הגדרת הערך - דבר הנוגע לקדשים, הלמד בהקש, או בגזרה שוה, או בקל וחומר, או בבנין אב, אינו חוזר ומלמד במידה מן המידות הללו.

הכלל וגדרו

בקדשים, אין למדים למד מן הלמד, היינו שדבר הלמד בהקש (ראה ערכו), גזרה-שוה (ראה ערכו), קל-וחומר (ראה ערכו), או בנין-אב (ראה ערכו), אינו חוזר ומלמד באחת ממידות אלו (כן משמע מזבחים מט ב - נא א)^[1], אבל בשאר דיני התורה למדים למד מן הלמד (כן משמע משבועות י א, וזבחים מט ב, ותמורה כא ב, ועוד), וחוזר ומלמד אפילו כמה פעמים (כן משמע מעבודה זרה כט ב); ויש מהאחרונים סוברים בדעת תנאים שבכל התורה אין למדים למד מן הלמד (משנה למלך טומאת צרעת יב ח, בפירוש הראשון, בדעת חכמים החלוקים על רבי נתן בן אבולטמוס בסנהדרין פז ב; קרבן העדה ופני משה לירושלמי קדושין א א, בדעת רבי ישמעאל; שיירי קרבן לירושלמי סנהדרין ז יג ד"ה מ"ט, בפירוש השני, בדעת רבי יהודה).

מקורו

בתלמוד אמרו לימודים שונים שמהם אנו למדים כלל זה לגבי כל אחת מהמידות (ראה זבחים מט ב - נא א), כגון דבר הלמד בהיקש, שאינו חוזר ומלמד בהיקש, שנאמר באשם-מצורע (ראה ערכו): וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה (ויקרא יד יג), שהוקש אשם מצורע לחטאת ולעולה, ללמד ששחיטתו בצפון כמותם (זבחים מט א), ואין די בהיקשו לחטאת בלבד, לפי שחטאת עצמה אין שחיטתה בצפון נלמדת אלא בהיקש לעולה (ראה ערך חטאת: הקרבתה ואכילתה), ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש (גמ' שם ב).

אם הולכים אחר המלמד או הלמד

חולין, שאמרו בהם שלמדים מן הלמד, נחלקו בהם אמוראים:

• יש סוברים, שאם המלמד חולין, הרי הלמד ממנו חוזר ומלמד, ואפילו הוא קדשים ובא ללמד על קדשים (כן משמע ממר זוטרא בזבחים נ א), שלדעתם הולכים אחר המלמד (כן משמע מהגמ' שם וס ב, ומכות יט ב, ותמורה כא), ונחלקו ראשונים בדעתם, אם הוא הדין אף אם המלמד הוא קדשים, אם הלמד הראשון חולין, הרי הוא חוזר ומלמד אפילו על קדשים, שאף הוא נחשב "מלמד" (כן משמע מרבנו גרשום תמורה שם); או שדווקא המלמד הראשון נחשב "מלמד", ואם הוא קדשים, הלמד ממנו, אפילו הוא חולין, אינו חוזר ומלמד, ואפילו לא על חולין (כן משמע מרש"י שם ד"ה בתר המלמד).

• ויש סוברים, שאם הלמד מן הלמד הוא חולין, נלמד הוא מן הלמד הראשון, ואפילו הלמד הראשון הוא קדשים ואף המלמד הוא קדשים, שלדעתם הולכים אחר הלמד (כן משמע מרב פפא ורבינא בזבחים נ א), ונחלקו ראשונים בדעתם, אם הוא הדין אף אם הלמד מן הלמד הוא קדשים, אם הלמד הראשון הוא חולין, הרי הוא חוזר ומלמד - גם אם למד מקדשים - שאף הוא נחשב "למד" (כן משמע משיטה מקובצת שם נא א אות א, בשם הרשב"ם); או שדווקא הלמד מן הלמד נחשב "למד", אבל הלמד הראשון, אפילו הוא חולין - ואף למד מחולין - אינו חוזר ומלמד על קדשים (רש"י שם ד"ה הכי; חק נתן זבחים נ ב ויד דוד שם נא א, בדעת תוספות שם נ ב ד"ה מה).

מידות החוזרות ומלמדות

דבר הלמד בכלל-ופרט-וכלל (ראה ערכו) חוזר ומלמד (חקל תפוחים, כלל למד הקדשים יא, על פי זבחים ד ב), וכן דבר הלמד מרבוי (ראה ערכו) חוזר ומלמד (חקל תפוחים שם יב, על פי תוספות שם נז א ד"ה וכי).

החשובים קדשים

דברים החשובים קדשים

דברים מסויימים כתבו בהם ראשונים שדינם כקדשים, למרות שניתן לחשוב אחרת:

• חיוב או פטור במצוות שבענייני קדשים, כגון שרפת-קדשים (ראה ערכו) פסולים, חשובים קדשים לענין זה (כן משמע מתוספות מנחות צג ב ד"ה יליף; ארצות החיים יג, ארץ יהודה סק"ג), למרות שאינם שייכים לקרבן עצמו (כן משמע מכתר כהונה לספרי חוקת קצב).

