בת קול

הגדרה^[1] - קול מן השמים, כעין נבואה; קול בן אדם, שלא נודע מי הוא

קול מן השמים

בת קול היא מידה אחת ממידות השמים, העשויה להשמיע לבני אדם, ומשתלחת פעמים לזה ופעמים לזה, לכל אחד בלשון שהוא מדבר (רש"י סוטה לג א ד"ה שאני). והוא קול מחודש לשעתו מהבורא יתברך להודיע סודו ליראיו (תוספות יום טוב יבמות טז ו), ומדרגתה נמוכה מרוח הקודש, ומשמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משמיעים להם על בת קול (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) יג ג-ד, כעין זה ביומא ט ב)^[2].

אף בזמן הזה יש צורות של בת קול שנמשכות, כגון בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה (אבות ו ב; כלה רבתי ה ג).

הטעם שנקראת כן

• נקראת בת קול לפי שלא היו שומעים הקול עצמו היוצא מן השמים, אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר, כמו לפעמים כשאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק, ואותו קול היו שומעים (תוספות סנהדרין יא א ד"ה בת קול).

• ויש שכתבו שנקראת בת קול לפי שאינו קול של נבואה ממש, אלא מעין זה ודוגמתו במדרגה למטה ממנו, ולכך קראוהו בת קול, שהיא בת לאביה, ולתשות כחה לא קראוהו בן קול אלא בת קול (תוספות יום טוב יבמות טז ו)^[3].

• ויש שכתבו שבת קול פירושו קול הניתן במידה וקצב, ובת מלשון מידה, כמו: וְאֵיפַת צֶדֶק וּבַת צֶדֶק (יחזקאל מה י. חמרא וחיי סנהדרין יא א, בשם הרא"ש).

בהכרעת הלכה

מחלוקות בית שמאי ובית הלל

מצינו שהוכרעה הלכה על פי בת קול: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותם, והללו אומרים הלכה כמותם, יצתה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, והלכה כבית הלל (עירובין יג ב). ואמרו שקודם שיצתה הבת קול - הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה, ולאחר שיצתה הבת קול הלכה כבית הלל (עירובין ו ב).

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע

ר' יהושע חולק על הכרעת הלכה על פי בת קול, שכן כשנחלקו חכמים ור' אליעזר בדין של טומאה וטהרה, אמר ר' אליעזר אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו, יצתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום, עמד ר' יהושע על רגליו ואמר: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא (דברים ל יב), שכבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג ב. בבא מציעא נט ב), וכתבו גאונים: לא בשמים היא, כלומר: כי תורת ה' תמימה, וכבר ניתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דבור אחד, ואין בתורתנו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראיה מן השמים (רב נסים גאון ברכות יט א).

בהבדל בין המחלוקות

להלכה לא סמכו על הבת קול במחלוקת של ר' אליעזר, וסמכו במחלוקת של בית שמאי ובית הלל^[4], וכמה טעמים נאמרו בדבר:

• יש אומרים שהבת קול לא אמרה שהלכה כר' אליעזר בדבר זה, אלא בכל מקום סתם הוא שאמרה, ואפשר לומר כי בכל מקום זולתי זה המקום היתה כוונתה, ויהיו דברי הבת קול קיימים, או שלא היתה כוונת הבת קול אלא לנסות את החכמים אם יניחו הקבלה שבידם והגמרא שבפיהם בשביל בת קול (רב נסים גאון ברכות יט א).

• ויש אומרים שבאותו מעשה של ר' אליעזר לא יצתה הבת קול אלא לכבודו של ר' אליעזר, שאמר מן השמים יוכיחו, ולפיכך לא סמכו שם על הבת קול, אלא שר' יהושע שאמר לא בשמים היא סובר שבשום מקום אין משגיחים בבת קול, ואין הלכה כמותו (תוספות עירובין ו ב ד"ה כאן, ובבא מציעא נט ב ד"ה לא).

