|
גוד או אגוד גוד או אגודהגדרה[1] - טענת שותף לחברו לבטל את השותפות על ידי שהלה יקנה ממנו חלקו או ימכור לו את החלק שלו. פירוש המושגבפירוש המושג "גוד או אגוד" נחלקו ראשונים:
גדרו ודינואחד מן השותפים בדבר שאין בו דין חלוקה, כגון בדבר שאם יחלקו אותו לא יהיה בו לכל אחד מן השותפים כדי שיעור שיקרא שמו הראשון עליו (ראה ערך חלוקת שותפות), או בדבר שאין בו אפשרות חלוקה, כגון שפחה או כלי, שאמר לחברו גוד או אגוד, קנה ממני חלקי, או מכור לי חלקך (רמב"ם שכנים א ב, וטוש"ע חו"מ קעא ו, על פי משנה בבא בתרא יא א, וגמ' שם יג א), נחלקו בו אמוראים:
טעם הדעה הראשונה, שלדעתם שגוד או אגוד דומה יותר לחלוקה, שמסתלקים זה מזה, וכל אחד מקבל דבר שנהנה ממנו, קרקע או מעות; וטעם הדעה השניה, שלדעתם ההישארות בשותפות דומה יותר לחלוקה, שחולקים בתשמיש הדבר או בשכרו, ואין אחד מהם מסתלק לגמרי מחלקו (רמ"ה שם א). מדאוריתא או מדרבנןגוד או אגוד תקנת חכמים היא (עליות דרבנו יונה שם ב; שו"ת הרשב"א א תתקנו; שו"ת הרא"ש צח ז), ונחלקו ראשונים בדבר:
שומת השיוויבשומת השיווי של הדבר בגוד או אגוד נחלקו ראשונים:
ולדברי הכל אין התובע יכול לפחות משוויו, שאם כן העשיר שיודע שחברו עני ולרש אין כל יוכל לסלקו בפחות מדמיו, ולקתה מידת הדין (רמב"ן שם, בשם הרמ"ה; רמ"א שם); ויש מהראשונים החולקים אף בזה, וסוברים שכיון שהברירה ביד הנתבע למכור או לקנות יכול התובע לקצוב הדמים אפילו פחות משוויו, שאם יראה הנתבע שקצב בזול יכול הוא לקנות בעד אותם הדמים (רמ"ה שם; מגיד משנה שכנים א ב). מי הקוצבונחלקו הדעות מי קוצב הדמים:
גוד או אגוד מול חלוקת הזמןדבר שאין בו כדי חלוקה, ואמר האחד גוד או אגוד, והשני אמר נחלוק את השימוש בדבר לזמנים, אתה תשתמש זמן ידוע בכולו ואני זמן ידוע, גוד או אגוד עדיף, ושומעים לזה שאמר גוד או אגוד (רשב"א, בחידושיו שם, בפירוש הראשון, ובשו"ת א תתקנו, ושם ב קמא); ויש אומרים שחלוקת הזמן עדיפה מגוד או אגוד (חידושי הרשב"א שם, בפירוש השני). כשהחפץ אינו ראוי לשימושכשהדבר של שותפות הוא קטן, שאפילו שאחד מהם יקנה את כולו עדיין לא יהיה ראוי לשימוש, כגון חצר שאין בכולו אלא שלש אמות, נחלקו ראשונים אם יש בו דין גוד או אגוד:
אם החצר של שלש אמות - שאינו ראוי לעיקר תשמיש החצר - ראוי לשימוש אחר, כגון לשטיחת פירות, ולעשיית גומא לשופכין וכיוצא, הכל מודים ששייך בו גוד או אגוד (טור שם, בשם הרמ"ה). כשהחפץ אינו ראוי לשימוש בפני עצמו אלא לדבר אחרדבר שאינו ראוי לשימוש בפני עצמו, אלא לשמש לדבר אחר, כגון חצר שלפני הבתים, שהוא משמש לבתים, אין בחצר לבד דין גוד או אגוד, ואם הבתים מספיקים לשניהם - ישתמשו בחצר בשותפות (רא"ש שם; שיטה מקובצת שם; טור שם; רמ"א שם ח), ודוקא בארבע אמות הצריכות לכל פתח לפירוק המשא (ראה ערך ארבע אמות ב), או במה שצריכים ליציאה וכניסה, אבל שאר החצר העשוי לישב וליהנות בו לרוח היום או לשאר צרכים יש בו דין גוד או אגוד (שו"ת הרשב"א ג קסח; שו"ע שם יז; רמ"א שם ח)[5]. עני ועשירכשהתובע רוצה אך ורק למכוראין דין גוד או אגוד אלא כשהתובע רוצה לקנות או למכור, כפי רצון הנתבע, אבל