תנא בדור השני.
רבי עקיבא תלמידו שימש את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה (חגיגה דף יב ע"א).
מסופר בגמרא (תענית דף כא ע"א): "אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו, גדם משתי ידיו, קיטע משתי רגליו, וכל גופו מלא שחין, והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מיטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים. פעם אחת היתה מיטתו מונחת בבית רעוע, ביקשו תלמידיו לפנות מיטתו ואחר כך לפנות את הכלים, אמר להם: בני, פנו את הכלים ואחר כך פנו את מיטתי, שמובטח לכם שכל זמן שאני בבית אין הבית נופל. פינו את הכלים ואחר כך פינו את מיטתו ונפל הבית. אמרו לו תלמידיו: רבי, וכי מאחר שצדיק גמור אתה, למה עלתה  לך כך? אמר להם: בני, אני גרמתי לעצמי. שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משאוי שלושה חמורים, אחד של  מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי: רבי פרנסני. אמרתי לו: המתן עד שאפרוק מן החמור. לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו. הלכתי ונפלתי על פניו, ואמרתי: עיני שלא חסו על עיניך יסומו, ידי  שלא חסו על ידיך יתגדמו, רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו. ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי: כל גופי יהא מלא שחין. אמרו לו: אוי לנו שראינוך בכך! אמר להם: אוי לי אם לא ראיתוני בכך".
טעם שקראו לו בכינוי נחום איש גם זו, לפי שהיה אומר על כל דבר שאירע לו 'גם זו לטובה'. כך מסופר בגמרא (תענית דף כא ע"א): פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. שלחו סל מלא אבנים טובות ומרגליות ביד נחום איש גמזו שמלומד בנסים. הלך וישב במלון אחד, בלילה קמו אנשים מהמלון ולקחו את האבנים הטובות שבסל, ומילאוהו בעפר. כאשר הגיע לקיסר, פתח את הסל וראהו מלא עפר ורצה להרוג את כל היהודים. אמר: גם זו לטובה. בא אליהו ונדמה כאחד מהם, אמר לקיסר: אולי זה עפר מעפרו של אברהם אביהם, שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחיצים. היתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש, ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות, ושלחו אותו בכבוד רב. כשהגיע לאותו מלון, אמרו לו: מה עשית שנתנו לך כזה כבוד? אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם. הרסו את הבית והביאו את עפרו לקיסר, אמרו לו: העפר שהביאו לך משלנו הוא. בדקו אותו ולא מצאו בו דבר והרגו את אותם אנשים.
(כתב: הרב אוריאל לוי)