|
לא תתגודדו הגדרת הערך - האיסור להתחלק לאגודות, שכל אחת נוהגת באופן אחר האיסור וגדרוהאיסור ומקורואסור - לציבור, או לחכמים מורי הוראה לגרום בהוראותיהם (ראה להלן: המוזהרים בכך) - שהעם יהיה מחולק ל"אגודות", שכל אחת נוהגת באופן אחר (ספרי דברים צו; ריש לקיש ביבמות יג ב; רמב"ם עבודה זרה יב יד; רמ"א או"ח תצג ג. וראה להלן בכל הערך[1]), שנאמר: לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים יד א), ודרשו חכמים: לא תֵעשׁו אגודות-אגודות (ספרי שם; ריש לקיש ביבמות יג ב; רמב"ם שם. וראה להלן, אופן הלימוד מהכתוב, ואם הוא דרשה גמורה), גדודים-גדודים (רשב"א יבמות שם ד"ה ואימא), חבורות-חבורות (ר"י אלמנדרי יבמות שם). איסור זה הוא הן בדין מדיני התורה, והן בדין מדרבנן (ראה להלן: במצוות ובאיסורים), ויש סוברים שאף במנהגים נוהג איסור זה (ראה להלן: במנהגים, מחלוקת בזה), ויש סוברים שהאיסור אינו אלא במנהגים (ראה להלן: במצוות ובאיסורים). יש מן הראשונים סוברים שר' יוחנן חולק על איסור זה (ראשונים דלהלן), וסובר שבכתוב לא תתגדדו לא נאמר אלא איסור עשיית חבורה על מת (ראה ערך גדידה ושריטה. רשב"א יבמות יד א ד"ה ולמ"ד, בדעת ר' יוחנן שם יג ב, וראה ריטב"א שם); ויש סוברים, שאף ר' יוחנן אינו חולק על איסור זה (רא"ש יבמות א ט, ובתוספות רא"ש יבמות שם; ריטב"א שם, וראה שם שהאיסור להיעשות אגודות הלכה רווחת היא בכל התלמוד; מהר"ם יבמות יד א, בדעת תוספות שם ד"ה מי). צורת הדרשה מהפסוקהאיסור להתחלק לאגודות, הנלמד מהכתוב לא תתגדדו (ראה לעיל), אף שמכתוב זה נלמד איסור גדידה-ושריטה (ראה ערכו. וראה לעיל בדעת רבי יוחנן), מזה שנאמר לא תתגדדו, ולא נאמר לא תגודדו - שמשמעותו לא תעשו גדידה וחבורה (רש"י יבמות יג ב ד"ה א"כ לכתוב קרא, וראה ערך הנ"ל) - משמע שנאמר בכתוב איסור נוסף, שלא להיעשות אגודות-אגודות (יבמות שם, וראה שם ורש"י ד"ה ואימא וד"ה א"כ לכתוב לא, וראה פירוש רש"ר הירש דברים יד ב). ויש אחרונים שביארו, שאיסור גדידה ושריטה צריך היה להיאמר בלשון לא תגודדו, שהוא בנין קל, שגדידה ושריטה הם דבר שעושה האדם בעצמו, ומזה שנאמר לא תתגודדו בבנין התפעל, למדו חכמים שאסור אף להיעשות אגודות-אגודות, שהוא דבר הנעשה ממילא (גור אריה דברים יד א; תוספות יום טוב יבמות א ד; עמק הנצי"ב דברים צו). חומר האיסורהאיסור להיעשות אגודות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם הוא מן התורה או מדרבנן:
האם לוקים עליוהאיסור להיעשות אגודות, לסוברים שהוא מן התורה (ראה לעיל בסמוך), נחלקו אחרונים אם לוקים עליו:
טעם האיסורבטעם האיסור נחלקו ראשונים:
המוזהרים בכךהמוזהרים שלא להיעשות אגודות, נחלקו ראשונים ואחרונים מי הם:
יחידיחיד, או כמה אנשים, הנוהגים שלא כמו הציבור, נחלקו ראשונים ואחרונים אם עוברים על האיסור להיעשות אגודות:
ולדעה זו נחלקו בכמה אנשים הנוהגים שלא כמו הציבור עוברים באיסור זה:
במצוות ובאיסוריםהאיסור להיעשות אגודות מוזכר בתלמוד לגבי מחלוקות שבין תנאים או אמוראים (יבמות יג ב - יד א, וראה להלן), באיסורים (יבמות יג ב, ושם יד א), ובמצוות (יבמות יג ב, ושם טו א), בדינים שמן התורה (ראה לעיל, ביבום צרת ערוה, ובדחיית שבת ע"י מכשירי מילה), ובדינים דרבנן (ראה לעיל במקרא מגילה, ובעשיית מלאכה בליל ערב פסח, ובמוקצה בשבת, ובחיוב קטן בסוכה). וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שהאיסור להיעשות אגודות נאמר לגבי מצוות ואיסורים (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב; מאירי שם יד א; החינוך מצוה תסז בשם מורו; רבינו ירוחם אדם וחוה ב ה (כב סוף ע"ב); שו"ת מבי"ט א כא ד"ה וגם), ומהם שכתבו כן לעניין מחלוקות שבין החכמים במשך הדורות (החינוך ורבינו ירוחם שם; מבי"ט שם). ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלמסקנת התלמוד, וכן הלכה, האיסור להיעשות אגודות אינו נוהג אלא במנהגים (ראה להלן: במנהגים), ולא במצוות ובאיסורים (שדי חמד מערכת חול המועד יד ד"ה אך וד"ה יש, וערוך השלחן תצג ח, ושו"ת משיב דבר א יז ד, בדעת הרמב"ם עבודה זרה יב יד). כשיוצאים ידי חובת המצוה בדיעבד לדברי הכלמחלוקת שאינה אלא באופן קיום מצוה לכתחילה, אבל בדיעבד, לדברי הכל יוצאים ידי חובה בשני האופנים, אמרו בירושלמי שמותר לנהוג בה באופנים חלוקים (ירושלמי פסחים ד סוף א, ופרק סוף הלכה ה, וקרבן העדה שם ושם, ופני משה ד שם), שכיון שבדיעבד יוצאים ידי חובה בשניהם, אין שייך בזה טעם האיסור שהוא משום שנראה כשתי תורות, לסוברים כן (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור, וראה שם שיש מפרשים בעניין אחר. קרבן העדה ד שם), או שהרי זה כמנהג שאין בו איסור להיעשות אגודות, לסוברים כן (ראה להלן: במנהגים. משיב דבר א יז ב ד"ה הן). ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהבבלי חולק וסובר שכיון שלכתחילה יש לנהוג באופן מסוים, יש בזה איסור להיעשות אגודות (משיב דבר שם אות ו ד"ה וממוצא, בדעת ראשונים). בהידור מצוהבהידור מצוה, נחלקו אחרונים אם יש איסור לנהוג בהנהגות חלוקות, משום לא תתגודדו:
במחלוקת, כשהולכים אחר הרובמחלוקת בהלכה שהולכים בה אחר הרוב (ראה ערך הלכה: על פי הרוב), נחלקו אם נאמר בה האיסור להיעשות אגודות:
בהנ"ל, כשאין הכרעה על פי רובמחלוקת שאין בה הכרעה על פי רוב - כגון שהמיעוט גדול בחכמה מהרוב, לסוברים שאין הכרעה במחלוקת כזו (ראה ערך הלכה: על פי הרוב, וראה חינוך מצוה תסז: והן שוין בחכמה וכו') - כתבו ראשונים שיש בה איסור לא תתגודדו, ועליהם לשאת ולתת עד שיסכימו לדעה אחת (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב; החינוך שם; מבי"ט א כא ד"ה ולכן; ש"ך יו"ד סוף סי' רמב קיצור הנהגת איסור והיתר י), ואם אינם יכולים להגיע להסכמה, במחלוקת בדבר שהוא מן התורה יעשו הכל כדברי המחמירים, ובדבר שהוא מדרבנן יעשו הכל כדברי המקילים (החינוך שם; ש"ך שם. וראה פסקי רבי ישעיה שם), עד שיפסקו את ההלכה (פסקי רבי ישעיה שם). ואף אם אי אפשר להכריע המחלוקת על פי קולא וחומרא, שיש חומרא בכל צד, כתבו ראשונים שנאמר בה האיסור להיעשות אגודות (ריטב"א יבמות יג ב, ויד א; החינוך שם, ושדי חמד מערכת למ"ד כלל עט ד"ה ואם כפי בשם ר"ח פערילמוטר, בדעתו), ואם אפשר לנהוג באופן אחד שיהיה כשתי הדעות, יש לעשות כן (ריטב"א שם ושם). ויש מהאחרונים שכתבו שהאיסור לא נאמר במחלוקת שאין בה הכרעה (שו"ת דברי יששכר ד ד"ה וליישב; שדי חמד מערכת חוה"מ יד ד"ה אך, בשם אחרונים), שאין הדבר נראה כשתי תורות, ואינו מביא למחלוקת, שהכל יודעים שחלוקים בדין ואין אפשרות להכריע (שדי חמד שם). חלוקה לאגודות שלא על פי מורי הוראהציבור שמחולק לאגודות במחלוקת בהלכה, וחלק מהציבור נוהג כדעה אחת, וחלקו כדעה השניה, שלא על פי הוראת מורי הוראה - לסוברים שהציבור מוזהר שלא להיעשות אגודות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; המוזהרים בכך) - נחלקו בו ראשונים אחרונים:
מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראלמחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל, ובמקומות רבים יש שעושים כך ויש שעושים כך, יש אחרונים שכתבו שאין איסור להתחלק בה לאגודות, אפילו במקום אחד - ואפילו לסוברים שאסור להיעשות אגודות אף בשני בתי דינים בעיר אחת (ראה להלן: בעיר אחת) - שכיון שהמחלוקת התפשטה בכל ישראל, הרי זה כשני בתי דינים בשתי עיירות, שלהלכה אין בכך איסור משום לא תתגודדו (ראה להלן: במקומות שונים. שו"ת רדב"ז ה יא (אלף שפד, ללשונות הרמב"ם עבודה זרה יב יד), בפירוש א'; אהלי תם (בתמת ישרים) קע ד"ה ולענין, כשאין מקום שלא פשטה שם המחלוקת; דברי מרדכי גדולת מרדכי ו ד"ה ואפשר דהרא"ש), שאין