אם אינו רוצה לקנות, או שהוא עני ואין לו במה לקנות, ומבקש שהנתבע יקנה חלקו, אינו יכול לכופו על כך אפילו כשער הזול, שחברו יכול לומר לו אין רצוני לקנות אלא למכור (רמב"ם שכנים א ב, על פי בבא בתרא יג ב; טוש"ע שם ו), ולא אמרו דין גוד או אגוד אלא כשאומר שני הצדדים, גוד או אגוד אני, אבל לא כשאומר גוד לבד בלא אגוד (גמ' שם). כשהעני רוצה למכור לאחראכן אם אמר השותף העני לחברו: קנה ממני, או מכור לי והריני לוה וקונה, או שאקנה ואמכור לאחרים, נחלקו הדעות:
ודוקא עני, שאין לו במה לקנות, אבל כששניהם עשירים - הכל מודים שהאחד אינו יכול לומר גוד או אגוד למכור לאחר (נתיבות המשפט שם סק"ט). ויש מקרים שבהם הכל מודים שיכול העני לומר גוד או אגוד:
כשהנתבע עני ואינו יכול לקנותכשהעשיר הוא התובע ואומר גוד או אגוד, והעני הנתבע, נחלקו הדעות:
יתומיםיתומים גדולים וקטנים שירשו דבר שאין בו דין חלוקה, והגדולים רוצים לחלוק, נחלקו בדבר:
הכל מודים שאם רואים בית דין שיש תועלת ליתומים בגוד או אגוד, יכולים לעשות כן (נתיבות המשפט רפט ס"ק א, לפי שגם למכור רשאים לתועלת היתומים, ראה ערך אפוטרופוס). בשני דבריםכשאין התשמיש שוהאין דין גוד או אגוד אלא בדבר שתשמישו שוה, אבל היו להם שתי שפחות, שהאחת יודעת לאפות ולבשל והאחת יודעת לטוות, או שני כלים שאין מלאכתם שוה, וכל אחד צריך לשניהם, אין אחד מהם יכול לומר לחברו: טול אתה השוה יותר ותשלם לי היתרון, או שאני אעשה כן (בבא בתרא יג ב, ורש"י ד"ה פילכא וד"ה לית דינא; טור חו"מ קעא), ואפילו אם שניהם שוים בדמיהם, אינו יכול לומר: טול אתה אחד מהם איזה שתרצה, ואני אטול את השני, לפי שכל אחד מהם צריך לשניהם (רמב"ן בחידושים ובמלחמות שם; רמ"ה שם; רא"ש שם טוש"ע שם יג), וכן אם יש להם שדה וכרם, ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה, אפילו אם דמיהם שוים, לא יוכל לומר לחברו: טול אתה אחד מהם, ואני את השני (רא"ש שם; טוש"ע שם). אמר לו: גוד אתה את שניהם, או אני אגוד את שניהם, נחלקו ראשונים בדבר:
ולדברי הכל יכול לומר גוד או אגוד באחד מהם, והשני ישאר בשותפות, וכן יכול לומר גוד או אגוד על כל אחד ואחד בזה אחר זה (רמ"ה שם; שו"ת הרשב"א א תתקכה; טוש"ע שם)[7]. כשאין באחד כדי חלוקה, אבל יש בשניהםשני דברים שתשמישם שוה ודמיהם שוים, ואין בשום אחד מהם כדי חלוקה, חולקים בגוד או אגוד אחד כנגד חברו, וזה נוטל אחד וחברו נוטל את השני (טוש"ע שם), אבל אינו יכול לומר גוד שניהם או אגוד שניהם, שזה יאמר לו די לי באחד, ואפילו בזה אחר זה אינו יכול לומר גוד או אגוד, כיון שתשמישם שוה (סמ"ע שם ס"ק לב). ואם אין דמיהם שוים, נחלקו בדבר:
כתבי הקודשכתבי הקודש בשני כרכים[8], אחד תורה ואחד נביאים, וכיוצא בדבר שאין באחד מה שיש בשני, דינם בגוד או אגוד כשני דברים שאין תשמישם שוה, וכן בתורה ותורה וכיוצא, ששניהם מעין אחד, דינם בגוד או אגוד כשני דברים שתשמישם שוה (גמ' שם, ורש"י ד"ה אבל בשתי). בתים שאין בכל אחד מהם לחוד כדי חלוקהבתים שאין בכל אחד מהם לחוד כדי חלוקה, יכול אחד מהשותפים לומר לחברו גוד או אגוד באחד מהבתים, ואין השני יכול לומר יש לי הפסד על