|
גדול הבית גדול הביתהגדרה[1] - החשוב במשפחה, שכל בני המשפחה נגררים אחריו בנוגע למנין ימי האבלות, כשמת אחד מן הקרובים. גדרומהותוגדול הבית נקרא זה שהבית סמוך עליו וכולם נגררים אחריו, בין אם הוא אח, ובין אם הוא בן קטן (רמב"ן תורת האדם שער האבל ענין ההתחלה נג; שו"ת הרשב"א א תקלב; רא"ש מועד קטן ג לט; טוש"ע יורה דעה שעה ב). ודבר זה נקבע על פי אומד, שאם היו עוסקים בעזבון המת היו כולם הולכים אחר עצתו (דרך החיים רנג; ריעב"ץ בסדורו הלכות אבלות). יש אומרים שהגדול בשנים נקרא גדול הבית לגבי הצעירים ממנו (רש"י מועד קטן כא ב ד"ה שיש; אור זרוע ב תכד; סמ"ק צז). ואין גדול הבית אלא כשהוא מן האבלים, דהיינו גדול האבלים, כגון בן או בת או אחות (שבלי הלקט השלם שמחות יז, בשם תשובות הגאונים). ויש שנראה מדבריו שמי שדרגת אבלותו גדולה יותר, כגון בן בין האחים, הוא גדול הבית, שהם טפלים אצלו לאבלות (ראה מאירי מועד קטן כא ב, ובהערות שם). הבעלהבעל נקרא גדול הבית כשמתה אשתו, אפילו כשיש לה אח או אב, לפי שהוא חייב בקבורתה, ועליו מוטל לטפל בצרכי המת (שו"ת הרשב"א א תעח, והביאו בדרכי משה יו"ד שעה סק"ב, ובש"ך שם ס"ק יב). מצטעראין הולכים בגדול הבית אחר המצטער יותר, שאין כל הדעות שוות (שו"ת הרשב"א א תעח). ראוי לירשוכן לא תלוי הדבר בזה אם הוא ראוי לירש, כגון האם והבן, אם האם עיקר הבית, היא גדול הבית אפילו אצל הבן, אף על פי שהבן הוא היורש (שו"ת הרשב"א א תקלב). ויש מהראשונים שנסתפק אם אשה, כגון האם או אחותו גדולה, נחשבת לגדול הבית (ריטב"א מועד קטן כא ב). קטןאין הקטן נחשב לגדול הבית, אלא אם כן הגיע למצות, שהוא בן י"ג שנה (ראה ערכים: בר מצוה, גדול), שחלה עליו אבלות (תשובות הגאונים גאונים קדמונים לה; שו"ע שעה ב, בשם יש מי שאומר)[2]. בהתחלת האבלותגדול המשפחהמת שהוליכוהו ממקום למקום, שהלכה היא שאלה שאינם הולכים עמו מונים את שבעת ימי האבלות משיחזירו פניהם מהמת, ואלה שהולכים עמו מונים מסתימת הגולל (ראה מועד קטן כב א; טוש"ע יו"ד שעה ב. וראה ערך אבלות: התחלת האבלות) - אין הדברים אמורים אלא כשגדול המשפחה אינו נמצא שם, אבל כשגדול המשפחה נמצא, הכל הולך אחר גדול המשפחה לחומרא (ירושלמי מועד קטן ג ה). ונחלקו הדעות כיצד הולכים אחריו:
וכתבו הראשונים שאין הכוונה שכאשר גדול הבית בבית כולם מונים משיצא המת ועולים להם בחשבון, שאם כן הרי זו קולא ולא חומרא, אלא שאת עיקר האבלות יתחילו למנות משיסתם הגולל, ומכל מקום משום כבודו של גדול המשפחה יתחילו להתאבל עמו מיד (תוס' מועד קטן כב א ד"ה מהדריתו). ויש שפירשו לגירסא זו שיש כאן חומרא, שמכיון שהולכים בדרך ללוות את המת וצריכים למנות עם גדול הבית שנשאר בבית הרי זו טרחה יתרה לנהוג אבלות בדרך, ולהיפך כשגדול הבית שם החומרא לאלה שנשארו שצריכים לאחר את מנין האבלות עד שיסתם הגולל (ב"ח יו"ד שעה).
