הגדרה^[1] - עיקר המשמש מקור לדברים אחרים הנלמדים ממנו, או הנמשכים ממנו.

סיכום תמציתי

כללי

לכל אבות ישנן תולדות (בבא קמא ב א).

סוגי האבות והיחס שבינם לתולדות הם שניים:

(א) כשהאב מוליד בדרכי ההיקש והסברא, ואז הוא משמש מקור הגיוני לתולדות הנלמדות הימנו.

(ב) כשהאב מוליד את עצם המציאות של התולדות, והן, התולדות, נמשכות ומסתעפות מהאב ומקבלות את כוחן ממנו, שאז האב הוא מקור מציאותי.

דוגמאות

שבת

מהסוג הראשון הם ל"ט המלאכות של שבת, הנקראות בשם אבות מלאכות. התולדות הן המלאכות שיש להן דמיון באפיין ותכונתן לאבות. בסוג זה אין הבדל להלכה בין האב לתולדה: אותם העונשים שישנם על האב - סקילה, חטאת וכו' - ישנם אף על התולדה (בבא קמא שם)^[2].

טומאה

מהסוג השני הם אבות הטומאות. למקורות הראשונים של הטומאה קוראים אב הטומאה, ולאלה שטמאים מכוחם, מחמת שקיבלו את טומאתם מהם על ידי מגע וכדומה, קוראים ולד הטומאה, מלבד המקור הראשון של טומאת מת, שנקרא אבי אבות הטומאה, והנטמא ממנו הוא אב הטומאה. כאן יש הבדל בין האבות לתולדות: האבות, בתורת המקורות המציאותיים של הטומאה, כוחם חזק יותר מהתולדות, שקיבלו את טומאתן מהם, ומכאן הדין שהאבות מטמאים אף אדם וכלים, והתולדות אינן מטמאות אלא אוכלים ומשקים (בבא קמא שם)^[3].

נזיקין

באבות נזיקין התולדות הם כיוצא בהם, מלבד תולדה אחת, צרורות - בהמה שהלכה והיו צרורות מנתזים מתחת רגליה ושברו את הכלים (רמב"ם נזקי ממון ב ג) - שאין דינה כיוצא באב (בבא קמא ב ב-ג ב), לפי שכל התולדות הן מהסוג הראשון: דומות לאב בסברא, אבל צרורות באה במציאות מכוח האב (עי' פני יהושע שבת סח א, וריש בבא קמא; נחלת דוד, חידושי בבא קמא)^[4].

עבודה זרה

אבות ותולדות ישנן אף בעבודה זרה. התולדות דומות לאב, וחייבים עליהם כמו על האב (סנהדרין סב א ורש"י. ועי' עבודה זרה נ ב).

נגעים

אף במראות נגעים מצינו אבות ותולדות (שבועות ה ב, ורש"י), ונקראו תולדות מפני שהמראה (הלובן) שלהן נמוכה יותר - "דיהה" - מזו של האבות, ומפסוק מיוחד למדו טומאתן (שם ו ב).

בשאר איסורים שבתורה

בשאר איסורים שבתורה אין התולדות אסורות. להלן מספר דוגמאות:

• תולדה של קוצר מותרת בקצירה קודם לעומר (תוס' בכורות כה א ד"ה ואמר).

• בירושלמי (שבת ז א) אמרו שלחֵלֶב ועריות אין תולדות, והוא הדין לשאר חייבי כריתות (קרבן העדה שם), שדוקא בשבת יש לימוד מיוחד מפסוק לרבות תולדות (שבת ע ב), ולכן חייבים עליהן, ובנזיקין יש תולדות מסברא בלא פסוק, אבל לא בשאר איסורים (שו"ת אבני נזר או"ח סי' קלא וסי' רכו)^[5].

• שביעית, לפי שדומה לשבת ונקראה שבת הארץ (ויקרא כה ו), היה מן הדין לאסור בה אף תולדות כמו בשבת (עי' אבני נזר שם), אלא שמלימוד מיוחד למדו ש"אבות אסר רחמנא - בשביעית - תולדות לא אסר רחמנא" (מועד קטן ג א). מדרבנן יש תולדות לשביעית (שבת סח א, ותוס' ד"ה דאית)^[6].

הערות שוליים