ידי זה שלא יקפצו כל כך קונים על השאר אם לא נמכור ביחד את הכל (שו"ת הרשב"א א תתקכה); ודוקא כשאין תשמישם של הבתים שוה (דרכי משה שם סק"ח), אבל אם תשמישם שוה אין אומרים בכל בית לחוד גוד או אגוד אלא חולקים בתים כנגד בתים (טור שם, בשם רב האי גאון; רמ"א שם יד). וכן אינו יכול לומר גוד או אגוד על שניהם יחד, או בזה אחר זה, שאז יהיו ביד האחד שניהם, ולשני לא תהיה דירה כלל, אלא חולקים ותהיה לכל אחד דירה (סמ"ע שם ס"ק לו). שתי שדות בטיב שונה או גודל שונההיו להם שתי שדות, עידית וזיבורית, או גדולה וקטנה, יכול אחד מהם לומר לחברו טול אתה מן העידית בשומא כדי שיווי הזיבורית, או טול מן הגדולה כדי שיעור הקטנה, ומה שישאר מהעידית יותר על שיווי הזיבורית, או המותר מהגדולה על שיעור הקטנה, אני אקח ואתן לך דמיו, אף על פי שאין בו כשיעור, או שאתה תעשה כן (טור שם, בשם הרא"ש). חלוקה בלתי שוהכשתובע שיחלקו החפץ לחלק גדול וחלק קטןאמר התובע על דבר שאין בו חלוקה: נחלקנו לשני חלקים, אחד חלק גדול שיהיה בו כשיעור תשמיש והשני חלק קטן, וקח אתה החלק הגדול ואני הקטן, נחלקו תנאים בדבר: יש אומרים ששומעים בקולו (תנא קמא בבבא בתרא יג ב); ויש חולקים (רבן שמעון בן גמליאל שם), וטעמם שהנתבע יכול לומר לו: אם לקנות המותר שיש בגדול על הקטן בדמים, אין לי דמים, ואם לקבל במתנה איני רוצה, שכתוב: וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה (משלי טו כז. גמ' שם). להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כדעה השניה, שבין במתנה ובין בדמים אין שומעים לו (רי"ף שם; רמב"ם שכנים א ה; מרדכי שם תקט, בשם רבינו מאיר; שו"ע חו"מ קעא י, בסתם); ויש פוסקים כראשונה (רמ"ה שם; רמב"ן שם, לדעת רש"י; רא"ש שם א נ, בשם רבנו חננאל, והסכים עמו; מגיד משנה שם, בשם יש מי שכתב; שו"ע שם, בשם יש חולקין), אלא שנחלקו ביניהם:
כשלשותף אחד כשיעור ולשני איןאם לשותף אחד יש בו כשיעור ולשני אין, כגון חצר של שבע אמות, ולשותף אחד יש בו ארבע אמות, והשני אין לו אלא שלש, ואין השני רוצה לחלוק, יכול לומר: אטול כל חלקי חוץ מאמה אחת שאשאר בה שותף עמך, ואחר כך יאמר לו גוד או אגוד (מרדכי שם, בשם רבינו מאיר; טור שם, בשם הרמ"ה; שו"ע שם יא), וכל שכן שבעל הגדול יכול לומר על כולו גוד או אגוד, כשאין בעל הקטן רוצה לחלוק (רמ"ה שם; באור הגר"א שם ס"ק מד), אבל אם בעל הקטן רוצה לחלוק, אז זה שיש לו החלק הגדול אינו יכול לומר לבעל החלק הקטן גוד או אגוד, שהרי זה יאמר לו יש לך כשיעור תשמיש על ידי חלוקה, וכל שיש כדי חלוקה אין בו דין גוד או אגוד, אבל בעל החלק הקטן יכול לומר לבעל הגדול גוד או אגוד, שהרי לו אין כדי שיעור תשמיש (רמ"ה שם). ודוקא כשיש לאחד מהם כשיעור, אבל אם יש בחצר שבע אמות בשותפות, אין אחד מהם יכול לומר אני אקח שלש אמות ועל השאר גוד או אגוד, שהשני יכול להשיב: מה ראית שאתה תעשה כן, אף אני אקח שלש אמות לעצמי כמוך ועל השאר גוד או אגוד, מה שאין כן כשיש לאחד ארבע אמות והוא נוטל שלש אמות, שאם השני אמר אף אני אטול שלש אמות יאמר לו זה טול ולך, שהרי יותר משלש אמות אין לך (דרישה שם ס"ק טז; נתיבות המשפט שם ס"ק יג). מקח, שכירות ומשכוןקנין בשותפותכשקנו שנים בשותפות בית שאין בו חלוקה, נחלקו ראשונים:
שותפות לזמן קצובהתנו השותפים ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב, באופן שאין אחד מהם יכול לתבוע שיחלקו ביניהם בתוך הזמן (ראה ערך חלוקת שותפות), אינם יכולים גם כן לומר אחד לחברו גוד או אגוד, שגוד או אגוד מטעם חלוקה הוא, וכל שאינו יכול לחלוק אינו יכול לטעון גוד או אגוד (שו"ת הרמב"ם (פריימן) רמז; נתיבות המשפט קעו ס"ק לב). ירושת שותפות בדבר העשוי להשכירהיה הדבר של שותפות קנוי להם בירושה, אלא שהדבר עומד להשכירו לאחרים, ואמר אחד מהם גוד או אגוד על גוף הדבר, היינו שתקנה או תמכור, הדין עמו, ואין אומרים שכיון שעשוי לשכר, והשכר ישנו בחלוקה, בטל דין גוד או אגוד (חידושי הרשב"א שם; מגיד משנה שם, בשמו); ויש מהראשונים שנסתפק בדבר, שכיון שעשוי להשכיר יש לומר שאין בו דין גוד או אגוד (ר"י מיגאש שם; שיטה מקובצת שם, בשמו), ואחרים הביאו משמו שסובר שבשדה אין דין גוד או אגוד, שדין זה קיים דוקא בדבר שמשתמשים בו בשותפות, כבית דירה ומרחץ ובית הבד וטלית ושובך, ואין נוח לאחד להשתמש עם חברו ביחד, אבל לא בשדה שאפשר לעבדה בשותפות או למסרה לאריס (רא"ש וטור שם, בשם ה"ר יוסף הלוי), וכתבו על זה שאין דבריו נראים (רא"ש וטור שם). גוד או אגוד על שכירותאם שני השותפים אינם רוצים לא לקנות ולא למכור, ואמר אחד לחברו גוד או אגוד על השכירות, היינו שתשכור אתה את חלקי בכך וכך, או אני אשכור את חלקך באותו סכום, והדבר עומד להשכיר לאחרים - שומעים לו (שו"ת הריב"ש רכז; רמ"א שם ח), ולסוברים שבמכירה יכול כל אחד להעלות בדמיו כמו שירצה (ראה לעיל), אף כאן יכול להעלות בדמי השכירות כרצונו (ריב"ש שם). אם אחד זכה בחלקו מחמת ירושה והשני מחמת מקח, כגון שקנה מאחד מהיורשים את חלקו, לדברי הכל יש בו דין גוד או אגוד, שהיורש שלא מכר ודאי לא הפסיד דינו מפני קנייתו של זה, וכל ששותף אחד יכול לומר גוד או אגוד, אף השני יכול לומר כן, שלא תלקה מידת הדין, שתהא ידו של אחד עדיפה מידו של השני (שו"ת הרשב"א א תתקיג, לדעת הראב"ד). שכר אחד השותפים חלק חברושכר אחד מהשותפים את חלקו של חברו בחצר או בבית, והרי הוא דר שם לבדו, אין כאן דין של גוד או אגוד כל זמן השכירות, שגוד או אגוד בחצר ובבית הוא משום היזק-ראיה (ראה ערכו), שאינם יכולים להשתמש מפני כן בשותפות, והרי זה דר בה לבדו עכשיו (רשב"ש פא). מתנהנתן מתנה לחברו חצי חצר שאין בו דין חלוקה, יש מי שנסתפק אם מקבל המתנה יכול לומר לנותן גוד או אגוד, שכיון שהנותן יכול לומר גוד או אגוד, לא גרוע כח המקבל מכח הנותן, שכל זכות שיש לנותן במה ששייר לעצמו יש למקבל במה שנתן לו, או שהנותן יכול לומר לו על דעת כן שתכריחני לקנות וליתן דמים או למכור ולהסתלק מחציי לא נתתי לך לכתחילה (אור שמח שכנים א ג). דבר שאין גופו קנויכתבו ראשונים שאין דין גוד או אגוד אלא בדבר שגופו קנוי, אבל אם היה להם קרקע במשכנתא, אין בה דין גוד או אגוד, שהרי הקרקע עומדת להיפדות ויחלקו אז הדמים (שו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן מג; רמ"א שם יד).