הדבר מביא לידי מחלוקת (אהלי תם שם; שו"ת חיי אריה ט ד"ה אולם שבתי, בדעת רדב"ז שם) - לסוברים שזה טעם האיסור (ראה לעיל: האיסור ומקורו; טעם האיסור) - כיון שכבר הורגלו בכך (אהלי תם שם), וכל אחד תולה באילן גדול (חיי אריה שם). ויש שהוסיפו בדעת אחרונים אלו, שבמחלוקת מפורסמת אין איסור אפילו בבית דין אחד, שיש מורים כדעה אחת ויש מורים כדעה השניה (חיי אריה שם), וכן אין איסור לדעתם לנהוג במחלוקות אלו הנהגות חלוקות בבית כנסת אחד (חיי אריה שם, על פי משנה סוכה לז ב). שינוי שאינו מחמת מחלוקתשינוי שאינו מחמת מחלוקת בין החכמים, אלא מסיבה אחרת, כגון שיש הבדל בין דינם של בני מקום אחד לבני מקום אחר (ראה להלן: במקומות שונים; מחלוקת אם יש לא תתגודדו בב' מקומות), נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים, אם יש בו איסור משום לא תתגודדו:
וכן כתבו אחרונים בבן ארץ ישראל הנמצא ביום-טוב-שני-של-גליות (ראה ערכו) בחוץ לארץ ודעתו לחזור, שמניח תפילין (ראה ערך יום טוב שני של גליות), אף שבחוץ לארץ אין מניחים תפילין ביום טוב שני (ראה ערך הנ"ל), ואינו עובר על איסור לא תתגודדו, כיון שאין מחלוקת בדבר, והשינוי אינו אלא מחמת המקום (לבושי מרדכי או"ח מהדורה ג ט א).
במנהגיםדבר שאין בו איסור או מצוה, ואינו אלא מנהג - על גדר מנהג, ראה להלן: גדר מנהג - אמר ריש לקיש שאין בו איסור להיעשות אגודות (יבמות יג ב, ורש"י שם ד"ה ואת, וראה להלן), ומשום כך, אף שלדעתו אסור להיעשות אגודות גם בשני מקומות (ראה להלן: במקומות שונים), מקום שנהגו לעשות מלאכה בערב-פסח (ראה ערכו) עד חצות - עושים, ומקום שנהגו שלא לעשות - אין עושים (ראה ערך ערב פסח), ואין בכך משום לא תתגודדו, שאין זה אלא מנהג (דברי ריש לקיש יבמות שם). וכן סובר ר' יוחנן בירושלמי (ירושלמי פסחים ד א, וקרבן העדה שם). ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שריש לקיש לא התיר מנהגים שונים אלא בשני מקומות, ולא במקום אחד, שהדבר מביא למחלוקת (שו"ת דברי יוסף (אירגאס) מה ד"ה ונלע"ד, ומרכבת המשנה עבודה זרה יב יד, ומשפטי עוזיאל ד ענינים כלליים א ו, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד). להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם אסור להיעשות אגודות במנהגים:
בטעם המתירים להיעשות אגודות במנהגים, יש מהראשונים והאחרונים שכתבו, שסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא משום שנראה כשתי תורות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור), וכשנוהגים באופנים שונים בדבר שאינו אלא מנהג, אין נראה כשתי תורות (ריטב"א יבמות יג ב ד"ה אמינא; מהרשד"ם יו"ד סוף סי' קנג; מרכבת המשנה עבודה זרה יב יד; שו"ת משיב דבר א יז אותיות א וה; שו"ת שרידי אש ב יא), שמנהג אינו נחשב תורה (מרכבת המשנה שם). ויש שכתבו שאף אם טעם האיסור הוא משום מחלוקת (ראה לעיל שם), דווקא במצוות ובאיסורים מביא השינוי למחלוקת, אבל מנהגים חלוקים אינם מביאים למחלוקת (שדי חמד מערכת הלמ"ד עט ד"ה ומה שכתב, בשם ר"ח פערילמוטר). ובטעם האוסרים להיעשות אגודות במנהגים, כתבו אחרונים שסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא מפני המחלוקת, ושאף שינוי מנהגים מביא למחלוקת (שו"ת אהלי תם קע סוף ד"ה לע"ד וד"ה ולענין; בנימין זאב שג ד"ה ועוד מקשה; מרכבת המשנה שם; משיב דבר שם; שדי חמד שם בשם אחרונים). גדר מנהגמנהג שנחלקו אם אסור להיעשות בו אגודות, הוא דבר שאין לו עיקר לא מן התורה ולא מדברי סופרים (ריטב"א דלהלן; שו"ת אהלי תם קע; מהרשד"ם יו"ד קנג ד"ה גרסינן), ונהגו בו העם שלא על פי תקנת חכמים (ריטב"א יבמות יג ב ד"ה אמינא, וראה ריטב"א פסחים נא א ד"ה והדרך השני), בין על פי עצמם ובין על פי תלמידי חכמים (ריטב"א פסחים שם). ויש שהוסיפו, שהיינו כשיש בו צד חומרא וסייג פרישות (מהרשד"ם שם), ונהגו בו כעין הלכה, ולא בדרך של חומרא בעלמא (דברי מרדכי גדולת מרדכי סוף סי' ו); ויש שכתבו, שאף מנהג שאין בו גדר וסייג לאיסור, הוא בכלל מנהג שנחלקו בו אם שייך בו לא תתגודדו (פרשת מרדכי או"ח ד ד"ה והנה בדבר, וכן נראה בבנימין זאב שג, ששייך לא תתגודדו אפילו במנהג בדבר רשות גמור). חרםחרם (ראה ערכו), נחלקו ראשונים ואחרונים אם נוהג בו איסור לא תתגודדו, כשחלק מהציבור קיבלו על עצמם בחרם דבר מסוים, וחלקם לא קיבל, באופנים שאלו שלא קיבלו על עצמם אינם מחוייבים בכך מדין חרם (ראה ערך חרם ב (חרמי צבור): המחרימים, האופנים בזה):
הנוהגים על פי מנהג אבותיהםהנוהגים מנהגים שונים על פי מנהג אבותיהם, כגון בנוסח התפילה, יש אחרונים שכתבו שאף לסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל בתחילת הפרק), אין בכך משום לא תתגודדו (מהר"ם בריסק ב כח ד"ה אך, וראה שו"ת קרן לדוד או"ח יט ד"ה אמנם, וסי' כ ד"ה ויען), וכן כמה שנמצאים במקום אחד, ונוהגים מנהגים שונים על פי מנהג המקומות שהגיעו משם, יש שכתבו שמותר לכל אחד לנהוג כמנהגו (אגרות משה אהע"ז א נט ד"ה אך, בדעת מגן אברהם תצג סק"ו) - אף באופן שאינם נחשבים לשתי קהילות נפרדות (אגרות משה שם) - כמו בשינוי בדבר שאינו מחמת מחלוקת בין החכמים אלא משום הבדל בין מקומות, שאינו אסור משום לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; שינוי שאינו מחמת מחלוקת, ושם שיש חולקים), שכל אחד סובר שחברו שנוהג כמנהגו, עושה כדין (מהר"ם בריסק שם; אגרות משה שם. וראה קרן לדוד שם ושם). ומדברי אחרונים רבים נראה שלא חילקו בזה (ראה שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה; פאת השלחן ג יד, ובבית ישראל ס"ק לא ואילך; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת מהר"ם שיק או"ח מג ד"ה וזה, ועוד, לענין נוסח התפילה). במקומות שוניםהנהגות חלוקות במקומות נפרדים - כגון בדבר שיש בו מחלוקת בין החכמים, ואנשי כל מקום הולכים אחר דעת רבם (ראה ערך הלכה, שבמקום שהולכים אחר רבם בכל דבר, הולכים אחר דעתו אפילו להקל, ואפילו דעתו דעת יחיד), לסוברים שיש איסור לא תתגודדו במחלוקת בדין (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים, ושם שיש חולקים) - נחלקו אמוראים אם אסור משום לא תתגודדו:
ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שריש לקיש חזר בו, ואף הוא סובר שאין איסור בשני מקומות (מעיל צדקה נ ד"ה וזה, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד); ויש אחרונים שכתבו שלא נחלקו אמוראים בדבר, ואף מתחילה סבר ריש לקיש שאין האיסור נוהג בשני מקומות (טורי אבן מגילה ב א אבני שהם ד"ה ומה). הלכה שהאיסור אינו נוהג אלא בעיר אחת (רי"ף יבמות יד א (ג ב בדפי הרי"ף); רמב"ם עבודה זרה יב יד; סמ"ג לא תעשה סב; רא"ש יבמות א ט; רבינו ירוחם ב ה (כב ב); רמ"א או"ח תצג ג). במצוה הנוהגת בכל ישראללנהוג הנהגות חלוקות בשני מקומות, אף על פי שלהלכה מותר (ראה לעיל בסמוך), כתבו אחרונים שבמצוה הנוהגת בכל ישראל אין הדבר ראוי, ומצוה מן המובחר שכל ישראל ינהגו באופן אחד (שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנג ד"ה גרסינן, וראה להלן[5]). ולכן, משחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול לולב בשבת אף ביום הראשון של סוכות, אפילו לבני ארץ ישראל שקידשו שם את החודש, כשם שאסרו זאת במקומות רחוקים שלא היו יודעים בקביעות ראש חדש (ראה ערך יום טוב שני של גליות), שלא לעשות ישראל אגודות-אגודות, ויראה כשתי תורות (רש"י סוכה מד א ד"ה לדידהו, ומהרשד"ם שם בדעתו. וראה רמב"ם לולב ז יז, ולחם משנה שם, ושם על הטעם שבזמן שבית המקדש היה קיים אין לחוש לזה). ויש שכתבו שלאותו בית דין אסור לתקן מנהג שונה אף בשני מקומות (מהרשד"ם שם ד"ה וא"כ; תפארת למשה יו"ד סוף