חי בין השנים תרמ"ה (1885) - תשל"ח (1978).
נולד בעיר קזמירוב בבילרוס והיה חסיד חב"ד. פעל ברוסיה רבות למען שמירת היהדות, ואף נאסר על ידי הקומוניסטים בגלל פעילותו.
בשנת 1935 עלה לארץ ישראל, נמנה על רבני הציונות הדתית וכיהן במועצת הרבנות הראשית לישראל.
בשנת 1959 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
בשנת 1942 הקים יחד עם הרב מאיר בר אילן את מוסד האנציקלופדיה התלמודית, וערך את 12 הכרכים שיצאו עד מותו.
בנוסף, כתב כמה ספרים, המפורסמים שבהם: "המועדים בהלכה" העוסק ביסודות ההלכתיים של המועדים, "אישים ושיטות" המנתח את שיטתם ההלכתית של גדולי ישראל במאה העשרים, ו"סיפורי חסידים" לתורה ולמועדים.
(כתב: אביחי רוזנבאום)