתה מעשים שמחמתם יש לחוש שזינתה, אם היא נאסרת לבעלה ולנחשד, ראה ערך כעור.