סי' רמב), שנראה כבית דין אחד שחלוקות בו הדעות ומורים שתי הוראות שונות, שהדבר אסור לדברי הכל (מהרשד"ם שם), ולכן כשבאו חכמים לתקן שלא יטלו לולב בשבת, תיקנו כן אף לבני ארץ ישראל (מהרשד"ם ותפארת למשה שם, בדעת רש"י סוכה שם). ויש אחרונים שכתבו, שאף שאין איסור לא תתגודדו בשני מקומות, במקרים מסוימים חששו חכמים ללא תתגודדו גם בשני מקומות, כשהיה נראה להם צורך לתקן כן, ולכן גזרו שאף בארץ ישראל לא יטלו לולב ביום הראשון של סוכות שחל בשבת, שיש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה (ראה ערכו) בשב ואל תעשה (ערוך לנר יבמות יד א, בדעת רש"י סוכה שם, ובדעת רמב"ם שם). ויש חולקים על זה, שהרי תיקנו חכמים שמגילה נקראת בזמנים שונים במקומות שונים (ראה ערך מקרא מגילה), ולא חששו לאיסור לא תתגודדו, שאיסור זה אינו נוהג בשני מקומות (כפות תמרים סוכה שם). יחיד המתארח בעיר אחרתיחיד שהוא אורח בעיר אחרת, יש שכתבו שאם נוהג כמנהג מקומו אין בו משום לא תתגודדו, שחשוב כשתי מקומות (טורי אבן מגילה ב א אבני שהם ד"ה ומה, בדעת אביי; אשל אברהם (בוטשאש) לא ב (ד"ה כמו)). והרבה סוברים שיחיד הבא למקום אחר, אין להתיר להתנהג באופן שונה מטעם זה, שחשוב כשתי מקומות (אחרונים דלהלן), מהם שכתבו שאף על פי כן הבא למקום שההנהגה שם שונה מההנהגה במקומו, ודעתו לחזור למקומו, שעליו לנהוג כחומרי המקום שיצא משם (משנה פסחים נ א, ורמב"ם יום טוב ח כ, ושו"ע או"ח תסח ד, וראה שם שלא ינהג כן אלא בצינעה מפני המחלוקת, וראה ערך מנהג), אין בכך איסור משום לא תתגודדו (כנסת הגדולה לרמב"ם עבודה זרה יב (נדפס בסוף או"ח) בשם ר' אביגדור ציוידאל, והובא במגן אברהם תצג סק"ו, וביד מלאכי כללי הדינים שנה), משום שאף בני המקום שהגיע לשם, אילו היו הולכים למקומו, היו נוהגים כחומרי אותו מקום (משנה שם, ורמב"ם ושו"ע שם, וראה ערך מנהג. כנסת הגדולה שם), או משום שאינו נוהג כן אלא באקראי, ואין איסור להיעשות אגודות באקראי, לסוברים כן (ראה להלן: השינוי האסור. פרי מגדים או"ח תצג אשל אברהם סק"ו), ולדעתם, אם מגיע לשם בכל שנה, אפילו פעם אחת, יש איסור משום לא תתגודדו, שאינו נחשב לאקראי אלא לדבר קבוע (פרי מגדים שם). ויש סוברים, שבמנהג כחומרי המקום שיצא משם יש איסור משום לא תתגודדו (מעיל צדקה מט ד"ה והנה; טורי אבן שם; משיב דבר א יז ה, בדעת רבא בפסחים נא ב, ובדעת רמב"ם עבודה זרה שם יד), ולא ינהג כחומרי המקום שיצא משם אלא בצינעה, שאין בזה איסור משום לא תתגודדו (מעיל צדקה שם; משיב דבר שם), לסוברים כן (ראה להלן שם), ואם אינו יכול לנהוג כחומרי המקום שיצא משם אלא בפרהסיא, יעשה כמנהג המקום שהגיע אליו, שהחיוב לנהוג כחומרי המקום שיצא משם אינו אלא מדרבנן (ראה ערך מנהג), והאיסור להיעשות אגודות הוא מן התורה, לסוברים כן (ראה לעיל: האיסור וגדרו; חומר האיסור. מעיל צדקה שם; משיב דבר שם). בעיר אחתהנהגות חלוקות בעיר אחת, כשיש בעיר שני בתי דינים החולקים זה עם זה - שכל בית דין צריך לעשות כדעתו (חזון איש יו"ד קנ סק"ה ד"ה יבמות, וראה ערך הלכה), אפילו להקל בדאורייתא (ראה ערך הנ"ל שם, וראה חזון איש שם סק"א ד"ה ע"ז), אפילו בית דין אחד גדול בחכמה ובמנין (חזון איש שם סק"ה), וכן תלמידי כל בית דין צריכים לעשות כהוראת אותו בית דין, אפילו אינם שקולים (חזון איש שם וסק"א, ראה שם הפרטים בזה), אפילו להקל בדאורייתא (חזון איש שם סק"א) - נחלקו אמוראים אם הדבר אסור משום לא תתגודדו:
מה נחשב לשני בתי דיניםשני בתי דינים בעיר אחת, לסוברים שאין בזה איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל בסמוך), כתבו אחרונים שאינו אלא כששניהם בעלי תורה ומומחים (בנימין זאב שג ד"ה בעיר), ואף אם אחד מהם גדול מחברו, חשובים כשני בתי דינים (שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנג; ש"ך יו"ד סוף סי' רמב קיצור הנהגת איסור והיתר י). ונחלקו ראשונים ואחרונים מה נחשב שני בתי דינים:
הדעות להלכהלהלכה נחלקו אם נוהג איסור לא תתגודדו בשני בתי דינים בעיר אחת:
יש שכתבו, שפסקו כאביי (אחרונים דלהלן; בנימין זאב שם; מעיל צדקה מט (שם)), שמסתבר טעמו, שבעיר אחת, אפילו יש בה שני בתי דינים, אי אפשר להינצל מן המחלוקת (רדב"ז שם), או משום שסתימת התלמוד היא כאביי (יבמות יד א: מקומות מקומות שאני וכו'. מהר"ם אלשיך נט; חיים שאל ב ב), או שאף שהלכה כרבא, מדרבנן החמירו כאביי (חקרי לב יו"ד פד ד"ה גם הרמב"ן, בדעת רמב"ם שם). בשתי קהילות בעיר אחתשתי קהילות בעיר אחת, שאנשי כל קהילה הגיעו ממקום אחר, ויש הבדלים בין המקומות בדינים ובמנהגים, כגון בני אשכנז ובני ספרד הגרים בעיר אחת, נחלקו אחרונים אם מותרים לנהוג בהנהגות חלוקות:
אופנים שבהם קהילה נחשבת בפני עצמהכמה אופנים כתבו אחרונים שבהם קהילה חשובה בפני עצמה:
אף חלק מסויים מבני העיר, כגון בעלי אומנות אחת, יש מן האחרונים שכתבו שמותר לו לנהוג בשונה מבני העיר (שו"ת רא"ם נז ד"ה הרי, ומגן אברהם תצג סק"ו) - לסוברים שבשני בתי דינים בעיר אחת אין איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל: בעיר אחת) - שנחשב כבית דין בפני עצמו (שלחן תמיד (לבעל מרכבת המשנה) הלכות פסח יח זר זהב לד, ומחצית השקל למגן אברהם שם, בדעת מג"א שם). שני בתי כנסת בעיר אחתשני בתי כנסת בעיר אחת, נחלקו אחרונים אם מותר להתנהג בהם בהנהגות שונות:
שתי קהילות בעיר אחת שיש להן רב אחדשתי קהילות בעיר אחת שיש להן רב אחד, נחלקו אחרונים אם נחשבות כשתי קהילות נפרדות, לסוברים שקהילה בפני עצמה נחשבת כבית דין בפני עצמו, או כעיר בפני עצמה (ראה לעיל):
השינוי האסורכשאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם אחרשינוי שאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם שאין בו משום עשיית אגודות, ולא שנעשה בדווקא מחמת קפידה, אמר ריש לקיש שאין בו איסור משום לא תתגודדו (יבמות יג ב. וראה להלן), ולכן עשיית מלאכה בערב-פסח (ראה ערכו), שנחלקו בה תנאים אם היא מותרת (ראה ערך ערב פסח), אף אם יש שעושים מלאכה ויש שאינם עושים, אין בכך איסור משום לא תתגודדו, שאפשר לתלות ולומר שאלו שאינם עושים מלאכה אין זה משום איסור עשיית מלאכה, אלא שאין להם מלאכה לעשותה (ריש לקיש ביבמות שם). וביארו ראשונים, שכיון שאפשר לתלות את השינוי בדבר אחר, אין הדבר נראה כשתי תורות (רש"י יבמות שם ד"ה א"ל וטו ב ד"ה הרואה). וכתבו אחרונים, שאף שאלו שאינם עושים מלאכה יודעים שנוהגים כך משום דעת האוסרים, אין האיסור אלא משום אחרים הרואים, וכיון שאחרים יכולים לתלות בדבר אחר - מותר (מחצית השקל למגן אברהם תצג סק"ו; שו"ת משיב דבר א יז א), ואף שאפשר שהרואים לא יתלו בדבר אחר, אינו אסור משום ספק-איסור (ראה ערכו) דאורייתא לחומרא (ראה ערך ספק איסור) - אף לסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא מן התורה (ראה לעיל: האיסור וגדרו; חומר האיסור) - שאין איסור אלא בדבר שהוא בוודאי אגודות, ולא בדבר שניתן לפרשו באופן אחר (אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם שם ד"ה בבחינת). ויש מן האחרונים שכתבו, שלהלכה אסור להיעשות אגודות אף כשאפשר לתלות בדבר אחר, שלדעתם אביי ורבא - שלדעתם אין איסור לא תתגודדו בשתי מקומות, או בשני בתי דינים בעיר אחת (ראה לעיל: בעיר אחת), ולדבריהם אין הוכחה מעשיית מלאכה בערב פסח להתיר עשיית אגודות כשיש לתלות בטעם אחר (ראה לעיל, וראה מגן אברהם תצג סק"ו) - חולקים וסוברים שאסור להיעשות אגודות אף בשינוי שאפשר לתלותו בדבר אחר (מגן אברהם שם, בדעת רי"ף יבמות יג ב, ורא"ש יבמות א ט, שלא הביאו דברי ריש לקיש הנ"ל, ובדעת תוספות פסחים יד א ד"ה שתי), ואף לדעתם, יש שכתבו שאין האיסור אלא מדרבנן, שאין איסור מהתורה אלא בדבר