גדולי הקדש

הגדרה^[1] - דבר שנתהווה מהקדש לאחר שהוקדש

ישנם שני סוגים בגידולי הקדש, והם: גידולים הצומחים מההקדש, כפירות האילן והשדה, וגידולי בעלי חיים. וזה מלבד גידולי זריעת פירות, שנוהגים בהקדש כמו בשאר איסורים (ראה ערך גדולין).

גידולים הצומחים

מעילה

הקדיש אילן, ואחר כך נתמלא פירות, או שדה, ואחר כך נתמלאה עשבים - נחלקו תנאים מה דין הפירות והעשבים:

• יש אומרים שאין מועלים בגידולים (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יג א; בבא בתרא עט א), שנאמר: מִקָּדְשֵׁי ה' (ויקרא ה טו) - מיעט גידולים (ספרא שם). שמשום גרם שגרמה לו קרקע הקדש לגדל אין לנו לעשותו הקדש על ידי זה (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה אין); או שאין מעילה אלא בהקדש הבא על ידי אדם, ולא במה שקדוש ממילא, וגידולי הקדש, אף על פי שבאים מגוף ההקדש, מכל מקום הקדש זה נתקדש מאליו (שיטה מקובצת בבא בתרא שם, בשם הר"ן).

• ויש אומרים שמועלים בגידולים (ספרא ומעילה שם), לפי שיונקים מההקדש (רשב"ם בבא בתרא עט א ד"ה הכי), וגדלו מהקדש שהוקדש על ידי אדם (ר"ן בשיטה מקובצת שם).

ולדברי הכל הגידולים אסורים בהנאה, אלא שלסוברים שאין מעילה בגידולים אינם אסורים בהנאה אלא מדרבנן (שיטה מקובצת בבא מציעא נד ב; קרן אורה מעילה יג א).

להלכה נחלקו הראשונים: יש פוסקים שמועלים בגידולים (רמב"ם מעילה ה ו; מאירי פסחים נה ב, ועבודה זרה מב ב); ויש פוסקים שאין מועלים בגידולים (עליות רבינו יונה בשיטה מקובצת בבא בתרא עט א; מאירי פסחים נה ב, בשם גדולי הדורות).

פדיון

אפילו לדעת הסוברים שאין מעילה בגידולים, מועיל בהם פדיון להוציאם לחולין, אלא שאין מוסיפים חומש בפדיונם (ראה תוס' מנחות עא ב ד"ה ומתירין, ור"ש משאנץ על הספרא בחקותי פרשה ד).

ויש חולקים וסוברים שגידולי הקדש אם אין מועלים בהם אינם צריכים מן התורה פדיון כלל, שמן התורה מותרים בהנאה (תוס' הרא"ש בבא מציעא נד ב).

שרשים

שרשי אילן של הדיוט הבאים בקרקע של הקדש, וכן שרשי אילן הקדש הבאים בשל הדיוט, והגידולים באו לאחר שהוקדש, נחלקו אמוראים בגמרא:

• יש אומרים שלדעת הסוברים שאין מעילה בגידולים, לא נהנים ולא מועלים באותם השרשים, ולדעת הסוברים שיש מעילה בגידולים מועלים בגידולים של הקדש בתוך שדה הקדש (מעילה יג ב; בבא בתרא כו ב).

• ויש אומרים שאילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש בתוך שש עשרה אמה, שהוא שיעור יניקת האילן מן השרשים, אותם השרשים לא נהנים ולא מועלים, ואם היה האילן רחוק יותר משש עשרה אמה מועלים בהם, ואילן של הקדש הסמוך לשדה הדיוט בתוך ט"ז אמה מועלים בשרשים; היה רחוק יותר מט"ז אמה לא נהנים ולא מועלים (בבא בתרא שם).

הלכה כדעה השניה (רמב"ם מעילה ה ו).

אילן מלא פירות

גידולי הקדש הם הגידולים הבאים לאחר ההקדש (ראה בבא בתרא כו ב), אבל אם הקדיש אילן מלא פירות ושדה מלאה עשבים - לדברי הכל מועלים בפירות ובעשבים (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יג א), שנאמר: קָּדְשֵׁי ה' (ויקרא ה טו) - ריבה (ספרא שם).

זריעה

הזורע פירות הקדש - גידוליו חולין (תרומות ט ד; רמב"ם מעילה ה יא), ואפילו בדבר שאין זרעו כלה (פירוש רבי עובדיה מברטנורא שם).

