|
גדולין גדוליןהגדרה[1] - הצומח מפירות של איסור שנזרעו. על גידולי איסורים שנזרעו דנים אם הם אסורים כעיקר האיסור בעניינים אלה: תרומות ומעשרות, שביעית, נדרים, ואיסורי הנאה[2]. גידולי תרומההדיןגידולי תרומה הם תרומה (תרומות ט ד). וגזירה היא שגזרו חכמים בגזירות שמונה עשר דבר, שתיאסר לזרים (שבת יז ב; פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש תרומות שם); אבל מן התורה גידולי תרומה חולין (ירושלמי תרומות ו א, והובא בר"ש שם, ובתוס' פסחים לד א ד"ה טהרו; רמב"ם תרומות יא כא). הטעםבטעם הגזירה נחלקו האמוראים:
זרעו כלהגידולי תרומה שאסרו לזרים הוא אף בדבר שזרעו כלה (ראה פסחים לד א, ורש"י ד"ה מאי, ורש"י שבת יז ב ד"ה גידולי). אין זרעו כלהבדבר שאין זרעו כלה נחלקו האחרונים:
נתינתם לכהןגידולי תרומה, אף על פי שאסורים לזרים, אינו צריך ליתנם לכהן בחינם, שהרי הם כחולין לכל דבר, אלא שמוכרם לכהן בדמי תרומה (ראה תרומות ט ג, ותוספות יום טוב שם). נכרי ובהמה
כהן טמאכשם שאסרו גידולי תרומה לישראל, כך אסרו לכהן טמא (תרומות ט ב, ופירוש המשניות לרמב"ם שם). אבל מותרים לטבול יום (רמב"ם תרומות יא כא), וכן מותר לאכלם בידים טמאות (שם), ואין הידים והטבול יום פוסלים את גידולי תרומה (תוספתא תרומות (ליברמן) ח ב). וכן שאר שני לטומאה (ראה ערך ולד הטומאה) אינו פוסל אותם, שאין שלישי בגידולי תרומה (רמב"ם אבות הטומאות יא טו; ר"ש תרומות ט ד). מתנות ענייםשדה של גידולי תרומה חייבת בלקט שכחה ופאה (תרומות ט ב; רמב"ם תרומות יא כז), לפי שמן התורה אין הגידולים תרומה, ואין גזירת חכמים מפקיעה מחיוב לקט שכחה ופאה שיש עליהם מן התורה (תוס' פסחים לד א ד"ה טהרו). תרומות ומעשרותשדה של גידולי תרומה חייבת בתרומה ובמעשרות (ירושלמי תרומות ט א; רמב"ם תרומות יא כז), דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני (ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא תרומות שם), ובמעשר עני (תרומות שם; רמב"ם שם), שמן התורה הגידולים חולין לכל דבר (ראה ירושלמי שם, ופירוש הרא"ש תרומות ט ג). ועניי ישראל ועני כהנים נוטלים מעשר עני - עניי כהנים אוכלים את שלהם, ועניי ישראל מוכרים את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם (תרומות שם ורמב"ם שם), וכן בן לוי מוכר המעשר שלו לכהנים (רמב"ם שם). זר שאכל זר שאכל גידולי תרומה אינו חייב לשלם את הקרן מחולין שייעשו תרומה (ראה ערך תשלומי תרומה), אלא ממספיק שישלם את דמיהם; ומחומש פטור לגמרי (תוספתא תרומות (ליברמן) ח ב, להגהות הגר"א שם). גדולי גידוליםגידולי גידולים של תרומה חולין הם לכל דבר (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), ומותרים לזרים אף מדבריהם (כסף משנה שם). ונחלקו הראשונים בפירושו של גידולי גידולים:
אין זרעו כלהאין גידולי גידולים מותרים אלא בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולים רביעים אסורים (ירושלמי תרומות ט ב), אבל גורן חמישי מותר (ר"ש תרומות ט ו; משנה למלך תרומות יא כב). ואפילו לדעת הסוברים שבדבר שאין זרעו כלה הגידולים אסורים מן התורה (ראה לעיל), מכל מקום גידולי הגידולים אינם אסורים אלא מדרבנן, משום הגזירה שמא ישהה, כגידולים עצמם בדבר שזרעו כלה (מרכבת המשנה תרומות יא כא). איזהו דבר שאין זרעו כלה, כגון הלוף והשום והבצלים (תרומות ט ו, ופירוש המשניות לרמב"ם שם). דבר שזרעו כלה הוא מה שנפסד זרעו בארץ ונאבד, כגון החטים והשעורים ושאר זרעים (רמב"ם תרומות יג יב; מאירי פסחים לד א). תרומת חוץ לארץגידולי תרומת חוץ לארץ הם חולין לכל דבר, ומותרים לזרים (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), לפי שתרומת חוץ לארץ אינה מצויה, ולא גזרו בה (ר"ש תרומות שם; ירושלמי תרומות ט ב). תשלומי תרומהתשלומי תרומה, אף על פי שהם כתרומה לכל דבר, אם נזרעו גידוליהם הרי הם חולין (ירושלמי תרומות ו א; רמב"ם תרומות י טו). זרעוני גינהזרעוני גינה שאינם נאכלים, כגון זרע לפת וצנון, אף על פי שאביהם, דהיינו אותו לפת וצנון, הם תרומה, גידוליהם מותרים, והם כחולין לכל דבר (מעשרות ה ח; רמב"ם תרומות יא כב), שאין אומרים גידולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע ראוי לאכילה (פירוש המשניות לרמב"ם שם). וכן הזורע פשתן של תרומה, הגידולים מותרים לזרים (רמב"ם שם), שאף הוא מזרעוני גינה שאינם נאכלים (כסף משנה שם). ויש מהראשונים שחולק בזרעוני גינה שאינם נאכלים וזרע פשתן, וכתב שלא מצאנו להם היתר (השגות הראב"ד שם). מדומעהמדומע, היינו תרומה שנתערבה בפחות ממאה חולין, גידוליו מותרים (תרומות ט ד; רמב"ם תרומות יא כב), לפי שרובו חולין (ירושלמי תרומות ט ב). טומאהשתילי תרומה, כגון שתילי כרוב ותרדים (רש"י פסחים לד א ד"ה שתילי), שנטמאו ושתלם, טהרו מלטמא (תרומות ט ז; פסחים לד א), שמשנתחברו לקרקע בטלו מתורת אוכל (רש"י שם ד"ה טהרו; ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא תרומות שם), ואסורים באכילה (תרומות שם; רמב"ם תרומות יא כג). ונחלקו אמוראים בדבר:
הלכה שאסורים באכילה אף לכהנים, הואיל והתרומה שנזרעה כבר היתה אסורה באכילה, ולכן גם השתילים נדחו מאכילה (רמב"ם תרומות יא כג). גידולי טבל ומעשר ראשוןגידולי טבלהטבל גידוליו מותרים בדבר שזרעו כלה (תרומות ט ד,ו; רמב"ם מעשר ו ו), שאם זרע טבל שהוקבע לתרומות ומעשרות, כגון שנתמרח בכרי, שאסור לאכול ממנו אפילו אכילת עראי, גידוליו מותרים באכילת עראי, כל זמן שלא נגמרה מלאכתם ולא הוקבעו לתרומות ומעשרות (רש"י פסחים לד א ד"ה הטבל; ר"ן נדרים נט ב; רבי עובדיה מברטנורא תרומות ט ו), לפי שהטבל חולין הוא ברובו, לכן לא גזרו על גידוליו (ירושלמי תרומות ט ב, הובא בר"ש תרומות ט ד); או לפי שאף בגידולי תרומה לא גזרו אלא משום שמא שהה