חזר מבית הקברותוכל זה כשלא חזר גדול הבית מבית הקברות, אלא נשאר שם, כגון שדר באותה עיר של בית הקברות, אבל אם חזר למקום האבלים נחלקו הדעות:
בא ממקום אחרהדיןמי שמת לו קרוב שצריך להתאבל עליו ובא אל שאר האבלים, וגדול הבית נמצא בבית, אם בא ממקום קרוב אינו מונה לעצמו שבעה ימים שלמים, אלא מונה עמהם (מועד קטן כא ב; רמב"ם אבל ז ד; טוש"ע שעה ח), שאבלותו של גדול הבית חשובה לצרף את הבא עמו (ראה רש"י ד"ה שיש), והוא בטל אצלו (תוס' שם כב א ד"ה דאתא), וטפל ונמשך אחר מנינו של גדול הבית, שמנינו עיקר (תלמיד ר' יחיאל מפריש שם; שו"ת הרשב"א א תעח). ונחלקו תנאים בדבר: לחכמים דוקא כשבא תוך שלשה ימים הראשונים, שהם תוקפה של אבלות (רא"ש מועד קטן ג לח, בשם הראב"ד), אבל בא מכאן ואילך מונה לעצמו; ולר' שמעון אפילו בא ביום השביעי מונה עמהם (מועד קטן כא ב), ובלבד שכשבא מצא מנחמים אצלם (שם כב א), שלא כלתה אבלותו, ועדיין נוהגים קצת אבלות (שו"ת הרשב"א א תעח; טור ורמ"א יו"ד שעה ח). האמוראים נחלקו אם הלכה כר' שמעון, ומאחר שהלכה כדברי המיקל באבל (ראה ערך הלכה), נפסקה הלכה כר' שמעון (מועד קטן כב א; רמב"ם אבל ז ד; טוש"ע שעה ח). ננערו המנחמים לעמוד ולא עמדו, הדבר ספק (מועד קטן שם), והלכה להקל (רמב"ם שם; טוש"ע שם). יצא הגדול מהביתיש מן הראשונים שכתב שאפילו אם גדול הבית לא נמצא בבית בשעה שזה בא, אלא יצא לאיזה דבר או לאיזו סיבה, ובא זה ומצא מנחמים שם, הרי זה כמו שגדול הבית שם (שו"ת הר"י מיגש צא, והביאו בברכי יוסף שעה א). מקום קרובמקום קרוב נקרא מהלך יום אחד (רש"י חולין נ א ד"ה בא), שהוא מהלך עשר פרסאות, שאפשר שיבוא ביום אחד (בעל הלכות גדולות כא הלכות אבל עמ' רמו; תוס' מועד קטן כא ב ד"ה מקום; רא"ש מועד קטן ג לח; רמב"ם אבל ז ד; טוש"ע שעה ח). אבל אם בא ממקום רחוק יותר מזה - מונה לעצמו (מועד קטן כא ב; רמב"ם וטוש"ע שם). בזמנינובזמננו שנתחדשו דרכי נסיעה ברכבות ומטוסים, באופן שמצוי לבוא ביום אחד ממקום רחוק הרבה יותר מעשר פרסאות, נחלקו האחרונים:
ידע מהאבלותלא אמרו שהבא מונה עם גדול הבית אלא כשלא נודע לו מהאבלות עד שבא, שאם נודע לו מקודם כבר חלה האבלות עליו, ולא מסתבר שיקצר אבלותו אחר שבא אל האחים (שו"ת הר"י מיגש צא; רא"ש מועד קטן ג לח; שבלי הלקט השלם יז; רמב"ם אבל ז ד; טוש"ע יו"ד שעה ח). ויש מהראשונים שסוברים שאין הבדל בין אם הבא שמע מהאבלות במקום שהוא שם, ובין אם לא שמע עד שבא אצל האבלים, ולעולם מונה עם גדול הבית (רמב"ן בתורת האדם שער האבל ענין ההתחלה נג, והביאו הטור שם). הלך למקום אחרואין הדברים אמורים אלא כשבא למקום שמת שם המת, או למקום הקבורה, אבל אם היה לא זה ולא זה - אין הבא טפל להם, ומונה לעצמו (אור זרוע תכד, בשם ר' שמשון בן אברהם; שו"ע יו"ד שעה ח); ויש שאינם מחלקים בדבר (ראה מאירי מועד קטן כב א). בא הקרוב למקום המת, ולא נכנס לביתו של גדול הבית, אלא לביתו של אחיו השני, נחלקו האחרונים אם מצטרף למניינו של גדול הבית או לא (ראה עקרי הד"ט לו אות יח, ושדי חמד אבלות עו). בא למקום קרוביש מהגאונים שכתב שאם נכנס הבא ממקום רחוק ביום שלישי למקום קרוב ועמד שם שנים או שלשה ימים, הרי זה נחשב כאילו בא ממקום קרוב (רמב"ן בתורת האדם שער האבל ענין ההתחלה נג, בשם רב נטרונאי גאון); אבל נחלקו עליו (רמב"ן שם; טור יו"ד שעה). חזר לביתוכשהבא מונה עמהם הרי זה מונה אפילו כשלא נתעכב שם אלא חזר לביתו אחר כך (שו"ת הרשב"א א תעז; רמ"א בשו"ע יו"ד שעה ח; בדק הבית בבית יוסף שם). גדול הביתגדול הבית עצמו שבא ממקום אחר ומצא אחרים מתאבלים, אפילו בא ממקום קרוב, מונה לעצמו (רש"י מועד קטן כא ב ד"ה שיש; ראבי"ה ג הלכות אבל תתמב; שו"ת הראב"ן קח; טור יו"ד שעה); ואף היושבים בבית אינם נגררים אחריו, שהבא מונה עם הנמצא, ולא הנמצא עם הבא (שו"ת הרשב"א א תקלב). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
