הגדרה^[1] - דבר שנתערב ובטל במיעוטו, ונתוספה עליו אחר כך תוספת בכמות או באיכות, הרי הוא חוזר ומתעורר^[2]

על חוזר וניעור דנים במספר אופנים:

• בתוספת איסור, כגון המערה יין-נסך (ראה ערכו) לבור שיש בו יין של היתר (ראה עבודה זרה עג א וראשונים שם וטוש"ע יו"ד קלד ג).

• בתוספת היתר, כגון סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ולא בטלה ברוב (ראה ערך בטול אסורים), ואחרי כן נפלו שם חולין בשוגג^[3] (ראה תרומות ה ט, וירושלמי שם ה ג, ותשובת המהר"ם מרוטנבורג בשו"ת הרשב"א א תשל).

• בתוספת באיכות, למרות שלא נתוסף בו איסור בכמות, כגון חמץ שנתערב לפני הפסח בדבר שאינו חמץ, ונשאר עד הפסח (ראה רא"ש פסחים ב ה, וטוש"ע או"ח תמז ד, ומגיד משנה חמץ א ה, ושם ד יב).

אף כשמדובר לא בתערובת בכמות או באיכות אלא בתערובת מחשבות, דנים על חוזר וניעור, כשחשב על חצי זית אמורים (ראה ערכו) להקטיר חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ למקומו, שאינם מצטרפים לעשות את הקרבן לפגול (ראה ערכו), אלא לפסלו, וחזר וחשב על חצי זית אחר מחשבת חוץ לזמנו (ראה זבחים לא א, ותוספות שם ד"ה ויקץ, ורמב"ם פסולי המוקדשין טז ד, ותשובת מהר"ם מרוטנבורג שם).

הערות שוליים