|
אבר שהנשמה תלויה בו הגדרה - אבר, שחיות האדם, או הבהמה, תלויה בו, ופעמים שכל הגוף טפל לו ונמשך אחריו. סיכום תמציתינחלקו אמוראים איזהו אבר שהנשמה תלויה בו. פירוט האברים שהוגדרו כמי שהנשמה תלויה בהם – ראה לפי ערכי האברים. יש הלכות בהם כל הגוף נמשך אחרי האבר שהנשמה תלויה בו, והם: הקדש וערכין, נזירות, מכירה, ובכור. ויש הלכות בהם אין הגוף נמשך אחריו, והם: תמורה, קדושין, וגירושין. איזהו אבר שהנשמה תלויה בונחלקו אמוראים איזהו אבר שהנשמה תלויה בו, ושלש דעות בדבר:
פירוט האברים שהוגדרו כמי שהנשמה תלויה בהם – ראה לפי ערכי האברים. ההלכות בהם כל הגוף נמשך אחריוהקדש וערכיןמקדיש למזבח המקדיש אבר אחד של בהמה[2], לא נתקדשה הבהמה כולה, שנאמר: כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ (ויקרא כז ט), ודרשו: מִמֶּנּוּ לַה' - ולא כולו לה' (תמורה יא ב). אבל אם הקדיש אבר שהנשמה תלויה בו, הרי זו קדושה כולה (תמורה שם; רמב"ם מעשה הקרבנות טו ב), לפי שאנו אומרים פשטה קדושה בכולה (קדושין ז א)[3]. מקדיש לדמיו לא במקדיש אבר שהנשמה תלויה בו למזבח בלבד אמרו, אלא אפילו אם הקדיש אבר כזה לדמיו, כגון שאמר "דמי ראש פרה זו למזבח", אנו אומרים פשטה קדושה בכולה והיא כולה קודש למזבח, כמקדיש כל הבהמה לדמיה (רמב"ם ערכין ה טו); ויש סוברים שהדבר ספק (רש"י ערכין ה א ד"ה הא דאקדיש. וראה לחם משנה ערכין ה טו שדן בדעתו). ערכין האומר ערך לבי עלי, או ערך לבו של פלוני עלי, וכן כל אבר שאם ינטל מן החי ימות - נותן ערך כולו (רמב"ם ערכין ב א), שנאמר: בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת (ויקרא כז ב), לרבות אבר שהנשמה תלויה בו, שנותן דמי כולו. דמים אמר דמי אבר שהנשמה תלויה בו עלי, חייב בדמי כולו, שנאמר נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת (ויקרא שם) - הוקשו נדרים לערכין (ערכין כ א; רמב"ם ערכין ב ד). קדשי בדק הבית המקדיש לבדק הבית דמי ראש חמור או עבד, הרי הוא חייב בדמי כולו (ערכין ד ב), לפי שכל הקדש בדק הבית קדושת דמים הוא (רמב"ם ערכין ה יח); במקום אחר אמרו שבקדשי בדק הבית אין אומרים פשטה קדושה בכולה, ואפילו הקדיש כל הבהמה לבדק הבית חוץ מגיזותיה, לא קדשו גיזותיה (חולין קלה א)[4]. נזירותאם אמר הרי ראשי נזיר, וכן כל אבר שהנשמה תלויה בו, הרי זה נזיר (תוספתא נזיר (ליברמן) ג ג; בבלי נזיר כא ב; רמב"ם נזירות א טז). מכירההאומר לחברו: ראש עבד זה, או ראש חמור זה, או כל אבר שהנשמה תלויה בו אני מוכר לך, הרי זה מכר חציו [לפי שיש לשניהם חלק שוה בחיות הבהמה] (עי' למעלה), אבל אמר לו: יד עבד זה, או יד חמור זה, או כל אבר שאין הנשמה תלויה בו אני מוכר לך - משמנים ביניהם (רמב"ם מכירה כז ח, על פי סוגיית הגמ' ערכין ד ב,; טוש"ע חו"מ רכ יב), היינו ששמים אותו אבר לאיזו מלאכה ראוי, ולפי שוויו יטול (רמ"א שם)[5]. בכוריש מן האמוראים סוברים, שאין שותפות עכו"ם פוטרת מן הבכורה (ראה ערך בכור בהמה טהורה) אלא אם יש לעכו"ם בבכור אבר שהנשמה תלויה בו, שעל ידי כך יש לו קנין בחיותו של בכור, החשוב כקנין בכולו (בכורות ג א). להלכה נפסק שאין צריך שותפות עכו"ם בדבר שהנשמה תלויה בו, ודי שישתתף בדבר העושה אותו בעל מום, ואפילו מום קל (כרב הונא שם. רמב"ם בכורות ד א; טוש"ע יו"ד שכ ג), ומכל מקום יש מחמירים להקנות לעכו"ם דבר שעושה אותו טרפה או נבלה (ש"ך יו"ד שכ סק"ג, על פי תוספות עבודה זרה עא א ד"ה רב אשי). ההלכות בהם אין הגוף נמשך אחריותמורהתמורה אין דינה כהקדש לענין זה, שאין תמורה חלה אלא על השלימים אבל לא על האברים (ראה ערך תמורה), ואפילו על אבר שהנשמה תלויה בו (תמורה י ב), וזה הוא חומר בקדשים מבתמורה (תמורה טז ב)[6]. קדושיןאף על פי שקדושי אשה דומים להקדש (קדושין ב ב, ורש"י ז א ד"ה ניפשטו) מכל מקום אין קדושין באבר שהנשמה תלויה בו, ולכן המקדש חצי אשה אינה מקודשת, לפי שבקדושין יש דעת אחרת מקנה [ראה ערכו] (שם ז א), וכיון ששמעה שאמר חצייך מקודשת לי, לא גמרה ומקנה נפשה (רשב"א שם ד"ה התם, בשם רבנו חננאל)[7]. ואין היא מקודשת כלל אפילו לחצייה, שאין קדושין לחצאין, שאשה אינה ראויה לשניים, והתורה אמרה: אשה - ולא חצי אשה (קדושין שם). גירושיןהאומר חצייך מגורשת לא אמר כלום, אפילו לפוסלה לכהונה, שכיון שנשתייר שם מקצת קדושין הרי הם מתפשטים על כולה, ואין שם דעת אחרת לעכב, לפי שאין דעת האשה בגרושין כלום (המקנה שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
