הגדרה - יורש (א); יורש (ב); ירושה; ירושת הבכור; ירושת הבעל; ירושת היבם.

מי שמת, קרוביו - על פי סדר מיוחד, הקבוע בתורה - זוכים בנכסיו מאליהם, וזכייה זו קרויה ירושה.

הערך "ירושה" עוסק בגדרי זכייה זו, ובסדר הנחלות שקבעה התורה, ובראויים לירש ולהוריש, ובנכסים שישנם בירושה או שאין ירושה נוהגת בהם, ובחלוקת הנכסים בין היורשים (כשיש שם כמה יורשים), ועוד.

לעניינים מיוחדים של ירושה נתייחדו ערכים פרטיים:

• "ירושת הבכור", הדן בזכותו של הבן הבכור ליטול בירושת אביו שני חלקים מחלקי הירושה, כשהבנים חולקים אותה ביניהם, ובגדרי זכייתו, ובדינים המיוחדים לה;

• "ירושת הבעל", הדן בבעל שיורש את אשתו, אם מן התורה או מדרבנן, ובדינים המיוחדים לירושה זו;

• "ירושת היבם", הדן ביבם (ראה ערכו) - מי שמת אחיו בלא זרע, והוא מקיים באשת אחיו מצות יבום (ראה ערכו) לבא עליה ולקחתה לו לאשה - שזוכה הוא על ידי היבום בנכסי האח המת, ובגדר ודיני ירושה זו.

בכמה עניינים יש לממון הירושה, לאחר שזכה בו היורש, דינים מיוחדים, שלא כממון שזכו בו על ידי מקח או מתנה, לפי שהיורש עומד במקום המוריש לכמה עניינים, ונחשב "כרעיה דאבוה" (רגלו של אביו), ובזה דן הערך "יורש (א)".

בדינו של הראוי לירש (אפילו לא ירש כלום), שפעמים שבני אדם מתייחסים אליו כמו למוריש עצמו, לענין תנאים והתחייבויות שהתנו הם עם המוריש או שהתחייבו לו, וכיוצא בזה, דן הערך "יורש (ב)".

כל ערכי הירושה אינם עוסקים אלא בירושה שעל פי דין התורה. ואילו זכייה בנכסי המת על פי צוואתו באופנים שונים, שלא כדין ירושה של תורה, נידונית בכמה ערכים הדנים בדרכי ההקנאה של אדם לחברו בכלל, ובכמה ערכים המיוחדים לזכייה על פי צוואה:

• "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים", ו"מתנת שכיב מרע", הדנים בצוואה הנעשית על ידי המוריש כשהוא נוטה למות, שתיקנו חכמים שהיא מועילה כעין ירושה של תורה;

• "מתנה", הדן בזכייה לאחר מיתה על פי צוואת בריא, הנעשית באופנים מיוחדים, כגון על ידי הקנאת גוף הנכסים מחיים ופירותיהם לאחר מיתה, או על ידי הקנאתם לזוכה שעה אחת קודם מיתת הנותן;

• "מצוה לקיים דברי המת", הדן במצוה שמוטלת לעתים על היורשים לקיים את צוואתו של המוריש ביחס לממונו, באופן שלא זכה המקבל בצוואה זו זכייה גמורה, ובגדר זכותו של המקבל מכח צוואה זו.

המעביר את נחלתו מיורשיו ונותנה לאחרים על פי צוואה, באחד האופנים המועילים, אין רוח חכמים נוחה הימנו, ועל כך ראה ערך ירושה: העברת נחלה, ושם מבוארים פרטיה של הלכה זו, והאופנים שמותר לעשות כן לכתחילה.

על צוואה שלא בתורת מתנת שכיב מרע ולא בתורת מתנת בריא, שאינה מועילה להפקיע דין ירושה של תורה, וכן על הסתלקות של היורש מירושתו, שאינה מועילה להפקיע את דין הירושה, ראה ערך ירושה: הפקעתה בצוואה ובסילוק. וראה ערך ירושת הבכור: הפקעתה, וערך ירושת הבעל: הפקעתה, וערך ירושת היבם, אם סילוק מועיל בירושות אלו.

על צוואת המוריש בענין חלוקת הירושה בין יורשיו (כשיש לו כמה יורשים), שמועילה להלכה, לשנות את דין החלוקה שמן התורה, ראה ערך ירושה: הנחלה לאחד היורשים. וראה ערך ירושת הבכור, שם, שצוואת האב אינה מועילה להפקיע בכורה, אף באופן שהוא מועילה בפשוט.