• הנידון על אלו עבירות אדם חייב להביא חטאת (ראה ערכו), חשוב כקדשים לענין זה (תוספות הוריות ח א ד"ה ילמד וזבחים מח א ד"ה מה).

• דחיית השבת על ידי עבודת הקרבנות (ראה ערך עבודה וערך שבת) חשובה כקדשים לענין זה (כן משמע מתוספות יומא נא א ד"ה דוחה, וקרית ספר תמידין ג, וצל"ח מנחות עב א).

• כפרת הקרבן, חשובה כקדשים לענין זה (רש"י שבועות ט ב ד"ה שעיר; תוספות שבועות ט א ד"ה הואיל וד"ה שכן ושם ב ד"ה כדאמר; רמב"ן שם א; ריטב"א שם ב).

דברים שאינם חשובים קדשים

ויש דברים שאינם חשובים כקדשים לענין זה: מעשר-שני (ראה ערכו. מכות יט א, וזבחים מה א, ועוד), קדשי-בדק-הבית (ראה ערכו. תוספות יומא סח א ד"ה תן, וזבחים קה ב ד"ה מה; ריטב"א יומא שם), תקיעה בחצוצרות (ראה ערכו) בעת הקרבת הקרבנות (ראה ערך הנ"ל: בקרבנות צבור. ערוך לנר סוכה נה א), ונזירות (ראה ערכו. אתוון דאורייתא יב).

דברים שנחלקו בהם

ויש דברים שנחלקו בהם אם חשובים כקדשים:

• דברים שאינם קדשים (ראה ערכו) עצמם, אלא הם הכשר לצורך עבודה, כגון לבישת בגדי-כהונה (ראה ערכו), נחלקו ראשונים אם הם חשובים קדשים לענין זה (הישר (החידושים) תקה, ותוספות הרא"ש ותוספות ישנים וריטב"א יומא לב א, בשם הרשב"ם; כן משמע מתוספות יומא כג ב ד"ה ילבש, בתירוץ השני והשלישי; אתוון דאורייתא יב, בדעת רש"י זבחים יח א ד"ה כשרין; מנחת אלעזר ב מז, בתירוץ הרביעי, בדעת הרמב"ם בית הבחירה א יב); או שאינם חשובים קדשים לענין זה (הישר שם; תוספות יומא כג ב ד"ה ילבש, בתירוץ הראשון, ושם לב א ד"ה מה, ושבועות י א ד"ה ואיתקוש, וזבחים נ ב ד"ה אלא; תוספות הרא"ש ותוספות ישנים וריטב"א יומא לב א, בשם רבנו תם), שכן הכתובים שמהם למדו שבקדשים אין למדים מן הלמד (ראה לעיל: הכלל וגדרו) לא נאמרו אלא בקדשים עצמם (הישר שם).

• פטור מקרבן, נחלקו בו אחרונים אם הוא חשוב קדשים לענין זה (טורי אבן חגיגה ג א, אבני שוהם, בתירוץ הראשון; נטעי אור מנחות צג ב); או שאינו חשוב כקדשים (טור אבן שם, בתירוץ השני; תוספת קדושה (הלפרין) זבחים מח א).

• מתן בהונות מלוג-שמן-של-מצורע (ראה ערכו), נחלקו ראשונים אם חשוב כקדשים לענין זה (כן משמע מתוספות זבחים צח א ד"ה כדי, ומנחות פג א ד"ה כדי); או שיש להסתפק בדבר (תוספות זבחים יא א ד"ה בא, ושם כה א ד"ה והרי, ומנחות י ב ד"ה והרי), שאפשר שהוא חשוב קדשים, משום שהוא נעשה במקדש, ואפשר שאינו חשוב קדשים, משום שהנתינה היא על המצורע שאינו קודש (חק נתן לתוספות זבחים יא א).

• תרומה (ראה ערכו), נחלקו הדעות אם היא חשובה כקדשים לענין זה (שיירי קרבן ופני משה לירושלמי יבמות ח א, בדעת הירושלמי שם); או שאינה חשובה כקדשים (כן משמע מתוספות זבחים נ א ד"ה אמר, ושם נז ב ד"ה היינו, ומנחות עח א ד"ה הימנו; יפה עינים זבחים מט ב; אתוון דאורייתא יב), שכן הכתובים שמהם למדו שבקדשים אין למדים מן הלמד, לא נאמרו אלא בקדשים (ראה לעיל: הכלל וגדרו), ואין למדים תרומה מקדשים (אתוון דאורייתא שם, על פי יבמות עג ב, וקדושין מא ב).

• בכורים (ראה ערכו), נחלקו אחרונים אם חשובים כקדשים לענין זה (רש"ש בכורים ב ד; נטעי אור מנחות צג ב); או שיש להסתפק בדבר (לב אריה חולין קכ ב).

