|
גדולה גדולההגדרה[1] - אשה שהגיעה לזמן שנעשית בת דעת ונתחייבה במצות ובעונשים. אין אשה חייבת במצות הנוהגות בנשים (ראה ערך אשה), ואינה בת עונשים להתחייב על אחת מהעברות שבתורה, וכן אין מעשיה ודבריה קיימים בנוגע לכל הדברים הצריכים דעת וכוונה, עד שנעשית גדולה, שאז יש לה דעת. אינה נעשית גדולה אלא בשני דברים: שנים וסימנים (ראה להלן). השניםהגילהתנאים נחלקו מתי נעשית האשה גדולה: ר' שמעון בן אלעזר סובר שכשהיא בת שלש עשרה שנה ויום אחד נעשית גדולה; ורבי סובר שבת שתים עשרה שנה ויום אחד נעשית גדולה (נדה מה ב)[2]. הלכה כרבי (רמב"ם שביתת עשור ב יא, אישות ב א; טוש"ע אורח חיים תרטז ב, אבן העזר קנה יב, קסז ד, קסט י ועוד). כשם ששיעור השנים של גדלות באיש כתבו הראשונים שהוא הלכה למשה מסיני (ראה ערך גדול: השנים), כך שעור י"ב שנה באשה הוא הלכה למשה מסיני (שו"ת מהרי"ל נא). מנין השניםשתים עשרה שנה שאמרו מונים אותן לשנים שלה, מיום שנולדה, ולא לשנות העולם (נדה מז ב, ורש"י ד"ה בכוליה, ושם מח א. וראה ערך גדול). ואינן לא שנות חמה ולא שנות לבנה, אלא שנים של סדר העיבור שהן פשוטות ומעוברות (רמב"ם אישות יב כא. וראה ערך שנה). יום אחד שאמרו נוסף לי"ב שנה, נחלקו הראשונים אם הוא בתחילת יום הראשון של שנת השלש עשרה, או שאינה נעשית גדולה עד שיעברו עליה שתים עשרה שנים מעת לעת, דהיינו לשעות, כדרך שנחלקו באיש (ראה ערך גדול, ושם מובא שרוב הפוסקים סוברים שאין צריך מעת לעת). הסימניםזמן הבאתםאין בת י"ב שנה ויום אחד נקראת גדולה, אלא אם כן הביאה שתי שערות, שהן סימן גדלות (נדה מו א ועוד; רמב"ם שביתת עשור ב יא, אישות ב א והלאה; טוש"ע או"ח תרטז ב, אה"ע קנה יב, קסז ד, קסט י). ודוקא כשהביאה השערות אחר י"ב שנה, שאם הביאה קודם לכן, אפילו נשארו בה אחר כך, אינן אלא שומא וקטנה היא (רמב"ם אישות ב יח; טוש"ע אה"ע קנה יד, קסט י). הביאה את שתי השערות ביום האחרון של י"ב שנה, דינה כאיש שהביא השערות ביום האחרון של י"ג שנה (ראה ערך גדול: הסימנים, שיש מחלוקת בדבר). וכן אם לא נבדקה בתוך הזמן, ונבדקה אחר זמן, או כשהביאה סימנים ולא נודע לנו מנין שנותיה, בכל אלה דינה כמו באיש במקרים כאלה (ראה ערך גדול). שיעורם ומקומםשיעור השערות ומקומן בגוף הוא כשיעורן ומקומן באיש (ראה ערך גדול: שעור הסימנים ומקומם). זמן נערות ובגרותשתי השערות נקראות סימן התחתון (ראה נדה מח א, ורש"י ד"ה בא סימן; רמב"ם אישות ב ב). מאחר שהביאה סימן התחתון נקראת נערה עד שיעברו ששה חדשים גמורים, ומתחילת יום תשלום ששה החדשים ואילך נקראת בוגרת, ואין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד (רמב"ם שם. וראה ערך בוגרת). אילוניתהגיעה לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה שתי שערות, אף על פי שנראו בה סימני אילונית, עדיין היא קטנה, עד זמן גדלותה של אילונית (ראה נדה מז ב)[3]. סימן העליוןמלבד הסימן התחתון יש בבת גם סימנים מלמעלה, והם הנקראים סימן העליון (ראה נדה מח א; רמב"ם אישות ב ז). במהותם של סימנים אלה נחלקו התנאים במשנה ובברייתא. במשנה: איזהו סימנה, ר' יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד; ר' עקיבא אומר משיטו הדדים; בן עזאי אומר משתשחיר הפיטומת; ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור. ובברייתא: ר' אלעזר בר' צדוק אומר משיתקשקשו הדדים; ר' יוחנן בן ברוקה אומר משיפצל ראש החוטם; ר' יוסי אומר משתקיף העטרה; ר' שמעון אומר משנתמעך הכף (נדה מז א, מח א; תוספתא נדה (צוקרמאנדל) ו ד). הראשונים נחלקו אם הסימנים הללו הם סימני בגרות או סימני נערות:
הלכה כדברי כל התנאים להחמיר (נדה מז ב), שאם נראה בה סימן אחד משמונה סימנים הללו, דנים בה להחמיר שהרי זה סימן (ראה רמב"ם אישות ב ח). הביאה סימן אחדהסימן התחתון אפשר שיבוא עד שלא בא סימן העליון, ובסימן העליון נחלקו התנאים אם אפשר לסימן העליון שיבוא עד שלא בא התחתון, או שאי אפשר לעליון לבוא לפני שבא התחתון (נדה מח א). הלכה כחכמים שאי אפשר לסימן העליון לבא עד שלא בא התחתון (מאירי נדה שם; רמב"ם אישות ב ח). ומכיון שבשמונה הסימנים העליונים הלכה כדברי כולם להחמיר (ראה לעיל), לכן אם לא נראה סימן התחתון, ונראה בה אחד מכל אלה הסימנים, הרי היא ספק גדולה ספק קטנה, ודנים בה להחמיר, שאינה חולצת שמא היא קטנה, ואינה מתייבמת וכן אינה ממאנת, שמא היא גדולה. ואם נראו כל הסימנים ולא נראה סימן התחתון, הרי זו גדולה ודאית, שאי אפשר שיבואו כולם אלא אם כן כבר בא התחתון ונשרו השערות (רמב"ם אישות ב ח). נראה בה סימן אחד משמונה הסימנים או כולם, והיא בת י"ב שנה או פחות, אין משגיחים בהם, והרי היא קטנה (רמב"ם שם), שאין סימן העליון עדיף יותר מסימן התחתון, שאינו מועיל קודם י"ב שנה ויום אחד (מגיד משנה שם). נעשית בת י"ב שנה ויום אחד ונראה בה הסימן התחתון, אין משגיחים באחד מכל אלה הסימנים (נדה מח ב; רמב"ם שם), שעל סימן התחתון בלבד סומכים לעשותה גדולה, אף בלא הסימן העליון (נדה שם). וכתבו הראשונים שאם נראו בה דדים גדולים, סימן זה בלבד מועיל שאין צריך לבדוק שוב אחר שתי שערות (תוס' נדה מט א סוף ד"ה ואיבע"א, ושם נב ב ד"ה הלכה; רא"ש סוף יבמות בסדר חליצה; טוש"ע אה"ע קסט י), ואפילו אם אין עדים שהיא בת י"ב שנה ויום אחד (שו"ת משאת בנימין י, והובא בבאר היטב אה"ע קסט ס"ק יב). ויש אומרים שבסימן העליון, אף בסתם, שהדדים שוכבים ומטים, סומכים גם בלי ידיעת השנים, שרק בשתי שערות יש להסתפק שמא קטנה היא ואינן אלא שומא, אבל בסימן העליון כשאנו אומרים אי אפשר לעליון בלי תחתון הרי שוב אין להסתפק בשומא, ובודאי שהיא גם גדולה בשנים (בית מאיר אה"ע קסט י). ויש חולקים אף על סימן של דדים גדולים וסוברים שבלי עדות על השנים אינו סימן להחזיקה לגדולה (ראה שו"ת בית אפרים אה"ע קל; נחלי דבש לרב יצחק דב במברגר קסט ס"ק יט). סימן בניםלידת בניםלא הביאה לא סימן התחתון ולא סימן העליון, וילדה, נחלקו אמוראים אם נחשבת גדולה: רב ספרא אמר שהבנים עצמם הרי הם כסימנים ונחשבת גדולה; ורב זביד אומר שהבנים עצמם אינם כסימנים, אלא שאין בנים בלא סימנים, שהיולדת חזקה שהביאה שתי שערות, ומחמת צער לידה נשרו (יבמות יב ב, יג א). בדעת רב ספרא נחלקו הראשונים:
אף בדעת רב זביד נחלקו הראשונים:
ואף בזו נחלקו בדעת רב זביד:
להלכה נחלקו הראשונים:
שעת העיבור
