חי בין השנים 1760-1840. נולד בעיירה חמיילניק שבפולין. נשא לאשה את ביתו של ר' נתן נטע מאבריטש, ועבר להתגורר שם. בשנת התקצ"ד (1833) עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת.
היה מתלמידי ר' מנחם נחום ור' מרדכי מצ'רנוביל, ותלמיד ר' ל וי יצחק מברדיצ'ב. מפורסם בעיקר בגלל ספרו בחסידות "בת עין", הכולל בעיקר דרושים על התורה ומועדים.
בשנת התקצ"ז (1837) התרחשה רעידת אדמה גדולה בצפת. הרב התפלל מנחה באותה שעה בבית מדרשו. כשהחל הרעד, ציווה לכל האנשים שהיו במקום להתאסף סביבו ולשכב על האדמה. חלק מבית המדרש אכן התמוטט, אך בדרך נס, החלק בו עמד הרב עם המתפללים נשאר עומד וכך ניצלו כולם.
בשנת התר"א (1840) פרצה מגיפה בצפת. גם הרב חלה, ומסופר כי הבטיח כי הוא יהיה החלל האחרון מהמגיפה, ואכן לאחר פטירתו פסקה המגיפה. לאחר פטירתו נקבר בבית הקברות העתיק בצפת.
(כתב: אביחי רוזנבאום)