תרומה טמאה (ראה לעיל: גידולי תרומה), וגזרה זו לא שייכת בטבל (ראה רש"י פסחים לד א ד"ה הטבל; תוס' אנשי שם ומשנה ראשונה תרומות שם). אין זרעו כלהבדבר שאין זרעו כלה, אף גידולי גידולים אסורים (תרומות ט ו; רמב"ם מעשר ו ו), דהיינו שאסור לאכול מהם עראי אפילו קודם מירוחם, מפני הטבל שנתמרח בכרי המעורב בהם (ר"ן נדרים נט ב). ויש מהראשונים שכתבו שהגידולים אסורים מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבו (רמב"ם שם), ולכן אי אפשר לתקן את הגידולים ויהיו מותרים לזרים, מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה המעורבים בו (רדב"ז שם). עד היכן אסורים גידולי הגידולים, עד שלש גרנות, והגורן הרביעי מותר (ירושלמי תרומות ט ב, והובא בר"ש תרומות ט ו; רמב"ם מעשר ו ו). רבו הגידוליםהאחרונים נחלקו מה הדין כשרבו הגידולים על העיקר בדבר שאין זרעו כלה:
מעשר ראשוןאף גידולי מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר, הם חולין (תרומות ט ד, ור"ש שם; רמב"ם מעשר שם ו ו); שאף מעשר ראשון רובו חולין ולא גזרו על גידוליו (ירושלמי תרומות ט ב). וכן בדבר שאין זרעו כלה דינו כמו בטבל (ראה רמב"ם שם). גידולי מעשר שני, ביכורים ושביעיתגידולי מעשר שניגידולי מעשר שני הם חולין (תרומות ט ד), שאם זרע סאה של מעשר שני והוסיפה כמה סאים - הכל חולין, ואין צריך לפדות אלא סאה אחת (ר"ש שם). שאין לגזור שמא ישהה בידו המעשר עד הזריעה ויבערנו בטומאה, שכיון שיכול לפדותו לא ישהנו. ואפילו הלקוח בכסף מעשר שנטמא, שאינו נפדה לר' יהודה (ראה ערך מעשר שני), לא גזרו על גידוליו שיהיו מעשר, כיון שעיקר מעשר שני יש לו פדיון (תוס' בבא מציעא צ א ד"ה גידולי). הפדיוןפודה את גידולי המעשר בזמן זרעם (תרומות ט ד), דהיינו שפודה את כל האוצר בדמי אותה סאה (ירושלמי תרומות ט ב; ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא שם ד), בין בדבר שזרעו כלה, ובין בדבר שאין זרעו כלה. אלא שדבר שזרעו כלה נפדה בשער שהוא עומד בו בזמן הפדיון, ודבר שאין זרעו כלה נפדה בשער שהיה בזמן הזריעה (ירושלמי ור"ש שם). המפרשים נחלקו מה גדר הגידולים לפני הפדיון:
גידולי ביכוריםגידולי בכורים הם חולין (תרומות ט ד; רמב"ם בכורים ד טו), לפי שהבכורים אינם מצויים - שאינם נוהגים אלא בשבעת המינים (ר"ש ורבי עובדיה מברטנורא שם), ולכן לא גזרו על גידוליהם (ירושלמי תרומות ט ב; ור"ש שם ד). ספיחי שביעיתספיחי שביעית, דהיינו מה שצומח מן הזרע של השנה שעברה שנקרא ספיח (ראה פירוש המשניות לרמב"ם תרומות ט ד), גידוליהם מותרים (תרומות ט ד; רמב"ם שמיטה ויובל ד ו), כשזרע את ספיחי השביעית אחר שביעית (רמב"ם שם). הטעם: לפי שספיחי שביעית אינם מצויים, ואינם נוהגים בכל שנה (ירושלמי תרומות ט ב; רבי עובדיה מברטנורא תרומות ט ד)[3]. גידולי נדריםהאומר קונם פירות אלו עלי, או קונם הם על פי, או קונם הם לפי, אפילו דברים שזרעם כלה - אסור בגידוליהם (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יג; טוש"ע יורה דעה רטז א), שגידולי קונם הם כגידולי הקדש שאסורים (ר"ן ורא"ש נדרים שם. וראה ערך גדולי הקדש)[4]; או שעשאום כגידולי תרומה (רשב"א נדרים מז א). נחלקו הראשונים בדבר:
גידולי גידוליםואינו אסור אלא בגידולים, אבל בגידולי גידוליהם, אם הם דברים שזרעם כלה - מותר (ר"ן נדרים נז א ד"ה בדבר שזרעו; מאירי שם; טוש"ע יו"ד רטז א). הטעם: שגידולי דברים שזרעם כלה כחליפין הם, וכשם שחליפי חליפין מותרים (ראה ערכים: אסורי הנאה; נדרים), כך גידולי גידוליהם מותרים (ר"ן שם). ויש מהראשונים שסובר שאף גידולי גידולים בדבר שזרעם כלה אסורים, שכיון שאסרם עליו בהנאה, הרי אסר עליו כל מה שיהנה מהם (ריטב"א על הרי"ף נדרים שם). נדר מאכילהאמר שאיני אוכל אותם, או שאיני טועם אותם, אם היו דברים שזרעם כלה - מותר בגידוליהם (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יד; טוש"ע יו"ד רטז ב), שהרי אינו אוכל ואינו טועם אותם הפירות שאסר עליו (ר"ן ומאירי ונמוקי יוסף נדרים שם). אין זרעו כלהבדברים שאין זרעם כלה אפילו גידולי גידולים אסורים (נדרים נז א; רמב"ם נדרים ה יד; טוש"ע יו"ד רטז ב), בין כשאמר קונם פירות אלו עלי, ובין כשאמר שאיני אוכל או טועם אותם (ר"ן ומאירי ונמוקי יוסף שם). הטעם: שכיון שאין זרעם כלה, הרי מעורב בגידולי הגידולים מן האיסור הראשון, ואפילו אם רבו גידולי הגידולים על העיקר - אסורים, שנדרים הם דבר שיש לו מתירים, שאפילו באלף לא בטל (רמב"ם שם טו; ר"ן שם). ויש שכתב שדוקא אם אמר איני אוכל או איני טועם אותם - אסור אף בגידולי גידולים כשאין זרעם כלה, שהרי טועם מהם, אבל אם אמר קונם פירות אלו עלי, או על פי - מותר בגידולי הגידולים (ב"ח יו"ד רטז ב, בדעת הרמב"ם והרא"ש ופסק כן. וראה ט"ז שם סק"ג, וש"ך סק"ב שדחו את דבריו). על חברוהאוסר פירותיו על חברו, בנדר, הרי גידוליהם ספק, לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו, ואם עבר ונהנה אינו לוקה (רמב"ם נדרים ה טז). ויש חולקים וסוברים שגידוליהם אסורים בודאי (ראב"ד בהשגות שם). גידולי איסורי הנאהגידולי איסורי הנאה בדבר שזרעו כלה, נחלקו בהם הראשונים:
ולפיכך הנוטע אגוז של ערלה, אף על פי שזרעו כלה, גידוליו אסורים לדעת הסוברים שזה וזה גורם אסור, או לסוברים שאגוז וקרקע אינם נקראים זה וזה גורם (תוס' עבודה זרה שם). וכן דגן שנתחמץ וזרעוהו, אפילו שזרעו כלה, גידוליו אסורים (מקור חיים תמג סק"ז; שו"ת חתם סופר אורח חיים קד). ואפילו כשזרע אחר שעבר עליו הפסח, שאין איסורו אלא מדרבנן - אסור (מקור חיים שם).
וכן כתבו הראשונים שאפילו לדעת הסוברים זה וזה גורם אסור (ראה ערך זה וזה גורם), אם נטע אגוז של ערלה - מותר, לפי שהזרע כלה לפני שיצמח (רמב"ן ור"ן וריטב"א עבודה זרה ט א, בשם ירושלמי).
