הגדרה^[1] - דבר שנתהוה בו מצב ידוע, ואנו אומרים שנתגלה הדבר שמצב זה היה קיים בו קודם לכן.

סיכום תמציתי

בהלכה של אגלאי מלתא למפרע ישנם שני מצבים:

• כשבזמן הקודם אי אפשר היה לברר את המצב שהתהווה, ובירורו תלוי בעתיד.

• כאשר אפשרות הבירור היתה גם קודם לכן, אלא שבפועל התברר אחר כך.

כשבירורו בעתיד

חליצת מעוברת

החולץ ליבמתו המעוברת ואחר כך הפילה, נחלקו אמוראים מה דין האשה:

ר' יוחנן סובר שאשה זו אינה צריכה חליצה אחרת מן האחים, כיון שלאחר שהפילה התגלה למפרע שהיה העובר נפל כבר בשעת החליצה, וחליצה כשרה היתה^[2].

וריש לקיש סובר שצריכה חליצה אחרת מן האחים, ואין אומרים שהתגלה למפרע שהחליצה היתה כשרה (יבמות לה ב, ללשון ראשון)^[3].

הלכה כריש לקיש (שם לו א; רמב"ם יבום א כ; טוש"ע אבן העזר קסד ב).

בדעתו של ריש לקיש נחלקו הראשונים:

• יש אומרים שכיון שאין הספק ראוי להתברר עכשיו אלא בעתיד, ואי אפשר לידע עתידות, אין אומרים שהדבר התגלה למפרע (תוספות יבמות לה ב ד"ה תגלי מילתא). ולשיטה זו בכל מקום שהספק אינו יכול להתברר עכשיו לא אומרים שהתגלה למפרע.

• יש אומרים שאף כשאין הספק ראוי להתברר אלא בעתיד אומרים שהדבר התגלה למפרע, והסיבה שבחליצת מעוברת לא אומרים שהתגלה למפרע שהחליצה כשרה היא, שכאן אין גילוי למפרע כלל, כיון שחוששים שמא בשעת חליצה ראויה היתה לילד ולד גמור, ואחר כך גרמה לה איזו סיבה שתפיל (נימוקי יוסף יבמות לה ב).

• ויש שהסבירו שהטעם הוא שבחליצה יש גזירת הכתוב שכל זמן שהיא מעוברת אין החליצה פוטרתה, שלא אמר הכתוב לחלוץ אלא במקום שאין שום צד של בן מעולם, אבל במקומות אחרים אומרים שהדבר התגלה למפרע גם בדבר שהתברר בעתיד (ריטב"א יבמות לה ב)[4].

דוגמאות נוספות

ישנן הלכות נוספות ששייך בהם הדין של אגלאי מילתא למפרע:

• בתנאי ומעשה - מעשה שחלותו מעכשיו תלויה בקיום תנאי שיעשה מאוחר יותר, כשהתנאי התקיים התגלה למפרע שהמעשה חלמעכשיו (רש"י גיטין עד א ד"ה והיא, וד"ה מקיים; רשב"ם בבא בתרא קלז ב ד"ה החזירו)^[5].

• בסריס ואילונית - ישנה מחלוקת אמוראים האם אומרים אגלאי מילתא למפרע בסריס ואילונית (ראה ערכם):

רב סובר שמי שלא הביא שתי שערות [שהן סימני גדלות] עד עשרים שנה ונולדו בו סימני סריס, נעשה סריס למפרע, ומבן י"ג שנה ויום אחד ואילך, שהיה ראוי להביא שערות, נחשב כגדול ובן עונשים, ואם עבר בינתיים על איסור שנענשים עליו הרי הוא חייב (יבמות פ א).

ושמואל סובר שלא נעשה סריס למפרע וקטן היה עד עכשיו, ואין מחזיקים אותו בגדול אלא מבן עשרים שנה ואילך (שם). מחלוקת זו היא גם בנקבה שלא הביאה שתי שערות עד שמונה עשרה שנה, ויש אומרים עד עשרים שנה, ונולדו בה סימני איילונית (רש"י יבמות שם ד"ה נעשה סריס; ריטב"א יבמות שם).

במחלוקת זו הלכה כרב, ולכן סריס שמכר מועילה המכירה למפרע מבן י"ג ואילך (טוש"ע חושן משפט רלה יב), ומאון (ראה ערכו) האיילונית אינו מיאון(רמ"א אבן העזר קנה יב). ויש שפסקו כשמואל (ים של שלמה יבמות פ"חח אות לא, בדעת הרמב"ם והסמ"ג).

• בבכור - בכור (ראה ערכו) שיצא שליש ממנו מבטן אמו – שאז אין בו עדיין קדושת בכורה – ומכרו לנכרי, ואחר כך יצא שליש אחר, נחלקו אמוראים:

רב הונא סובר שכיון שיצא הרוב - התגלה למפרע שכבר בתחילתו היה קדוש ומכירתו אינה מכירה. ואף על פי שקדושת בכור תלויה בלידה ואין לידה אלא ביציאת הרוב, מכל מקום אחר שיצא הרוב הרי הוא עושה לידה מתחילתו; ורבה סובר שמיציאת הרוב ואילך הוא קדוש ולא למפרע, ולכן כשמכרו לנכרי קודם לכן מכירתו מכירה, ואינו קדוש גם אחר כך (חולין סט ב. בטוש"ע יורה דעה שיט א, הובאו שתי הדעות)^[6].

• בתמד שהחמיץ - שנותנים מים בחרצנים והוא מחמיץ ומרתיח לאחר זמן כיין התוסס (רש"י פסחים מב ב ד"ה ואי) - לכל הדעות אומרים אלגאי מלתא למפרע. ולכן מים הניתנים בחרצנים או בשמרים, וכשהחמיץ ותוסס נעשה יין – אומרים שהתגלה למפרע שכבר בתחילתו היה יין (חולין כו א; תוס' שם ד"ה בשהחמיץ). הטעם הוא שבמקרה זה המציאות היא שמשעת נתינת המים נכנס בהם כח החרצנים או השמרים אלא שעדיין לא נגמר, ולכן דינו כיין משעה ראשונה (רש"י שם ד"ה אגלאי מילתא)^[7].

כשבירורו אפשרי בהווה

גנב, טבח ומכר

עדים שהעידו על אחד שגנב וטבח ומכר ואחר כך הוזמו על הגניבה, למי שסובר עד זומם למפרע הוא נפסל (דעת אביי בבא קמא עב ב), אנו אומרים שהתגלה למפרע שבשעה שהעידו על הטביחה כבר היו פסולים, ולכן כשהוזמו אחר כך על הטביחה אינם משלמים ארבעה-וחמשה (בבא קמא עג א). והטעם הוא שבמקרה זה אפשר היה לברר מקודם שהעדים פסולים, אלא שהתברר אחר כך, ולכן לכל הדעות אומרים שהתגלה הדבר למפרע.

כשהדבר איננו קיים במציאות

הפרשת חלה

אין אומרים אגלאי מילתא למפרע אלא כשהדבר, שעליו חל גילוי הדבר, קיים עדיין, אבל אם עכשיו הדבר כבר איננו קיים, אין גילוי המילתא חל עליו למפרע.

מסיבה זו אדם שהפריש חלה והתנה שהחלה תחול אף על הקמח שיתערב אחר כך בשעת עריכה, אם נשרפה החלה קודם שערך הקמח והתגבל לעיסה אין מועיל התנאי (ר"ש חלה ג א; ט"ז יורה דעה שכז סק"ב).

הערות שוליים