עניינים שאינם חשובים למד מן הלמד

כשכולו מפורש בכתוב

דבר הלמד בהיקש המפורש בכתוב, נחלקו ראשונים אם הרי הוא ככל היקש, שאינו חוזר ומלמד (כן משמע מתוספות זבחים מז ב ד"ה אלו, ושם סג ב ד"ה מה; ברכת הזבח זבחים מח ב; חק נתן זבחים מט ב, ומנחות ח ב); או שהוא ככתוב בפירוש בתורה והוא חוזר ומלמד (כן משמע משיטה מקובצת ביצה כ א, בשם הריטב"א; כסף משנה מעשה הקרבנות ה ג, בתירוץ השני, בדעת הרמב"ם).

הלמד בוי"ו מוסיף על ענין ראשון

לדעה זו, נחלקו הדעות בדבר הלמד בוי"ו מוסיף על ענין ראשון, שהרי זה היקש (ראה ערך הקש: צורתו, וערך ו (ב): להקיש), אם הוא חשוב דבר הלמד בהיקש ואינו מלמד (לחם משנה איסורי מזבח ג א, על פי שבועות י א; ראש יוסף חולין כג א; ערוך לנר יבמות ט א); או כמפורש בתורה, שחוזר ומלמד (מזרחי ויקרא א יד).

כשחלקו מפורש בכתוב

דבר שחלקו מפורש בכתוב וחלקו נלמד בהיקש, נחלקו בה תנאים אם חשובה כמפורשת בכתוב ולמדים ממנה (רבנו גרשום מנחות עח א, ורש"י כת"י שם ד"ה הימנו, ורש"י יומא נז א ד"ה הימנו, וזבחים נז א ד"ה הימנו וד"ה רבי, ומאירי יומא שם, בדעת רבי עקיבא); או כמידה שבה נלמד חלקה, ואין למדין ממנה (כן משמע מרבנו גרשום שם, ורש"י כת"י שם ושם ושם ושם, ומאירי שם, בדעת רבי ישמעאל).

בשני עניינים

שני היקשים שהם בשני עניינים אינם חשובים דבר הלמד בהיקש, לענין שלא ילמד מן הלמד (רש"י יומא שם ד"ה מקומות וד"ה ואי, וזבחים שם ד"ה מקומות, ושם ב ד"ה ה"ג)^[2].

כשלמדים עניינים נוספים

היקש שלמדים ממנו עניינים נוספים שנאמרו במלמד עצמו, כיון שלמדים בהיקש את מה שנאמר במלמד עצמו, למדים ממנו אף את הדברים שנלמדו בו בהיקש (רש"י יומא נז א ד"ה ואי, וזבחים נז ב ד"ה ה"ג, והישר (החידושים) תרעט, על פי לשון שניה בגמ' שם ושם, בדעת רבי ישמעאל), שאין היקש למחצה (ראה ערך הקש: אין היקש למחצה. חקל תפוחים, כלל למד הקדשים טז), ונחלקו הדעות אם הוא רק כששניהם באותו ענין (תוספות יומא נז א ד"ה חוץ, בדעת רש"י); או אף כשאינם באותו ענין (כן משמע מלחם משנה מעשה הקרבנות ה ג, בדעת הרמב"ם); ויש מהראשונים הסוברים שמחלוקת תנאים היא, אם למדים ממנו אף הדברים שנאמרו בהיקש (תוספות יומא כג ב ד"ה ילבש, ושם נא א ד"ה דוחה, ועוד, בדעת רבי עקיבא); או לא (תוספות שם ושם ועוד, בדעת רבי עקיבא).

למד בהיקש ומלמד החשובים כדבר אחד

למד בהיקש ומלמד, ששניהם חשובים דבר אחד, אף באופנים שאין למדים בהם מן חוזרים ולמדים בהם מן הלמד (מכות יט ב, וזבחים ס ב, ותמורה כא ב, ומנחות פב ב).

גילוי מילתא בעלמא

דבר שאינו אלא גלוי-מלתא-בעלמא (ראה ערכו), למדים אותו מן הלמד (תוספות יומא כג ב ד"ה ילבש, ושם נה א ד"ה אלא, ועוד).

סתום מן המפורש

דבר שנלמד סתום מן המפורש, הוא חוזר ומלמד (כן משמע מתוספות יומא סא ב ד"ה מה).

לימוד שלא בא אלא למעט

לימוד שלא בא אלא למעט, נחלקו בו ראשונים אם למדים אותו מן הלמד (כן משמע מתוספות זבחים מח א ד"ה מה; שיטה מקובצת שם מ ב אות כה, וכריתות כב ב אות ג); או שאין למדים אותו מן הלמד (תוספות הוריות ח א ד"ה ילמוד, ותוספות רא"ש יבמות ט א, לפי ערוך לנר יבמות שם).

הערות שוליים