הגדרה^[1] - אגרת ששולח האדם לחברו לצורך עסקיו ודרישה בשלומו.

סיכום תמציתי

קריאתה בשבת

נחלקו ראשונים אם מותר לקרוא אגרת שלומים בשבת:

• יש אוסרים (רש"י שבת קטז ב ד"ה שטרי הדיוטות), ואפילו אגרת שנתקבלה בשבת ואינו יודע מה כתוב בה (בית יוסף אורח חיים שז, לדעה זו). טעמם: גזירה משום שטרי הדיוטות, שהם מקח וממכר (מגיד משנה שבת כג יט, בשם הרשב"א), או משום שהם עצמם שטרי הדיוטות (רש"י שם, לפי הרשב"א המובא במגיד משנה שם).

*יש מתירים, שאם יודע הכתוב בה, הרי שוב אין לו צורך בה ואין זה בכלל שטרי הדיוטות, ואם אינו יודע מה כתוב בה, שמא יש בה צורך של פקוח-נפש (תוס' שבת שם ד"ה וכ"ש, בשם רבנו תם).

• ויש מכריעים: כשאינו יודע הכתוב בה מותר, שמא יש בה משום פקוח נפש, ואם יודע - אסור (רבינו ירוחם יב ז), וכן נפסק להלכה (שו"ע או"ח שז יג-יד), אלא שלא יקרא בפיו כשאינו יודע הכתוב בה, רק יעיין בה בלבד (שם).

קיום שטר על פיה

בירושלמי (כתובות ב ג) אמרו שניתן לקיים שטר על ידי כתיבת העדים בספר מוגה, אולם יש להסתפק האם ניתן לקיים שטר על ידי אגרת, ונחלקו הראשונים בביאור הדבר:

• יש שכתבו ש'ספר מוגה' הינו ספר שידוע שנכתב בצורה מסודרת וכתיבתו נאה, אבל באגרת שאילת שלום הנכתבת במרוצה יש להסתפק האם ניתן לקיים על ידה (שו"ת הריב"ש קלו; מאירי כתובות כ א).

• יש שכתבו ש'ספר מוגה' היינו ספר שידוע בוודאות שכתבו העד, אבל באגרת המוחזקת לכתיבת ידי העד, יש להסתפק אם אכן כתבו (ריטב"א כתובות שם).

להלכה:

• יש שהביאו את הדעה הראשונה שאין לקיים מאגרת, ודעה נוספת על פיה אין לקיים כלל מכתב שאיננו חתימה (רמ"א חושן משפט מו ז)^[2].

• ויש שפסקו כדעה השנייה שניתן לקיים מאגרת אם ידוע בוודאות מי חיברה (ש"ך שם ס"ק כח).

ספק בשמות-גטין

אם יש ספק בשמות-גטין אם לכתוב מלא או חסר, או אם בסופו א' או ה', יש לסמוך על כתבים של חכמים, אפילו אגרות שאילת שלום, שמעמידים על החזקה שדקדקו אחר האמת (מהרש"ל בשו"ת הרמ"א ו, בשם תשובות קדמוניות). ולכן צריך החכם לדקדק בשם שמזכיר באגרת שיהיה כתוב כהלכתו (מהרש"ל שם).

כתיבתה בחול המועד

נחלקו ראשונים אם מותר לכותבה בחול המועד, והדבר תלוי בפירוש המושג "אגרת רשות" (ראה בערכו) הנזכר במשנה.

פסוקים ואזכרות באגרת

כתיבת פסוקים

נחלקו ראשונים האם כשכותב באגרת שלוש תיבות יש צורך בשרטוט [ראה בערכו] (רמב"ם ספר תורה ז טז, לפי הטור יורה דעה רפד והכסף משנה שם), או שמא אין צורך, מפני שהאיסור הוא רק כשכותב לשם דרשה (תוס' גיטין ו ב ד"ה א"ר, בשם ר"ת וריב"א בשם רבנו אליהו), או רק כשכותב בכתב אשורית (רמב"ן שם).

בירושלמי (מגילה ג ב) מובאים אמוראים שכתבו פסוקים באגרת בשינוי מלשון הפסוק^[3], ויש שכתבו (כסף משנה שם) שהוא המקור לדעה האוסרת. אכן יש שכתבו (תוס' שם, בשם רבנו תם, וריב"א בשם רבנו אליהו) שהאמוראים כתבו שם דבריהם לצורך דרשה, ויש שכתבו ששינו מלשון הכתוב, מפני שלא רצו שכתבם יהיה משולח ביד גוים (רב האי גאון, באוצר הגאונים גיטין כג).

כתיבת אזכרות

כתב שיש בו אזכרה – אחד משמותיו של הקב"ה - המוטל באשפה, הרי זה בזיון לשם (מגילת תענית פרק ז; ראש השנה יח ב)^[4], ואסור לכתחילה לכתוב שם שלא בספר, לפי שיכול לבוא לידי בזיון, ולכן נזהרים שלא לכתוב שם באגרת (רמ"א יו"ד רעו יג).

כתיבת המילה שלום

יש נזהרים אף במילת "שלום" שלא לגמור כתיבתה (שם, בשם מהרי"ל ותשב"ץ), וכותבים שלו', ודוקא כשמכוין לשאלת שלום, שהוא מברכו בשם ה' ששמו שלום, אבל כשכותב יש שלום בעולם, או שלום בין פלוני לפלוני, שאינו מכוין לשם ה', מותר (רדב"ז ח"א רכ). ורוב העולם אין נזהרים בזה (ש"ך שם ס"ק טז)^[5].

גניזתה

גניזת אגרת עם דברי תורה

כל פירושי כתבי הקודש אסור לאבדם בידים (רמב"ם יסודי התורה ו ח), וכן כל ספרי הקודש יש בהם קדושה מצד הענין הנאמר בהם ומצד התכלית, שהוא ללמד דברי תורה (חוות יאיר קו), וטעונים גניזה [ראה בערכו] (מגן אברהם קנד סק"ט).

אכן יש שכתבו שדברי תורה שנכתבו שלא על מנת שיעיינו בהם, אלא לקריאה חד-פעמית, לא נתקדשו (כן משמע במשיב דבר ח"ב פ).

גניזת אגרת עם פסוקים

אם כתב הפסוקים לשם צחות ולא לשם דברי תורה, אינם טעונים גניזה (תפלה למשה ח"ג כח).

גניזת אגרת עם הסימנים בע"ה ואי"ה

מה שכותבים במכתבים את האות ה' או האות ד' לסמן את שם השם, וכן כותבים בעזרת ה' ואם ירצה ה' וכיוצא בזה, אין בזה קדושה כלל, אבל אסור להשתמש במכתבים הללו לתשמיש בזיון (ערוך השולחן יו"ד רעו כח).

הערות שוליים