ביטול העיקר בגידוליםביטול העיקרגידולי היתר שרבו על העיקר האסור בדבר שאין זרעו כלה, נסתפקו בגמרא אם הם מעלים את העיקר. כגון בצל שגדל בשביעית, ועקרוהו בשביעית ונטעוהו בשמינית, ורבו גידוליו על העיקר ברוב כזה שיש בו כדי לבטל את האיסור, נסתפקו אם הם מעלים את העיקר ומבטלים אותו שלא תהיה עליו קדושת שביעית (ראה ערך פירות שביעית), או שאינם מעלים אותו (נדרים נז ב). ונחלקו הראשונים בביאור הספק:
ועיקר וגידולים אינם דומים לשאר איסורים שמתבטלים ברוב, לפי שאין העיקר והגידולים מתערבים לגמרי יחד, אלא הגידולים ניתוספו על העיקר (פירוש הרא"ש שם); או שכיון שהעיקר הוא חשוב - לא יבטל מדרבנן (תוס' ומאירי נדרים שם). ההלכההספק נפשט באיסור שביעית שהגידולים מעלים את העיקר, שמאחר שאיסור שביעית הוא על ידי קרקע, ביטולו על ידי קרקע (נדרים נח ב; רמב"ם שמיטה ויובל ד כא). ויש אומרים שדוקא אם גילה דעתו שאינו רוצה בגידולים, כגון שעיקם את הצואר של הגידולים כדי שלא יגדלו, אותם גידולים הם שמותרים ומבטלים את העיקר, ואם לאו אסורים, שרוצה בהם, וכנטועים לכתחילה הם (ראב"ד בהשגות שם). ערלהבשאר איסורים אין הגידולים מעלים את העיקר. ולכן נטיעה של ערלה, שלא עברו עליה שלש שנים, שקצצוה והרכיבוה בנטיעה זקנה שעברו עליה שלש שנים, והיו פירות של ערלה בנטיעה הצעירה, אף על פי שהוסיפו אותם הפירות בגידולים מאתים על מה שהיו קודם שהרכיבוה, וגידולי היתר הם, שמהזקנה הם באים, מכל מקום אין גידולי ההיתר מעלים את העיקר האסור (נדרים נט ב; רמב"ם מעשר שני י טז; טוש"ע יו"ד רצד כב). הטעם: שאיסור ערלה אינו בא על ידי קרקע כשביעית, אלא חסרון הזמן הוא שגורם את האיסור (ר"ן שם).
כלאי הכרםוכן בצל שנטעו בכרם (ראה ערך כלאי הכרם), ונעקר הכרם, ואחר כך צמחו בצלים מן העיקר הנטוע בהיתר, אף על פי שרבו הגידולים על העיקר במאתים, אינם מעלים אותו (נדרים נז ב; רמב"ם כלאים ה כד; טוש"ע יו"ד רצו יח). הטעם: שאיסור כלאי הכרם אף הוא אינו בא על ידי קרקע כשביעית, אלא תערובת הזרעים גורמת את האיסור, לכן אינו בטל על ידי קרקע (ר"ן נדרים נח ב). אף כאן הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם אף הגידולים עצמם אסורים ולפיכך אינם מבטלים את העיקר; או שהעיקר בלבד הוא שאסור ואינו מתבטל בגידולים, אבל הגידולים מותרים (ראה באור הגר"א יו"ד רצו ס"ק לח). גידולי איסורכל זה בגידולים של היתר ועיקר של איסור, אבל גידולים שהם של איסור והעיקר הוא של היתר, כגון ליטרא בצלים שהפריש כל מעשרותיה וזרעה, נחלקו אמוראים אם הגידולים מבטלים את העיקר:
הלכה כדעה הראשונה שליטרא בצלים שתיקנה מתעשרת לפי כולה (רמב"ם מעשר ה ד). ביטול ממילאבמה דברים אמורים בדבר שהאדם טרח בידים לבטל את העיקר, אבל כשנתבטל ממילא בלא מעשה האדם אף רבה מודה שאין ההיתר מתבטל. ולכן בצלים שירדו עליהם גשמים וצמחו בשביעית, אם היו העלים שלהם שחורים, שבידוע שמקרקע שביעית נתגדלו - אסורים (שביעית ו ג; נדרים נט ב ור"ן שם). ולא שאף העיקר המותר אסור, אלא התוספת בלבד אסורה, ומה שגדל בחיוב חייב, ומה שגדל בפטור פטור (נדרים שם). שלפי שלא טרח האדם בביטולו, שירדו הגשמים עליהם וצמחו מאליהם, אין העיקר בטל (נדרים שם ור"ן). ויש מפרשים שהחילוק בין טרח בידים ללא טרח הוא רק לדעת רבן שמעון בן גמליאל, אבל לחכמים לעולם גידולים מבטלים את העיקר (פירוש הרא"ש נדרים נט ב). להלכה נחלקו הראשונים מה הדין בבצל של ששית שצמח בשביעית:
הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
