|
דיני שמים הגדרה[1] - חיוב בדין של מעלה, במקום שאין בית דין של מטה מחייבים גדרם וחיובםגדרםבכל מקום שאמרו פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים (ראה בפרקים הבאים), יש מהראשונים מפרשים שחייב עונש בידי שמים, אלא שכשישלם יפטר מהעונש (ראה רש"י קדושין מג א ד"ה דינא, ובבא קמא קד א ד"ה שכבר, ובעוד מקומות); ויש מפרשים שחייב בתשלומים בדיני שמים (מאירי בבא קמא נו א ד"ה כל שכתבנו; קצות החושן לב סק"א), אבל עונש יש אפילו כשפטור בדיני שמים, אם גרם נזק לחברו (קצות החושן שם; שו"ת חכם צבי קלח). בית דין מודיעים לויש סוברים שיש לבית דין לדחקו לשלם (ים של שלמה בבא קמא ו ו, בשם תשובה); ויש חולקים (ים של שלמה שם), אלא שצריכים להודיעו שהוא צריך לצאת ידי שמים (ראב"ן בבא קמא נה ב; ים של שלמה שם, בשם צפנת פענח), אף כשאין מי שתובעו (ראה להלן: בספק חיוב; בספק למי חייב), אלא שבא להימלך מה יעשה (רש"י בבא מציעא לז א ד"ה הכא). פסול לעדותיש מהראשונים כתבו שהחייב בדיני שמים פסול לעדות עד שישיב (ספר ההשלמה בבא קמא ו א; מאירי בבא קמא נו א ד"ה כל שכתבנו), שתורת גזלה עליו (מאירי שם. וראה ערך גזלן וערך פסולי עדות). מהתורה או מדרבנןחיובי ממון בדיני שמים, כתבו אחרונים שיש מהם שחיובם מן התורה, ויש שהם מדרבנן (שו"ת שבות יעקב א קמו, וראה להלן: כשתפס מהחייב). בנזיקיןמזיק בגרמאהגורם נזק לחברו, בענין שפטור מדיני אדם (ראה ערך גרמא בנזקין; גרמי), חייב בדיני שמים (שו"ע הרב נזקי ממון א), כגון:
אף כשלא עשה היזק, אלא שלא סילק את הנזק, כגון נשברה כדו ברשות הרבים ולא סילק את החרסים, שפטור בדיני אדם, חייב בדיני שמים (בבא קמא כט א; רמב"ם נזקי ממון יג יז; טוש"ע חו"מ תיב ד. וראה ערך בור). וכן עדים שכבשו עדותם, שגרמו נזק על ידי שנמנעו מלעשות, כיון שעוברים על אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ (ויקרא ה א. וראה ערך עדות), חייבים בדיני שמים (בבא קמא נו א, ורש"י ד"ה פשיטא; טוש"ע חו"מ כח א, וסמ"ע סק"י). כשהנזק אינו ברוראף כשיכול לומר שחשב שלא יגרום נזק - חייב בדיני שמים, כגון:
משלח לדבר עבירההעושה שליח לדבר עברה, אף על פי שפטור בדיני אדם (ראה ערך אין שליח לדבר עברה), חייב בדיני שמים (קדושין מג א), ונחלקו תנאים:
בדיני רציחההשוכר הורג להרוג את חברו, או ששלח עבדיו והרגוהו, או שכפת חברו והניחו לפני הארי וכיוצא בו והרגתו החיה, וכן ההורג את עצמו, כל אחד מאלו שופך דמים הוא, ועון הריגה בידו, וחייב מיתה לשמים, ואין בהן מיתת בית דין (קידושין מג א; רמב"ם רוצח ב ב. וראה כסף משנה ומשנה למלך שם). בשכר ובלא שכר
יש מפרשים דבריהם בתשלומי ממון, אבל עונש בידי שמים - חייב (שו"ת חכם צבי קלח; קצות החושן לב סק"א); ויש מפרשים אף בעונש (ש"ך שם סק"ג; באור הגר"א שם סק"ב); ויש מוסיפים שלא אמרו אלא באומר לחברו להרוג, מפני חומר שפיכות דמים (באור הגר"א שם).
