גורעין ומוסיפין ודורשין

הגדרה^[1] - מידה בתורה לדרוש המקרא על ידי גירוע אותיות מתיבה אחת וצירופן לתיבה אחרת הסמוכה לה או לתיבה חדשה

המידה ומהותה

יש שדרשו חכמים את המקרא על ידי שגורעים אות כתובה בתיבה זו, ומוסיפים אותה לתיבה אחרת, כמו: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר (ויקרא ד ה), שגורעים מ' מהמילה מִדַּם, ומוסיפים אותה למילה הַפָּר ודורשים: "ולקח הכהן המשיח דם מהפר", מן הפר יקבלנו, ואם נשפך מהצואר על הרצפה ואספו - פסול (יומא מח א. וראה ערך קבלה).

ויש שגורעים ומוסיפים לתיבה בפני עצמה, כמו: וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ (במדבר כז יא), גורעים ו' של נַחֲלָתוֹ ול' של לִשְׁאֵרוֹ, ומוסיפים אותן למלה "לו" ודורשים: "ונתתם את נחלת שארו לו", שהבעל יורש את אשתו (בבא בתרא קיא ב)^[2].

יש מן הראשונים שכתבו שאין אומרים גורעים ומוסיפים ודורשים אלא בדבר שמסורת בידינו הלכה למשה מסיני שהדין כך, ושיש לו רמז מן התורה, רק אין מקום הרמז ההוא מסורת בידינו (יד רמ"ה בבא בתרא שם ד"ה הרי אמרו).

מחלוקת תנאים

יש מהתנאים שאינם דורשים גורעין ומוסיפין (ר' ישמעאל בבבא בתרא שם, לפי רשב"ם שם ד"ה אינו צריך, והליכות עולם ג ג)^[3]. הלכה כמי שסובר שגורעין ומוסיפין ודורשין (רש"י בבא מציעא נד ב ד"ה או דילמא).

באמצע תיבה

נחלקו אמוראים בירושלמי אם גורעים ומוסיפים באמצע תיבה, כמו: וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים (במדבר ה כד), שגורעים ו' הראשונה של וּבָאוּ ונותנים אותה באמצע, אחר ב', וגורעים ו' אחרונה ונותנים אותה בתחילת תיבת "בָהּ", ודורשים: בוא ובה, שהמים בודקים אותו ואותה (ירושלמי סוטה ה א).

בדעת הבבלי נחלקו ראשונים: יש סוברים שבאמצע התיבה אין אומרים גורעים ומוסיפים ודורשים (רש"י בבא מציעא נד ב ד"ה או; תוספות סנהדרין ד ב, ומנחות לד ב ד"ה לטטפת); ויש סוברים שמוסיפים אף באמצע התיבה (ר"ת בתוספות מנחות שם).

אותיות רצופות מתחלפות

שתי אותיות רצופות המתחלפות בסדרן, אין זה בכלל גורעין ומוסיפין ודורשין באמצע התיבה, כמו: שמלה ושלמה, או כרמל (ויקרא ב יד) שדורשים רך מלא, ואותיות "כר" נתחלפו זו בזו (תוספות מנחות סד ב ד"ה משום).

הערות שוליים