|
בשר שנתעלם מן העין בשר שנתעלם מן העיןהגדרה[1] - בשר כשר שהיה מונח איזה זמן מבלי שראוהו דינואיסורובשר שנתעלם מן העין, נחלקו בו אמוראים:
ואף רב לא אסר אלא משום חומרא בעלמא (תוספות ורא"ש שם), ויש שכתבו שאף על פי כן משורת הדין אסר רב, ולא שגזר על כך (ריטב"א שם), ואמרו בירושלמי שכשירד רב לבבל וראה שמקילים באיסורים, החמיר עליהם לאסור בשר שנתעלם מן העין (ירושלמי שקלים ז ב[4]). בהמה שלמהאפילו בהמה שלמה שנתעלמה מן העין - אסורה לרב (רא"ש חולין ז כ), אף שאין לחוש שמא עורבים החליפוה, כי לא חלקו חכמים בתקנתם (ראה ערך לא פלוג), ועוד שאם כן נתת דבריך לשיעורים (ב"ח שם), או שיש לחוש שמא עוף גדול שיכול ליטול בהמה שלמה החליפה (פרישה יו"ד סג סק"ב, וראה ש"ך סק"ו)[5]. ויש חולקים וסוברים שבהמה שלמה אינה אסורה אלא כשיש לחשוש שמא גוי החליפה, אבל אין לחשוש שמא עורבים או שרצים החליפוה (ש"ך שם). נמצא ביד נכריבשר שנמצא ביד נכרי, בעיר שרוב הטבחים הם ישראל, נחלקו שני התלמודים:
כשאין העורבים יכולים כךכתבו ראשונים שלא אסר רב אלא אם הונח הבשר במקום שעורבים או שרצים יכולים להניח שם, אבל תלאו במסמר וכיוצא, שאין העורבים יכולים להניח כך - מותר (רמב"ן חולין צה א ד"ה נמצא, בשם הראב"ד; ריטב"א שם ד"ה אמר, בדעת רש"י; מאירי שם ד"ה מי; טור יו"ד סג, בשם יש מחלקים; שו"ע שם ב), ויש שהוסיף, שלא אסר אלא במקום שעורבים ושרצים מצויים להביא שם נבלות וטרפות (מאירי שם). כשהטבחים בכל הסביבה ישראליםיש מהראשונים שכתב שאם הטבחים בכל סביבות אותו המקום הם ישראל - אף לרב מותר, שלמקומות רחוקים הרבה אין לחשוש, שעל הרוב אין דרך עורבים להביא משם (ריטב"א חולין צה ב ד"ה האידנא). פסק ההלכהלהלכה נחלקו ראשונים:
כשלא נמצא במקומוודוקא כשנמצא הבשר במקום שהניחוהו, או בעיר שרוב הטבחים הם ישראל, אבל כשנמצא במקום שלא הניחוהו שם, ורוב טבחי העיר נכרים - אסור, שמא עורבים החליפוהו בבשר נבלה (ספר התרומה אסור והיתר מז; תורת הבית הארוך ד ב; וראה בש"ך יו"ד סג סק"ח, בדעת הרא"ש). ויש סוברים שאם לא נמצא במקום שהניחוהו, אפילו בעיר שרוב הטבחים הם ישראל - אסור, כיון שיש ריעותא (פגם) בכך שלא נמצא במקומו (פרי חדש שם סק"ג, בדעת ספר התרומה ותורת הבית; תבואות שור שם ס"ק טז). ויש שכתבו שבמקום ששרצים ועופות מצויים - אסור אפילו כשרוב הטבחים הם ישראל, אבל במקום שאין שרצים ועופות מצויים - מותר (פרי מגדים שם במשבצות זהב סק"ב). הניחו בשוק או נמצא בדרךבעיר שרוב הטבחים הם ישראל, אפילו כשהניחו בשוק בין הנכרים - מותר כשנמצא במקום שהונח שם (רשב"א חולין צה א, ובתורת הבית הארוך ד ב; איסור והיתר כב ו, וראה ש"ך יו"ד סג סק"ח). והוא הדין כשמצא בדרך בשר, ורוב עוברי דרכים הם ישראל - מותר, וכל שכן אם מצא בשוק, במקום שרוב הטבחים הם ישראל (ש"ך שם, בשם הרשב"א ורוקח. וראה ערך רוב). אינו יודע אם מונח במקומולא נתן דעתו אם היה במקום שהונח בו בביתו או לא, יש מתירים אפילו במקום שרוב הטבחים הם נכרים (לבוש יו"ד סג א; תבואות שור שם ס"ק יח); ויש אוסרים (ש"ך שם סק"ט). הניח עשר ומצא תשעהניח עשר חתיכות בשר ומצא תשע:
טרוד בלימודותלמיד חכם שטרוד בלימודו, אם תלו לו בשר בבית שהוא לומד, אסור לדעת רב (ראה לעיל: דינו), שמתוך טירדת לימודו הוא מסיח דעת משמירתו; ואם הוא עצמו תלה - מותר, שמה שאדם עושה בידים אינו מסיח דעת, אבל אדם שאינו תלמיד חכם, אפילו כשאחרים תלו לו מותר (לשון א' ברש"י ביצה מ א ד"ה אלא[7]; מאירי שם ד"ה הוזכר). קדירה פתוחה וגוי נוכחהניח בשר בקדירה פתוחה על האש בבית, וגוי נמצא שם, אסור משום בשר שנתעלם מן העין (האשכול ג [רצב"א] עמוד 129, לשיטתו שפוסק כרב, ראה לעיל[8]). וכן בכל בשר שבבית, יש לחוש שמא יחליף הגוי, אלא אם כן אין לו הנאה בדבר שאז אין חוששים שיחליף על מנת להכשילו, או שלא יצא לזמן רב אלא הישראל נכנס ויוצא, או שלא הודיע לגוי שיוצא לזמן רב (שו"ע יו"ד קיח י, וראה ילקוט יוסף איסור והיתר א סג ד. וראה ערך גוי: בעדות ונאמנות). ואם בעל הבית ישן - בשנת עראי אין לחשוש, אבל בשנת קבע בלילה אין להקל (כנסת הגדולה יו"ד קכט הגהת טור אות ח, בשם ריא"ז בשלטי הגבורים עבודה זרה לג א. וראה ילקוט יוסף שם ה). פועלים גוייםנכרי העובד במטבח של ישיבה וכדומה, ולפעמים נשאר לבדו עם הבשר, אין איסור בדבר, כי המקום פתוח וחושש שיפסיד מקום עבודתו (ילקוט יוסף שם ה). ובגוי העובד בחנות בשר, והבעלים לפעמים יוצא לפתח, יש להקל אף לכתחילה (ילקוט יוסף שם בהערה). בסמוך לבשר נבילהישראל וגוי ששפתו שתי קדירות זו אצל זו, זה בשר שחוטה וזה בשר נבילה, אין חוששים שמא כשהחזיר הישראל פניו החליף הגוי (שו"ע יו"ד קיח יא); ויש אומרים שלכתחילה יש להיזהר (רמ"א שם). ונחלקו בדעתם, אם הטעם שיש להיזהר הוא מפני הניצוצות שלא יתזו מקדירה לקדירה, ולפי זה בקדירה מכוסה אין חשש (ש"ך שם ס"ק לו), או מפני שיש לחשוש שמא יתחלפו הקדירות זו בזו (ט"ז שם ס"ק יב). וכתבו אחרונים, שלדעה האחרונה אין להניח בשר כשר יחד עם בשר נבלה במקרר, ובודאי כשאין סימן בבשר הכשר (ילקוט יוסף שם יב. וראה שו"ת מנחת יצחק ג צד). בסימנים וטביעת עיןסימן, טביעת עין, או צרור וחתוםהיה לו סימן