שהוא בוודאי אגודות (אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם שם ד"ה בבחינת). ורבים סוברים שאף לדעת אביי ורבא אין איסור להיעשות אגודות כשאפשר לתלות בדבר אחר (תוספות יבמות שם ד"ה במקומו וד"ה לא הוה מטלטל שרגא, ומנחת חינוך סוף מצוה תסז הגהת בהמ"ח ד"ה ובאמת, בדעתם; רשב"א יבמות שם ד"ה והא דפריק; פנים מאירות ב קלג ד"ה תשובה; שו"ת דברי יוסף (אירגאס) מה ד"ה הרי מכאן; קרבן נתנאל יבמות א ט ד, ובנתיב חיים למגן אברהם שם, ועוד). ויש מן האחרונים שכתבו, שאף ריש לקיש לא התיר שינוי שיש לתלותו בדבר אחר (חתם סופר (מהדורת מכון חתם סופר) יבמות יג ב ד"ה והנלע"ד וד"ה הרואה, ופירש דברי ריש לקיש שם בענין אחר). שינוי הנעשה בצינעהשינוי הנעשה בצינעה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם אסור משום לא תתגודדו:
שינוי הנעשה בשב ואל תעשהשינוי הנעשה בשב ואל תעשה, נחלקו אחרונים אם יש בו איסור משום לא תתגודדו:
שינוי בדיבוראיסור לא תתגודדו נוהג אף בדיבור (אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב ד"ה לפי; ראה אחרונים להלן: בדינים שונים; נוסח התפילה, שדנו בשינויים בנוסח התפילה). ויש מן האחרונים שכתבו להתיר באופנים מסויימים הנהגות חלוקות בדיבור, כגון בנוסח התפילה - לסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל: במנהגים) - כיון שאין בזה מעשה (שלמת חיים (מהדורת תשס"ז) עניינים שונים לח). שינוי באקראילנהוג באקראי ולפי שעה בשני הנהגות שונות, יש סוברים שאינו אסור משום לא תתגודדו (פרי מגדים או"ח תצג אשל אברהם סק"ו; שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה; אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב ד"ה כתבתי; שדי חמד מערכת הלמ"ד עט ד"ה וכן העלו, בשם ר"ח פערילמוטר. וראה דברות משה יבמות א הערה פד), שטעמי האיסור - שנראה כשתי תורות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור), או שגורם למחלוקת (ראה שם) - אינם שייכים בזה, שכיון שנעשה באקראי אין זה גורם למחלוקת, ואף אין נראה כשתי תורות (שדי חמד שם), ומכל מקום, דבר הנעשה בכל שנה, אפילו פעם אחת - כגון מקרא-מגילה (ראה ערכו) - אינו נחשב לאקראי אלא לדבר קבוע (פרי מגדים שם). לנהוג הנהגות שונות בבית כנסת אחדלנהוג הנהגות שונות בבית כנסת אחד, באופן שמחמת ההנהגה באותה עיר בשתי הנהגות אין משום לא תתגודדו - כגון מחלוקת בין שני בתי דינים בעיר אחת, לסוברים כן (ראה לעיל), או דבר שיש בו הנהגות חלוקות בין שתי קהילות בעיר אחת, שמותר לכל קהילה לעשות כמנהגה, לסוברים כן (ראה לעיל: במנהגים) - כתבו אחרונים שאסור משום לא תתגודדו (פאת השלחן ג יד, ובבית ישראל ס"ק לב; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת מהריא"ץ או"ח ז ד"ה אולם; חינא דחיי סוף סי' לז ד"ה אך; שדי חמד מערכת חול המועד אות יד ד"ה גם בתשובת בשם ר"ג פונטרימולי, וראה שם מאחרונים נוספים), שבית כנסת אחד הרי הוא כבית דין אחד, שנוהג בו איסור לא תתגודדו לדברי הכל (ראה לעיל. פאת השלחן שם; חינא דחיי שם; שדי חמד בשם ר"ג פונטרימולי שם: עדיף). ויש מן האחרונים שצידדו שכשמחמת עצם ההנהגה אין איסור לא תתגודדו, מותר להתנהג בשתי הנהגות אף בבית כנסת אחד (אגרות משה או"ח ה כד ו: אפשר, בדעת משנה ברורה לא ח). הנהגות חלוקות בזמנים שוניםהנהגות חלוקות בזמנים שונים, כתבו אחרונים שאין בזה משום לא תתגודדו, שכמו שאין איסור בחילוק שיש בין שני מקומות, לסוברים כן (ראה לעיל: במקומות שונים, מחלוקת בזה, וצריך ביאור אם לאוסרים שם, יהיה אסור אף בזמנים שונים), אין איסור אף כשיש חילוק בזמנים שונים (מעיל צדקה נ). ויש שכתבו שנחלקו אמוראים בדבר, ויש סוברים שאף בהנהגות חלוקות בזמנים שונים יש משום לא תתגודדו (ר"ב בוסלא במעיל צדקה מט, בביאור דברי רבא יבמות יד א: בית