תנא בתקופת הזוגות, היה צדיק ותפילותיו התקבלו. מסופר במשנה (מסכת תענית פרק ג משנה ח): "מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים... התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה, עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך; התחילו גשמים מנטפין. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות; התחילו לירד בזעף. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה; ירדו כתיקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן... שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". ונאמר על כך בגמרא (תענית דף כג ע"א): "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור'... אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה". שני נכדיו: אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו אף הם אנשי מופת, שבכח תפילתם הביאו לירידת גשמים.
על שעת מותו של חוני המעגל מסופר בתלמוד (תענית דף כג ע"א): חוני המעגל תמה על הפסוק 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים', וכי יש מי שישן שבעים שנה בחלום. יום אחד היה מהלך בדרך וראה אדם נוטע חרוב. שאל אותו, לשם מה הוא נוטע חרוב שטוען פירות רק לאחר שבעים שנה, וכי יחיה לעוד שבעים שנה? השיב לו: כשם שאבותי נטעו לי כך גם אני נוטע לבני. ישב חוני לאכול, נרדם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של הזקן כשהוא לוקט מפירות החרוב. הלך לביתו ושאל על בנו, אמרו לו שבנו מת ונכדו קיים. אמר להם שהוא חוני המעגל ולא האמינו לו. נכנס לבית המדרש ואמר שהוא חוני ולא האמינו לו. הצטער וביקש רחמים ומת. אמנם בספר קדמוניות מסופר (קדמוניות חלק יד פרק ב, א), שחוני נהרג בזמן שחיל הורקנוס ערך מצור על אריסטובלוס שהתבצר בהר הבית, וביקשו מחוני לקלל את אריסטובלוס, והתפלל 'אנה ה' רחם עליהם כי שניהם הם בני עמך ואל תשמע להם אם יקללו איש את אחיו', ומכיון שסירב לקללו הרגוהו.
(כתב: הרב אוריאל לוי)