ויש שכתב שאף בזורע פירות דוקא בדבר שזרעו כלה הגידולים חולין, אבל כשאין זרעו כלה הגידולים הקדש (רש"ש תרומות שם, ונדרים נט א, וראה מאירי עבודה זרה מב ב).

ולכתחילה צריך לפדות הגידולים בזמן זרעם (תרומות ט ד), אבל גם אם לא פדה, הגידולים חולין (רמב"ם מעילה ה יא).

בדבר שזרעו כלה - פודה בדמי הסאה שזרע, ובדבר שאין זרעו כלה - פודה את כל האוצר (ירושלמי תרומות ט ב); ויש מהראשונים שלא חילקו בדבר (רמב"ם שם; רבי עובדיה מברטנורא תרומות שם).

בור שובך ואשפה

הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, לדברי הכל אין מועלים במה שבתוכם (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יג א; רמב"ם מעילה ה ו), הואיל ואינם גידולי הקדש (רש"י מעילה שם ד"ה ר' יוסי; רמב"ם שם).

ואף על פי שהמים והיונים והזבל נמצאים ברשות הקדש אין כח ברשות הקדש לקנות, כמו שרשות הדיוט קונה, שאין קנין חצר להקדש (רשב"ם בבא בתרא עט א ד"ה הכי; תוס' שם ד"ה ואין, ומעילה יג א ד"ה אבל. וראה ערך חצר). ויש אומרים שאף הם נקנים להקדש בקנין חצר, אבל מכל מקום אין בהם מעילה כיון שלא הוקדשו על ידי אדם אלא נקנו ממילא להקדש (שיטה מקובצת בבא בתרא עט א, בשם הר"ן והרמב"ן; תוס' רי"ד שם).

הקדיש בור מלא מים, אשפה מלאה זבל ושובך מלא יונים, מועלים בהם ובמה שבתוכם (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יג א; רמב"ם מעילה ה א,ו).

מעין

מעין היוצא מתוך שדה של הקדש - לא נהנים ולא מועלים; יצאו המים חוץ לשדה - נהנים מהם (מעילה יג ב; רמב"ם מעילה ה ו). ומדובר שהמעין בא משדה חולין ועובר בשדה של הקדש (רש"י שם ד"ה מעין; רבי עובדיה מברטנורא מעילה ג ז), או שהקדיש את השדה ולא הקדיש את המעין (תוס' חדשים שם); ומכל מקום לכתחילה אסור ליהנות בהם, שכל זמן שהם בשדה הקדש דומים לגידולי הקדש (תוס' חדשים שם; תפארת ישראל מעילה ג ז ס"ק סא).

אבל אם המעין נובע מתוך שדה ההקדש - מועלים בו, ואפילו אם יצא חוץ לשדה (פי' קדמון מכתב יד בש"ס וילנא; לקוטי הלכות מעילה שם תורת הקדשים כו, בדעת רש"י והרע"ב).

ויש שנראה מדבריהם שאפילו נובע המעין מתוך שדה ההקדש אין מועלים בו, שהמים באים מן התהום (ראה שיטה מקובצת מעילה שם ס"ק כ; חזון נחום ותפארת ישראל על המשניות מעילה ג ז).

ערבה

ערבה הגדלה בשדה הקדש, לא נהנים ולא מועלים (רמב"ם מעילה ה ו; פירוש המשניות לרמב"ם מעילה ג ז), הואיל ואינה ראויה לשום דבר (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

גידולי בעלי חיים

בגידולי בעלי חיים יש הבדל בין קדשי מזבח הראויים למזבח, לקדשי מזבח שאינם ראויים למזבח, וקדשי בדק הבית.

ראוי למזבח

גידולי מזבח הראויים למזבח מועלים בהם (תמורה לא ב). ונחלקו הראשונים בפירושו:

• יש מפרשים שהכוונה לוולדות קדשים (רש"י שם ד"ה גידולין).

• ויש מפרשים שוולדות קדשים לא בתורת גידולין הם קדושים אלא מכתוב מיוחד (ראה תמורה יז ב. וראה ערך ולדות קדשים), וגידולים הראויים למזבח הכוונה למקיז דם בבהמת קדשים שמועלים בו (ראה מעילה יב ב. וראה ערך דם קדשים), שהדם ראוי להיזרק על גבי המזבח (תוס' תמורה לא ב ד"ה ואפ'). ויש סוברים שמעילה במקיז דם אינה בתורת גידולין, אלא הואיל ואי אפשר לה לחיות בלי דם הרי הוא כגוף הבהמה (רמב"ם מעילה ב יא).

