|
אביב הגדרה[1] זמן בישול התבואה, ונקרא "זמן אביב", או "אביב של תקופה"; הבישול של התבואה, ונקרא בתלמוד "אביב" סתם. אביב של תקופהתקופת האביב [תקופת ניסן] היא השעה שתכנס בו השמש בראש מזל טלה (רמב"ם קידוש החודש ט ג), וביום זה היום והלילה שוים (שם יט ה). תקופה זו נקראת "אביב" על שם שהוא הזמן בו מתבשלת התבואה ועומדת באִבֶּיהָ (רש"י שמות כג טו)[2]. נאמר בתורה: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח (דברים טז א) - זהו ציווי לעבר את שנת הלבנה בחודש שלפני פסח, אם בלי הוספת החודש לא יהיה האביב בזמנו (מכילתא דרבי ישמעאל בא ב; ספרי ראה קכז. ראה להלן פירושים שונים לדרשה זו). יש שמנו צווי זה במנין המצוות (הקדמה להלכות גדולות; רמב"ן ספר המצוות שרש א). עיבור השנהבזמן שהיו מקדשים את החודש בבית דין על פי הראיה ומעברים את השנה על פי חשבונות התקופה וצרכי הזמן, כשחשבו בית דין וידעו שתהיה התקופה של ניסן בט"ז בניסן או אחר זמן זה, עִבְּרוּ את אותה השנה והוסיפו לה חודש אדר שני (רמב"ם קידוש החודש ד ב), והוא אחד משלשה דברים שמעברים את השנה עליהם (תוספתא סנהדרין ב ב; סנהדרין יא ב; רמב"ם שם). המקור לעיבור השנה על פי התקופה נלמד מהנאמר בתורה: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב (דברים טז א), שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן (סנהדרין יג ב), ומספר פירושים להלכה זו:
אביב של תבואהעיבור השנהאביב סתם הוא התבואה (שעורים) שבשלה (הַשְּׂעֹרָה אָבִיב – שמות ט לא. רש"י ראש השנה ז א ד"ה החדש, שם כא א ד"ה ולא, סנהדרין יא ב ד"ה על האביב)[3]. אם לא בשלה התבואה בניסן לפחות בשתים מתוך שלש הארצות של ארץ ישראל - יהודה, עבר הירדן, והגליל - מעברים את השנה (סנהדרין שם; רש"י שם ד"ה על האביב), ששתי ארצות הן רובה של ארץ ישראל (רש"י שם ד"ה על שתים). מספר טעמים נאמרו:
שמחה בעיבור זהאם עיברו את השנה על האביב היו הכל שמחים, שאז לא התארך עליהם איסור חדש - איסור אכילת תבואה חדשה וקצירתה לפני הבאת קרבן העומר - שהרי התבואה עדיין איננה ראויה להיקצר. והיו שמחים אם סיבת העיבור היתה משום שביהודה לא הגיע האביב, שיהיו יכולים להקריב את העומר מתבואה שביהודה, שזוהי המצוה מן המובחר (סנהדרין יא ב, ורש"י ד"ה ובזמן). יתרון התקופה על התבואהעל שלשה דברים מעברים את השנה: על האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה (סנהדרין יא ב), אך אין מעברים על אחד מהם אלא על שנים (תוספתא סנהדרין ב ב, סנהדרין שם), מלבד התקופה שמעברים עליה בלא סימן נוסף (רבן שמעון בן גמליאל שם כצד אחד בגמרא; רמב"ם קידוש החודש ד ב-ג; מאירי סנהדרין יא ב ד"ה זה שביארנו. ולדעת התוס' ר"ה כא א ד"ה עברה, אף חכמים לא נחלקו על זה). וכן שלחו רבן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל כשהודיעו לגולה שעיברו את השנה: "זימנא דאביבא לא מטא [זמן האביב טרם הגיע]" (סנהדרין יא ב) ו"זמן האביב" היינו "מפני התקופה" (תורת חיים שם יב א ד"ה חשובי). וכן אמרו: כשתראה שתקופת טבת נמשכת עד ט"ז בניסן, תעבר אותה שנה (ראש השנה כא א). מספר סיבות נאמרו ליתרונה של התקופה:
כשיש סיבה אחרת לא לעבריש אומרים שעל האביב ועל התקופה ועל פירות האילן מעברים תמיד, אפילו כשיש צורך אחר שלא לעבר, כגון בשנת רעבון, או בשביעית (רמב"ם קידוש החודש ד טז); ויש אומרים שברעבון ובשביעית אין מעברים אפילו בשביל שלושה סימנים אלו (השגת הרמ"ה שם, ועי' תוס' סנהדרין כו א ד"ה לעבר, שמשמע שסברו כדבריו). הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