בבשר שנתעלם מן העין, או שהיתה לו בו טביעת עין והוא מכירו ודאי שזהו הבשר שלו, או שהיה צרור וחתום - מותר לדברי הכל (חולין צה ב; רמב"ם מאכלות אסורות ח יב; טוש"ע יו"ד סג א)[9]. סימן מועטסומכים אפילו על סימן מועט (ראה ערך אבדה), כגון שהיה הבשר חרוז במחרוזות, שלגבי מציאה אין זה סימן, אבל בבשר שנתעלם מן העין, שאיסורו אפילו לרב אינו אלא משום חומרא (ראה לעיל: דינו), הקילו (תוספות בבא מציעא כג ב ד"ה מחרוזות, וחולין צה ב ד"ה בחרוזין). שחיטהבהמה שלמה שנתעלמה מן העין ונמצאה יחד עם הראש:
טביעת עין מחייםשלח תרנגולת על ידי גוי אל השוחט, והחזירה לו הגוי שחוטה, ובעל התרנגולת מכירה:
איכות טביעת העיןבטביעת עין אין הבשר מותר אלא אם כן דקדק לראותו היטב מתחילה, שאם לא כן עלול לטעות (רשב"א חולין צו א ד"ה השתא; ש"ך יו"ד סג סק"ז); ויש אומרים שמותר אף בטביעת עין כל שהיא (פליתי שם סק"ג, על פי תוספות חולין צו א ד"ה ולא. וראה ערך טביעת עין). טביעת עין עם הארץאפילו עם הארץ נאמן בטביעת עין, אף על פי שבמציאה אינו נאמן (ראה ערך אבדה וערך טביעת עין), שמשום ממון הוא חשוד, אבל באיסורים אינו חשוד לשקר (רשב"א חולין צו א ד"ה השתא, בשם הרמב"ן. וראה ש"ך יו"ד סג סק"ז ונקודות הכסף שם). יש אומרים שאין נאמן אלא תלמיד חכם, שאינו משקר, אבל עם הארץ אינו נאמן אפילו בבשר שנתעלם מן העין (רשב"א שם בשם רבינו חננאל), אלא לו בעצמו אבל לא לאחרים (מאירי חולין צה א, בשם יש חולקים). יש אומרים שאין הסיבה משום שמשקר אלא משום שאינו מדייק בטביעת עינו (רמב"ן וחידושי הר"ן גיטין כז ב, בדעת רש"י. וראה ערך טביעות עין). ויש אומרים שבכל איסורים אינו נאמן בטביעת עין, אבל בבשר שנתעלם מן העין שאיסורו מדרבנן נאמן (ט"ז שם סק"א). משלוח על ידי גויבשר שנשלח על ידי שליח גוי, אסור משום בשר שנתעלם מן העין, אלא אם הוא חתום בשתי חותמות, וכן בכל דבר שכשהוא אסור איסורו מן התורה (שו"ע יו"ד קיח א). וכשהוא חתום, מותר אף לכתחילה לשלחו (ש"ך שם סק"ג). וכן מותר לקנות בשר כשר החתום בחותם בתוך חותם אף מחנות של גוי (אגרות משה יו"ד א נו). יש אומרים שאף במקום שרוב הטבחים ישראלים, צריך שיהיה הבשר בחותם בתוך חותם, שהרי איסור בשר שנתעלם מן העין הוא אף כשרוב הטבחים ישראלים (ש"ך שם סק"א; פרי חדש שם סק"א); ויש אומרים שכשיש רוב הרי אין איסורו מן התורה אלא מדברי סופרים, ודי בחותם אחד (ישועות יעקב שם סק"ב, וראה פרישה שם אות יא). על בשר הנמצא בשוק וביד נכרי ראה ערך: גוי, רוב, קבוע, קרוב. הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
