הגדרה - אבן המפסקת בין הטומאה לדבר הנטמא, והדבר שעל האבן אינו מכביד על מה שמונח תחתיה.

פירוש אבן מסמא

על פי הכתוב: וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל-פֻּם גֻּבָּא (דניאל ו יח), פירשו חכמים הוראת אבן מסמא (נדה סט ב), שהיא מלשון שום, ומשמעה: אבן גדולה (רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ה) וכבדה.

ישנם שלשה דעות בראשונים מהי אבן מסמא:

• יש אומרים שאבן מסמא היא אבן גדולה וכבדה שאינה עשויה להטלטל, ומתוך שהיא כבדה אין הנמצא תחתיה מרגיש כובד הדבר המונח עליה (תוס' שבת פב ב ד"ה באבן, בשם רבינו תם).

• יש אומרים שהיא אבן המונחת על איזה דבר, כגון על גבי יתדות, באופן שהיושב על האבן לא יכביד על הדברים המונחים תחתיה, לפי שהיתדות מעכבים (רש"י שבת פב ב ד"ה באבן מסמא). וכל דבר החוצץ באופן כזה יש לו דין אבן מסמא, ובלבד שיהיה דבר שאינו מקבל טומאה (ריטב"א שבת פב ב לפי פירוש רש"י).

• יש אומרים שעיקר דינה של אבן מסמא הוא לא בכובד אלא בנדנוד והזזה, ואפילו אם הדבר המפסיק הוא נייר או נסר וכדומה, שהמונח על גביו מכביד על מה שתחתיו, כל שאינו מנדנד או מזיז, הרי הוא בכלל אבן מסמא, ובלבד שיהיה מן הדברים שאינם מקבלים טומאה (הר"ש כלים א ג, זבים ה ג).

הלכותיה

בטומאת מרכב ומושב של זב

אם ישב הזב (ראה ערכו) על גבי אבן מסמא, ומתחתיה כלים העשויים למשכב או למרכב (ראה ערכיהם), הכלים טמאים כמשכבו או מרכבו של זב, שהם טמאים כמותו לטמא אדם וכלים (רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ה, וע' חזון איש זבים ד ד)^[1].

יש מן הראשונים הסוברים שאין טומאת אבן מסמא חמורה כמשכב ומושב של הזב עצמו, והמשכב ומושב שתחת האבן אינם מטמאים אלא אוכלין ומשקין, אבל לא אדם וכלים (תוס' שבת פב ב ד"ה באבן)^[2].

בטומאת היסט של זב ומשכבו

היה הזב למטה ואבן מסמא עליו ועל גבי האבן כלים, הכלים טמאים, ככל אשר ישא הזב עליו שהוא טמא (רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ה).

וכן אם היתה אבן מסמא על גבי משכב ומושב של זב והטהור על גבי האבן, הרי הוא טמא, לפי שהזב מטמא משכב ומושב שתחת האבן, לכן גם הטהור נטמא מן המשכב והמושב שמתחת לאבן (רמב"ם שם ז ב).

בשאר הטומאות

לא בזב בלבד אמרו שמטמא על ידי אבן מסמא, אלא אף בשאר מטמאי משכב ומושב. כמו שאמרו: הזב והזבה הנדה והיולדת והמצורע מטמאים במשא, ופירשו: במשא – באבן מסמא (נדה סט ב).

ואף אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב תחת האבן, ואוכלים ומשקים או כלים או אדם על גבי האבן, הרי הם טמאים (רמב"ם מטמאי משכב ומושב ו ה)^[3].

זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת ודם הנדה אינם מטמאים באבן מסמא (תוספתא כלים א א; ר"ש כלים א ד).

הערות שוליים