|
גדם גדםהגדרה[1] - אדם שידו קטועה על גידם דנים בנוגע למצות שנאמר בהן יד, כף, או תפישה, לקיחה וכיוצא[2]. גידם הוא מי שידו קטועה, ומצינו דרגות קטיעה שונות של הגפיים העליונות, החל מקטיעה מוחלטת מהכתף (ראה מנחות לז א. וראה להלן: תפילין), ועד לקטיעה של אצבעות בלבד (ראה תוספתא [צוקרמאנדל] בכורות ה ד: אצבעותיו גדומות). תפיליןגידם, נחלקו בו תנאים אם חייב להניח תפילין:
ונחלקו ראשונים:
כשיש לו קיבורת
ונחלקו הפוסקים בדבר:
ולצאת מידי ספק טוב להניח שם ללא ברכה, ולברך על התפילין של ראש - להניח תפילין[4] - ולכוין לפטור אף התפילין של יד (שערי תשובה שם ס"ק יד, על פי שבות יעקב א ג; באור הלכה שם ד"ה בלא ברכה). אם נשאר גם קצת מן הקנה, לדברי הכל יניח ויברך (משנה ברורה שם סק"ה, על פי האור זרוע שם). כשאין לו קיבורתנחתכה כל הזרוע ואין לו גם הקיבורת, נחלקו בדינו:
בשל ראשאף על הצד שגידם פטור מתפילין של יד, מכל מקום חייב בתפילין של ראש (שבות יעקב שם; שאגת אריה לז). גידם יד ימינוגידם יד ימינו, אפילו אם נקטע כל ידו - חייב בתפילין, ויבקש מאחרים שיניחוהו עליו (משנה ברורה שם סק"ו ושער הציון שם, שכן דעת האחרונים, וכן משמע מרש"י מנחות לז א ד"ה אין לו זרוע). נקטעה יד ימינו ונשארו לו הקנה והזרוע, שעתה בשמאל שלו הוא עושה כל מלאכה:
נולד ללא יד שמאליתנולד ללא יד שמאלית כלל, יניח על יד ימין, ויברך רק על של ראש (שו"ת שבות יעקב א ג). נקטעה אצבעו השלישיתנקטעה אצבעו השלישית בכף ידו השמאלית, יניח כרגיל בברכה, ויכרוך על האצבע הסמוכה לאגודל (שו"ת תורה לשמה או"ח ט; שו"ת חלקת יעקב או"ח ט [בישן - ג קג]). כתיבת תפיליןמי שנקטעה ידו השמאלית, אף על פי שאינו בר קשירה - לדעת הפוטרים אותו לגמרי (ראה לעיל) - מכל מקום כשר לכתוב תפילין (ראה ערך סת"ם), שבעצם הוא בכלל החיוב, אלא שהאונס פוטרו (מגן אברהם לט סק"ה). מי שנקטעה ידו הימנית, וכל שכן כשנקטעו שתי ידיו – יש מי שכתב שפסול לכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות, אף על פי שיכול לכתוב בפיו (שו"ת רמ"ע מפאנו לח)[5]; יש מי שכתב, שהגידם בשתי ידיו שכתב בפיו, ודרכו לכתוב כך, התפילין כשרים, אלא שיניחום בלא ברכה (שו"ת עמק יהושע (ממן) ג או"ח כג); ויש מי שכתב, שהתפילין הללו כשרים, ואפשר להניחם גם בברכה (שו"ת ציץ אליעזר יט ה). נשיאת כפיםכהן שנקטעה ידו - יש אומרים שלא ישא כפיו, אפילו כשהכוהנים מכסים פניהם וידיהם, ואפילו רגילים אצלו, כי זה מום ניכר (שו"ת רדב"ז ו ב' אלפים קיז); יש אומרים שישא כפיו בלא ברכה (שו"ת אבני נזר או"ח לא); ויש מי שכתב שבזמנינו שמכסים הכהנים את פניהם וידיהם, אף אם נקטעו אצבעות ידיו, יכול לעלות לדוכן ולברך (שו"ת יביע אומר ח או"ח יג). ברכת דיין האמתהרואה את הגידם, מברך דיין האמת [ראה ערך ברכות הודאה: ברכת דיין האמת] (ברכות נח ב, ורש"י שם ד"ה קטע; רמב"ם ברכות י יב: קיטע; שולחן ערוך אורח חיים רכה ט, ומגן אברהם שם ס"ק טז, ומשנה ברורה שם ס"ק כה).