רופא שהזיקרופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק - פטור מדיני אדם (ראה ערך רופא), וחייב בדיני שמים (תוספתא בבא קמא ו ו; רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש ענין הסכנה; טוש"ע יו"ד שלו א). ודוקא כשטעה והזיק בשוגג, אבל במזיד - חייב בדיני אדם (תוספתא גיטין ג יג), וכן אם חבל יותר מן הראוי (תוספתא בבא קמא ט ג) שהוא כמזיד (תשב"ץ ג פב); ואם עשה כהוגן, פטור אף מדיני שמים (פרישה שם אות ז). ויש שכתבו שכשטעה אין דינו כשוגג אלא כאנוס, ופטור אף בדיני שמים (ר"ן סנהדרין פד ב; דברי שאול יו"ד שלו). ויש מהראשונים שכתבו שדוקא במלאכת יד, כגון מחתך בברזל וכיוצא, אבל ריפא בתרופות, פטור אף בדיני שמים (תשב"ץ ג פב; שו"ת בשמים ראש שפו). רשות בית דיןריפא שלא ברשות בית דין והזיק, חייב בדיני אדם אף בשוגג (תורת האדם לרמב"ן שער המיחוש ענין הסכנה; טוש"ע יו"ד שלו א), ובימינו רשות בית דין היא קבלת דיפלומה מבית ספר מוכר לרפואה ורישיון ממשרד הבריאות (ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית מהדורה חדשה , תשס"ו, ז, ערך רופא). ויש שכתבו שהרופא החייב בדיני שמים כשריפא ברשות בית דין, הוא דוקא כשאינו בקי, ועל כן בימינו שאין נתינת רשות למי שאינו בקי, פטור אף בדיני שמים (ראה ציץ אליעזר ה קונטרס רמת רחל כג. ראה עוד באנציקלופדיה הלכתית רפואית שם, ז ערך רשלנות רפואית טור 278). ואינו פטור בדיני אדם אלא כשהטיפול שנתן הוא בתחום סמכותו ומומחיותו (ראה הפרטים באנציקלופדיה הלכתית רפואית שם)[3]. על רופא שטעה והמית אם חייב גלות, ראה ערך רוצח. בספק חיובהפטור מלשלם לחברו כשספק ממונו בידו, לפעמים חייב לשלם אם בא לצאת ידי שמים. בברי ושמאהתובע מחברו מנה לי בידך, והלה אומר איני יודע, שפטור מלשלם (ראה ערך ברי ושמא, מחלוקת בדבר), אם בא לצאת ידי שמים - חייב לשלם (בבא קמא קיח א; טוש"ע חו"מ עה ט. וראה מגיד משנה טוען ונטען א ט בדעת הרמב"ם שהשמיט), שכיון שתובעו בברי, יש לו לחשוב שאומר אמת, ויש לו לצאת מספק גזל (ר"ן בבא מציעא לז א ד"ה התם). מסופק אם החזיראמר לחברו גזלתיך או הלויתני, ואיני יודע אם החזרתי, שפטור מלשלם, אם בא לצאת ידי שמים - חייב לשלם (בבא קמא קיח א, וראה באור הגר"א חו"מ עה סק"ל; רמב"ם טוען ונטען א ט; טוש"ע חו"מ עה י, ורמ"א שסה ב), שהרי יודע שגזלו ונתחייב לו (ראה רש"י בבא קמא שם ד"ה לצאת וד"ה איתמר, ור"ן בבא מציעא לז ב ד"ה התם). יש מהאחרונים סוברים שאינו חייב לצאת ידי שמים אלא כשהשני אומר לא החזרת לי, אבל איני יודע אם הלויתיך (ט"ז שם י, וראה ש"ך שם סק"ל וס"ק סה), ויש סוברים אפילו כשלשניהם ספק אם החזיר (ש"ך שם ס"ק סה, בשם מהרשד"ם; תומים ס"ק יט). ספק בעיקר החיובאמר איני יודע אם הלויתני או אם גזלתיך, בלא שנתבע, פטור אף לצאת ידי שמים (בבא קמא שם; טוש"ע שם, וטור ורמ"א שסה ב), שלא הגזלן ולא הנגזל יודע (רש"י שם), ומסופק אם התחייב כלל (ר"ן בבא מציעא לז ב ד"ה התם). שמא ושמא בגובה החיובטענו הלויתיך ואיני יודע כמה, והשיבו אמת שהלויתני ואיני יודע כמה, נחלקו ראשונים:
ודאי שאיני חייב לךכשהנתבע טוען ברי לי שאיני חייב - כשפטור בדיני אדם - פטור אף בדיני שמים (ראה טוש"ע עה יז, וסמ"ע ס"ק מה, וש"ך ס"ק נט, וראה שם בבאור הגר"א ס"ק נא). בספק למי חייבבגזלגזל מאחד מחמשה ואינו יודע למי, אף לסוברים שגם כשכל אחד מהם תובעו די שמניח הגזלה ביניהם ומסתלק (ראה המחלוקת ביבמות קיח ב, וראה ערך גזל), אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם לכל אחד ואחד (בבא מציעא לז א). ואפילו כשהנגזל אינו יודע שגזלו, כגון שאמר לשנים גזלתי אחד מכם, אף שמן הדין חייב לשלם גזלה אחת[5] (בבא מציעא שם; רמב"ם גזלה ד י; טוש"ע חו"מ שסה ב), שאם לא כן הנגזל מפסיד (רש"י שם). בפקדוןאמר: אביו של אחד מכם הפקיד אצלי, או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ושל אחד מכם הפקיד מאתים, או שהם עצמם הפקידו אחד מנה ואחד מאתים, ואינם יודעים מי הפקיד מנה ומי מאתים, שפטור בדיני אדם (ראה ערך פקדון), אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם לכל אחד מאתים, שהיה לו לדייק ממי קיבל (תוספות בבא מציעא לז א ד"ה התם; רא"ש שם ג ט, וראה טוש"ע ורמ"א חו"מ ש א וג), ולכתוב שלא ישכח (ראה רמב"ם שאלה ופקדון ה ד, וטוש"ע שם), ואף על פי שלא בא הממון לידו בגזלה (תוספות שם ב ד"ה ומי). אינו יודע מי הפקידאמר: אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע מי, נחלקו ראשונים:
בהלואההלווהו שנים בבת אחת במלוה בעל פה, אחד מאה ואחד מאתים, ואינו יודע של מי המאתים, ואף הם אינם יודעים, יש סוברים שחייב לצאת ידי שמים ולשלם לכל אחד מאתים, כמו בפקדון (ראה לעיל. בעל התרומות לט ב, בשם רמב"ן; טור חו"מ עו, בשם הרא"ש; שו"ע שם א, בשם יש מי שאומר); ויש סוברים שאף לצאת ידי שמים פטור (ב"ח שם ובאור הגר"א שם סק"ג, לדעת הרמב"ן. וראה תומים סק"ד שחילק בין הלואה לפיקדון). אינו יודע מי הלוהאמר לשנים אחד מכם הלוה לי מנה ואיני יודע איזהו, נחלקו ראשונים - כבפקדון (ראה לעיל):
במקחלקח מאחד מחמשה בני אדם ואינו יודע ממי, וכל אחד מהם תובעו, לסוברים שמניח דמי המקח ביניהם ומסתלק (ראה יבמות קיח ב, וראה ערך מכירה), נחלקו ראשונים:
לא תבעוהו - אפילו לצאת ידי שמים אינו צריך (סמ"ע שם סק"ו וש"ך שם סק"ג). בשאר דיניםפטור בקם ליה בדרבה מיניהמי שפטור מתשלומי ממון מפני שהתחייב בעונש חמור יותר (קם ליה בדרבה מיניה. ראה ערכו), חייב לשלם בדיני שמים, שמוטל עליו חיוב תשלומים, אלא שאין כח ביד בית דין לענשו בשתים (ראה ערך הנ"ל), כגון:
מהאחרונים יש מי שכתב שדוקא כשבפועל אין מקיימים בו העונש החמור, אלא שמכל מקום קם ליה בדרבה מיניה לפטרו מממון (ראה ערך קם ליה בדרבה מיניה הלימודים על זה), אבל אם מקיימים בו העונש החמור, כגון כשעשה האיסור במזיד ובהתראה, פטור אפילו בדיני שמים (קצות החושן כח סק"א, לדעת המהרש"ל); ויש חולקים (נתיבות המשפט שם סק"ב. וראה להלן: בתפיסה). פטור מקנסהדברים אמורים בחיובי ממון, אבל כשנפטר מקנס (ראה ערכו) משום קם ליה בדרבה מיניה, פטור אף מלצאת ידי שמים, כגון שגנב שור וטבחו בשבת, שפטור מתשלומי ארבעה וחמשה (ראה ערכו), לפי שקנס מתחייב על פי בית דין (ראה ערך קנס), וכיון שבית דין לא חייבוהו, אין עליו חיוב כלל (תוספות כתובות לג ב ד"ה לאו). וכן המודה בקנס שהוא פטור (ראה ערך מודה בקנס), אף לצאת ידי שמים אינו חייב (ירושלמי כתובות ג י; רשב"א בבא קמא עה א ד"ה אמר). רבית קצוצהרבית קצוצה (ראה ערך רבית), לסוברים שאם כבר נתן הלוה את הרבית אינה יוצאת בדיינים (ראה שם), נחלקו ראשונים:
אבק רביתלהלכה שרבית קצוצה יוצאה בדיינים, מחלוקת זו היא באבק רבית (ראה ערכו):
פטור מתקנת השביםגזלן מפורסם שבא לעשות תשובה ולהחזיר, ואין מקבלים ממנו משום תקנת השבים (ראה ערכו), אם רצה לצאת ידי שמים, אין מוחים בנגזל מלקבל (טוש"ע חו"מ שסו א, וסמ"ע שם סק"ד, על פי בבא קמא צד ב). מתנות כהונה וענייםמתנות כהונה שאכלן או הזיקן, שפטור מדיני אדם (ראה ערך מתנות כהונה), נחלקו ראשונים:
ואף להלכה מחלוקת: יש סוברים שחייב לשלם בדיני שמים (רא"ש שם; טוש"ע יו"ד סא טו); ויש סוברים שפטור אף בדיני שמים (ר"ן שם, וראה בית יוסף יו"ד שם לדעתו; פרי חדש יו"ד שם ס"ק כו). יתומים בחוב אביהםיש מי שכתב שאף שאין מטלטלים של יתומים משתעבדים לחוב של אביהם, בדיני שמים חייבים לשלם (משנה למלך מלוה ולוה יא ז), וראשונים כתבו שחיובם בתורת מצות כיבוד אב (ראה ערכו. ראה תוספות כתובות פו א ד"ה פריעת, וטור חו"מ קז, וסמ"ע שם סק"ב)[8]. כשתפס מהחייבכשתפס התובעממון שחייב בו לצאת ידי שמים, אם תפסו התובע, נחלקו ראשונים:
כשהנתבע נתן בטעותנתן לו החייב מחמת שטעה וסבר שחייב בדיני אדם, כתבו אחרונים שאסור לו לקבלם, ואפילו אם החזיר לו בסתם צריך להודיעו שהוא פטור בדיני אדם, ואם לא הודיעו הרי זו מחילה בטעות (שו"ת בית יעקב ס). ויש סוברים כשנתן בסתם אין זו מחילה בטעות, שמן הסתם היה רוצה לצאת ידי שמים (קצות החושן עה סק"ד. וראה ערך מחילה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
