מן התנאים הראשונים, בן דורו של הלל הזקן (כמאה שנה לפני חורבן הבית).
עקביא בן מהללאל היה מגדולי החכמים, ואולם החזיק בתוקף רב בדעות שנבדלו מדעותיהם של רוב חכמי הדור. על גדולתו בתורה מעידה העובדה שהחכמים אמרו לו שאם יחזור בו משלוש הלכות בלתי מקובלות על שאר החכמים, ימנוהו להיות אב בית הדין בישראל. על כך ענה בתשובה הנודעת: מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא להיות רשע שעה אחת.
תקיפות זו התבססה על חסידותו ויראת שמים עמוקה ועל ההרגשה שעליו למסור את דברי ההלכה כפי שקיבל מרבותיו. ואולם לבנו (שהיה אף הוא חכם), הורה לקבל את דעת הרוב.
מאמרי הלכה ואגדה מעטים שלו מצויים במשנה.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)