שטר חובשטר חוב של שותפות נחלקו אם יש בו דין גוד או אגוד:
המתנת זמןכשאין לתובע עכשיו כסף במזומנים, ואומר לשני: גוד ואמתין לך המעות שלשים יום, או אגוד ותמתין לי המעות שלשים יום - אין שומעים לו (רמ"ה בבא בתרא יג ב; טור חו"מ קעא, בשמו; שו"ע שם טו, בשם יש אומרים), לפי שלא מצינו שנותנים זמן אלא למי שאנו באים לכוף אותו בעל כרחו, אבל תובע זה שהוא בא לכוף את חברו אנו אומרים לו: אם יש לך מעות מוטב, ואם לאו תבוא לתבוע כשתשיג את המעות, ועוד כל שבא לסלק את חברו מחלקו במעות אין נותנים לו זמן, כדרך שאין נותנים זמן לזה שבא לסלק את חברו בדין של בר-מצרא (ראה ערכו. רמ"ה שם), ועוד שהנתבע יכול לומר: אני נוח לך, ואתה קשה ממני (טוש"ע שם)[10]. וכן אם אמר התובע סתם גוד או אגוד, והשיב הנתבע גוד אתה, ואמר התובע תנו לי זמן שלשים יום, אין נותנים לו, אלא כשיביא את המעות יאמר או גוד או אגוד מחדש, ויש מזה תועלת לנתבע במה שאנו מסלקים עכשיו את טענת גוד או אגוד, אף על פי שכשיהיו לו המעות יוכל לומר או גוד או אגוד, שאם בינתיים יזדמנו לו לנתבע מעות, או שימצא לו לוקח על חלקו בדמים יתרים, יוכל הוא לגוד, או שכשיביא התובע בסוף ששים יום מעות ויאמר אז גוד או אגוד, והנתבע יאמר אני אגוד ותתנו לי זמן שלשים יום, נותנים לו מזמן התביעה השניה, ולא מזמן התביעה הראשונה (רמ"ה שם; טור שם, בשמו). כשבתחילה אמר הנתבע גוד ולאחר זמן אמר אגודואין נותנים זמן לנתבע אלא אם כן אמר מיד אני אגוד ותנו לי זמן, אבל כשהתובע אמר גוד או אגוד בסתם, ואמר הנתבע גוד אתה, וחייבו בית דין את התובע לגוד, וכשהביא את המעות אמר הנתבע אני אגוד ותנו לי זמן, אין נותנים לו, ואף על פי שאם אמר עכשיו אני אגוד ואתן הכסף מיד, שומעים לו, שכל זמן שלא נגמר הענין יוכל הנתבע לחזור בו מגוד לאגוד ומאגוד לגוד (ראה להלן), אבל כשאומר עכשיו תנו לי זמן, ניכר הדבר שאינו רוצה אלא להשתמט, ואין עושים תקנה לרמאי (רמ"ה שם). כשטוען שיתנו לו זמן, אך שיהיה קנוי לו חלק חברו מעכשיוהנתבע שטען תנו לי זמן שלשים יום, ואיני רוצה להטריח עצמי בחינם אלא אם כן יקנה לי התובע את חלקו מעכשיו ולאחר שלשים יום - שומעים לו, שמא ילך וימכור את מטלטליו או קרקעותיו בזול בשביל להשיג מעות, ואחר כך יחזור בו התובע; אבל אם התובע טען שהנתבע יקנה לו את חלקו מעכשיו ולאחר שלשים יום, על מנת שאם לא יביא הנתבע מעות בתוך שלשים יום שיהיה קנוי לו חלקו של הנתבע - אין שומעים לו, ואפילו הניח התובע עכשיו את המעות בבית דין, אלא אם לא הביא הנתבע מעות בתוך זמן שנתנו לו בית דין, חזר דינו לבראשונה, והתובע אם ירצה לקנות יצטרך לומר מחדש גוד או אגוד, והנתבע יוכל אחר כך לומר אגוד אני אם יביא מעות (הרמ"ה שם; טור שם, בשמו). גביית חובמלוה שבא לגבות חובו מן הלוה בקרקע (ראה ערך גביית מלוה), והיה החוב מועט ולא יוכל לגבות מהקרקע או מהבית של הלוה אלא חלק קטן שאין בו שיעור הראוי להשתמש