הרא"ש (ר' אשר ב"ר יחיאל אשכנזי) נולד בשנת 1250 (ה' י') באשכנז ונפטר בשנת 1327 (ה' פ"ח) בספרד.
מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים.
בשנת ה'ס"ג (1303) ברח מאשכנז לספרד בעקבות רדיפות נגד היהודים באשכנז, התקבל בכבוד רב ע"י הרשב"א. לאחר פטירת הרשב"א נהפך לפוסק בספרד, חי בספרד 25 שנה.
הרא"ש היה אחד משלשת עמודי ההוראה שעליהם הסתמך מר"ן השו"ע בחיבורו. השלשה הם הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, (מר"ן העדיפו בזכות שיטתו המשלבת וממזגת בין השיטה האשכנזית לשיטה הספרדית).
חיבוריו: פסקי הרא"ש, שו"ת, תוספות לתלמוד, פירוש למשניות לסדר זרעים וטהרות.
בסוף המסכתות מובא "קיצור פסקי הרא"ש" על אותה מסכת וכנראה שחובר על ידי בנו רבי יעקב. על "פסקי הרא"ש" נכתב ספר הנקרא "הגהות אשרי" (בידי רבי ישראל איסרל מקרמז') ובו לקט פסקים מראשוני חכמי אשכנז המשלימים את דברי הרא"ש. יש המייחסים לרא"ש גם את ספר המוסר הקטן "אורחות חיים" המכונה גם "הנהגות הרא"ש" וכן "צוואת הרא"ש", ויש חולקים.
רבותיו: אביו, מהר"ם מרוטנבורג, ועוד.
תלמידיו: ר' ירוחם, ר' אשתורי הפרחי.
בנו הוא רבי יעקב בעל הטורים.

להרחבה:
ויקיפדיה
דעת