או שיש הבדל בדבר מה באה הבת קול להודיענו, שבמקום שבאה לחלוק על דברי תורה, כמעשה של ר' אליעזר, שמדין התורה הלכה כרבים והבת קול אמרה הלכה כיחיד, בזה הלכה כר' יהושע, שאין משגיחים בבת קול, אבל כשהבת קול באה להכריע במקום שאנו מסופקים, כמעשה המחלוקת של בית שמאי ובית הלל, שבית הלל היו רבים מבית שמאי, ואחרי רבים להטות, אלא שנסתפקו בדבר מפני שבית שמאי היו חריפים יותר מבית הלל (ראה יבמות יד א), וכשיצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל, אין זה נגד התורה, בזה סומכים על הבת קול, אלא שר' יהושע חולק וסובר שאף במקום ספק אין משגיחים בבת קול, שאמר סתם לא בשמים היא, ומשמע לעולם (תוספות עירובין שם בתירוץ שני, ובבא מציעא בתירוץ ראשון).

מהאחרונים יש מי שכתב לחלק בין כשהבת קול באה להודיע על איש פלוני שהלכה כמותו בדרך כלל, או שבאה להודיע על הלכה פרטית שכך הדין, שבאופן הראשון הוא שנחלקו אם סומכים על בת קול, ובמחלוקת בית שמאי ובית הלל שהבת קול אמרה בכלל שהלכה כבית הלל סמכו על כך, ור' יהושע חולק וסובר שאפילו באופן כזה אין משגיחים בבת קול, שכן אף במחלוקת של ר' אליעזר וחכמים הבת קול אמרה בדרך כלל שהלכה כר' אליעזר בכל מקום; אבל באופן השני, כשהבת קול מודיעה על דבר ידוע הלכה פרטית, בזה לדברי הכל אומרים לא בשמים היא, כדרך שאמרו: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, אמרו לו ליהושע שאל, אמר להם לא בשמים היא (תמורה טז א. וראה אור שמח יסודי התורה ט ד)^[5].

בבירור ספק במציאות

בבירור ספק של מציאות מצינו שיש לסמוך על בת קול, שכן אמרו במשפט שלמה המלך שיצתה בת קול ואמרה היא אמו, ועל זה סמך שלמה ודן תנו לה את הילד החי (מכות כג ב).

וכעין זה מצינו שראשונים הביאו ראיה שאשה כשרה לטוות חוטים לציצית מבת קול שיצאה ואמרה שאשתו של ר' חנינא בן דוסא עתידה לטוות תכלת לצדיקים לעתיד לבוא (ראה בבא בתרא עד ב. רא"ש גיטין ד מו, וראה ערך ציצית).

ויש שכתבו שבת קול מן השמים שיצאה ואמרה פלוני מת - אין מתירים אשתו להינשא על סמך זה (תוספות יום טוב יבמות טז ו).

קול בן אדם

שמעו מבת קול איש פלוני מת, נחלקו חכמים אם אשתו מותרת להינשא: בית שמאי אומרים אין משיאים^[6] על פי בת קול, ובית הלל אומרים משיאים על פי בת קול (תוספתא נזיר א א; יבמות קכב א). הלכה כבית הלל (משנה יבמות שם; טוש"ע אבן העזר יז י. וראה ערך עגונה).

בת קול זו היא ששמעו קול צועק פלוני מת, ולא ראו אדם בצלמו (רש"י יבמות שם ד"ה על פי), והוא שם המושאל כלפי שלא נמצא לעינינו שום אדם שהקול נשמע ממנו, אבל לפי האמת אנו דנים שהיה שם אדם והלך לו (תוספות יום טוב יבמות טז ו)^[7].

שימוש בבת קול

משתמשים בבת קול (מגילה לב א, וירושלמי שבת ו ט), שאם בלבו להתחיל דבר ושמע קול, הן או לאו, ילך אחריו, ואין כאן משום ניחוש (רש"י מגילה שם ד"ה משתמשין), שנאמר: וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ (ישעיה ל כא. מגילה שם, וירושלמי שבת שם)^[8].

וכן אמרו על ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש חשקה נפשם לראות פני שמואל בבבל, אמרו נלך אחר שמיעת בת קול, עברו לפני תינוקות של בית רבן ושמעו קולם שלמדו וּשְׁמוּאֵל מֵת (שמואל א כח ג), לקחו הדבר לסימן ולא ירדו לבבל, וכן היה (ירושלמי שבת שם).

הערות שוליים