בו, יכול הוא לומר ללוה גוד או אגוד, היינו או פרע חובך במעות, או מכור לי מהנשאר לך כדי שיגיע לי שיעור הראוי לי (שו"ת הרשב"א א אלף קמג; טוש"ע חו"מ קג ה), וכן אם אינו רוצה לקנות יותר מכדי חובו, ואמר לו פרע לי מעותי - הדין עמו, וכופים את הלוה למכור הקרקע או למשכנה, ויפרע לו חובו (מגיד משנה מלוה ולוה כא ה, בשם הרמב"ן; בית יוסף חו"מ קב ה, בשם תשובת הרשב"א; שו"ע חו"מ קג ה). ואין הלוה יכול לומר לו נשתמש בשותפות זמן כנגד זמן לפי הערך, שהמלוה אומר לו גוד או אגוד, שגם כשאינו רוצה לקנותו לעצמו אלא למוכרו לאחר הרי זה בכלל גוד או איגוד, שהרי הרשות בידו לקנותו ולחזור ולמכרו (ש"ך שם סק"ב-סק"ג), שדוקא כשכבר הם שותפים מקודם, אינו יכול לומר גוד או איגוד על מנת למכור לאחר (ראה לעיל), אבל המלוה שעדיין אינו שותף עמו, כשם שיוכל למכור חובו לאחר כך יכול לומר שימכור הקרקע לאחר (קצות החושן שם סק"א; נתיבות המשפט שם סק"ה), ואין מרחמים בדין לומר היאך יוציאו את הלוה מביתו בשביל חוב מועט כזה, שאין הבדל בין חוב מרובה למועט (שו"ת הרשב"א שם; רמ"א שם). כשלא נשאר ללוה כשיעורהיה הדבר להיפך, שלא נשאר ללוה כשיעור, נחלקו בדבר:
יש מי שכתב שאם הלוה רוצה לכפות למלוה שיקח הנשאר בידו במעות, לדברי הכל אין שומעים לו, ואם הוא נותן לו ברירה ואומר לו: או קחנו במעות, או תן לי קרקע עד שיהיה בידי כשיעור, ומותר הקרקע ישאר בידך על חובך, וזה שנתת לי אמכרנו ואשלם לך - לדברי הכל שומעים לו (סמ"ע שם סק"ז). ויש מי שכתב שאם אפשר למשכן או למכור כל הקרקע עושים כן ופורעים למלוה, ונותנים המותר ללוה; ואם אי אפשר, כגון שאין מי שרוצה לקנות, יכול הלוה לומר למלוה שישתמשו בו בשותפות, או שיתן לו מעות בעד הנשאר (ש"ך שם סק"ו-סק"ז). חזרה בגוד או אגודתבע אחד מן השותפים גוד או אגוד, ונתרצה הנתבע לגוד או לאגוד בסכום שהסכימו עליו, יכול התובע לחזור בו ולומר איני חפץ לחלוק בגוד או אגוד אלא נשאר בשותפות כבתחילה, כל זמן שלא הקנו זה לזה באחד מן הקניינים, וכן הנתבע יכול לחזור בו מגוד לאגוד או מאגוד לגוד, כל זמן שלא הקנו זה לזה בקנין (רמ"ה בבא בתרא יג ב; טור חו"מ קעא, בשמו; סמ"ע שם ס"ק מא); אבל אין התובע יכול לחזור בו מסכום הדמים שקצב ולומר איני חפץ שתקנה בסכום זה, אלא ביוקר מזה או אני אגודנו כך - אפילו לסוברים שהתובע יכול לקצוב איזה סכום שירצה (ראה לעיל) - שכיון שעשה בעצמו שומא אינו יכול להעלותו בשומא אחרת (רמ"ה שם; דרישה שם ס"ק לב; סמ"ע שם), אבל אחר שנתבטלה תביעתו ובאים לדור יחד, יכול אחר זמן לומר שוב גוד או אגוד בסכום יותר גדול מהראשון (דרישה שם)[11]. ואין התובע יכול להסתלק לגמרי מגוד או אגוד אלא מדין תובע אבל לא מדין נתבע, שאם חזר הנתבע ותבע לו לתובע דין גוד או אגוד - חייב לשמוע לו, שחזר עתה הנתבע להיות תובע, והתובע נתבע לכל האופנים של גוד או אגוד (רמ"ה שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