הפילהיש מהראשונים שסוברים שאין הבנים סימנים אלא כשילדה ולד בן קיימא, ולא כשהפילה (תוס' יבמות יג א ד"ה רב). ויש סוברים שאפילו ילדה ולד מת הרי היא גדולה (קרבן נתנאל על הרא"ש יבמות א ז ס"ק ר, לדעת האור זרוע; שו"ת ר' מנחם עזריה קיד; פסקי הלכות יד דוד אישות ב ס"ק לג לדעת הרמב"ם). בדיקת הסימניםנאמנות נשיםנחלקו התנאים בנאמנות הנשים לבדוק את סימני הבת:
לדעת ר' יהודה, לפני הפרק דהיינו לפני שנת השתים עשרה, בין אם יאמרו שמצאו אצלה סימנים, ובין אם יאמרו שלא מצאו - הרי היא עדיין קטנה (ראה לעיל: הסימנים), ונמצא שאין סומכים על עדותן. בדיקתן מועילה רק לענין זה שאם יעמדו אותם הסימנים לאחר י"ב שנה ויום אחד נחשוב אותם לשומא (ראה ערך גדול: הסימנים) לחומרא, שלא תחלוץ, ולא לקולא שתמאן, ואם לא היו בודקות עכשיו, והיו נמצאים הסימנים לאחר י"ב שנה, היו נחשבים לסימן גדלות. ולאחר הפרק, דהיינו לאחר י"ב שנה נשים בודקות אותה, שאם יאמרו שמצאו אצלה סימנים הרי הן נאמנות, אפילו לקולא, שתחלוץ, שכן רגיל הוא שיהיו לה סימנים באותו זמן, שחזקה כל שהגיעה לכלל שנים הגיעה לכלל סימנים (ראה ערך גדול: עדות על הגדלות, על חזקה דרבא, וראה להלן). ואם יאמרו שלא מצאו, מכל מקום אינה ממאנת, שחוששים שמא נשרו, ונמצא שאין סומכים על עדותן. אבל בתוך שנת הי"ב אינן בודקות, שכן אם הביאה סימנים בשנה זו סובר ר' יהודה שהיא גדולה, שתוך הפרק כלאחר הפרק (וראה ערך גדול: הסימנים, שאין כן הלכה), ונמצא שסומכים על עדות נשים לגמרי, שהרי בתוך זמן זה אין חזקה שמביאה סימנים (נדה מח ב, ורש"י ד"ה ה"ג, ותוס' ד"ה בשלמא).
ההלכהלהלכה נחלקו הראשונים:
חזקה דרבאקטנה שהגיעה לכלל שנותיה, דהיינו י"ב שנה ויום אחד, אינה צריכה בדיקה אם יש לה שתי שערות, חזקה כל שהגיעה לכלל שנים הביאה סימנים, וזוהי הנקראת "חזקה דרבא", ולכן אינה יכולה למאן; אבל מכל מקום להקל, שתוכל לחלוץ, אין סומכים על חזקה זו ואינה חולצת (נדה מו א, מח ב; רמב"ם גירושין יא ד, לגבי מיאון; טוש"ע אה"ע קנה יט, לגבי מיאון, קסט י, לגבי חליצה). ואף על פי שחזקה זו היא חזקה גמורה ואמתית (ראה ערך גדול), מכל מקום אין סומכים עליה בחליצה, לפי שאפשר לברר את הדבר על ידי בדיקה (ט"ז אה"ע קנו ס"ק יב; שו"ת נודה ביהודה תניינא או"ח א); או לפי שהוא מיעוט המצוי, וחוששים מדרבנן למיעוט המצוי (פרי מגדים או"ח נה אשל אברהם ס"ק ז); או לפי שבחליצה יש חזקת איסור, שעד עכשיו היתה האשה בחזקת איסור של יבמה לשוק להינשא לאחר, ומצרפים מיעוט שאין מביאים סימנים אחר השנים להחזקה להחמיר (שו"ת תורת חסד או"ח א). שמא נשרוהגיעה לכלל שנותיה, ובדקוה ולא מצאו בה שערות, אין חוששים שמא נשרו להקל ולומר שגדולה היא ותחלוץ, אלא שנחלקו אמוראים אם חוששים שמא נשרו להחמיר שלא תמאן (נדה מו א). הלכה שחוששים שמא נשרו אם הספק הוא באיסור תורה, כגון שבעל אחר י"ב שנה, אבל כשלא בעל, ואין הספק אלא בקידושין דרבנן, אין חוששים שמא נשרו (נדה שם; רמב"ם גרושין יא ה; טוש"ע אה"ע קנה כ). בזמן הזהבזמן הזה אין סומכים אפילו על בדיקת אנשים אחר י"ב שנה להחזיקה כקטנה שתמאן אם לא מצאו שתי שערות אפילו אם לא בעל, כי אין אנו בקיאים בגומות, והגומות הן סימן אף בלא שערות (תוס' נב ב ד"ה הלכה; ספר התרומה קלג; טוש"ע אה"ע קנה כב. וראה ערך גדול: שעור הסימנים ומקומם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