שמאי ובית הלל "כ"שני בתי דינים בעיר אחת דמי"). בדינים שוניםקריאת מגילהבקריאת המגילה, שנקראת בזמנים שונים, שבערים קוראים בי"ד באדר ובכרכים המוקפים חומה בט"ו באדר (ראה ערך מקרא מגילה), כתבו ראשונים שהטעם שאין בזה איסור לא תתגודדו, הוא משום שאין האיסור נוהג בשני מקומות, לסוברים כן (ראה לעיל: במקומות שונים, ושם שכן הלכה. רשב"א מגילה ב א, ויבמות יד א; מאירי יבמות שם; ריטב"א מגילה שם, ויבמות יג ב ויד א), ולסוברים שהאיסור נוהג אף בשני מקומות (ראה לעיל שם), יש מהראשונים שכתבו, שלא שייך לא תתגודדו, אלא כשיש מחלוקת בדבר, ולא כשהכל מודים שבני העיר זמנם בי"ד ובני הכרך זמנם בט"ו, ששינוי שאינו מחמת מחלוקת אין בו איסור לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; שינוי שאינו מחמת מחלוקת. רשב"א מגילה שם, וריטב"א מגילה ויבמות שם, בדעת ירושלמי שם ובשם תוספות). נוסח התפילהבתפילה בנוסחים שונים, כגון נוסח אשכנז ונוסח ספרד, נחלקו אחרונים:
הנחת תפילין בחול המועדהנחת תפילין (ראה ערכו) בחול-המועד (ראה ערכו), שיש ראשונים שסוברים שאסור להניחם בחול המועד, ויש סוברים שחייבים להניחם (ראה ערך הנחת תפילין), נחלקו אחרונים אם יש איסור לא תתגודדו בהנהגות חלוקות בהנחתן במקום אחד:
הנחת תפילין דרבינו תםבהנחת תפילין של רבינו תם - שיש נוהגים להניחם, לצאת ידי חובה אף לשיטת רבינו תם בסדר הנחת הפרשיות, מהם מניחים אותם יחד עם תפילין של רש"י, ומהם מניחים אותם בזה אחר זה (ראה ערך הנחת תפילין: תפילין של רבינו תם) - נחלקו אחרונים אם יש איסור לא תתגודדו, במקום שאין הציבור נוהג להניחם (ראה ערך הנ"ל):
נפילת אפיםבנפילת-אפים (ראה ערכו), שיש נוהגים ליפול בשחרית לצד ימין, ויש נוהגים אף בשחרית ליפול לצד שמאל (ראה ערך נפילת אפים), כתבו אחרונים שאין לנהוג בהנהגות חלוקות במקום אחד, משום לא תתגודדו (חיי אדם א לב לג, והובא במשנה ברורה קלא סק"ו). וכן ימים שיש בהם הנהגות חלוקות באמירת ה"תחנון", כגון בט"ו באייר (ראה ערך הנ"ל), כתבו אחרונים שאין לנהוג במקום אחד בהנהגות חלוקות, משום לא תתגודדו (בית דוד או"ח נג). וכן בבית האבל, שאין אומרים שם תחנון (ראה ערך הנ"ל), ויש נוהגים שאין אומרים אפילו אין האבל שם (ראה ערך הנ"ל), אין לנהוג במקום אחד בהנהגות חלוקות משום לא תתגודדו (ברכות המים סוף סי' קלא). וכן לענין אמירת וידוי וי"ג מידות לפני נפילת אפים, שיש נוהגים לאמרם (ראה ערך וידוי, וערך נפילת אפים), כתבו אחרונים שמי שאינו נוהג לאמרם והוא מתפלל במקום שנוהגים לאמרם, יאמר כמנהג המקום, ומצדדים לומר שהוא אף משום לא תתגודדו (אגרות משה או"ח ג פט, וראה שם שינהג כן משום מחלוקת, ואולי יש בזה אף משום לא תתגודדו), ומי שנוהג לאמרם והוא מתפלל במקום שאין נוהגים לאמרם, כתבו אחרונים שהוא רשאי לומר, אבל לא יכה על לבו באמירת הוידוי - כנהוג (ראה ערך וידוי) - שלא יהיה ניכר (אגרות משה ד או"ח לד). נענועים בנטילת לולבנענועים בנטילת לולב, שיש הנהגות שונות בסדר הנענועים (ראה שו"ע או"ח תרנא י, ומגן אברהם שם ס"ק כא, וראה ערך נטילת לולב), ובאופן הנענוע (ראה רמ"א שם ט, לענין נענוע למטה, וראה משנה ברורה שם ס"ק לז, ובשער הציון ס"ק מט, וכף החיים שם ס"ק צו, לענין הפיכת הפנים לצד הנענועים, וראה ערך הנ"ל), וכן בנענועים באמירת ההלל (ראה שו"ע שם ח, וראה ערך הנ"ל), יש אחרונים שכתבו שאין בזה משום לא תתגודדו (אשל אברהם (בוטשאטש) תרנא י; ערוך השלחן שם כב), כיון שאין זה אלא מנהג (אשל אברהם שם, וכן כתב המאירי סוכה לז ב), שאין איסור להיעשות אגודות במנהג, לסוברים כן (ראה לעיל: במנהגים. אשל אברהם שם). ויש שכתבו שאסור לנהוג בהנהגות חלוקות, שחששו לדעת הסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל שם. עץ השדה תרנא לה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