ומכל מקום, יש להיזהר שהאיש שעליו מברכים לא ירגיש בכך, כי זה יגרום לו צער (הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם או"ח רכה סק"א). שבתגידם בשתי ידיו שכתב בשבת בפיו - חייב, שכן כך היא דרך כתיבתו (שו"ת ציץ אליעזר יט ה). מחוסר יד מותר לצאת בשבת באיבר המלאכותי שהתקינו לו (פרותזה), מכיוון שהוא דרך שימושו (שמירת שבת כהלכתה יח טו, על פי שולחן ערוך אורח חיים שא טו, ומשנה ברורה שם ס"ק נו; שו"ת באר משה (שטרן) א יז, שביד מלאכותית מותר אפילו לשיטות האוסרים ברגל מלאכותית). הסבה בליל הסדרמצות הסיבה בליל הסדר היא על צד שמאל (ראה ערך הסבה). אם הוא גידם ביד ימינו, ואם יטה על שמאלו לא יוכל לאכול - יש מי שכתב, שצריך עיון איך ינהג (ביאור הלכה תעב ג ד"ה ואין); יש מי שכתב במקרה כזה לא חייבו חכמים הסבה (כף החיים תעב ס"ק כב); ויש מי שכתב, שיסב על צד ימין, ואם לא היסב כלל לא עיכב (חזון עובדיה א טו. וראה בנשמת אברהם או"ח תעב סק"א). לולבגידם, שאין לו אלא יד אחת, נוטל לולב, והאתרוג בזרועו (רוקח רכ; בית יוסף או"ח תרנא ד ומגן אברהם שם סק"י, בשמו; טוש"ע שם), היינו שיקח הלולב באותה יד שיש לו, אפילו היא של שמאל, שכיון שימינו קטועה זוהי עתה ימין שלו, והאתרוג בידו הגדומה בזרועו (מגן אברהם שם) בבית השחי (פמרי מגדים שם, אשל אברהם סק"י)[6]. ואם אין לו יד כלל, ששתיהן חסרות, יקח שתיהן בזרועו, היינו הלולב בזרוע של ימין, והאתרוג בזרוע של שמאל (בית יוסף שם ושו"ע שם). הטעם:
כשאין לו זרוע, נחלקו הדעות:
עדיםכשנקטעה ידםבחייבי מיתות בית דין נאמר: יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ (דברים יז ז), ולפיכך אם נקטעה יד העדים - פטור (סנהדרין מה ב; רמב"ם סנהדרין יד ה), ואפילו לא נקטעה אלא כף היד (חוות יאיר קסז), שאנו מצריכים "קרא-כדכתיב" (ראה ערכו. גמ' שם) - שיתקיים הכתוב בכל הפרטים הנזכרים בו[7]. ודוקא בחייבי מיתות בית דין שלא על רציחה, אך רוצח נהרג לעולם, ואפילו נקטעה יד העדים (ראה ערך רוצח). גידמים מתחילהודוקא כשנקטעה יד העדים, אך אם היו העדים גידמים מתחילתם - אינו נפטר (גמ' שם), ויהרג ביד אחרים (רמב"ם שם)[8]. ונחלקו בדבר:
טעם חיוב ההריגה כשהיו גידמים מתחילתם, שנאמר: יד העדים, יד שהיתה כבר (גמ' שם). ונחלקו בפירושו:
הריגה כשאין חיוב מיתהיש מן הראשונים שכתב שאף אם נקטעה יד העדים והוא פטור, מכל מקום הוא בכלל אותם שמאריכים מאסרם בלחם צר ומים לחץ עד שתיבקע כריסם (מאירי שם). סוטה ונזירסוטהלהלכה שאנו מצריכים קרא-כדכתיב (ראה לעיל. תוספות סוטה יט א ד"ה וכהן) סוטה שהיא גידמת אינה ראויה לשתות מים המאררים, שנאמר במנחתה: וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ (במדבר ה יח. רב אשי בסוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג) - שתוכל לקחת בשתי ידיה (כן משמע ברמב"ם שם ג) - פרט לגידמת שהיא קטועת יד (רש"י סוטה שם ב ד"ה ונתן; רמב"ם שם), או שהיתה ידה עקומה או יבשה, שאינה יכולה ליקח בה (רמב"ם שם)[10]. ואף אם הבעל היה גידם אינו משקה אותה, שנאמר: אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ (שם כט) - הוקש האיש לאשה (סוטה שם א; רמב"ם שם), ואף על פי שאינה אלא קטועת יד אחת, הרי נאמר: על כפיה, שתי הידים, ואפילו שהיתה ידה יבשה או עקומה, שאינה יכולה ליקח בה (רמב"ם שם). נזירבנזיר, שנאמר בתנופת קרבנו: וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר (במדבר ו יט) אמרו: בין שיש לו כפים, בין שאין לו כפים (תוספתא נזיר (ליברמן) א ה; נזיר מו ב). ונחלקו בפירושו:
חליצהיבמה גידמת חולצת, שלא נאמר בתורה וחלצה בידה (יבמות קה א; ירושלמי שם יב ו; רמב"ם יבום ד ח; טוש"ע אה"ע קסט לא) אלא "וְחָלְצָה" (דברים כה ט) - מכל מקום (מאירי שם קב א), וחולצת בשיניה (רבי לוי בר סיסי בירושלמי שם, ובבראשית רבה פא ב; רש"י שם ד"ה מהו שתחלוץ; טוש"ע שם), או בגופה (רבי לוי בר סיסי בבראשית רבה שם), ואף כשאינה גידמת וחלצה בשיניה - חליצתה כשרה (מאירי שם; טור שם)[11]. אשה שנקטע אגודל יד ימינה, ולא יכולה להתיר קשרים ביד ימין, עדיף שתתיר הקשרים ביד שמאל, ותחלוץ הנעל ביד ימין, מאשר שיעשו החליצה במנעל ללא שרוכים (שו"ת רבי עקיבא איגר תניינא סא). בן סורר ומורההיה אביו גידם או אמו גידמת אינו נעשה בן-סורר-ומורה (ראה ערכו), שנאמר: וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ (דברים כא יט) - ולא גידמים (ספרי כי תצא ריח; סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י)[12]. סנהדריןכשם שבית דין מנוקים בצדק, כך צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף (יבמות קא א; רמב"ם סנהדרין ב ח), שנאמר: כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ (שיר השירים ד ז), ובסנהדרין הכתוב מדבר (גמ' שם, ורש"י ד"ה כך ב"ד), וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולם בעלי שיבה, בעלי קומה ובעלי מראה (רמב"ם שם, על פי סנהדרין יז א), ודרשה מיוחדת באה בגידמים: כשם שאתה דורש באביו ואמו - של בן סורר ומורה - כך אתה דורש בזקני בית דין, שנאמר: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ (דברים כא ז) - פרט לגידמים (ירושלמי סנהדרין ח ה). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