אינו ראוי למזבח

גידולי מזבח שאינם ראויים למזבח, כגון חָלב מוקדשין, דהיינו חלב של קרבן נקבה, וביצי תורים של קרבן, לא נהנים ולא מועלים בהם (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יב ב; רמב"ם מעילה ג יב), שכיון שאינם ראויים למזבח אינם בכלל קדשי ה', וגם אין חיות הבהמה תלויה בחלב וביצים שיהיו נחשבים כגוף הבהמה (תוס' מעילה שם ד"ה חלב).

ואפילו הקדיש בהמה טעונה חלב, ותורים טעונים ביצים - אין מועלים בחלב ובביצים (התורה והמצוה למלבי"ם ספרא שם; פירוש הראב"ד לספרא שם).

חומרת האיסור

המפרשים נחלקו אם איסור ההנאה בחלב וביצים הוא מהתורה או מדרבנן:

• יש אומרים שאיסור ההנאה של החלב הוא מן התורה (תוס' מעילה שם ד"ה חלב), אבל איסור ההנאה של הביצים אינו אלא מדרבנן (רשב"א וריטב"א חולין קלח ב).

• ויש סוברים שאיסור החלב שאמרה תורה אינו אלא על מעשה החליבה, משום עבודה בקדשים (ראה ערך גיזה ועבודה), אבל החלב עצמו מותר מן התורה, ואינו אסור בהנאה אלא מדרבנן (תוס' מעילה יב ב ד"ה חלב, בשם יש מפרשים).

• ויש סוברים ששניהם, החלב והביצים, אסורים בהנאה מן התורה (שיטה מקובצת בבא מציעא נד ב, בשם הרא"ש). ומהאחרונים יש שכתב שאסורים שניהם מן התורה משום יוצא מן הקדשים, שבכל האיסורים היוצא מהם כמותם (קרן אורה מעילה יב ב).

בדק הבית

גידולי קדשי בדק הבית מועלים בהם, כגון הקדיש תרנגולת מועלים בה ובביצתה, הקדיש חמורה מועלים בה ובחלבה (ספרא ויקרא דבורא דחובה יא כ; מעילה יב ב; רמב"ם מעילה ה יג), שאף הם נתרבו בכלל קדשי ה' (ספרא שם).

ואפילו דבר הראוי למזבח שהקדשו קדושת דמים ולא קדושת הגוף, דהיינו שהקדישו כדי שיקנה בדמיו דבר הראוי למזבח ולא שיקריבנו בעצמו, דינו כקדשי בדק הבית שמועלים בגידוליו (מעילה שם; רמב"ם שם).

ונחלקו המפרשים בדבר:

• יש אומרים שלדעת הסוברים שאין מעילה בגידולים של שדה ואילן אף כאן הקדיש תרנגולת ואחר כך טענה ביצה, או חמורה ואחר כך טענה חלב - אין מועלים בביצה ובחלב, ולא אמרו שמועלים בביצתה ובחלבה אלא לדעת הסוברים שיש מעילה בגידולים (תוספות יום טוב מעילה ג ו); או שמדובר כשהקדיש תרנגולת והיתה ביצה במעיה בשעת ההקדש, או חמורה והיתה טעונה חלב בדדיה, שלדברי הכל מועלים בהם, כמו שמועלים באילן מלא פירות, ושדה מלאה עשבים (ראה לעיל. התורה והמצוה למלבי"ם ויקרא שמט; רש"ש מעילה יג א; עזרת כהנים על הספרא שם).

• ויש אומרים שבביצה וחלב הכל מודים שמועלים בהם אף אם באו אחר כך ולא היו בשעת ההקדש, שהם באים מגוף ההקדש, וגם קודם שיצאו לאויר העולם כבר היו נמצאים בגוף ההקדש, מה שאין כן פירות ועשבים שקודם שצמחו ויצאו לחוץ לא היו בגוף ההקדש (תפארת ישראל מעילה ג ו בועז סק"ד; וראה קרן אורה מעילה יג א; שו"ת באר יצחק יורה דעה לא, שכתבו כך מטעמים אחרים).

הערות שוליים